מה עושים עם תחושת הדחיפות להרזות?

שלום לכולם, אחלה פורום, החלטתי לעבור מקוראת סמויה לכותבת כי יש לי נושא שמציק לי, נחשפתי לכל הרעיון של אכילה לפי רעב ושובע כבר לפני די הרבה זמן (כמה שנים?), אבל אף פעם לא באמת הפנמתי עד הסוף אלא פשוט הוצאתי מתוך השיטה את הכללים לאכול רק כשאני רעבה ולא לאכול כשאני לא (מה שבעצם יצר עוד דיאטה...!) וזה לא עבד. בעבר עשיתי מלא דיאטות, ספירות קל'/נקודות... מה שכמובן לא עבד ורק החמיר את המצב. עד שלאחרונה התחלתי להבין ולהפנים שהשינוי צריך להיות עמוק יותר, התחלתי קצת לחקור ולחשוב עם עצמי בכל מיני נושאים של אכילה רגשים, הרגלים, עניינים של ביטחון עצמי... אני מרגישה שמאוד התקדמתי, וכל זה העלה אצלי שוב את הנושא של אכילה לפי רעב ושובע, הפעם מזווית אחרת, מתוך הבנה שזאת הדרך ההגיונית והנכונה ולא מתוך רצון "למצוא את הדיאטה הבאה". הבעיה שלי היא שעליתי המון במשקל בשנים האחרונות, באופן די עקבי, ועכשיו הגעתי למשקל שיא של 90 קילו (אני בת 25 אגב). אני מרגישה לא טוב עם עצמי (פיזית), זה מקשה עליי כשאני עושה ספורט (עושה באופן עקבי כבר כמה שנים, למזלי ובחוכמתי הצלחתי להפריד את זה מעניין האכילה והמשקל), מקשה עליי בהתנהלות היומיומית, אני פשוט מרגישה לא בריאה ולא איפה שאני צריכה להיות, במיוחד שאני צעירה ואמורה להיות בשיאי. וזה הגיע למצב שכל מה שאני רוצה זה רק לרדת במשקל, ומהר. כל היום חושבת על זה. הדחיפות הזאת לא מגיעה כ"כ משיקולים של מראה אלא פשוט כי לא נוח לי, זאת לא "אני"... וזה מאוד מאוד מאוד מפריע לי בתהליך הנוכחי כי כשיש את הדחיפות הזאת, כל הדיאטות למניהן (לספור קלוריות למשל..) מאוד קורצות ברגעי חולשה... אז מה עושים? איפה מוצאים את הרוגע והסבלנות, במיוחד כשאני יודעת שיש לי הרבה משקל לרדת, ושכל מה שאני רוצה זה להתחיל לרדת ומיד?

מאד ריגשת אותי בפוסט שלך. אין ספק שאת עוברת תהליך משמעותי בהבנה של רעב ושובע. ומצד שני, את לא מקבלת את ה"פרס". לא רק שלא ירדת במשקל, אלא שלפי התיאור שלך עלית. אז יש הבנה והפמנה של הרבה דברים, אבל אין עוד את התוצאה המיוחלת. ואכן זו צומת מתסכלת מאין כמוה. אז מה עושים? ברור שעוד דיאטה אולי תיתן לך כמה ק"ג פחות, אבל לא לאורך זמן. ומאיפה תהיה לך הסבלנות והכוחות להאמין שהמשקל יירד כתוצאה של עבודה מאומצת ואמיתית של שינוי הרגלי אכילה?השאלה שלך גורמת לי לרצות לתת לך תשובה קונקרטית ופשוטה. אבל אין לי כזאת. שינית את הרגלי האכילה שלך, הבנת את העומק והמשמעות של רעב ושובע, ועכשיו נותר רק לחכות שהגוף יעבוד עם הגבולות החדשים שהצבת לו. הגוף שלך צריך זמן להגיב. והוא לא יגיב בדחיפות שאת מצפה לה. האם יעזור לך, לתת לי דוגמא של יום, בו את מתארת את מה שאת אוכלת ונותנת לי דירוג של שובע בסוף הארוחה? האם נוכל לדבר דרך זה, כדי לבנות את הסבלנות שאת צריכה כרגע , אל מול הדחיפות? ובנוסף, תודה רבה על הפרגון לפורום. זה לא מובן מאליו.

האמת היא שקשה לי לתת דוגמה ליום מייצג כי בזמן האחרון אין לי כ"כ שגרה מבחינת האכילה, אני מאוד מתנדנדת כל הזמן בין לאכול לפי רעב ושובע, ולא. כי בימים שאני מרגישה רע ושאני רוצה להרזות ומהר - לפעמים אני "מתפתה" לספור קלוריות במחשבה שזה יעזור (למרות שאני *יודעת* שלא). או במקרים שהם אני רוצה לאכול משהו כשאני לא רעבה, ואני מרגישה שאין לי כוחות להבין למה אני רוצה לאכול ומה מפריע לי... במקרה כזה גם מפתה לחזור לספור קלוריות כי ככה אפשר לאכול גם כשלא רעבים ו"להישאר במסגרת". אני גם שמתי לב שלפעמים כשאני אוכלת משהו שנתפס משמין או רע או לא בריא, גם אם אכלתי ממנו רק עד שובע, במתינות, אני מרגישה רע עם עצמי, כאילו אני לא "אמורה" לאכול דברים כאלה אם אני רוצה להרזות. ואז "אם כבר, אז כבר..." (אבל אני מאוד מנסה להיפטר מההרגל הזה) כן הייתה לי תקופה שהייתי יותר עקבית והיה לי יותר טוב,ויום לדוגמה היה נראה בערך ככה: (אני צמחונית אגב) בוקר - בד"כ סנדוויץ' מלחם שיפון עם חביתה/אבוקדו/גבנ"צ, ואיזה ירק (בבוקר אני קמה רעבה רק קצת, אז זה מספיק לי בהחלט עד הצהריים) צהריים - משתנה. תבשיל של דגנים וקטניות / מנת פסטה / טבעול ותוספת. תמיד מנסה לשלב גם ירקות (הבנתי שיותר טוב לי כשאני אוכלת את הארוחה הגדולה בצהריים וארוחה קלה יותר בערב. הייתי אוכלת עד שובע, ובד"כ הרגשתי די טוב אחרי הארוחה) ביניים אחה"צ בד"כ הייתי אוכלת פרי ואגוזים/יוגורט, או קפה ו2 עוגיות... משהו קטן ש"יחזיק" אותי עד הערב ערב - בד"כ סלט +תוספות (נגיד ביצה קשה / טופו / עדשים / ירקות בתנור, עם שמ"ז ולימון, או טחינה... המון וריאציות) כמובן שאם הייתי רעבה מאוד לא הייתי מסתפקת רק בסלט, אבל לרוב זה סיפק אותי. ואם בלילה הייתי מרגישה רעבה הייתי אוכלת משהו קטן, אבל זה כמעט ולא היה קורה. תודה על התגובה והעזרה, אגב. האמת שרק מלנסות להסביר את עצמי בהודעות עזר לי להבין הרבה דברים. תודה!!