שאלה..במצוקה

שלום, אני בת 47 גרושה+2 ילדים גדולים. עובדת 11 שנים במקום אחד. מרגישה מצוקה גדולה, חוסר אונים, שונאת את העבודה ואת המקום הזה שעשה לי רע במשך הרבה שנים (מנהלים שהתנכלו). היום אני בקושי קמה בבוקר ללכת לשם, שונאת את עבודת הנהלת החשבונות שאני עושה. מרגישה לחץ מתח, אומללה, 1.60, שוקלת קרוב ל- 90 ק"ג ...ברור לי שיש לי הפרעת אכילה. מאוד מאוד רוצה לעזוב, לקבל את הפיצויים ולהשתחרר משם. ובגלל פחד כל הזמן דוחה את זה. יודעת בתוך תוכי שזה מה שאני צריכה לעשות. עכשיו אני בחופש בגלל חג סוכות, והתברר לי שהבוס שלי התקשר למנהלת שמעלי לשאול אם אני דיסלקטית, כי עובדת אחרת שעשיתי איתה איזו עבודה אמרה לו כך !! והכל בגלל שהמשקפיים שלי היו בתיקון ולא ראיתי טוב וטעיתי בהקלדה מסוימת. 11 שנים עבודה עם כספים, חשבונות של תושבים, מעולם לא עשיתי טעות אחת !! ופתאום המנהל בלי בושה שואל שאלה כזו כי עובדת שחשבתי שהיא חברה שלי זרקה לו מילה. אז זה הטריגר עכשיו, אולי סוף סוף יהיה לי כוח ללכת משם, ממקום שעושה לי כל כך רע. למה אני כותבת כאן ? כי אני מנסה למצוא מוצא מתחושת המצוקה. מרגישה כלואה. סובלת באופן יומיומי. והמשקל הגדול מקשה עלי ואני בטוחה שאני מפתחת מחלות, כי אי אפשר לחיות ככה בלי לאגור את כל הסבל הזה בפנים. הפיצויים אמורים להיות כ- 60000 שח...אני מאמינה שאוכל תקופה מסויימת לחיות איתם ובמקביל לחפש עבודה. לא מצליחה לחפש עבודה כשאני בעבודה הזו. למה אני כותבת את כל זה ? כי אני מרגישה חוסר אונים. מחשבות שלא מרפות על איך אני יוצאת מהמצב הזה. חג שמח !

שלום רב, ההחלטה לעזוב מקום העבודה היא החלטה חשובה אך לא פשוטה ולעיתים מלווה בתחושות מצוקה, ייאוש, אי ודאות. הצורך שלך לשתף את התחושות הוא בהחלט מובן, כאשר רצוי בשלב הזה לקבל גם סיוע מקצועי (טיפול פסיכולוגי, יעוץ) אשר יאפשר לך גם לבטא את התחושות שלך וגם להבין טוב יותר את מה שעובר עליך בתקופה זו וכך יאפשר לך להתמודד בצורה יותר טובה ויעילה. בהצלחה וחג שמח.