פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

שלום לילי, לשאלתך אם יש טיפולים אחרים כדי להאט את המחלה. סרטן זו מחלה קשה וכאשר היא חריפה אזי תוחלת החיים בהחלט בסכנה. לגבי טיפולים אלטרנטיביים, אני מאמינה שהם יכולים אולי להקל אך לא לעצור את המחלה אם היא בשלב מאוד מתקדם. צר לי אך לא יודעת להמליץ . כן לילי אני יכולה להגיד שהאתר הזה הוא תמיכתי ובו אנחנו עוסקים בתמיכה של המשפחה ובתהליכי פרידה שכל כך חשובים גם לחולה וגם למשפחה שנשארת. אם את רוצה להתייעץ בנושאים הללו, אני כאן למטרה זו בברכה נטע מוזר

שלום לך, אנשור תרכובת של ויטמינים ומינרלים וניתן לקנות בקופות החולים, לא ידוע לי על סיבסוד של התמיסה הטובה הזו

תשובה: זו שאלה שחייבת להיות מופנית לרופא אונקולוג המטפל. צר לי שאני לא עונה לשאלה. האתר הזה מתייחס לסוגיות שקשורות במצב נפשי, תקשורת, פרידה והתייחחסות לחולה ומשפחתו. מאחלת לכם טוב

שלום ליאור תשובה כזו ניתן לקבל רק מאונקולוגים שמכירים את התרופות הללו מחאלת לך הרבה בריאות בברכה נטע מוזר

שלום מירה,התגובה שלך שאת נחנקת מדמעות כאשר את רוצה לדבר איתו בפתיחות נורמאלית לחלוטין וכל כך מותאמת למצב. לא מלמדים אותנו לא בביס ולא בבית ההורים שיח רגשי עמוק על דברים קשים וכך אנחנו חיים בלי לגעת. והנה את במקום כזה שכל כך חשוב להיפרד, שכל כך חושב לסגור ענינים בלתי פתורים ולמה זה חשוב, כי אנחנו יודעים בברור מעשרות מחקרים וכמובן מניסיון עתיר שנים שכאשר עושים פרידות נכונות חיי אלו שנשארים לחיות, קבלת המוות והאובדן אפשרית יותר, יש הרבה יותר תחושה של שקט ופחות אשמה או יסורים למה לא אמרתי, למה לא שאלתי. ככל שלנשארים יש תחושה של סגירה כך היכולת להמשיך לחיות בלי חרטה גבוהה יותר. אז איך עושים זאת? קודם כל זה הסדר לבכות ולהחנק ולהגיד קשה לי ליד האדם שנוטה למות, כן שכחתי להגיד גם שפרידה יעילה מאפשרת מוות הרבה יותר שקט, הרבה יותר טוב. גם מי שעומד למות יש לו הרבה ענינים לא סגורים וככל שמדברים עליהם, שמבקשים סליחה, שאומרים יתכן שטעיתי אבל זה מה שידעתי לעשות/להגיד אז. כולנו כבני אדם עושים טעויות, התבונה היא להודות בטעות מוקדם או מאוחר, אין זה משנה, העיקר לדבר על זה, לא להשאיר "בבטן" שום דבר. החשוב להיות כנה, לא לפחד להגיד דברים קשים הם לא ירעו את המצב, הם לא יגרמו למוות, הם יגרמו ל"ניקוי" אצל שני השותפים. מירה היי אמיצה והתחילי ותראי שזה הרבה פחות נורא ממה שחשבת. לא לעשות הכל בבת אחת, זה בסדא להגיד " אני רוצה לדבר איתך על זה וזה, קשה לי והייתי מבקשת את תשומת לבך" אפשר גם "אני ארצה לשמוע ממך את מה שיש לך להגיד לי" להגיד מילים טובות, להגיד מילים קשות הכל לגיטימי , חשוב שכל המשפחה תעשה פרידה, רצוי לא כולם יחד. חשוב להכניס בשיחה את המילה מוות, לא לפחד ממנה. אחת התופעות המאוד שכיחות שאנחנו רואים שכל אחד מבני הזוג/משפחה חושב על המוות אבל המילה כל כך מפחידה שלא משתמשים בה והולכים סחור סחור נראה לי שכתבתי המון וזה אולי קשה בבת אחת, אני פה באתר לשירותך בברכה חמה נטע מוזר

שלום אבי וחג שמח לך אתר זה מטפל בתמיכה לאנשים שלקו בסרטן ו/או בבני משפחה שפונים כדי להתייעץ ולקבל תמיכה. אני לא מומחית בכאבי רגליים ונראה לי שאורטופד יוכל לתת תשובה מקצועית לשאלתך. מאחלת לך הרבה בריאות בברכה נטע מוזר

שלום אבי. כן בהחלט כדאי לבקש סליחה, גם אם לא התכוונת גם אם לא עשית זאת בכוונה הרי כאב ועלבון ועוד כל מיני רגשות שליליים נשארים ורק מתעצמים עם השנים וטופחים, אני מניחה שגם לאבא שלך יש חלק בכל מה שקרה בניכם, אבל גם ללא קשר לגסיסה וסיום חיים בעולם הזה כדאי תמיד לסגור ענינים בלתי פתורים, ענינים לא מטופלים מעכירים את החיים של שני הצדדים וכל אחד משלם מחירים. לבקש סליחה זו אצילות, לדבר רגש זה הומאניות ולהיפרד זו חובה כדי שהאדם הנוטה למות ימות יותר בשלווה, והאדם שנשאר לחיות יחיה בלי רגשי אשמה וחרטה למה לא אמרתי וכו \ כדאי להגיד הכל ולהיות כנה לא לסובב סביב העניין אלא להגיד במפורש את הדברים, לא לזרוק הכל בבת אחת, אבל גם לא לחכות, להגיד בהדרגה בלי ליפות ולתת לצד השני גם כן להגיד את דברו. אני יודעת שתדע מה לעשות עצם השאלה שלך מראה לי שיש לך אפשרות לעשות מהלך חשוב והכרחי זה. שיהיה בהצלחה ואם תרצה לשאול עוד אני כאן לשירותך בברכה נטע מוזר

שלום נורית, אין לי מושג בתחום חלב נאקות וגם לא שמעתי על כך מאף אחת מהנשים הרבות שהכרתי ולחלקן היה גם סרטן השחלות כל טוב לך נטע מוזר

שלום לך, אתה מתאר מצב כל כך קשה לגבי מצב הסרטן ולגבי הצימאון. להרטיב פה מתי שמרגיש צימאון קשה על ספוגית טבולה בקצת מים פשוט שימצוץ, יש גם בבתי מרקחת לקנות מקלונים שעליהם תחבושת שטובלים במים, אך אפשר להכין זאת בבית. מאוד כדאי מים קרים זה מקל. ,נראה לי שחשוב בשלבים כאלו של החולי להתחיל להיפרד. אם אתה מעוניין לדעת איך עושים פרידה נכונה ויעילה תכתוב לי כאן בתשובה ואני אחזור ואדריך אותך. בברכה נטע מוזר

להקל את הכאב הבלתי נסבל ולאפשר להרגע, גם למשפחה זה עוזר לדעת שלא כואב יותר

השאלה שלך צריכה להיות מופנית לרופאים המומחים בתחום. לי אין ידע בתומי התרופות והשילובים בניהם.

לא לגמרי ברור לי מה את רוצה לשעת או לשאול, מה זאת אומרת היתה לך סימולציה, באיזה מסגרת את עושה זאת. תנסי בבקשה להסביר יותר מה את מבקשת כדי שאוכל להיות מכוונת אליך בצורה יותר מדויקת בברכה נטע מוזר

שלום בת שבע. את שואלת איך לטפל בטעם רע בפה לאחר הטיפול הכימוטרפי. זו תופעה נפוצה וכל אחד/ת מוצאים משהו שמתאים , עד כמה שאני יודעת אין תרופת פלא שמעלימה, לדעתי שווה לך להתייעץ גם עם האחיות במחלקה וגם עם תזונאית. גם בגוגל יש מידע אמין של אחת מתשע וגם של האגודה למלחמה בסרטן. תשאלי בגוגל את השאלה איך מטפלים בטעם רע בפה לאחר טיפול כימוטרפי ותקבלי הרבה מידע. מאחלת לך שתעברי את הטיפולי בכמה שפחות סבל. אני כאן בשבילך

היי אביתר שמחה שאתה בקשר. כן הסוגייה של אנשים מוכרת. יש כמה סיבות שאנשים מתרחקים. סרטן היא מחלה מאיימת על החיים וכאשר נודע לאנשים אפילו קרובים הם האנשים לא יודעים מה להגיד, הם נבוכים לא רוצים לפגוע ובאמת נאלמים ונעלמים. סיבה נוספת יש עדיין אצל חלק מהציבור הרחב אמונה שסרטן מדבק ועל כן נמנעים ומתרחקים. בקבוצה שלי היה אדם שהיה מאוד פופולרי במושב בו הוא גר ואנשים רצו בקרבתו, כאשר חלה בסרטן הוא סיפר שאנשים היו עוברים למדרכה ממול. אתה גם נותן כותרת יפה "המסע כולל הרבה הפתעות" אהבתי את השם, נכון כל ארוע חדש בחיי אדם מלא הפתעות וכאן חשוב שתמיד תדע שהבעיות של ההתרחקות של אנישם זו בעיה שלהם ולא שלך. אני לא יודעת אם יצא לך כבר לקרוא ספרות מועילה בנושא הייתי ממליצה על "סרטן כנקודת מפנה" של לורנס להשאן. מאחלת לך המון טוב להתראות באתר

שלום לך שמחה בשבילך על החלפת הרופא. אני באמת חושבת שזה כמו להטלטל בים סוער. דימוי נפלא. מאחלת לך שמעכשיו הכל ילך חלק יותר והכי חשוב שאתה תרגיש טוב ותקבל מענה לכל צרכיך. שבת שלום וכל טוב לך

אביתר יקר, שמחה בשבילך שמצאת את הרופאה הזו. אני מאמינה שדברים קורים לנו בחיים כדי ללמד אותנו. הרופא הלא מתפקד הזה היה כבר מזמן חייב לקבל נזיפה או אפילו סילוק מתפקידו אבל כמוך יש בודאי עוד אנשים בישוב שלא נעים להם שמפחדים, שחוששים מה יגידו עליהם ואף אחד בסופו של דבר לא מתלונן עליו וכך נראים פני הדברים. הרופאה שמצאת תטפל בך אך היא לא תעשה עבורך את העבודה למרות שאני מבינה שהיא מאוד כועסת על הרופא. מאחלת לך שתבריא בקרוב מהאומיקרון ותשוב לתפקד ותרגיש טוב. בברכה נטע מוזר

שלום אביתר, עצוב לי לקרוא מה אתה עובר ואני מבינה מדבריך שהפכת למנהל הטיפול של עצמך שזה דבר נכון וחשוב, כי להיות מנהל של עצמי בכל התחומים זה יתרון גדול. כתבת שזה ישוב קטן ויש רק רופא אחד שהוא יותר פקיד מרופא.. אני מאמינה גדולה שאסור לעבור על דברים כאלה בשתיקה, אם הוא מתייחס אליך כך בוודאי מתייחס כך לעוד אנשים בישוב ובטוח שעוד סובלים ממנו, יש רשויות מעליו ונראה לי שהגיע זמן שתתחיל/ו לפעול כדי לקבל שירות שמגיע לכם. איך אתה מרגיש? לא כתבת דבר על מצבך הבריאותי בברכה נטע

אביתר אם אתה חבר באחת מקופות החולים ומשלם יש לך זכות לכל הבדיקות בלי שלם פרטי. תבדוק את החברות בקופת חולים שבה אתה מבוטח וכזכור אני כאן באתר היה בטוב וחשוב טוב נטע מוזר

תושבת מומחה שלום אביתר, אני מודה לך על שאתה משתף אותי, חושבת שחשוב לא להישאר לבד עם הרגשות והמחשבות. לגבי הרופא אני חושבת שהייתי פועלת כך, הייתי מזמינה תור אליו (אם אתה בקופח כללית אפשר דרך האינטרנט ולא במייל אליו ישירות) אם אתה מתכוון להמשיך טיפולים ומעקב והוא הרופא היחיד ביישוב, חשוב שיהיה לך קשר איתו. הוא כפי הנראה מבין שעשה שגיאה ולא יודע איך לצאת מזה. האגו הגברי לצערי (לפעמים קורה גם אצל נשים אבל הן פחות מאשר גברים) לא מאפשר לו לרדת מהעץ ואלי בעיקר לא יודע כיצד. אני במקומך הייתי עושה תור אליו ומדברת איתו בלשון רכה ואומרת משהו כמו, דר אני זקוקה לך ואני מאוד מבקשת את עזרתך. אתה יודע אביתר שבתורה שלנו יש משפט "את פתח לו" והפרוש של משפט כזה אומר שמי שיכול הוא שצריך לפתוח את הדלת. אני מבינה מדבריך שיש לך יכולת לראות צדדים חיוביים ושווה לך לבוא אליו, יתכן שבתחילה ירגיש מאוים, אבל אם לא תאיים אולי יפתח אצלו משהו רך שיוכל באמת להיות איתך. אביתר סרטן היא לא מחלה פשוטה ומוגדרת היום כמחלה כרונית, יש בה עליות ומורדות וחשובה תמיכה וטיפול מסור. הוא הרי לא אונקולוג ותצטרך אותו להפניה וביצוע בדיקות. מאחלת לך בהצלחה. ואני כאן בשבילך. נטע מוזר

שלום אביתר. אנסה להתחבר לסיפור שלך ואכתוב את מחשובתיי לגביו. אין לי ספק שהמפגש עם סרטן של האמא שלך השאיר משקע ובעקבותיו אתה חושב להישאר לבד עם הידיעה שלך יש סרטן. אני מאמינה שתמיכה של אחרים כמו אוזן קשבת לך ופניה לעזרה הם חשובים אך רק למי שאתה סומך עליו/ה. אנשים מתרחקים כי הם מפחדים, יש איזה מיתוס שסרטן מדבק, הוא לא, אבל הוא כל כך מאיים שמשך השנים נוצרו מסביבו הרבה סיפורים, כמו סרטן זכר וסרטן נקבה, אין שום מחקר שמוכיח זאת אבל אנשים אוחזים בזה, סיבה שניה שאנשים מתרחקים כי הם לא יודעים מה להגיד ופשוט עוברים למדרכה ממול, זה ביטוי שגור אצל אנשים שלקו בסרטן, כך מרגישים רוב האנשים שחלו בסרטן ותופעה זו קוראת אפילו אצל בני משפחה. לדבר על החששות, הפחדים, על מה יהיה ואיך להתמודד חשוב, כמובן רק עם אדם שאתה סומך עליו. לגבי הרופא, אם אתה לא סומך עליו יש שתי אפשרויות: אחת, להפגש איתו ולהגיד לו מה מפריע לך בהתנהגות שלו ולשאול אותו האם יוכל ללות אותך בכל הדרך שמחכה לך. אפשרות שניה זה להחליף רופא וגם זה לא תמיד כל כך פשוט. אני מאוד מאמינה בהדברות ורופא כזה אם הוא אנושי הוא יכול להבין שעשה טעות ולשנות התנהגות. יש פתגם יפה שאני מאוד מתנהגת לפיו, "לשון רכה תשבר גרם" אני בהחלט אהיה כאן בשבילך כל כמה שתרצה. אינני יודעת אם היית כבר אצל אונקולוג אבל שווה לבדוק גם טיפולים אחרים. יש הרבה עבודות על שמן קנביס שהוא לטיפול ולא רק לשיכוך כאבים. ציקונג היא אמנות לחימה סינית מאוד רכה, שווה לקרוא עליה באינטרנט, לא מעט אנשים מטפלים בעצמם דרך ציקונג. מיינדפולנס להרגעה והתמודדות עם מתח וכאבים. אני כאן באתר אם תרצה לשאול אתייחס לשאלותייך. רצוי לא להישאר לבד עם הידיעה הזו נטע מוזר

שלום צחי. מתוך דבריך אני מבינה שאתם מאוד דאוגים וכואבים ונראה לי נורמלי מאוד. אני מתרשמת שמצבה של אמא שלך קריטי ולפי מה שהרופאים לא מסוגלים להגיד לכם שימיה של אמא לא רבים, או שהם מתכוונים להגיד לכם שאין יותר מה להציע טיפול מרפא או משקם, כי זה לא יעזור. הרצון להמשיך את חייה של אמא שלכם בכל מחיר לא בטוח שעושה לה טוב. אחת ההתנהגויות המאוד שכיחות היא שאנשים לא לוותר על היקרים להם ולרצות שימשיכו בחיים בכל מחיר, השאלה אם אמא שלך מוכנה להמשיך לחיות בכל מחיר. במצבים כל כך קשים אני ממליצה תמיד להתחיל בתהליכי פרידה, שאינם בהכרח אומרים שאמא שלך תמות מיד אך זה אומר להתחיל לשאול אותה מה היא הייתה מאוד רוצה במצבה כעת, לא מה אתם רוצים אלא מה היא הייתה רוצה. כמה אתם בכלל מדברים ישירות עם אמא שלכם וגם מדברים בניכם או שהכל מאחורי הגב, זו התנהגות נורמטיבית כאשר אנשים פוחדים לחשוב על המוות או לקרוא לו בשם. מנסיון מחקרי וגם שלי אנשים רוצים למות כאשר הם סגרו את כל העניינים הבלתי סגורים בעיקר עם המשפחה שלהם. עניינים בלתי סגורים זה כל מה שלא נאמר ונשאר בבטן ומציק לנו פרידה משמעותה לדבר עם החולה, לשאול אותו, להגיד לו מה שרציתם להגיד ולא אמרתם. הפרידה מסייעת לחולה למות בשלווה ומסיעת לבני המשפחה הנשארים לחיות את חייהם לאחר מות יקירם חיים מלאים ובלי רגשי אשם ותחושה שברבה דברים לא אמרתי וכו נראה לי שלפעם ראשונה אמרתי די, אם מתאים לכם ותרצו להמשיך להתכתב איתי אעשה זאת ברצון מאחלת לכם תהליך מאפשר בברכה נטע מוזר

שלום צחי אחד הדברים החשובים ביותר להקל על אמא שלא תסבול כאבים פיזיים, ממש לא לתת לה לסבול. לגבי כאבים נפשיים, לא הייתי מטפלת בזה בתרופות ( לפעמים רופאים מציעים תרופות שיטשטשו ואז גם לא מרגישים) כאב רגשי יהיה כי זה לא פשוט יחד עם זאת פרידה נכונה וטובה מקלה על הכאב הרגשי. אין כמו שיח אמיתי, גם אם כואב, לתחושה מרגיעה. בהצלחה לכם. אני כאן לשירותך

שלום דבי השאלות שלך מאוד לעניין ואנסה להעביר לך את המהלך כמו גם מה לעשות ומה להגיד. אדם מרגיש שהוא הולך למות, אך הפחד להוציא את המילה הזו שנותנת אישור שבאמת זה הולך לקרות נורא מפחיד גם את החולה וגם את המשפחה. כאשר הוא שואל מה יהיה איתי להחזיר לו את השאלה ולשאול מה אתה חושב שיהיה איתך. בעצם מה שאני רוצה להגיד שלשאול שאלות או להחזיר את השאלה ששואל היא הדרך הנכונה כדי להתחיל שיח אמיתי וכן. כרגע מה שנכון לעשות זה להתחיל להיפרד. אנחנו יודעים שפרידה שנעשית בצורה אמיתית ללא הסתרה וללא ניסיון לעשות ורוד את המצב, פרידה כזו מאפשרת מוות טוב יותר לחולה והחלמה יעילה יותר למשפחה לאחר האובדן. כאשר אני אומרת החלמה הכוונה לקבלה ריאלית את האובדן, את העצב ואבל ובצידם לאט לאט צצים זיכרונות טובים ולאט גם מטשטשת התמונה הקשה של הסוף. פרידה יעילה היא לסגור את כל הדברים (עד כמה שניתן) הלא פתורים. בכל משפחה יש הרבה נושאים מודחקים ושלא נוגעים בהם והם רובצים כמשא כבד. ומכבידים עוד יותר כאשר אין כבר עם מי לדבר עליהם. לכן את זה חייבים לעשות כמה שיותר מהר. מה שקורה עם צהבת כתוצאה מהגרורות בכבד שהיא משפיעה על המוח ומתחיל ערפול הכרה ואז קשה לדבר ולהבין. צריך הרבה אומץ לעשות פרידה אמיתית אך הרווח מכך גדול לאין שיעור. בפרידה אומרים גם את הדברים היפים שהיו בקשר, מביעים רגש. אפשר להגיד: מאוד קשה לי לראות אותך ככה, סובל צהוב וכו, בעיקר לא לנסות לדבר מאחורי הגב. מה שיש להגיד בפנים. בהרבה משפחות לא קיימים דפוסים של תקשורת ישירה וגם לא דיבור על רגשות וזה לא פשוט להתחיל לדבר פתוח ולבטא רגש כאשר זה לא היה הדפוס, אך לטובת כל הצדדים כדאי לאזור אומץ ולהגיד מה מרגישים, כי זה מקל מאוד ועושה טוב לשני הצדדים. כדאי גם לשאול את אבא ממי הוא היה רוצה להיפרד. מאוד כדאי שפרידה תהיה בנפרד מכל מי שהוא רוצה. לא להעמיס רק כמה דקות. אנחנו יודעים שאם המשפחה משחררת את החולה המוות מתרחש מהר יותר. חולים גם במצב הכי קשה יכולים לאגור כוחות ולהחזיק מעמד כי לא קיבלו אישור מהמשפחה שמותר להם לנוח. כל עניין הצוואה רצוי שיהיה פתור לפני אבדן ההכרה, כי יכולים להיות קשיים אחר כך. נראה לי שהעמסתי מדי לפעם ראשונה. אם את רוצה תכתבי באתר ואענה לך

שלום לך המומחיות שלי היא בתחום שאת שואלת שאלות מאוד נכונות ומדויקות. כאשר יש איום על החיים אחד הדברים החשובים לעשות הוא להתחיל להיפרד. להיפרד משמעותו להתחיל לשאול את החולה שאלות ולדבר לא על המחלה התרופות והטיפולים (מה שכולם עושים כי נורא מפחדים לגעת בנושא של פרידה ומוות. אך אם רוצים שהתהליך יהיה נכון גם לחולה הנוטה למות וגם לקרובים והיקרים לו חשוב להתחיל לגעת בדברים האמיתיים. בהרבה מצבים שהחולה אומר נמאס לי, קשה לי לחיות ככה, אני רוצה למות, מיד כל מי שבסביבה מנסה לא להקשיב ולתת תרופות הרגעה וכו. התרופה היעילה ביותר במצבים כאלו לדבר ישירות למשל סוג של שאלות שאפשר מתוכן לבחור מה הכי מתאים לך: אבא מה אתה חושב שיקרה, האם אתה מפחד ממשהו, יש משהו שחשוב לך להגיד לי, לנו. היית רוצה לדבר איתי על איך אתה מרגיש. אחד הדברים הנכונים לעשות הוא לא לחכות, כי אף אחד לא יודע מתי לפתע ישקע בחוסר הכרה או בלבול ואז איחרת את המועד. פרידה אפשר להתחיל לעשות במצב שמוגדר סופני, יחד עם זאת לדבר בכנות על הרגשות והפחדים צריך תמיד לכל אורך החיים ובוודאי שיש מחלה מאיימת על החיים. החששות שלך כל כך נורמאליות ותשתפי את אבא בהן, לגבי כל הדברים שכתבת. זו הצורה של קירבה אמיתית שאומרים הכל מה שמרגישים וחושבים. אני חושבת שאולי העמסתי הרבה לפעם ראשונה אך אם את רוצה להמשיך להתכתב אני כאן בשבילך. אני מקבלת מיד הודעה מהאתר שיש אלי שאלה ועונה בברכה נטע מוזר

שלום ז'ני סרטן וגם כימוטרפיה אינם מדבקים , מותר לישון ביחד בתנאי שאת בריאה. אנשים שמקבלים כימוטרפיה מערכת החיסון שלהם מאוד פגיעה וכל זיהום קטן מסוכן עבורם אם אין זיהום הכל אפשרי. בקשר להקאות הכי טוב להכין דלי נקי שבו הוא יקיא ולחטא אותו כל פעם. אפשר להסתדר גם בשירותים אחד ומאוד כדאי לנקות כל פעם. אפשר לקנות בבית מרקחת חומר חיטוי, אבל גם סבון מספק העיקר לדאוג לניקיון. תקופת הטיפולים היא תקופה קשה ביותר לא רק לחולה אלא גם לבני משפחה. תזכרי שאת צריכה לדאוג גם לעצמך, לצאת קצת להתאוורר הכוחות בתקופה הזו זקוקים להרבה סבלנות ואיפוק אם תרצי להמשיך לשאול אותי בנושאים שקשורים בעיקר להשלכות המחלה על החולה ועל בני המשפחה, אהיה זמינה בשבילך כאן כל טוב לכם והחלמה בברכה נטע מוזר פסיכוטרפיסטית ומנחת קבוצות לחולים עם סרטן ובני משפחה.

שלום יפעת. את מאוד מודאגת ואני יכולה להבין את הדאגה. סרטן היא מחלה מאיימת על החיים ומפחידה. את המידע על מה חושדים וחושבים יכולים לתת לך הכי טוב הרופאים של אמך. מה שחשוב אל תתביישי לשאול שאלות. תמיד למפגש עם רופא כדאי ללכת עם שאלות כתובות. כי הרבה פעמים מרוב הלחץ שוכחים. הממצאים כרגע חשודים ואני יכולה להבין שרוצים גם ניתוח וגם לחכות לתוצאות מדויקות של מעבדה, אך החשד מוביל אותם לשלוח כבר לאונקולוגיה. יפעת מחכה לכם תקופה קשה, מבלבלת שמציבה המון שאלות גם בקשר למחלה וגם בקשר של השלכות של המחלה על חיי אמא שלך ושלך, אני מבינה שאת המטפלת הראשונית שלה. אני נמצאת כאן באתר כדי לסייע לך ולמשפחה להתמודד עם התקופה הזו. כל שאלה בדבר השפעת המחלה על חיי היום יום, על רגשות, על יחסים, על פחדים, הסתרות וכו אני כאן בשביל לענות. אם תרצי את מוזמנת באתר לשוחח עימי בכתב. מאחלת לכם הכי טוב שאפשר בברכה נטע מוזר

יפעת אם תרצי לתקשר איתי לא דרך האתר אלא במייל שלי תבקשי מהאתר ואני מצהירה בזאת שנתתי את רשותי נטע מוזר

שלום כרמלה. מניסיוני לאורך השנים החולים שמקבלים כימוטרפיה מגיבים באותן התופעות שתיארת שיש לדודתך. אנחנו רואים הרבה מאוד תופעות לפעמים דומות ולפעמים שונות, אבל כל התופעות לאחר כימו, קשות. צריך גם לזכור שזה פעם שניה שהגוף עובר טראומה של קבלת כימוטרפיה ויש נזק מצטבר. זה שאין עדות כרגע למחלה אין זה אומר שלא יהיו תופעות לוואי. לעיתים אחרי כימו מתפתחת לאוקמיה שלעיתים מתגלה בבדיקות הדם לאחר תקופה . יש דבר נוסף שקשור לנפש של החולה והשאלה היא כמה באמת דודתך רוצה להמשיך לחיות או רוצה כבר להרים ידיים כי עייפה מכל מערך הטיפולים הקשה הזה. גוף נפש תמיד הולכים יד ביד ואין יכולת להפריד בניהם. אני יודעת שמשפחה בדרך כלל לא אמיצה מספיק לשאול שאלות שקשורות לרצון או אי רצון להמשיך לחיות וגם החולים הרבה פעמים לא מדברים על כך עם בני משפחה כי לא רוצים להעציבם. אני חושבת שחשוב לעשות שני דברים במקביל. לדאוג מידית להקלה של הסימפטומים שדודתך חווה, ובד בבד לשאול אותה, מה היא מרגישה, מה היא חושבת, מה היא הייתה רוצה, האם הייתה רוצה להגיד לכם משהו שעד כה לא אמרה. אם הדברים שכתבתי מדברים אליך והיית רוצה להמשיך להיות איתי בקשר, אהיה זמינה באתר. מעריכה את מחשבתך ורצונך להיות שם בשבילה.

את השאלה שלך עליך להפנות למכון שם עשה אביך את הבדיקה. זו הדרך היחידה שבאפשרותך לקבל תשובה שנה טובה לכם והרבה בריאות

שלום ענת. מבקשת סליחתך על תשובה מאוחרת אך ממש לא יכולתי להיות זמינה. לשאלתך איך מספרים? אני מאמינה שבכל משפחה יש דפוסי תקשורת שייחודיים להם ושפיתחו משך החיים. מאוד תלוי מה הדפוס שנהוג אצלכם בבית. אם הדפוס הוא שלא מספרים ומסתירים דברים מלחיצים כי זה יכול לעשות נזקים, או שהכל גלוי ולא מסתירים. אני יכולה להגיד שהסתרה בסופו של דבר מתגלית ואז זה קשה יותר, יש עוד נקודה חשובה ביותר והיא המניפולציות שעושים כדי לא לגלות והן בדרכ מובילות להתנהגויות שהאדם שעושה אותן בדרך כלל לא אוהב את מה שעושה וזה מטריד וזה יושב כמו אבן על הלב. אני וכמוני שעוסקים בתחום של הטיפול מאמינים שכנות וישירות הם הדפוסים הבריאים ביותר והמקלים ביותר בסופו של דבר. אם את שואלת איך מספרים את בוודאי רוצה כבר לספר. והטוב ביותר לשאול את אמא שלך מה היא חושבת שיש לו, למה עושים לו בדיקות ואפילו שאלה כמו ממה היא מפחדת. שאלות תמיד נותנות לנו אינדיקציה מה אדם יודע, או ממה הוא חושש. אני מאמינה שאולי הכי נכון שיעשה זאת הבן שלה אם הוא מסוגל. ואם הם יבכו ביחד ויכאבו ביחד זה בוודאי חשוב. האמת תמיד עדיפה על ההסתרה. לגבי לחץ הדם, אפשר להתייעץ עם הרופא מה לעשות אם יקפוץ לחץ הדם, או אני משערת שאם אמא שלך חיה הרבה שנים עם לחץ דם גבוה יש לה את השיטות שלה איך מייצבים. לחץ דם. לא הייתי לוקחת את העניין של לחץ הדם כתריגר שיכתיב את ההתנהגות. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי באתר אהיה זמינה. כל טוב לכם

שלום לך. שאלתך הגיונית מאוד אך אין לי שום מושג מאחר ותחום ההתמחות שלי הוא השלכות של המחלה על החולה והמשפחה. השאלה שלך רפואית גרידא. אם את/ם לא שקטים ורוצים תשובה נוספת כדאי לפנות לדעה נוספת. עד כמה שידוע לי דלקת פרקים ניתן גם לראות בבדיקות דם. אני מאמינה שחשוב לשאול ולא להתבייש אפילו אם נדמה לך שהשאלה לא כל כך חכמה או הגיונית. לחולה/משפחה יש זכות לשאול הכל ואם לא מסופקים להמשיך לשאול. מאחל לכם רפואה שלמה בברכה נטע מוזר

שלום אביחי. השאלות שלך הן רפואיות ואני עוסקת בהשלכות של המחלה על החולה ומשפחתו. מה שאתה שואל אינו תחום התמחותי ורק רופא כירורג מהתחום שאביך סובל יכול לענות לך על שאלה זו. במידה ואתם לא בטוחים ומרגישים ספק, אפשר לפנות לדעה נוספת. אחד הדברים החשובים בטיפול בכלל להרגיש בביטחון עם הרופא וכל הצוות המטפל. אם אינכם רוצים ללכת לייעוץ נוסף תכינו שאלות לרופא שלכם ותשאלו כל מה שמטריד או לא מובן לכם. רופאים בדר"כ מעריכים חולים שמעורבים בטיפול ומבינים מה קורה. במידה ויש לך עוד שאלות שקשורות בעיקר להתמודדות עם מה שקורה בעקבות המחלה אני כאן לשירותך בברכה נטע מוזר

שלום אביחי. אני חושבת שזה לא נכון להסתיר מהחולה, אני מבינה שזו דרך להגן על ההורים, אך בסופו של דבר זו דרך שגויה ויש לה מחירים מאוד גבוהים, גם אם הכל בסדר ואבא שלך מבריא, אז האמת נשאר "תקוע" ויכול ליצור מצבים קשים. אינני מכירה את דפוסי התקשורת במשפחה שלך, אך מניסיון רב שנים הסתרה/סוד, חוזר אחכ בצורה הכי גרועה. נכון שקשה להגיד לאדם יש לך סרטן ואת יתר הפרטים, אך האנשים לא טיפשים והם מרגישים שמסתירים מהם, יש מספיק התנהגויות שמשדרות הסתרה וסוד. אני מאמינה שיש חולים שלא רוצים לדעת וזה בסדר, אך צריך לשאול אותם אם הם רוצים לדעת מה נאמר ואם הם אומרים ממש לא, אז כדאי לשאול אם הם רוצים שההחלטות תעשנה בלעדיהם. אני מכבדת כל החלטה ובהחלט אעמוד לעזרתכם אם תרצה להמשיך להתכתב איתי בברכה נטע מוזר

שלום לך נכדה. סרטן שד בהחלט יכול לשלוח גרורות לכל מיני מקומות ובהחלט אפשרי גם לגרון. לגבי הכימוטרפיה שאת שואלת זו שאלה שקשה להשיב עליה באופן מוחלט לגבי סבתך. הרפואה יודעת לדבר בנתונים סטטיסטים ולהגיד איזה % הגיב טוב לטיפול וכו, יחד עם זאת אנו יודעים שכל גוף מגיב לתרופה כל שהיא בצורה שונה ואף אחד לא יכול להבטיח לך. התשובה שניתנת היא , אנחנו יודעים שיש שוני בתגובות. להגיד לך איך סבתך תגיב ומה יהיו משמעויות הטיפול לא יגידו בברור כי התגובות שונות בין אדם לאדם. מאחלת לכן שסבתא תעבור את הטיפולים עם מה שפחות קשיים ואם את רוצה להמשיך להתייעץ בכל מיני נושאים שקשורים למחלה והשלכותיה אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

שלום לך. לרוב האנשים שמסיימים כימוטרפיה יש תופעות לוואי רבות ושונות. את מתארת טעם מתכתי בפה וזו תלונה שכיחה מאוד. לוקח זמן לא מועט עד שהמערכת חוזרת לתפקד לפחות כמו שתפקדה לפני הטיפולים. הזמן הוא מאוד אינדיבידואלי ואצל כל אחד זה שונה. גם אם אין טעם תנסי לאכול אוכל מזין, כי הגוף צריך להתאושש. מאחל לך החלמה והרגשה טובה נטע מוזר

שלום לך. סרטן היא מחלה שבהחלט גורמת לחרדה ונראה לי שאין חולה שאובחן שאינו חרד. יש חולים שלוקחים תרופות להרגעה ויש כאלו שלא לוקחים, אך לא בגלל שאינם חרדים, כי כל אדם גם ללא קשר למחלה מתמודד שונה עם מצבי דחק. אני מאוד מאמינה בתמיכה כל שהיא עי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אפשר תמיכה אישית או קבוצתית. אני חושבת שהשתיכות לקבוצה והאפשרות לדבר ולשתף חשובה מה גם שכל מי שבקבוצה יכול להבין ולהרגיש מה שאת עוברת אפילו אם אין לכולם אותו סוג של סרטן. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי כאן באתר אשמח להיות בשבילך. מאחלת לך כל טוב ורפואה שלמה נטע מוזר

שלום לך הבת בת ה-17. אני יכולה לענות לחלק מהשאלות שלך. לגבי חושבים שאת הקטנה ולא מוכנים לדבר איתך, תלכי אליהם ותגידי להם שאת אמנם בת 17 אך את מספיק אחראית ומבוגרת לשמוע את כל מה שיש להם להגיד, אם את רוצה כמובן. השאלה שלי אם מישהו אחר מהמשפחה אמר לרופאים לא לדבר איתך כי את קטנה. המושג הזה את קטנה מאוד שכיח במשפחות שרוצות להגן אך הן לא מבינות שהסתרת מידע דווקא גורמת לחוסר הגנה. תלוי איך תעמידי עצמך. יכול אפילו שאבא שלך שרוצה להגן עליך אמר אל תספרו לה. חשוב לדעת שגם אם האמת מפחידה ומאיימת היא תמיד יותר נכונה מאשר לא אמת או חצי אמת. השאלות שאת שואלת הם נכונות ומתוכן אני מסיקה שאבא שלך במצב קשה מאוד. אני חושבת שאת עושה מעשה נפלא שאת נשארת אתו ולא עוזבת. לשאלתך על דיבור על המוות, אנשים מאוד מפחדים לדבר על המוות גם אנשים בריאים לא מסוגלים כל שכן חולים, אך להבדיל אנשים חולים מרגישים שהם עומדים למות, וגם אם נורא מפחדים לדבר על המוות, בסתר לבם היו רוצים שמישהו שלא פוחד ידבר אתם. אחת ההתנהגויות הנכונות במצב של אביך להתחיל לעשות פרידה. פרידה עושים לא ברגעים האחרונים של החיים אלא בשלב שמבינים שהמצב קשה ואולי אין כבר אפשרות להחלמה. וזה יכול להיות לפעמים גם שבועות לפני המוות. פרידה נועדה לסייע לחולה להגיד את מה שהוא רוצה, מה שרצה להגיד ולא יצא, או פחד, להגיד. ופרידה נועדה ל"רכך" את חייהם של מי שנותר. אנחנו יודעים שפרידות נכונות מאפשרות לבני המשפחה הנותרים לחיות ללא רגשי אשם וההחלמה שלהם מהאבדן נכונה יותר. זה לא אומר ששוכחים את הנפטר אבל זה אומר שיכולים מהר יותר לזכרו הרבה דברים טובים מאשר בעיקר את הסוף שהוא כבד וקשה מאוד. לדבר עם אדם שמסכים עם פרידתו מהעולם הזה זו זכות מאוד מיוחדת ששמורה באמת לאנשים שמוכנים להיות אמיצים ולגעת . אני מתרשמת מהשאלות שלך שיש לך אומץ. החשוב הוא לא לפחד, לשאול, להגיד ולהגיע לדיבור כנה ואמיתי גם אם הוא קשה. פרידה זה לסגור ענינים לא סגורים. בהרבה משפחות יש המון ענינים לא סגורים כי לא נעים היה להגיד, כי .... .לסגור ענינים זה מקל מאוד גם על האדם שנוטה למות ובוודאי גם על הנשארים. להגיד גם דברים טובים, להגיד מה קשה לך שהוא לא יהיה איתך, זה בסדר לבכות ולבכות ביחד זה ממש נכון. בכי מקרב, מילה רגשית נכנסת ללב. בדרכ שאדם חולה במשפחה הדיבור מסתובב בעיקר סביב המחלה התרופות והסידורים האין סופיים ואינו נוגע ברגשות ובתחושות. נראה לי שלהפעם העמסתי עליך המון חומרים, אם תרצי להמשיך להתכתב אתי אני כאן ברצון בשבילך

שלום לך אני חושבת שהסיכוי הכי גדול שלך לקבל מענה מאישה שעברה כריתת שתי שדיים אן בפייסבוק אן באתר של גמאני זה אתר שהקימה לפני כמה שנים אישה שחלתה בסרטן והיום הוא אחת הכתובות הכי טובות לקבל מענים מהסוג שאת מחפשת יתכן שגמאני זה פיסבוק, לא בטוחה וגם לדעתי אפשר לשאול במחלקה בה אושפזה את העוס של המחלקה אני בטוחה שיספקו לה מענה בברכה בריאות נטע מוזר

כדאי ללכת עם מסיכה אם תרגיש יותר בטוח. אפשר גם לשאול את הרופא למידת נחיצות המסיכה. מאחלת לך כל טוב. בברכה מוע מוזר

שלום משה, איני בקיאה בנושא של הצמחים של חנן אלרז צר לי מאחלת לכם החלמה ובריאות בברכה נטע מוזר

שלום לך ביגלית התייחסתי לשאלותיך באריכות ושלחתי ולא מובן לי למה אני לא רואה את תשובתי אם אכן לא קיבלת אותה, כתבי לי ואתייחס שוב.

שלום לך ביגלית. סוד היא אחת ההתנהגויות שמקשות מאוד על החיים גם של שומר הסוד וגם של הסובבים אותו. את אומרת שלך קשה עם "כאילו הכל בסדר", ובצדק רב, הדרך הכי נכונה להתמודד עם סגנון כזה הוא להיות מספיק אמיץ ולהגיד לאישך מה מפריע לך, מה קשה לך ולמה את אינך יכולה לחיות עם הסתרה כזו, אנחנו יודעים שכל מתח, גם שמסתירים משהו יש מתח גדול, הגוף משחרר קורטיזול(לא קורטיזון) שהוא חומר רעלי לגוף ואחד הגורמים המסייעים למחלות רבות. אם אינך יכולה להתמודד עם סירובו של אישך והוא עומד בסירובו לדבר על זה חופשי, תנסי לחפש עבורך טיפול שיחתי. לא נכון להמשיך לחיות במצב תמידי של דאגה, אי שינה בלילות ועוד כפי שאת מתארת. לגבי מה יקרה בעתיד המחלה על זה כדאי מאוד לך לבדוק עם הרופא המטפל וגם אז צריך לזכור שכל גוף מתנהג אחרת אפילו באותה המחלה.. במידה ואת רוצה להמשיך להתכתב איתי אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

שלום ביגלית. די מבולבלת את כותבת, אני בטוחה שאת ממעיטה בהרגשת הבלבלול שלך ובהרגשות קשות אחרות. יש לך את כל הנתונים להיות במצב קשה מבולבל ומתסכל. כל מחלה שהאופק שלה לא ברור הוא מצב קשה ביותר ובוודאי סרטן שמעבר לזה שהיא מפחידה מאוד היא גם מחלה שיש עליה סטיגמה רבה והרבה אנשים פשוט מפחדים להתקרב לחולים עם סרטן , יש אנשים שאפילו אומרים שפוחדים להדבק. מוכח שאין הדבקה בסרטן עדיין זה לא מפחית מהפחדים והאי נוחות. כאשר אמרתי שאת צריכה לדבר עם מישהו התכוונתי שלמען הקלה עליך חשוב שיהיו לך שיחות עם איש/ה מתחום מקצוע של בריאות הנפש. איני יודעת אם באזור בו את גרה יש קבוצת תמיכה לבני משפחה אם יש שווה לבדוק ואם לא לנסות למצוא פסיכוטרפיה לעצמך, אפשר בקופת חולים או פרטי, חשוב שאת תדאגי לעצמך. יחד עם זאת אני ממליצה לך לנסות לדבר פתוח עם הבעל שלך. וגם מזמינה אותך להתכתב איתי. היה איוז בעיה באתר וקיבלתי אתמול תשובה שהוא בסדר כל טוב לך ותשמרי על עצמך בברכה נטע מוזר

שלום לך, ברור שאת לחוצה כי אינך יודעת את התשובה, גם אני אינני יודעת מי שיכול לענות לך באופן הכי מוסמך הוא רופא מתחום המיילדות או האונקוגניקולוגיה, זה רופא נשים שמומחיותו היא ממאירות. אני מייעצת לך לעשות במקביל כמה מהלכים, גם לפנות בדוקטורס לתחום של מיילדות גם באותו בית החולים שבעלך היה מאושפז לבקש ייעוץ מיילדותי וגם לקרוא באינטרנט. מאחלת לך שלא יהיו סיכונים להריון. בברכה נטע מוזר

שלום לך. את שואלת שאלות רלוונטיות לנושא. מה זה דרגה 2 או שלוש מה הסיכויים שיסתדר, תשאלי את הרופאים לגבי הדרגות, ואולי גם הם לא יוכלו לתת לך תשובה מדויקת אלא בניתוח עצמו. השאלות שהן רפואיות כדאי לך מאוד לאחר הניתוח ולאחר שיתקבלו תוצאות מהבדיקה כי כל האברים שכורתים בניתוח נשלחים לבדיקה היסטולוגית שזו בדיקה של התאים שמרכיבים את הרקמה. ורק אז פגישה עם הרופא לברור כל השאלות. מה שחשוב לדעת שהתשובות שהרופא נותן לך הן על פי סטטיסטיקות. כל גוף מתנהג אחרת, מגיב שונה למחלה, מתמודד בצורה אחרת ומגיב שונה לתרופות. כשאת שואלת איך מתמודדים, איך להתנהג אני יכולה להגי שהכי חשוב זה להתנהג על פי הקו שאמך מבקשת. אני מאוד מאמינה בפתיחות ודיבור על הכל, יחד עם זאת יש אנשים שלא מוכנים להתבונן באמת או לא רוצים לדעת פרטים ולאמא שלך יש זכות לקבוע מה הייתה רוצה בשביל עצמה. הנקודה הכי קשה שבני המשפחה "מנשלים" את החולה מהחלטות ומחשיבה מה מתאים לו ומחליטים עבורו/ה. אתם הולכים לעבר תקופה קשה ומורכבת ואני באתר זה נמצאת כדי לסייע איך לצעוד בדרך חדשה ובלתי מוכרת. אם את רוצה להמשיך לשאול אותי אני כאן באתר ואוכל לענות לך בברכה נטע מוזר

צר לי אך איני מכירה מטפלים באור זה נטע מוזר

תגובת המומחה: שלום לך אור. את מתארת מצב מאוד מאוד קשה שבדרכ הוא באמת מצב סופני. אני רוצה לכתוב לך כאן את אמונתי המקצועית וגם האישית ויש לי ניסיון מאוד גדול בליווי אנשים במצבים כמו של בעלך וגם מצבים אחרים שמוגדרים כסופניים. אני מאמינה שלכל אדם יש זכות על גופו, על חייו ועל ההחלטה איזה טיפול לקבל או לא לקבל. כימוטרפיה היא טיפול מאוד קשה ואם המצב סופני ואין סיכוי להחלמה אז למה להתענות עם טיפולים מאוד קשים. כאשר יש כאבים גדולים ומקבלים מורפין או סמים אחרים לא מתמכרים כי כל החומר מוזרם להקלה על כאבים ואני חושבת שמה שחשוב לו לאדם בתקופת חייו האחרונה פשוט לא לסבול מכאבים וכל כמות שיקבל שתשכך לו את הכאבים היא לגיטימית. נראה לי שהמשימה הכי חשובה שלכם היא לעשות פרידה ראויה אחד מהשני ובתוך המשפחה אם יש ילדים ואם יש גם נכדים. פרידה הוא תהליך הכי חשוב כדי שאדם יוכל למות בשלווה וכדי שמשפחתו תוכל להמשיך לחיות ללא רגשי אשם. אני לא יודעת מה מערכת היחסים שלכם, אך באופן כללי אני יכולה להגיד שבכל משפחה ובטח אצל כל זוג יש המון עניינים לא פתורים, כעסים שלא לובנו, דברים שלא נאמרו אחד לשני, סודות שנשמרו ולא סופרו ועוד ועוד דברים שכל אחד שומר בבטן. אחד הדברים הכי קשים לאחר המוות של בן משפחה להיווכח פתאום שהמון דברים לא נאמרו ולא דוברו ואנשים הולכים עם תחושות קשות שנים רבות ונהיים ממש אומללים. כשיש כעס גדול בין בני זוג או בין הורים לילדיהם וההפך, התחושה היא שאם הוא/היא ימות כל הבעיות יפתרו וההפך הוא הנכון. הרבה מאוד מחקרים וגם מתוך ניסיוני בליווי אמירת כל הדברים הלא נעימים, התרוקנות והזדככות מכל הדברים עושה כל כך טוב גם לחולה שהצליח להגיד וגם למשפחה שנשארת לחיות. אנשים תמיד אומרים לי "זה נורא קשה להיפרד, מה יהיה אם אני אבכה, מה יהיה אם הוא יכעס, אף פעם לא דיברנו ופתאום לדבר, אני לא יודע/ת איך להגיד את הדברים הללו, אני פוחד/ת שיצא ממני זעם גדול" ועוד כל מיני תגובות רבות ושונות. הכל נכון זה מפחיד אך התוצאה שווה את כל הפחד ןהדאגה. פרידה לא עושים בום וגמרנו, פרידה מתחילים לעשות מיד שמזהים, נראה לי לפי מה שתארת שאתם בזמן הנכון, ד.א אין זמן נכון או לא ככל שעושים פרידות יותר מוקדם כך איכות החיים לחיים שנשארו הרבה יותר גבוהה. אנשים שעשו פרידות והצליחו לדבר על הדברים המעיקים חיו את השארית מאוד בהקלה ואפילו בשמחה. יש שטוענים שברגע שמתנקים אפילו חיים יותר. אני כאן בשבילך אם תרצי לשאול עוד להתייעץ אני כאן באתר לגמרי בשבילך בברכת שנה טובה נטע מוזר

שלום se. תשובות לשאלה זו יכול לתת רק רופא מומחה בתחום שרואה את כל ממצאי הבדיקות,ומכיר אותך ואת מהלך המחלה שלך. אני מאמינה שיש לכל חולה זכות ואולי אפילו חובה, אם הוא לא שקט, ללכת לייעוץ נוסף, אבל גם ייעוץ זה צריך להיות של מומחה שמקבל לידיו את כל הרשומות הרפואיות שלך. לא נראה לי שמישהו שאינו מכיר יכול לתת תשובה לשאלתך מאחלת לך בריאות טובה בברכה נטע מוזר

שלןם אורית. השאלה שלך כל כך אנושית ולגיטימית, הרפואה יודעת היום לדבר באחוזים, כמה אחוז נרפא לכמה אחוז המחלה חוזרת. אך איננה יודעת לתת תשובות פרטניות לאנשים על חזרה או אי חזרה. מה שהרפואה יודעת להגיד (וכמובן כל אמירותיה הן על סמך מחקרים) שלאורח חיים נכון יש השפעה על מערכת החיסון שלנו. וכשאנו מדברים על אורח חיים נכון הכוונה לכמה תחומים: תחום התזונה שצריכה להיות עשירה בויטמנים, בנוגדי חימצון, בהפחתה של הסוכר והפחמימות ושתיה רבה של מים, כמה שפחות משקאות .הדבר הנוסף הוא שקט נפשי,כמה שפחות התרגזויות, עוינות, ריב ומדון כל אלו מעוררים הפרשה של קורטיזול שהוא רעלי לגוף ודבר נוסף זה פעילות גופנית סדירה, ולשמור על משקל מאוזן מותאם. מאחלת לך הצלחה ובריאות והכי נכון לשאול את אנשי המקצוע הרפואי שאת בטיפולם את השאלות שמעסיקות אותך ובוודאי לא להסתמך על רפואת פרוזדורים.

שלום לך. אתר זה אינו אתר רופאים אלא אתר תמיכה בחולה עם סרטן ומשפחתו. אני בטוחה שהתשובה שקיבלת בפעם השנייה מבלבלת מאוד. אם לי היה קורה דבר כזה קרוב לוודאי שהייתי פונה להתייעצות נוספת. מה שעצוב בעיני זה שהרופא אמר לעל ההיסטריה של הרופאות, לדאבוני זה מכוער ולא מכבד. אני חושבת שגם אם יש חילוקי דעות יש לשמור על כבוד הזולת. מאחלת לך הרבה בריאות בברכה נטע מוזר

שלום לך ידוע לנו שכימוטרפיה עושה הרבה תופעות לוואי ושונה מחולה לחולה. מעולם לא שמעתי על תופעה של ביזבוז כספים . יחד עם זאת מניסיון של שנים רבות עם חולים בסרטן לעיתים אנשים מרגישים פתאום חופשיים לעשות כל מיני דברים ששנים לא הרשו לעצמם, ויתכן שזה קשור גם בהוצאת כספים אני חושבת ששווה לדבר עם אבא שלך מבלי לשפוט אותו ולנסות להבין מה קורה איתו אם יש דברים נוספים שאתה רוצה להתייעץ בקשר להשלכות המחלה על אביך אני כאן באתר בברכה נטע מוזר

שלום לכם העבודה שאתם עושים מעוררת הערכה לצערי אין כרגע אף חולה שמוכר לי עם סרטן הדם בהצלחה נטע מוזר

שלום למשפחת מרגלית אתם שואלים האם זה מומלץ לעבור למכון בגבעתיים לטיפולים. אני מניחה שבררתם מה זה המקום הזה ומה הוא מספק לחולי שמאושפזים שם, אני חושבת שכדאי לנסוע לשם להיפגש עם מי שאחראי ולהתרשם, ולאחר מכן לבדוק עם אבא שלכם וגם לספר לו מה מצאתם בביקורכם שם, זה מקנה להחלטה יציבות ואמינות לגבי נסיעות למשפחה גם את זה שווה לבדוק עם האגודה למלחמה בסרטן אולי יש להם סידור מסוים שיוכל להקל, גם מבחינה כספית על בני המשפחה. האתר הזה נועד לסייע למשפחה או לחולים כדי לשוחח בקשר לכל ההשלכות של המחלה על חייכם, אי לכך במידה ואתם מעונינים לדבר איתי על מצוקות רגשיות משפחתיות אהיה זמינה כאן באתר בשבילכם. בברכה נטע מוזר

שלום לך רוז את מתארת אישה זקנה עם סרטן גרורתי, את לא כותבת מה הסיבה שהיא נכנסת לביח ויוצאת ושוב נכנסת, אני מניחה שהמצב שלה מתדרדר, אחת מהתופעות של דרדור במצב חולי אפילו ללא סרטן הוא בלבול בגלל חימצון נמוך למוח, אבל כאן יכולה להיות סיבה נוספת והיא גרורה במוח. אני חושבת שהשאלה הכי חשובה כאן, מה רצונותיה של אישה זקנה זו. האם לאישה יש איזו אמירה לגבי חייה, . במידה והיא רוצה לחיות בכל מחיר אז יש מקום להתערבות רפואית. אולי האישה רוצה למות כי קשה לה. השאלה אם יש אפשרות לדבר איתה על הנושא של הרצון שלה לחיות או למות. הרבה משפחות ואולי גם את לא מסוגלות לדבר עם החולה על סיום החיים. אם את מטפלת שלה 24/7 , גם אם את לא מדברת איתה היא בודאי משמיעה את רצונה. אחד הדברים החשובים הוא לא להאריך חיים כי מישהו מלבד החולה רוצה שימשיך לחיות והסיבות הן רבות ביותר למה משפחה ממאנת לשחרר את החולה. אני מציעה שאם הכיוון של תשובתי נראה ומתאים לך, אנחנו יכולות להמשיך להתכתב, כאן באתר את יכולה להביע כל מה שמעיק עליך או על האישה ואני יכולה להתייחס לדבריך. ואם לא יהיה לי ידע בנושא אכתוב . בברכה נטע מוזר

זה המקום לשפוך את הלב, בדיוק בשביל זה אני כאן וגם בשביל לתת לך נקודות מבט שאולי אינך מכירה. מחכה לדבריך בברכת שבת שלום נטע מוזר

שלום רב לך לגבי שאלתך הראשונה, יש הרבה אמירות על כך שסרטן אוהב סוכר ולכן צריך להגביל את צריכת הסוכר לגבי שאלתך השניה, יש יותר ויותר עדויות שקנביס עוזר ולא רק לכאבים , למצב רוח, ולאכילה אלא גם משפיע על הגידולים, יש הרבה ויכוח עדיין כי כל המחקר על הקנביס הוא צעיר. אחד הדברים החשובים בהתנהלות משפחה במצבים מסכני חיים, הוא שהמשפחה, לוקחת לעצמה את ההחלטות והחולה שבדרכ הוא חלש וכאוב ומותש מהפפחד למות וכו מוצא עצמו פתאום שמישהו אחר מקבל החלטות בשבילו. אין לי ספק שילדים רוצים את הטוב , אך חשוב לזכור שמי שצריך לקבל את ההחלטות לגבי חייו הוא החולה עצמו. האם אבא שלך קיבל בדרכ החלטות או שבדרכ מישהו מהמשפחה, אשה ילדים קיבלו בשבילו? כאשר אדם מקבל סרטן הוא מפוחד עד מוות, וגם אם הוא לא מדבר על זה שהוא מפחד למות, הוא בטוח מפחד. מה שוקרה שהחולה לא רוצה להדאיג את המשפחה, והמשפחה פוחדת להכאיב לחולה וכך נוצר קשר של שתיקה ויותר קשה סוג של משחק שכולם משחקים אותו ואף אחד לא מדבר באמת על מה קורה, ממה מפחדים, מה תוכניות, מה צריך לעשות למה צריך לדאוג וכו'. ההמלצה הכי חשובה שלי, להתחיל לדבר, להחזיר שליטה לאבא, לשאול אותו שאלות וכמה שפחות להגיד לו מה לעשות ואיך. גם אנשים שבעבר לא היו דומיננטים ולא דאגו לעצמם והיו פסיביים בכל מיני תחומים, דוקא המפגש עם המחלה יכול לעשות שינוי. יש לו מעט מחקרים שמראים ששורדי הסרטן הם אנשים שמקבלים החלטות בעצמם, עומדים על דעתם וכו, הסרטן הוא של אבא שלך וגם כל המשפחה שותפה והכי חשוב לנווט את השותפות הזו ולהבין שככל שהדברים לא נעשים ביחד ובשקיפות המחיר הולך ונעשה גבוה וקשה יותר. נראה לי שלפעם ראשונה כתבתי הרבה. אם תרצו להמשיך להתכתב אני כאן בברכה נטע מוזר