סתירה מתמשכת בין A1C לבין FPG

לאבי בן ה-66 היה לפני 5 שנים A1C של 7.1 ו-FPG של 134 עם בדיקות נוספות של A1C מעל 6.5 לאחר מכן. בעקבות שינוי אורח חיים ה-A1C נמצא מתחת ל-6.5 בשנתיים וחצי האחרונות, אבל ה-FPG בשנה וחצי האחרונות מעל 126. בבדיקה האחרונה לפני 3 חודשים היה A1C של 6.3 ו-FPG של 142. בנוסף קיבל באופן זמני טיפול הורמונלי והקרנות לסרטן ערמונית מקומי לפני כשנה (מאז PSA<0.008, כלומר הטיפול לא נכשל עד כה), ועקב הטיפול ההמוגלובין שלו ירד מ-15 ל-13.8 (שנחשב לאנמיה בגברים לפי חלק מההגדרות) ואני מבין שזה יכול להשפיע על ה-A1C אבל ה-A1C נמצא מתחת ל-6.5 כבר שנתיים וחצי עוד לפני שאובחן וטופל בסרטן הערמונית. הוא לא רואה את עצמו כחולה סוכרת כי בתוצאות של הקופה נכתב ש-A1C עד 6.5 זה בתחום הנורמה, ולא פנה מעולם לאנדוקרינולוג או למרפאת סוכרת, ורופא המשפחה שלו לא אמר או כתב לו שהוא חולה סוכרת. לפיכך עולות 4 שאלות, 2 תיאורטיות ו-2 מעשיות: 1. האם אבחנה של סוכרת היא לכל החיים אחרי שאושרה ב-2 בדיקות, או שבדומה לאנמיה זאת אבחנה זמנית שתלויה בסרולוגיה משתנה? 2. כיצד מיישבים את הסתירה הלכאורית והמתמשכת בשנה וחצי האחרונות בין ה-A1C לבין ה-FPG כשלפי הראשונה הוא לא נופל להגדרה המקובלת של סוכרת ולפי האחרונה כן? האם כדאי לעשות גם OGTT או פרוקטוזמין בכדי להבהיר את התמונה? 3. אם אין ספק שהוא עונה על ההגדרה של חולה סוכרת, האם חשוב לסייע לו להפנים זאת על מנת לשפר שמירה על אורח חיים סוכרתי והיענות לטיפולים אפשריים? 4. האם יש מקום לפנות לאנדוקרינולוג או למרפאת סוכרת ולשקול טיפול תרופתי וכן להקפיד על שגרת הבדיקות האופיינית לחולי סוכרת (עיניים, רגליים וכיוצ"ב)?

שלום לך אין כל סתירה בין ערכי הסוכר בצום לבין ערכי ההמוגלובין המסוכרר שנמדדו משום שהם מטאים ממוצע של סך כל הבקיות דקה אחרי דקה משך היום ולא רק ממוצעי סוכרי בוקר בצום בלבד. לכן אין ,התאמה" רמות סוכר בצום של מעל 126 פעמיים הם אבחנתיות, והמוגלובין מסוכרר מעל ל 6.0% תומך באבחנה של סוכרת הדורשת טיפול ומעקב. קיימים מרים בהם הסוכרת גבולית "השתפרה" והעכים חזרו לנורמה, במיחד במקרים של השמנת יתר שרזו או עברו ניתוחי שרוול קיבה. אך ברוב המקרים פעם סוכרת-תמיד סוכרת! ערכים של בין 6.0 ל 6.5% של המוגלובין מסוכרר תומכים באבחנה של סוכרת מאוזנת ברמה הרצויה.