אמא מודאגת...

שלום טלי, סיפקת הרבה פרטים חשובים בשאלתך ומתוכם אני יכולה להתרשם, גם אם מבין השורות, מכל מיני דברים/מצבים/אופני התיחסות שקשורים אלייך ולבנך. אנסה להאיר כמה מהם שאולי יסייעו לך להביט על הדברים מזווית מעט אחרת ולכוון את ההתיחסויות שלך בהתאם. לגבי הגן. להישאר שנה נוספת בגן בהחלט יכול להיות דבר מעט מבלבל..משהו ברצף נקטע או באיך שהילד תופס את עצמו, ולפעמים גם ההתיחסות הסביבתית לעניין הזה מבלבלת (שלא לומר שנויה במחלוקת). בהמשך לשאלת, התיחסות הורית רווחת לילדים כאל "קטן" ועכשיו "גדול" היא התייחסות שלמעשה מתעלמת מהילד ומהמקום בו הוא באמת נמצא ושנאחזת בקונספציות תיאורטיות. אני מציעה לכם לוותר על כל מיני תפיסות אפריוריות של "איך הוא צריך להיות עכשיו" ופשוט לצפות כמו גם לדרוש ממנו את מה שהוא מסוגל ויכול לעשות -היום- מבחינת השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, היכולות שלו בפועל כשגם האתגור שלו צריך להיות בהתאם (דוג' - לטאטא את החדר ולא נניח לשטוף אותו). כך הילד יוכל לפתח תחושות של מסוגלות עצמאות וערך עצמי. לגבי העניין השני. מתיאורייך נשמע שבנך משחק בגן עם ילדים (ולא למשל יושב שם בחוסר מעש ובבידוד כי אין שם מחשב), ושאפילו הצליח ליצור קשר קרוב וטוב עם ילד אחד - עד כאן הכל תקין וטוב..אם בבית הוא רוצה לשחק רק במחשב אז אולי כדאי לבחון את מצב הענינים בבית ומה מייצר את אותו "חוסר חשק" לעשות כל דבר אחר. בנוסף זה נשמע שההתערבויות שלך לטובתו בסופו של עניין (וככל הנראה לא בכוונה) נושאות אופי מעט שתלטני וביקורתי, דבר שבהחלט עשוי "לדכא" ילד. מדוע להתערב לו באילו חברים יבקרו אותו? מדוע להפריד אותו מחברו הטוב? אגב גם משחקי מחשב יכולים להיות חינוכיים ותורמים. ייתכן וכדאי לך לחפש ולמצוא משהו שאת בעצמך תוכלי להיות שותפה לו או להיות שבעת רצון מתכניו. בכל מקרה קחי בחשבון שעל מנת להיות מסוגל -לשחק - יש צורך בתנאים מסוימים כמו אווירה נינוחה, סביבה מעודדת ומאפשרת ועוד.. . טלי, טוב שעצרת עכשיו והחלטת לבחון את מצב הענינים. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכת הורים טובה ולבדוק ביחד עם איש מקצוע כיצד להיות עבור בנך באופן המיטיב ביותר שיוכל לתמוך בתחושות מסוגלות חיות וחיוניות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף