קולנסקופיה ופיסורה

היי,בן 33. מזה 3 שנים ריבוי יציאות ושלשולים, אובחן לי מעי רגיז(נערכו בדיקות דם,סונאר בטן,העמסת לקטוז). מאחר ואין שיפור ולאחרונה גם ירידה במשקל,הופניתי לקולנסקופיה.הבדיקה בעוד שבועיים ומזה שבוע התחילו יציאות קשות יותר ואז החל דימום מפי הטבעת. במיון ואצל פרוקטולוג במרפאה אובחנה פיסורה .יש לי כאבים חזקים באזור ואני שם גם משחה בשם רקטוגסיק. האם ניתן לעשות אתה קולנסקופיה ואת ההכנה אליה בזמן פיסורה פעילה ובזמן השימוש במשחה(שמרחיבה את כלי הדם באזור)? אני לחוץ לעשות את הבדיקה מצד אחד כדי לראות שבאמת גם הדימום לא נובע גם ממשהו אחר ומצד שני חושש מאוד שזה יגביר לי את הכאבים מבחינת ההכנה ואחכ בגלל הכנסת הצינור לאזור.

מאיה שלום, פיסורה עצמה לא מפריעה לאיכותה של בדיקת הקולונוסקופיה, אבל ההכנה לבדיקת הקולונוסקופיה יכולה להיות לא נעימה בנוכחות פיסורה. מצד אחד, הקולונוסקופיה אינה דחופה, שכן סביר שלא מחפשים ממצא כגון גידול חלילה, ומצד שני, הסיכוי לגרום נזק אמיתי לפיסורה, מעבר לאי הנוחות, קטן. אין כאן תשובה רפואית נכונה ואתה יכול להחליט. נטייתי האישית- להשלים את הקולונוסקופיה במועד, ולהקפיד על טיפול מיטבי בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.