רקטוג'סיק, פיסורה וטחורים פנימיים

שלום, אני סובל מזה שנה וחצי מאי נוחות בפי הטבעת ומעין תחושת בליטה, בעיקר בזמן ישיבה. אף רופא לא ידע להגיד לי מה זה בדיוק שכן אינני סובל מטחורים חיצוניים. עברתי המון בדיקות, בין היתר: קולונוסקופיה וסיגמו. לפני כחצי שנה אובחנה גם פיסורה כרונית שלא נרפאה כליל משימוש בניפדיפין. לא ברור אם הפיסורה מסבירה את אי הנוחות הכללית או רק את תחושת הצריבה סביב היציאה מעת לעת. לפני שבועיים נבדקתי אצל פרוקטולוגית מומחית אשר אשררה שעדיין קיימת פיסורה כרונית, כמו גם טחורים פנימיים גדושים במעט. היא המליצה על רקטוג'סיק. יומיים לאחר תחילת השימוש, תחושת הבליטה ואי הנוחות בעת ישיבה התעצמה נורא. כאילו יש כריות קטנות שאני יושב עליהם. ישיבה עם כרית "בייגלה" מאפשרת ישיבה נוחה וארוכה. האם יכול להיות שהרקטוג'סיק למעשה ניפח את הטחורים הפנימיים? התייעצתי על כך עם הרופאה והיא לא ידעה מה להגיד על זה. בעיית אי הנוחות היא הבעיה שבעיקר מטרידה אותו ופוגעת באיכות חיי. עם הצריבה מעת לעת אני מסתדר. אני פשוט לא יודע באיזה כיוון להמשיך.

שלום רב, כעיקרון, הטיפול בפיסורה נועד על מנת לשפר את איכות החיים, ואם הטיפול שקיבלת, שהוא אכן טיפול מקובל בפיסורה, גורם אצלך לפגיעה נוספת באיכות החיים, הייתי שוקל להפסיקו או להחליפו. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מצורף למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.