ילד מרצה - עזרה דחופה

שלום רב יש לי בעיה קצת סבוכה. לפני 6 וחצי שנים ילדתי ילדה שנולדה פג, בשבוע 33. היא נולדה עם חולשה בפלג צד ימין שלה. חוץ מזה, היא בסדר גמור. במהלך השנתיים הראשונות לחייה היה לי קשה קצת לקבל את העובדה הנ"ל, אבל הקושי שלי התאזן במרוצת השנים. ז"א שהיום אני מוכנה יותר לקבל את זה. אבל זה לא סוף הסיפור. לפעמים אני שמה לב שאני מרבה לבקר אותה. לפני כשנה וחצי ילדתי ילדה נוספת, בהריון שנסתיים בלידה במועד והכל היה נורמאלי. ומטבע הדברים החוויה המתקנת הזו יצרה אצלי שמחה גדולה מאוד. העניין הוא שהילדה הבוגרת שלי מרגע שהקטנה נולדה חשה קנאה גדולה ועצומה, והיא מתנהגת בצורה לא טובה, עושה הכל דווקא, נעלבת בקלות, לאן שאנחנו הולכים לא זזה מאיתנו, מראה חוסר ביטחון ירוד וגם מנסה לרצות אותנו כל הזמן. להגיד - אמא אני אוהבת אותך את חמודה, שאני יודעת שהמקום הזה הוא לא אמיתי, הוא מקום מרצה. ואני גם מודה שיש לי הרבה ביקורת כלפיה ותמיד היתה לי, ואני היום נורא משתדלת אבל זה עדיין שמה. אני פוחדת על הילדה שלי. אני רוצה אותה שמחה וטובת לב ממקום אמיתי ואני לא יודעת איך להגיע אליה. אני רוצה שתרגיש בטוח במקום שלה, שתרגיש ביטחון עצמי שתרגיש אהובה ושלא מבקרים אותה כל הזמן, שתרגיש שאני מאוד אוהבת אותה.

שלום אורית, כשנולד לנו ילד שאינו "מושלם", החורג באופן כלשהו מהסכימה והציפייה הכ"כ טבעיים של זוג הורים צעירים, זהו אתגר גדול, המעמת אותנו - לפני הכל - עם המקומות הפגיעים שלנו. ילד "פגום" (המרכאות בכוונה!) כאילו חושף אל העולם את הכישלון שלנו כהורים-מולידים, מזכיר לנו בכל יום את חוסר האונים שלנו אל מול הנסיבות. לכן, כדי שילדתך תרגיש שאת אוהבת ומקבלת אותה באופן מלא, עלייך להשקיע תחילה ביכולת שלך לקבל את עצמך כפי שאת, על חולשותייך ופגיעותך. ממליצה לך בכל לב למצוא לעצמך את המרחב הבטוח (כן, טיפול פסיכולוגי מיטיב) בו תוכלי לעבד את חווית הלידה והגידול של בתך הבכורה, ולשכלל את העמדה ההורית מולה, לאחר שתיפטרי מרגשות האשמה והעוינות כלפייך וכלפיה. אם לא טיפול פסיכולוגי, לפחות הדרכת הורים טובה, שתעזור לך לחלץ את בתך מהדפוס המרצה, ואותך מהאשמה והביקורת. בהצלחה ליאת