בן שנתיים וחצי חסר בטחון

בני בן שנתיים וחצי, ילד ראשון ויחיד. שנה ראשונה היה איתי בבית, אח"כ השתלב יחסית מהר בגן והיינו מרוצים מאוד. השנה נרשם בגן מועצה, יש הרבה ילדים ופחות יחס, אבל בסה"כ אוהב את הגן (למרות שאנחנו לא מרוצים בכלל...) אנחנו מודאגים מכך שהוא מתנהג מעט משונה בסיטואציות חברתיות. נוטה להיות מרוחק ולהתבונן זמן רב לפני שמגיב, אם בכלל. קשה לו להשתלב כאשר ילדים שהוא לא מכיר משחקים וגם בגן אני שמה לב שאינו משחק הרבה עם ילדים ותמיד עוקב אחריהם, לראות כיצד הם מגיבים ומה הם עושים, תמיד מסתכל מהצד ובוחן, בוכה כאשר לוקחים ממנו משחקים ומתקשה להתמודד. בפורים סירב להתחפש, שהגענו לגן בקושי התייחס לילדים המחופשים. חשוב לי לציין שהוא ילד ראשון ונכד ראשון, מקבל המון המון תשומת לב ואהבה, תמיד מוקף בדודים ודודות (אבל בלי בני דודים..)ובקרב המשפחה הוא מלא שמחת חיים וביטחון, דעתן, עם חוש הומור. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגותו? האם כדאי להתייעץ עם איש מקצוע? בתודה מראש

שלום מירב, על פניו, ועם כל הזהירות המתבקשת כאשר מסתמכים על תיאור כ"כ קצר, התנהגותו של בנך נראית תואמת גיל ונורמלית, ואין בה שום דבר מדאיג. רק בגיל שנתיים-שנתיים וחצי ילדים מתחילים להתייחס אל האחרים, ולגלות את האינטראקציות החברתיות כסוג של פעילות גומלין מהנה. ההתבוננות שאת מתארת היא ניסיון (נבון, יש לומר) ללמוד את הסביבה החברתית ואת הכללים הנהוגים בה. אל תשכחי שבנך גדל ללא אחים/בני דודים, ולכן הזירה החברתית עם בני גילו היא כזו שצריך ללמוד להסתגל אליה. אין בה (שוב, ככל שאפשר לומר מרחוק) שום דבר מדאיג או מוזר. הרתיעה מתחפושות מובנת ונורמלית גם היא. יש הרבה מאד ילדים (וגם כמה מבוגרים...) שהחג הזה הוא סיוט עבורם. ילדים צעירים עדיין מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון, ולכן השינויים הפתאומיים, יחד עם כל יצורי הפרא, המסכות והאיפורים (שמי יודע מה מסתתר מאחוריהם...) מעוררים הרבה חרדה, דווקא אצל הילדים הנבונים והרגישים. חשוב שנוכל לקבל בהבנה וברגישות את הפחדים הללו, מבלי לנסות לשדל את הילד או לדחוק אותו בכוח לתחפושות או אירועים שכרגע היה מעדיף להימנע מהם. יהיו לו עוד שנים רבות שמחות ומבדחות, ואפשר לוותר לו בינתיים. חג שמח! ליאת

על התגובה המעודדת והמהירה