ילדה רגישה

שלום בתי בת 4 היא נורא רגישה היא נורא אהובה בגן כל הזמן יש אצלה חברים אנחנו הולכים לחברים אבל היא לא יודעת לעמוד על שלה וכל הזמן מתבכיינת נורא רגישה לדוגמא חברה תגיד לה משהו אז היא תבכה במקום לעמוד על שלה נורא מתסכל איך אני יכולה לעזור לה לא להיות כל כך רגישה ובנוסף התחלתי לראות הרגל שהיא משחקת עם הצפורניים שלה כשלא נוח לה כאילו היא בלחץ תודה

היא לא מוכנה להיפרד מהמוצץ בבי ת .ליד חברות שלה היא לא שמה מחוץ לבית אין מצב בבית עצמו היא מרגישה חופשי להיות איתו איך מורידים אותו

שלום דנה, אתחיל מהסוף. לגבי המוצץ, ודווקא בגלל שהיא לוקחת אותו רק בבית, כשהיא לבד, לא הייתי עושה דבר. היא תיגמל לבד כשיתאים. כל זמן שהמוצץ ממלא תפקיד מרגיע ומנחם, אין טעם להיאבק. ובעניין הרגישות. "התבכיינות" - אם להשתמש במונח שלך - היא דרך התמודדות שילד מאמץ לעצמו, כאשר הוא מגלה שזו דרך להשיג תגמולים מסוגים שונים. כאשר ילד מתבכיין (כלומר, מגיב בבכי גם בנסיבות שאינן מצדיקות זאת), הוא עושה זאת כי הוא גילה שבעקבות הבכי המבוגר מיד מתגייס לעזור, הילד האחר מוותר, הסביבה מנסה לפצות ולנחם אותו, וכד'. כל אלה מהווים סוג של היענות מתגמלת, וכך הילד לומד שזה כדאי. לפעמים, כשאנחנו אומרים "ילד רגיש" אנחנו מתכוונים לילד שמתקשה לעמוד בתסכולים (זה די נורמלי כשמדובר בפעוטות בני 2-3-4 שנים). הוא כועס בקלות, בוכה בקלות, מתפרץ, מכה, או מגיב בעוצמה לא מותאמת. כהורים, עלינו לסייע לו להתאמן במצבי תסכול, לא להרשות הכל, לאמן אותו באכזבות (להגיד "לא" כשצריך מבלי לוותר), ובעיקר, לא להיכנע מול בכי. כשמדובר בילדים כ"כ קטנים, אפשר לעזור להם 'להיאסף', להציע הסחת דעת, להציע אמפתיה, אך לא לוותר על מה שלא נכון או לא ראוי לוותר. בהצלחה ליאת