מודאגת מאוד מביתי החיילת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

25/04/2015 | 18:36 | מאת: שיר

שלום, ביתי כשמונה חוד בצבא, לא מרוצה מנסה לעבור תפקיד, מאז ומתמיד היא מאוד מופנמת ומעולם לא משתפת אותנו (הוריה )בכלום, הכל אנו יודעים בצורה עקיפה או מאינטואיציה שלנו כלפיה...מאז היותה בת 13 חותה קשיים עם עצמה, חוסר בטחון דימוי עצמי נמוך, הצהירה לכולם בגיל 16 שהיא דו מינית (ללא ידיעתנו.) מידי פעם נכנסה לדיכאון,לקחנו אותה לטיפולים שונים שעזרו פה ושם אך יש סיטואציות בחיה שמחזירות אותה למצב הדכאוני. לאחרונה שוב נכנסה למצב זה והיא מסתגרת הרבה בחדר, התריס סגור, כמעט ואין לה חברות, בקושי מתקשרת איתנו, בעיקר איתי הקשר אף פעם לא היה טוב..אנחנו ממש עובדי עצות מה לעשות ואיך לעזור לה..אשמח אם תוכלי להמליץ לי מה לעשות ואולי על מטפלת איזור קריות חיפה..המצב ממש לא טוב תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר, זה נשמע שלאורך השנים מצאתם דרכים שונות לעזור לביתכם זאת למרות שלא התפתחה אפשרות של שיתוף בינכם. כרגע מה שאני מציעה לכם לעשות הוא לומר לה בפשטות שאתם מזהים שהיא שוב נכנסת למצב נפשי פחות טוב, ושאתם מעונינים (מאוד!) שתלך לטיפול. כדאי קודם למצוא מטפל מומלץ ופשוט לתת לה את השם ומספר הטלפון שלו/שלה על מנת שתקבע פגישה. (לצערי לא אוכל להמליץ כאן על מטפל אבל אם תשלחו הודעת המשך עם מייל עדכני, ייתכן ומבקרי הפורום יוכלו לשלוח המלצות משלהם). נוסף על כך אתם יכולים בהחלט להוסיף ולהזכיר לה שאתם שם עבורה, בכל דבר שתצטרך (אפילו למשל מילוי טפסים לצורך מעבר תפקיד וכיוב'). אם ביתכם מתנגדת לקבל טיפול, ואתם נשארים מודאגים, כדאי לשקול לשוחח עם מפקדיה ולהעזר באפשרויות הטיפול הקיימות במסגרת הצבא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים