ילד בן 3 וחצי שכל הזמן אומר לא רוצה

שלום, בני בן 3 וחצי (יש לי גם בת בת 5), ילד חכם, מתוק אמיתי, אוהב לעזור, סקרן וחבר טוב. היום מתנהל נעים מאוד עד השלבים שמבקשים לעשות ממנו דברים שצריך (להכנס להתרחץ, לרחוץ ידיים לפני האוכל, להתלבש, להחליף מכנסיים אם ברח לו פיפי, להכנס למיטה בערב וכן הלאה). הוא פשוט אומר לא ולא מוכן להקשיב לשום דבר. ניסינו אפילו לעשות טבלה של דברים שצריכים לעשות (להתלבש, לצחצח שינים, לשים אוכל בתיק וכן הלאה) ולצייר מדליה על כל מהלך שהוא מסיים- לא עבד. ניסיתי לתת לו אופציות (איזה מכנסיים אתה בוחר/ איזה גרביים, איפה באמבטיה אתה רוצה לצחצח שיניים, וכן הלאה), אני תמיד מזכירה לו בבוקר שקודם עושים מה שחייבים ורק אחר כך מה שרוצים (כדי שלא ילך לשחק). הוא פשוט לא מוכן לכלום- אם אני מציעה משחק הוא מייד מודיע שהוא לא מעוניין לשחק, אם אני מציעה אופציות- הוא אומר לא על כולן וכשאני שואלת מה הוא רוצה- אומר לי- כלום/ אני לא רוצה/ לא וכן הלאה. בסופו של בוקר/ ערב לרוב הוא נגמר בכעס ורוגז מצידי ובכי מצידו. אשמח לשמוע רעיונות.

שלום תמי, אני מבקשת להפנות אותך לסיפור הילדים המקסים על הדובון לא-לא, שמתייחס בדיוק לילדי הגיל הרך, שרוצים "הכל לבד", ובדר"כ ההפך ממה שאימא מבקשת מהם. בסיפור, הדובי הקטן נכנס למאבק באמו, עד (זהירות, ספוילר!) שהוא מבין שהוא אינו יכול בלעדיה בעקבות חוויות קשות שהוא עובר. אם נניח לרגע לדיון אם מדובר בסיפור "חינוכי" או לא, הוא בהחלט מעיד על כך שאת חווה כרגע "צרת רבים". ועדיין - כאשר ההתנהלות בבית הופכת לזירת מאבק מבוקר עד ערב, שווה לבחון בזהירות האם איבדת את היכולת לעמוד מול ילדך הקטן כדמות סמכות ולא כ"חברה שוות זכויות". אני חושבת שנכון לאפשר לילד שלנו בחירה ורצון חופשי בתחומים מסוימים, אך אלה חייבים להיות תחומים בתוך מסגרת בסיסית עם כללים וגבולות, שאותם קובעים אתם, ההורים. אני מתכוונת לכך שיש דברים שלא שואלים ילד אם הוא רוצה או מסכים. מקלחת או צחצוח שיניים, שעת ההליכה לישון או שעת היקיצה. הללו אינם ניתנים לדיון, והם יקרו גם בעל כרחו (ברגישות ונחישות). לעומת זאת, כאשר את מציעה משחק והוא עונה ב"לא רוצה", הייתי זזה מיד מהוויכוח, ומאפשרת לו לעשות כרצונו ברגעי הפנאי. כאשר את מקיימת ויכוח גם על דברים כאלה, את מעודדת תרבות מיקוח, ויוצרת אשלייה של שוויון וסימטריה ביחסים. וותרי היכן שאפשר, ועמדי על שלך בעניינים המהותיים. אם תרגישי שאתם נשארים לכודים במאבקי כוח לאורך זמן, התייעצי עם פסיכולוג ילדים המיומן בהדרכת הורים. זה מסוג הדברים שאפשר לשפר מאד גם בפגישה אחת או שתיים. בהצלחה ליאת

הכוונה בהצעה של משחקים מבחינתי היתה משחקים שיאפשרו להתנהלות זריזה ונעימה של הדברים שחייבים לעשות (לדוגמא משחק של נראה אם תצליח לשים את האוכל בתיק עד שאספור עד 10, נראה אם נספיק להשיג את אחותך בהתלבשות, איפה תרצה לצחצח שיניים- ליד הכיור, באמבטיה וכן הלאה). החוקים בבית מאוד ברורים, אני לא חושבת שזו הבעיה.