תירוצים

יש לי ילד בן 6.9 שכל דבר שמבקשים ממנו לעשות יש לו תירוץ למה הוא לא יכול לעשות...כבד לו, הוא לא יודע, לאמבין , לא הוא עשה לא הוא שיחק וכו. כשאנחנו כועסים עליו אז הוא מתחיל לבכות ואז התירוצים מתגברים ל אני מפחד ללכת לבד לחדר, אני אפול, אני לא יודע וכו. בסופו של דבר אנחנו מתעייפים כבר מלשמוע תירוצים... ואז או שאחיו הגדול עושה במקומו או שאנחנו כועסיםעליו ושולחים אותו לחדר... מעטות הפעמים שבסופן עושה את שביקשנו... מה אפשר לעשות כדי שהתירוצים יפסקו...?

שלום, ילדים בדר"כ אינם מבזבזים זמן על אסטרטגיות שאינן עובדות. כפי שאת מציינת בעצמך, התירוצים הם דרך יעילה בעזרתה מצליח (!) הילד שלך להימנע מעשייה. או שאחיו פועל במקומו, או שהוא נשלח לחדרו (עונש מפוקפק ומאד לא יעיל). אם הילד שלך ייווכח שבכל פעם שהוא מתחמק ממטלה יהיה לזה מחיר ממשי, או - לחילופין - שיהיה לו כדאי יותר לשתף פעולה, המצב ישתנה. אין כוונתי שתחפשו עונש כבד יותר, אלא שתחפשו בדרך יצירתית "תוצאות טבעיות ומיידיות" לכל התנהגות, חיובית או שלילית. למשל, אם אינו מוכן לעזור לסדר את החדר, תוכלי להחליט שאינך נכנסת לשם ("כי לא נעים לי") מה שייאלץ אותו לחפש את הכביסה הנקייה במקום אחר בבית, או לחיות בבלגן עד שיפעל בעצמו. דרך יצירתית אחרת, יכולה להיות טובה ויעילה רק אם מבצעים אותה ללא כעס כלל וללא שום נימה של "פעולת תגמול". תוכלי, למשל, להזמין את אחיו שעזר ופעל לקפה או גלידה איתך לבד. הסבירי שאת מצ'פרת אותו על המאמץ, ותשמחי לצרף גם את הילדים האחרים במידה ויפעלו בדרך דומה. חשוב לי להדגיש שפעולה כזאת חייבת להיעשות לא (!!!) כעונש לילד המשתמט, אלא כתגמול אמיתי לילד שהתאמץ. אשמח לשמוע איך הולך... בהצלחה ליאת