אין להשאיר שדה זה ריק. אין להשאיר שדה זה ריק.


בודק הסימפטומים


ד"ר אורי מלר, ניתוחי קרנית, רפרקציה וקטרקט

פורום פוריות חברתי - תמיכה

שלום וברוכים הבאים לפורום החדש שלנו. אי-פריון הוא מחלה שאחד מכל ששה זוגות סובלים ממנה, ובכל זאת היא כנראה המחלה היחידה שהסובלים ממנה יזכו לשמוע מסביבתם הערות בנוסח: "זה הכל בגלל הלחץ. רק תרגעו ותכנסו להריון" או "מה, צריך ללמד אתכם איך לעשות את זה?" – תוך קריצה מבינה-עניין. במדינה בה "פרו ורבו" הוא לא רק ציווי דתי אלא אתוס לאומי של ממש, הסביבה מצפה מאיתנו להתחיל למחרת החתונה להרות וללדת ילד בכל שנתיים עד שנמלא את מכסת הילדים המקובלת במגזרנו (שניים או שנים-עשר) ומתעניינת במצב הרחם והשחלות מבלי להסס לשאול אם גודל לנו כבר משהו שם בפנים, ואם לא - מדוע. לא יפלא, אפוא, שאי-הפריון מקבל משקל רגשי נוסף על זה שקיים כבר ממילא - הכמיהה לחבוק כבר תינוק, המלווה בתחושות קשות של כשלון ובגידת הגוף, אובדן שליטה, עצירת החיים, קנאה, אשם ותסכול. ומעבר לכל - תלויה מעל הראש בכל רגע נתון עננה כבדה של עצב עמוק שלא מאפשרת להנות באמת מהחיים הנעים במעגל מייאש מחודש לחודשו – ולצידה השאלה הגדולה: מתי הסיוט הזה כבר ייגמר? אני הייתי שם, במשך כמה שנים טובות. מעקבי ביוץ שלא נשאו פרי פינו את מקומם למסלול המלא של טיפולי הפריון: בדיקות, איקקלומין, הזרעות, זריקות ולבסוף הפריות מבחנה. החודשים שחלפו הפכו לשנים, ותשובה שלילית אחת רדפה אחר חברתה. אפילו תשובה חיובית ראשונה שהרימה אותנו למחוזות של אושר נשגבים התחלפה במהרה בנפילה קשה וכואבת כאשר ההריון הסתיים, לדאבוננו, בהפלה מוקדמת. בסופו הטוב של הסיפור ציפה לנו זוג תאומים מתוקים ומקסימים, אך הדרך הקשה הזו לא נשכחה, על כל קוציה ודרדריה. והנה אני כאן, על מנת לחלוק איתכם את נסיוני העשיר, לצערי, מזווית מבטה של מטופלת פריון לשעבר. את הידע הרפואי בנושא הפריון תקבלו מהפורום השכן של פרופ´ זיידמן, אבל כאן תוכלו למצוא תשובות לכל השאלות האחרות שמציקות לכם: • איך שומרים על שפיות בכל התקופה הזו? • כיצד משלבים טיפולים וקריירה? או: האם החיים חייבים להעצר? • מה אומרים לסביבה? למי מספרים על הטיפולים? • כיצד (והאם) שומרים על קשר עם חברה שהרתה חודשיים אחרי החתונה ושנתיים אחרי שאנחנו התחלנו לנסות, והאם ניתן לפרגן לה מכל הלב? • איך מתחמקים מברית המילה של האחיין מבלי להסתכן בנידוי משפחתי? וכל שאלה נוספת שתעלה בהקשר הזה, כמובן. ובעיקר, הפורום נועד להעניק אוזן קשבת שבאמת מבינה, כתף לבכות עליה ויד חמה שתאחז בידכם עד ליום בו תגיעו גם אתם לסופו של המסע, בו תראו את המראה היפה ביותר בעולם – הבהוב מרצד על מסך האולטרסאונד המצביע על ליבו הפועם של האוצר החדש שלכם הנובט בקרבכם. ברוכים הבאים לשהות קצרה מהסיבה הנכונה! לכניסה לחצו - פורום פוריות
להמשך...
נועה
בת 43, עם חברים שסיימו את סיבוב החתונה/ילדים שלהם לפני עידן עידנים. מאז ומתמיד לא בער בי להגיע לשלב הילדים. הכרתי את בן זוגי לפני כ-7 שנים, גרוש עם שני ילדים בוגרים מנישואים קודמים. הוא חשב שסגר פרק זה בחייו, ומאחר שאינו ישראלי במקורו, עשה מה ש-50% מהגברים במדינתו עשו: קשירת צינורית זרע. . . אבל מה, זימן לו גורלו לפגוש את פרק ב' בחייו. לאחר כ-4 שנים ביחד, הרגשנו ש"בילינו מספיק עם עצמנו" והגיע זמן הילדים. אך איך עושים זאת והצינור חסום? שנינו, נאיבים כל כך, האמנו לרופאים במדינתו שאמרו לו: "ילדים? אין בעיה, שואבים, מזריעים, ונכנסים להריון". לתאר את השוק שהיינו בו כשהתחלנו לברר בארץ מה הנהלים, אמנע מכם. לא הזרעות ולא נעליים. נפלנו ישירות לזרועות ה-IVF. הדרך לא היתה קלה בכלל, אך כעת לשמחתנו העצומה, יש לנו נסיך קטן בן שלוש וחצי שכל חיוך שלו ואפילו הקטן ביותר ממיס ומשכיח את כל תלאות הדרך; ובנוסף, אני בהריון שני! אשמח לחלוק עמכם את הרגעים הקשים והמשמחים כאחד, ולתרום לכם ולו במעט מהנסיון שצברתי.
קרן
בת 43, אמא לשני בנים מקסימים. הראשון הגיע די בקלות בהפריה ראשונה בגיל 40 (אחרי שתי הזרעות שלא צלחו). הדרך לילד השני היתה קצת פחות חלקה - עם חמש הפריות ושתי הפלות - אבל הסתיימה בעוד בן מקסים חודש אחרי יום הולדת 43. ולאורך כל הדרך לא הרשיתי לעצמי לשכוח שהתוצאה בסוף מתוקה כל כך, שהיא שווה הכל! את הפורום הזה גיליתי במקרה לפני כארבע שנים, כשהתחלתי בהזרעות לילד ראשון. הייתי מלאת חששות, ובעיקר בערפל מוחלט לגבי התהליך שעומד לפניי. היות שאני מהאנשים שמאמינים שידע הוא כוח, התחלתי לחפור ולקרוא כל חומר שהגיע לידיי, לשאול שאלות אין קץ בפורום (אז בשם "קרן החדשה") - ולאט לאט להירגע. עם הזמן הפכתי לפעילה למדי בפורום, מנסה לעזור כמיטב יכולתי לנשים שהתהליך עדיין חדש ומפחיד עבורן, וגם לכאלה שנמצאות בו (לצערן) הרבה יותר מדי זמן וזקוקות לעידוד, תמיכה ואולי עצה טובה. בשלב מסוים הוצע לי להחליף את אחת מנהלות הפורום הוותיקות שביקשה לפרוש, והנה אני כאן. מאחלת לכל אחת ואחת מכן הצלחה במשימה החשובה ביותר של חיינו, ומבטיחה לכן שככל שמבינים יותר בתהליך הוא מפחיד הרבה פחות.
מטופל"שית
בת 34, נשואה מזה כ-4 שנים. מיד אחרי החתונה רצינו ילד והפסקתי גלולות, אחרי חצי שנה כבר התחלנו בבירורים ואחרי שנה מצאנו את עצמנו מקוטלגים כ'לא מוסברים'. אבוי לכשלון אוי לבושה - ככה הרגשתי. לא יכולתי להודות אפילו לא בפני עצמי ובטח ובטח לא בפני הסביבה שאני מטופלת פיריון. אחרי מספר חודשים בתהליך מצאתי את הפורום הזה שהיה המקום הראשון בו יכולתי להודות ולהרגיש בטוחה - וכך קיבלתי את הכינוי - מטופלת פיריון. הימים עברו ואני מצאתי פה בית, חברות אמת, אהבה ללא תנאי, מקום שבו אוכל לדבר בלי להתבייש, להתייעץ בלי להשפיל מבט ולהרגיש נוח עם עצמי שאני מביאה ילד לעולם לא בדרך 'הרגילה'. אחרי 3 הזרעות כושלות ו-2 הפריות זכיתי בהפתעה מדהימה שהגיעה לעולם בתאריך המיוחד לה 11/11/11 וזיכה אותי בתואר 'אמא' ובכינוי 'מטופל"שית על ידי הפורום. כעת חוזרת בשיא הכח לסבב שני, יודעת שיהיו קשיים בדרך , יודעת שלא תמיד יהיה נעים אבל היום יותר מתמיד אני גאה! גאה שהצלחתי במשימה, גאה על החוזק והעוצמה, גאה שנלחמתי . . . והכי חשוב מבינה שניצחתי. והניצחון הקטן שלי קורא לי 'אמא'.
חיפוש מתקדם
שאיבת ביצית במחזור טבעי.. ללא הרדמה
מחבר:לימור
תאריך:24/6/2011
שעה:20:55
הי, אני ניגשת ביום ראשון הקרוב לשאיבה. הפעם אני במחזור טבעי, ללא הורמונים להגברת ייצור זקיקים. יש לי אפשרות לעשות את השאיבה ללא הרדמה ואני מעדיפה את זה, אחרי ההרדמה הקודמת שהיתה לי קצת טראומטית ובכלל.. לקח לי מלא זמן התאוששות.
האם יש פה מישהי שעשתה את זה ויכולה לספר ... שזה קל ופשוט למשל.. :) תודה.

מחבר:
(ניתן להשתמש בשם בדוי)
אימייל:  
(לתשומת לבך: כתובת האימייל לא תוצג באתר)
מספר טלפון:
(מספר הטלפון לא יוצג באתר אלא רק לעיני מנהל הפורום)
כותרת:  
תוכן ההודעה:
עם הלחיצה על הכפתור שלח, אני מאשר/ת שהבנתי שהתכנים המופיעים באתר נועדו לספק אינפורמציה בלבד
ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה. נא לעיין בתנאי השימוש באתר.
אבקש לקבל תגובות לשאלתי, פרסומים ומידע בריאותי לאימייל שלי.
הודעה\מחבר
תאריך ושעה
  תודה רעות    לימור 
24/06/11 21:54
25/06/11 10:57
  תודה רבה    לימור 
25/06/11 11:56
25/06/11 16:15
  אוקיי, תודה.    לימור 
25/06/11 16:23
הי, אני ניגשת ביום ראשון הקרוב לשאיבה. הפעם אני במחזור טבעי, ללא הורמונים להגברת ייצור זקיקים. יש לי אפשרות לעשות את השאיבה ללא הרדמה ואני מעדיפה את זה, אחרי ההרדמה הקודמת שהיתה לי קצת טראומטית ובכלל.. לקח לי מלא זמן התאוששות. האם יש פה מישהי שעשתה את זה ויכולה לספר ... שזה קל ופשוט למשל.. :) תודה.
היי לימור, קודם כל שיהיה בהצלחה. אמנם אני עשיתי שאיבה בהרדמה מלאה (ולא היה נורא בכלל), אז אינני יודעת לענות, אך מה שתחליטי שיעבור בקלות ובמהירות. סופ"ש טוב
כן,גם אצלי ההרדמה הראשונה עברה בסדר גמור. בפעם השניה זה היה שונה. היה איזה רגע מלחיץ לפני שנרדמתי שפתאום הרגשתי ממש רע מהחומר באזור בית החזה... אמרתי שמשהו לא בסדר ואף אחד כמו לא שמע אותי.. זה היה ממש כמו סרט רע.. רגעים ספורים אבל מלחיצים כאלו, ישר אחר כך כבר נרדמתי. ואחר כך לקח לי המון זמן להתאושש, הרבה יותר מפעם קודמת... טוב, יהיה בסדר. תודה!!!
אני עשיתי שאיבת ביצית טבעית ללא הרדמה. היה קליל ביותר, ממש ממש לא שווה את הנרקוטים של ההרדמה. מרגישים דקירונת קטנה וזהו זה. רציתי לקפוץ מהמיטה והם תפשו אותי ואמרו - גברת - רגע רגע... :-) אז מה אם לא עשית הרדמה :-) אני מאד ממליצה בלי הרדמה. והעיקר - בהצלחההההההההההה!!!!!!!!!!
תודה רבה נועה. זה מחזק ומעודד לשמוע!!! :) אני עדיין לא יודעת אם להיות בצום לכל מקרה שהוא... כי הרופא יעשה אולטרסאונד לפני השאיבה ואולי ירצה לשאוב יותר מביצית אחת, כי שואבים הכל, גם קטנות אם אפשר, בשביל כל סיכוי שהוא שתופרה.. ואם יצטרכו לדקור בשני הצדדים אז גם לעשות בלי הרדמה..? השאיבה זה ב-8 בבוקר אז בעיקרון לא נורא אם לא אוכל בכל מקרה עד אז, ואז אם אחליט סופית שם לעשות בלי הרדמה אז אשתה לפני כן.. אני פשוט חושבת עם עצמי ואיתך ביחד.. :)
בכל מקרה להגיע בצום. על כל מקרה שלא יהיה, גם אם פתאום תרגישי שמשהו מפחיד אותך ואת בכל זאת רוצה הרדמה...
אז אני באמת אגיע בצום. ומקווה שאתגבר על הפחדים ושיעבור בקלות!! ובהצלחה כמובן!!!!!!

חיפוש מתקדם