הילד לא משתף במה שעובר עליו

בני בן 8.5 יש לו התנהגויות אובססיביות של הכנסת דברים לפה, בעיקר פרקי אצבעות. וגם צביטה של שתי הפטמות שלו עם שתי ידיים. הוא אוהב לצאת בפרצי צחוק מלאכותי "מרושע" בקול רם, באורח מוגזם שלא נעים לסביבה. הוא גאון שכלית. מחונן. קורא ספרים של 800 עמודים בכמה ימים. הוא לא משתף אותנו במה שעובר עליו בכלל. אנו מודאגים כי הבנו שיתכן והוא נגע בילד אחר באיבר פרטי. הוא מסרב לדבר על זה איתנו ולמעשה מכחיש את זה. גילינו את זה מהאמא של הילד שזה קרה לו, וגם המחנכת יודעת. אבל הוא לא מדבר. טוען שדבר לא קרה מעולם ונפגע מאד אם אנו לא מאמינים לו. כאשר הוא נפגע ממשהו חברתי, הוא נכנס לאלם. לא מדבר. ואחרי לחץ הוא מתקשר רק בפנטומימה. עכשיו הוא סיים לקרוא הארי פוטר 7 וכנראה שהיה משהו בספר שזעזע אותו מאד. אבל הוא מסרב לומר מילה. רק הבעת הפנים שלו עם סיום הספר אמרה לנו שמשהו לא טוב קרה. לחצנו עליו והוא אמר שזה פרטי והוא לא מוכן לספר. שזה רק שלו ושזכותו לא לשתף. לא עזר שניסינו להסביר את ההבדל בין סוד טוב לסוד רע. הרי אולי הוא ככה בגלל משהו שקרה לו היום כשביקר אצל חברו? אנחנו אובדי עצות. איך לתקשר עם הילד? איך נדע אם הוא נפגע ממישהו? משהו? או אולי שהוא פוגע?

שלום אמירם, אתחיל מהסוף, בתיאור שלך עולות כמה נקודות מדאיגות שלדעתי מצריכות בירור מקצועי מעמיק ויסודי יותר. לכן, אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג ילדים קליני לצורך הערכה ובמידת הצורך טיפול ו/או הדרכת הורים. באשר לשאלתך, זה לא מאוד ברור אם קרה משהו או לא, אך נדמה לי שההתנהגויות שאתה מתאר אכן מעידים על מצוקה פנימית וקשיים בפיתוח של מנגנוני התמודדות. אני חושב שכנקודת מוצא, אתם צריכים לכבד את רצון הילד שלא לשתף אתכם. אני מאמין שכשתצליחו להרפות (וזה לא פשוט) הסיכוי שהוא ישתף אתכם יהיה גדול יותר. אתם יכולים לנסות ולהבין מה עובר עליו מתוך משחק, ומתוך האזנה לתכנים שעולים תוך כדי המשחק (תכנים כמו- דמויות מפוחדות, פגועות, לחוצות וכד'), או אפילו כתיבת סיפור קצר, קומיקס או בכל דרך לא ישירה אחרת התואמת לתחומי העניין שלו. לפעמים תוך כדי משחק ומתוך עיסוק הקרוב לתכנים שמעסיקים אותו, הילד מרגיש בנוח לשתף בתכנים עצמם. ושוב, חשוב שתפנו לפסיכולוג. בברכה, קובי