הילד לא מוכן לעזוב את בית חבריו

שלום. בני בן 4, ילד מאד חברותי ואוהב לארח ולהתארח אצל חברים. הבעיה שלי היא לקחת אותו מבית החבר. בכל פעם שאני מגיעה לקחת אותו מחברים אני נתקלת בסירוב לשוב הביתה. הוא רוצה להישאר אצל החבר או החברה, הוא אפילו מציע להם להישאר לישון אצלם ובסוף אני תמיד צריכה לקחת אותו בכוח על הידיים. לפני כן הוא צועק שהוא לא רוצה ללכת, בורח לחדרים אחרים בבית החבר שלא נעים לי להכנס לשם ובכלל יוצר מחזה מביך. אני חייבת לציין שאין איתו בעיות משמעת. זו כבר השנה השניה שזה חוזר על עצמו. אני מוצאת את עצמי נמנעת מלהענות להזמנות של חבריו לבקר אצלם וממש חבל לי. שוחחתי איתו לא פעם על הנושא. הוא תמיד מבטיח שזה לא יקרה שוב. לפני שהוא עולה לבית החבר הוא מבטיח שלא יעשה בעיות כשאאסוף אותו ובסופו של דבר אני מוצאת את עצמי באותה סיטואציה. אני מציינת שאני גרושה והוא ילד יחיד (אביו לא גר בארץ). אין לו סבים וסבתות. הוא מפותח מאד רגשית לגילו וילדים מאד נהנים בחברתו. והשאלה היא האם מדובר ברצון להישאר בתוך מקום בו ישנה המולת משפחה או משהו אחר? הוא גם תמיד רוצה שנישאר לישון אצל חברים או משפחה שאנחנו מבקרים. אשמח לעזרה כדי לא להימנע מלשלוח אותו לבתי חבריו. אגב זה קורה אצל כולם ולא חבר ספציפי. תודה רבה

שלום רוני, בהחלט הגיוני להניח כי בנך נהנה מהשהות בבית החבר, אולי גם בשל הסיטואציה המשפחתית הסואנת שחסרה לו. אולם המופע שאת מתארת קשור יותר לקושי להתמודד עם התסכול הכרוך בסיומה של פעילות מהנה. הגם שמדובר בילד ממושמע בדר"כ, יכול להיות שמתוך רגשות של חמלה (ואולי גם אשמה או רחמים), את עצמך מתקשה לעמת אותו עם מצבים מתסכלים, ולאמן אותו בהתמודדות עם אכזבה ודחיית סיפוק. וכך, במצבים של רצונות מנוגדים (שלך מול שלו), הוא מתקשה לקבל את החלטתך, ואת מתקשה להישאר נחרצת מול התנגדותו. לטעמי, חבל שתפסיקו לארח ולהתארח. אדרבא, המשיכי לצאת איתו, אך ברגע שהפעילות מסתיימת, פעלי בנחישות, מבלי להיכנס למבוכה או שיתוק. תוכלי להכין את המארחים לאפשרות הזו, כדי שיוכלו לעזור לך לסיים את המפגש בזמן. עם צאתכם, הימנעי מהסברים ממושכים, שיחות או יסיונות פיצוי והרגעה. פשוט חזרי לשגרה, כדי שילמד שההתפרצות אינה מזכה אותו בתגמולים כלשהם. אני מאמינה שגישה כזו תעזור לו להיאסף ולחזור לעצמו מהר יותר ובקלות רבה יותר. בהצלחה ליאת