פיסורה שמחריפה אצל נערה

פרופ שלום ביתי בת 15.6,לפני חודש וחצי הופיע כאב ודימום במתו צואה פנינו לרופאה שאבחנה פיסורה שטחית,החלנו במזון עשיר סיבים ירקות ומשחה שנרקחה עבורה,לאחר שבועים לא היה שפור. בבקורת חוזרת נוספה לפיסורה מעין זנב(הרופאה טענה שזה עלול לקרות אצל צעירים)והחליפה לנו משחה חזקה יותר בשם רקטוגסטיק ביתי משתמשת בה כבר שבוע +ואין הטבה. לפי הבנתיהאופציות הן בוטוקס או כירורגיה של המקום לאור גילה הצעיר והאקוטיות של התדרדרות הפיסורה האם ממולץ כירורגיה?האםישנן השלכןת לכך?ובכלל האם אצל נערים יש אינדיקציות שונות? ביתי בריאה ללא מחלות ססטמיות פיסורה וטחורים קימים אצל אביה. אודה להתיחסותך תודה שרית

שרית שלום רב, ככלל האינדיקציות ושיטות הטיפול בגיל 16.5 אינן שונות מאלו אצל מבוגרים. חשוב להקפיד על ריכוך יציאות מיטבי, ואם תזונה אינה מספקת, ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ושתיה מרובה. אם אין הטבה בטיפול במשחה, ניתן לשקול טיפול בבוטוקס או טיפול כירורגי. הזרקת בוטוקס לשריר הסוגר היא פעולת מרפאה, עם שיעור הצלחה של כ 60-70% בריפוי פיסורה, ושיעור סיבוכים נמוך, וניתוח לחיתוך שריר הסטגר הםנימי ההוא פעולה כירורגית המבוצעת בחדר ניתוח, עם החלמה מעט יותר ארוכה, שיעור הצלחה של כ 95%, ושיעור סיבוכים נמוך. אם אין הטבה ניכרת בטיפול הנוכחי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.