סיבות לזוגיות

אני בן 36. רוב חיי לא היתה לי זוגיות רצינית וגם לא רציתי כזו. כל מה שאני יודע על זוגיות לקחתי ממודל הזוגיות של הוריי (שרבו כל הזמן) ומכתבות שמתארות בציניות איך הגבר סובל. בשנה האחרונה יש לי זוגיות. היא בהחלט מתאימה למודלים שהכרתי - אין לנו נושאי שיחה, אנחנו רבים המון, ואני מתגעגע לחופש. לפעמים נחמד לי, אף פעם לא ממש נורא, אבל בסך הכל בינוני. אני צופה קדימה לחתונה וילדים וזה נראה לי אפור ומדכא. אני רוצה לציין שאין בי דחף פנימי עמוק לזוגיות ולילדים. היה לי טוב מאוד לבד. אני מרגיש שנכנסתי לזוגיות מתוך לחץ חברתי ופחד מהזדקנות לבד. האם רוב הגברים נכנסים לזוגיות מתוך הפחדים הללו? מה יכולה לתת לי זוגיות טובה? האם להתפשר על זוגיות "סבירה"?

איתי היקר, צר לי שגדלת בבית שבו היו יחסי זוגיות עכורים ואין ספק שהדבר השפיע עליך והשאיר בך את חותמו. מטעמים עלומים בחרת לקרוא כתבות על אומללות הגברים בחיי הזוגיות. אני משוכנעת שאם תחפש היטב במגזינים של נשים, או ברשת, תמצא אינספור מידע אודות חיי נישואין בהם הנשים חשות עצמן לכודות, ממורמרות, מנוצלות או מושפלות וכד'. אין כאן תחרות איזה מבני הזוג הוא אומלל יותר בזוגיות. בחיים יש הכל מכל דבר. יש אנשים המצליחים להחזיק מעמד בזוגיות המיטיבה עם שניהם ברמה זו או אחרת, ויש אנשים שזוגיותם משובצת בקונפליקטים, אי התאמות, פשרות ולעתים גם תקופות טובות. אין שום סיבה להיות בזוגיות הנתפשת כפשרה, כשיעמום, מצב ריב מתמיד ושיתרונה היחיד הוא בעוד 30 שנה (אולי) כתעודת ביטוח פוטנציאלית מפני הזיקנה. מי אמר שזוגיות כזו בכלל תחזיק מעמד עד לזקנה? הרושם הוא שכרגע אינך בשל לזוגיות. לא ציינת שום היבט של הזוגיות אשר מסב לך הנאה או תועלת. בשביל מה לקנות שירות או מוצר אם הוא אינו מביא לנו תועלת? באשר לביטוח נגד זקנה, תמיד אפשר לאסוף די כסף כדי להיכנס לבית אבות מפואר וידידותי. להערכתי, אם אתה רוצה זוגיות, יש לך ככל הנראה הרבה מה לעבוד על עצמך ועל עולמך הפנימי. גם חירות אישית וחופש הוא דבר בעל ערך ללא ספק. מכל מקום, הזוגיות הנוכחית לא נראית תואמת. אפשר לחפש סוגים אחרים של זוגיות ואפשר כמובן לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת להבין מה החלק שלך בשיבוש יחסים זוגיים טובים ומענגים. כל טוב ובהצלחה, אילנה