פיסורה לאחר לידה

שלום, אני חודש וחצי לאחר לידה והפרוקטולוג איבחן אצלי פיסורה. נתן לי לשישה שבועות ניפדיפין ונורמקלס. כבר יום אחרי שנטלתי את המשחה והאבקה הצואה הייתה רכה ולא חשתי בכאבים.. יש לי כמה שאלות: איך אדע שהפיסורה באמת מתחילה להירפא? לשטוף את האיזור עם מים וסבון או רק מים והאם לנגב עם נייר או עם מגבונים? האם בגלל שיש לי פיסורה אז הסיכויים שלי לחטוף את זה שוב גדולים יותר משל שאר האוכלוסייה? אני לא רוצה שזה יחזור לי ואעשה הכל כדי שזה יעבור וכמה שיותר מהר!! הדיאנית אמרה לי לא לאכול לחם מלא כי לוקח לו יותר זמן להתעכל. ואמרה לי לאכול לחם לבן רגיל- זה הגיוני? ומה עלי לעשות בנוסף על מנת שהפצע יתאחה מהר יותר? (אולי הליכות ושטיפות של מים חמים)?? תודה רבה וסליחה על האורך!

נעמה שלום, שמח לשמוע שיש הטבה ניכרת עם הטיפול. מומלץ להתמיד בשימוש במשחת ניפדיפין לכ 6 שבועות, על נמת לתת לפיסורה סיכוי מירבי להרפא, ולהמשיך להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך. ניתן לשטוף או לנגב סכל דרך שנוחה לך. אנו לרוב דוקא ממליצים על כלכלה עשירה בסיבים, כולל חיטה מלאה וכד, ואיני יודע מה היה השיקול של הדיאטיקאית במקרה שלך. החלמה מהירה קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני שבוע וחצי התחלתי טיפול בפיסורה על ידי ניפדיפין ונורמלקס.. בשבוע וחצי לא היו כאבים ביציאות ולא דימום. אך פתאום היום בבוקר הרגשתי דקירה והיה לי דם וכאבים באיזור למשך כמה שעות.. מה זה אומר? שהפצע נפתח? מה לא עשיתי טוב ואיך לשנות את המצב?