שלום בנות
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
הייתי חברה ותיקה פה, לפני כארבע שנים, לפני שבני הבכור (והיחיד נולד), עברתי טיפולים ואחרי שנה וחצי של נסיונות נקלטתי בהיריון טבעי, נס. בשנה האחרונה התגרשתי. אני חושבת רבות על הבנות שהיו פה, בטח רובן ככולן, לפחות אלו מלפני 4 שנים - כבר אמהות אולי בהיריון שני. וכואב לי. כואב לי על זה שיש לי רק ילד אחד, על זה שהייתי צריכה להיות היום אמא לשניים ובסוף התפרקה לי המשפחה מול עיניי, הלוואי והיום הייתי בסשן המפרך והמתיש של טיפולי פוריות, שבסופם, הייתי יודעת שלפחות יהיה לי ילד, התחלתי לכתוב כמה פעמים פה וכל פעם מחקתי ויצאתי, כי הפורום הזה לא מתאים למה שאני כותבת, אני יודעת, זה לא פורום של גרושות, זה לא פורום של משפחות שהתפרקו, זה פורום שבסופו של דבר יש בו, עם כל הכאב , גם תקווה. ולי אין אותה, מבינות ? שלא תבינו, שלא תטעו, יש לי ילד מקסים, מהמם, אבל כבר בגיל שהיה צריך להיות אח בכור לתינוקת מתוקה או תינוק, אח קטן והוא כבר מדבר ומבקש ואני לבד, לא רואה את עצמי מכירה מישהו חדש להביא איתו ילד, לא יוצאת, והגיל שלי כבר מתקרב לגיל שבו כבר קשה (34 והרי מלכתחילה היה לי קשה להיקלט ועברתי טיפולים) והלוואי והייתי יכולה לפחות לגשת לבנק הזרע ולהביא לבד ילד אבל איך אגדל אותו ממשכורת כזו נמוכה לבד? אני לא סוגרת חודש היום, עצוב לי מאוד ונכנסתי לפה כדי לפרוק, שוב, יודעת שזה לא הפורום המתאים אבל הרגשתי נוח לעשות את זה פה, כי אני יודעת כמה חום ותמיכה יש בפורום הזה. שלכן, דנדן
מחר אני הולכת לברך את ילדי כיתה א' בשם ההורים. ורוב מה שאני אומרת להם זה: כשדלת אחת נסגרת - דלת אחרת נפתחת. האמיני בכך בכל ליבך, שאם משהו היה צריך להגמר, היקום מזמן עבורך דברים חדשים ונפלאים. צריך לפתוח את הלב והנשמה, והם יגיעו אלייך. מאחלת לך במהרה!!!
מנסה להאמין בזאת כל יום מחדש.
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
