שקרים

ביתי בת 10 וחצי, ילדה מוכשרת וחברותית. כשהייתה בגן חובה, הרבתה "לבלף" וכשהחלה לקחת דברים מתאים של חברים בגן, הלכנו לטיפול (מוצלח מאוד) באומנות והדרכת הורים והמצב נרגע. היא לא לוקחת דברים מחברים והשקרים התמתנו. בבית המצב אחר, היא לעיתים קרובות לוקחת דברים של האחיות או שלנו אליה (לא מסתירה אותם - פשוט "משייכת" אליה) ולעיתים מבלפת, או ליתר דיוק משקרת. לעיתים אני מצליחה להגיב "פוליטקלי קורקט" לפי ההמלצות ולעיתים (כמו הבוקר..)מאבדת את שלוותי ואז הטונים עולים והיא יצאה לביה"ס לאחר עימות לא נעים -יש לה שיניים מאוד רגישות עם נטייה לעששת והיא שיקרה לגבי הצחצוח ("בטח שצחצחתי - והמברשת הייתה יבשה , לא לאחר שימוש). מה שהיא כנראה עושה כבר זמן מה - ורק היום "נתפסה". מה לעשות? לחזור לבדוק אותה בנושאים החשובים לי כמו אלו?(עד לפני מס חודשים הייתי עומדת לידה ומוודאת שתצחצח)להניח לזה ולתת לה לשאת בתוצאות? (במקרה הזה - טיפולי שיניים לא נעימים). תודה. סליחה על "הצפת המידע"...

שלום לימור, כמו שכתבתי כאן עשרות פעמים, כולנו מבלפים ומשקרים, כדי להתחמק מאי נוחות או אי נעימות, או כדי לא להסתבך. ילדים אינם שונים מאיתנו, מלבד העובדה שהם עושים זאת ללא תחכום רב. תוכלי לומר לבתך שחשוב לך שהיא תצחצח שיניים, ומאחר ששמת לב שהיא אינה מקפידה ונוטה להתחמק (לא מוכרחים לקרוא לה שקרנית), את תעזרי לה ותוודאי כל בוקר שהיא עושה זאת. יש הרבה ילדים שנוטים להתחמק מהמטלות ההיגייניות הבסיסיות. אני אוהבת לקרוא להם "המסבנים שהסתבנו" או "המחפפים בחפיפה" ("בטח שהסתבנתי...בטח שחפפתי.."). אין בכך כדי להעיד על כשל מוסרי או שקרנות פתולוגית, אלא על ניסיון להימנע ממאמץ. כאן נכנס תפקידנו כהורים, להכתיב את הכללים, ולעזור לילדים להכניסם לרוטינה, בין השאר בדרך של השגחה ועידוד. בקיצור, יש עבודה. בהצלחה ליאת