ילדותיי מסרבות לראות אותי

היי אני אב גרוש מזה 5 שנים ואבא לשתי בנותיי בנות 8 ו 5. לאחר הגירושים וטרם הסכם הראייה כמו היום הייתי מגיע לקחת את בנותיי שלושה ימים בשבוע אוסף מהמסגרות החינוכיות מטפל, מבלה, דואג , מאכיל וכדומה. הכל היה על מי מנוחות פה ושם באופן מאוד נדיר היו התקפי בכי של געגוע במיוחד בזמן המעבר ממני לגרושתי והפוך אך לא משהו יוצא דופן שגם פסק לאחר תקופה קצרה של כחודש מאז עזבתי את הבית. לפני כשנתיים הכרתי את אשתי בהווה והמפגש שלה עם הבנות היה בהדרגה ולאט לאט למדו להכיר אותה ונוצר קליק כמעט מיידי וכך נמשך העניין במשך שנה וחצי. החלטנו להינשא אך לשמור זאת בסוד מהצד השני על מנת שלא ייגרם שום זעזוע למערכת שכבר "עובדת". איכשהוא בצורה שאינה עדיין ברורה לי דלף העניין לגרושתי והיא על דעת עצמה ולמרות הפצרותיי הנשנות לספר לבנות שאבא מתחתן. ביקשתי והתחננתי שאם היא רוצה לספר שתחכה שנהיה שנינו ביחד מול הבנות ונספר גרסא אחידה שנחליט עליה ( כמו שעשינו לפני הגירושין עם הילדה הגדולה). חרף הפצרותיי ובקשתי היא סיפרה להן לבד ועל דעת עצמה גרסא שלא תואמה איתי ואין בידיי מידע מה נאמר שם ובאיזו נימה. מאותו יום השינוי ההתנהגותי אצל ילדתי הגדולה היה גדול מאוד: היא לא רוצה לבוא אליי , נכנסת להתקפות של בכי היסטרי , נועלת את עצמה בחדר אם אני צריך לבוא לאסוף אותן מהבית , לא רוצה לדבר איתי בטלפון , מסרבת להסביר את עצמה או לשתף מה מציק לה וכן הלאה. בעקבות זאת ילדתי הקטנה מחקה אותה ומתנהגת בדיוק אותו דבר אפילו שהיא באה אליי מאז. אציין בזאת ולא בקנטרנות או התרסה כי גרושתי עומדת מנגד לא מגנה את ההתנהגות , לא מחזקת את מעמדי מול הבנות , לא מודיעה שזה לא מקובל עליה פשוט כלום. היא נותנת לזה להתרחש בלי לנקוף אצבע או לומר דבר מה. אני אובד עצות וניסיתי הכל החל ממכתבים וימי כיף ופיתויים חומריים באמת הכל. אני לבד במערכה הזאת מה עושים ?

שלום מיקי, המשאלה שלך לשמור דברים בסוד "כדי לא לזעזע את המערכת שעובדת", הגם שנטועה ברצון טוב, היא פתח לצרות - כפי שראית בעצמך. האמת, גם כשהיא לא נוחה או כואבת, היא הדרך הטובה והנכונה, במיוחד כשמדובר בילדים שלנו, שמעדיפים לראות בנו דמויות אמינות שאפשר לסמוך עליהן. בהמשך, אתה כועס על גרושתך, שסיפרה לילדות מבלי "לתאם גרסאות". ואני שואלת: כמה גרסאות יכולות להיות כאן? אתה גרוש, ומותר לך להחליט להינשא מחדש. זה אינו חטא או עוול, גם אם לזמן מה לבנות יהיה קשה לבלוע את הרעיון. אין כאן גרסאות מלבד האמת הפשוטה, שאתה ובת זוגך החלטתם להתחתן. זה אכן עלול לעורר חרדה, כאב, דאגה ובעיקר - מנפץ את פנטזיית האיחוד שקיימת אצל כל ילד להורים גרושים. כרגע, משהן יודעות, עליך להיות מסוגל להכיל את הכעס שלהן, לקבל אותו בהבנה, ולשדר גם לבנות שאתה מכיר בכעס הזה ומבין אותו. עליך לעשות הכל כדי לתת להן את ההרגשה שהן היו ונשארו החשובות לך ביותר בעולם כולו, גם אם התנהגותן, לזמן מה, נראית בלתי הגיונית או בלתי הוגנת. המשך להתעקש על הקשר, ואל תיבהל מההתנגדויות. מציעה לוותר על סיועה של גרושתך - זאת משימה שלך. כאשר היא תראה שאתה נשאר מסור ועקבי מול הבנות, ללא כיסים מיותרים של סוד או הכחשות, יש סיכוי טוב שגם היא תהיה שיתופית יותר. בעיני, שווה לנסות לשקול התייעצות קצרה עם פסיכולוג ילדים, שיעזור לך לעשות סדר בדברים, ולהיערך טוב יותר ו'נקי' יותר לקראת הבאות. זה לא בהכרח יהיה קל... בהצלחה ליאת