התיעצות לגבי טחורים

דיון מתוך פורום  כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

14/01/2016 | 04:48 | מאת: אור

שלום. אני בת 32 ואני סובלת בשנים האחרונות מטחורים. זה החל מדימומים ממושכים בהתחלה (ללא כאבים) עד כדי אנמיה. לאחר מכן הטחורים היו יוצאים לי אחרי כל יציאה והייתי מחזירה אותם בחזרה. בשנה וחצי האחרונות חלה החמרה שממש פוגעת לי בחיים יש לי "שושנת טחורים" ולעיתים תקופות תוקף אותי התקף שאורך כשבוע-שבועיים, היציאות בשירותים הופכות להיות סיוט מתמשך מלווה בכאבים קשים, לאחר כל יציאה אני עושה אמבטיות של מים קרים כ-20 דק' שכבר לא עוזרות.אני ממש נלחמת להחזיר אותם פנימה. ואני דיי חיה על משככי כאבים. לאחר כל יציאה ואמבטיות הכאבים ממשכים ואליהם מתווספים גירודים והרגשת דקירות. עכשיו אני כבר 10 ימים בבית וזה עדיין לא קרוב ללעבור לי ואני לא יודעת מה לעשות. אני אציין שמזה ככמה ימים אני משתמשת בשמן פארפין ואבקת שתיה של סיבים שהכירוג (פרופ' הסקל) הורה לי לקחת והיציאות עדיין לא התרככו. והכאבים עדיין בלתי פוסקים. אני לא מצליחה להרדם מכאבים, וגם שאני נרדמת (כמו אתמול) אני מתעוררת מכאבים. השאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות במצב כזה? אני חוששת לעשות ניתוח בגלל שהוא ניתוח מאוד כואב וההחלמה ממנו היא ארוכה ומאוד קשה. מה אני יכולה לעשות? כי להמשיך כך אני לא יכולה תודה

לקריאה נוספת והעמקה
23/01/2016 | 20:44 | מאת: פרופ' עודד זמורה

אור שלום, טחורים הם אכן בעיה הפוגעת באיכות החיים, לעיתים במידה ניכרת. מאחר שטחורים הם כעיקרון בעיה של איכות חיים, ולכן רק אתה יכול לקבוע עד כמה איכות חייך פגועה ומה אתה מוכן לעשות כדי לשפר אותה. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהטיפול יותר מתון, ההחלמה קלה יותר והתוצאה לטווח ארוך פחות בולטת, וככל שהטיפול "אגרסיבי" יותר ההחלמה קשה יותר והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך (אבל לא אפס) בכל הפעולות הנ"ל. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. כיום ישנה טכניקה נוספת בה ניתן לתרוב את כלי הדם המזינים את הטחורים באנרגית לייזר, גם הפעם תחת הכוונת דופלר. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

24/01/2016 | 03:53 | מאת: אור

על התשובה המעמיקה והפרטנית. מאוד מודה לך

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה