גיל ההתבגרות?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

27/01/2016 | 13:18 | מאת: סוזי

לום רב, הנני אם חד הורית לילד בן 11, בחודשיים האחרונים התנהגות בני השתנתה. הוא יותר כועס, אם הוא כועס הוא יכול לפתוח את הדלת ולאיים לברוח. לפעמים אני עומדת על המשמר שהוא לא יצא מהבית. לא פעם כשאנחנו מגיעים הביתה הוא יוצא מהאוטו מסרב להיכנס הביתה. אני אף מוצאת את עצמי מנהלת איתו משא ומתן על כניסה הביתה. ולפעמים אף רודפת אחריו ברחוב. כל מה שאומרים לי, תתעלמי, תכנסי הביתה הוא יבוא אחרייך. לא בר מימוש עבורי. אני מוצאת את עצמי לחוצה, בוכה ברחוב וחסרת אונים. משיחה איתו עולה שהוא מרגיש כעסים ולפעמים אף עצבות. יש לי תחושה שקצת קשה לו לעבד את הרגשות שלו. אני מנסה לשוחח עימו על הרגשות שלו, אך ללא הועיל. התחלתי טיפול פסיכולוגי שיתן לי את הכלים כיצד להתמודד עם תופעה זו ועם כעסים כל כך גדולים מצידו. היתי מעויינת לשמוע את חוות דעתך כיצד עלי לפעול במצב שכזה? תודה סוזי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סוזי, אני בהחלט שומעת את המצוקה שלך אבל אם את נמצאת בטיפול או הדרכה הורית (וטוב עשית שפנית), אני מציעה לך להמשיך ולהביא את שאלותייך לשם. על סמך מעט מאוד ידע עלייך ועל משפחתך, לא אוכל לייעץ לך מרחוק כיצד לנהוג ולפעול מולו שכן המצב באמת נשמע מורכב מאוד. עם כל הרצון הטוב, עצה אינטרנטית לעולם לא תוכל להחליף התיעצות וטיפול פנים מול פנים. זיכרי שלפעמים תהליך טיפולי לוקח זמן, מצריך סבלנות וההבנה של דברים היא הרבה פעמים הדרגתית ואיטית, אבל תהליך מעמיק ומשמעותי הוא בדרך כלל משתלם הן בטווח הקצר והן הארוך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים