ילד בן 11 וחצי

שלום רב! נשואה ואם לשני ילדים. בעלי ואני לא מסתדרים כל כך טוב ויש בינינו חילוקי דעות רבים בקשר לחינוך הילדים וכו. בני בן 11 וחצי ילד מחונן (קפץ מטרום חובה לכיתה א') כרגע לומד בכיתה ז (ביה"ס חדש). יש לו חבר אחד שהגיע איתו מביהס היסודי. כשהיה בביהס היסודי היו לו די הרבה חברים אך בשלב מסויים הכיר משחק רשת במחשב בו מס' חברים משחקים יחד ולאט לאט זה הפך להיות דבר מרכזי בחייו. מלבד זאת יש לו חוג שחמט שבו הגיע לתוצאות מרשימות ביותר בארץ). כעת בכיתה ז' מס' פעמים אמר שהוא מפחד למות לא רוצה למות וכן הביע חרדה מכך שהוריו ימותו ומי ידאג לו? יש לציין לדעתי כי יש פערים בין ההתפחות הקוגנטיבית להתפתחות הרגשית (כמו אצל רוב המחוננים אני חושבת) ולכן לעיתים בהשוואה לילדי כיתתו נראה לי שהוא רגיש יותר,גם פיסית הוא אינו נראה גדול כמוהם אך הוא אינו מתלונן על כך. כעת עדיין לא רכש חברים חדשים בכיתה החדשה ומרבה לשבת על המחשב ואם צריך לצאת מהבית צריך לשכנע אותו רק כשמגיע למקום נהנה אך עד שיסכים להגיע אליו מאוד מקשה. ממה זה נובע ומה אפשר לעשות? בעלי טוען שהוא מכור למחשב אך אני משתדלת להגביל אותו לשעתיים וחצי ביום. אני מודאגת גם בגלל הקושי להוציא אותו החוצה כל פעם מחדש לפעילויות משותפות, גם בגלל הפחד מהמוות וגם בגלל שעדיין לא רכש חברים שכן משחק שבמחשב כאשר הוא עדיין מ דבר עם ילדים אינו תחליף להיפגש עימם פיסית. סליחה על אורכה של השאלה. בברכה חני

שלום חני, ילדים מחוננים מפגינים לעיתים קרובות פערים תפקודיים, הן בתוך התחום הקוגניטיבי, והן בינו לבין תחומים אחרים (רגשי, חברתי, גופני). אינטליגנציה גבוהה אינה משמשת הגנה מפני חרדות, ובמקרים רבים יכולה אפילו להקשות על הילד החרד, בהיותו מסוגל לחשיבה מופשטת שמעבר ל"כאן ועכשיו". הפחד מהמוות תוקף מתישהו כמעט כל ילד, ולא צריך להיבהל ממנו כ"כ. תוכלי להשתמש בלשונית החיפוש בפורום, ולקרוא תשובות רבות שניתנו כאן סביב חרדת המוות. ברוב המקרים, נוכחות הורית קרובה ומנחמת, מסייעת לילד התגבר על הפחד, להשלים עם כך שאין לנו שליטה על "איך נמות", ולשמוח על כך שיש לנו שליטה על "איך נחיה". בנך התחיל רק עכשיו את לימודיו בחטיבת הביניים, וחשוב לאפשר לו (ולעצמכם) את הזמן והסבלנות להסתגל. בעיני, לא מוכרחים להגביל אותו בשעות הפעילות במחשב, בעיקר אם שם הוא מנהל גם מגעים חברתיים. המשיכו לעודד אותו לצאת, איתכם ובלעדיכם, ולוודא שהפעילות במחשב אינה נשארת מקור העניין היחיד בחייו. נסו לברר האם ההסתגרות בבית אינה משקפת חלק מבעיית החרדה שלו, ואם אתם חושדים שכן, עדיף להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת