סירים

השאלה הזאת נשאל שוב ושוב. נקודות הלחמה. לא משנות לשום דבר. וחלודה...בכלל לא מהווה בעיה, ברזל זמין.

ברזל זמין הוא ברזל שלא קשור חזק בתוך המזון, כך שהוא יכול להספג בגוף. חלודה היא בפרוש ברזל זמין. לא ממליצה כמובן לאכול מסמרים... אבל, אם יש מעט חלודה זה ברזל שהגוף בפרוש יכול לספוג אותו. כאשר מקבלים כדורי ברזל, הצבע הוא אדום-חלודה. כי זה פשוט "חלודה" ברזל זמין לקליטה בגוף. נכון שבמקרה של מסמר חלוד יש בעיה, בגלל זיהום ביולוגי ולא בגלל בעיה של החלודה עצמה. ובסיר, זה לא ברזל. אלו חומרי הלחמה ממשפחת הנרוסטה, שאולי גם מכילים מעט ברזל. הבעיה איתם היא שהם לעיתים רחוקות עלולים לתת טעם מעט מתכתי לאוכל (לא נעים, אבל לא בעיתי).

עכשיו ברור מה לא ברור לך. מצטערת על התשובה מעט ארוכה. יש הרבה מאוד סוגים של מתכות. יש מתכות שהגוף שלנו צריך, אז כאשר אנחנו מקבלים אותם אפילו דרך הסיר, לגוף זה בסדר. יש מתכות שהגוף שלנו בכלל לא צריך אותם. חלקם יצאו מהגוף חלקם יצטברו. יש מתכות מאלה שהגוף לא צריך שעלולות לגרום לנו למחלות קשות. כמובן שלא כל פעם שנחשפים עלול לקרות משהו, וזו הבעיה. כי המתכות מצטברות בגוף, ורק מי שרגיש ולא יודעים מתי, עלול לפתח מחלה. אבל, לא יודעים מי רגיש, ומי יפתח מחלה. לכן, חשוב ביותר להמנע מחשיפה למתכות שהגוף לא צריך. בעיה נוספת שגם אין לנו דרך לדעת לכמה חומר כל אחד נחשף. יש אפשרות לדעת למספר קטן של חומרים רק סמוך לחשיפה ורק במקרים של חשיפה שמובילה כבר להרעלה. ואז בחלק מהמקרים ניתן להקטין הנזק. אין שום דרך לבדיקות של חשיפות קטנות ומזדמנות, שהמתכות מצטברות בגוף. מתכות שהגוף צריך, לדוגמא: ברזל, נתרן, אלשגן, אבץ, מגנזיום, סלניום, נחושת. מתכות שצריך בכמויות קטנות, אך חשובות. בלי ברזל לא יהיו כדוריות דם אדום ולא נוכל לנשום או לחיות. בלי נתרן או אשלגן הלב שלנו לא יוכל לפעול באופן תקין. אז, אם אוכלים לדוגמא ברזל, שהגוף צריך, הגוף יודע מה לעשות איתו. אם צריך הוא קולט אותו, אם יש עודף הגוף יודע מה לעשות ואיך לסלק את העודפים. אבל, אם לגוף חודר למשל אלומיניום, מתכת שלא נדרשת לשום תהליך בגוף, אז הגוף שלנו מנסה לסלק אותה, כי זה מבחינתו חומר לא טוב. מאחר שהחומר לא נדרש, הגוף לא מכיר דרך לסלק אותו ואז מאחר שאין דרך לסלק, האלומיניום מצטבר בגוף, היכן שהוא מצליח. ומאחר שהוא חומר שלא נדרש לגוף, הוא עלול להוביל למחלות כמו מחלות עצבים, פגיעה בכליות. עופרת למחלות עצבים שונות, אבדן שמיעה ומחלות נוספות. כרום בריליום ואחרים עלולים לגרום לסרטן, ניקל וקדמיום לפגיעה בתפקודי כליות עד לצורך בהשתלה, וכך הלאה למתכות שהגוף שלנו לא צריך. לכן, יש הבדל מהותי בין ברזל לבין אלומיניום. חשוב לא להחשף למתכות שהגוף לא צריך, כדי שלא יתפתחו מחלות. מקווה שהדברים עכשיו קצת יותר ברורים.

ברזל אין הבדל בגיל. כולנו זקוקים לברזל. רק לוודא כמובן לא ממסמר חלוד שעלול להיות מזוהם בחיידקים. לגבי ניקל - אם מישהו אלרגי לניקל, אז גם סיר נרוסטה רגיל עלול להוות בעיה. במקרה של אלרגיה ניתן לרכוש סירי נרוסטה באיכות גבוהה (יקרים) אך במקרה שלהם בדרך כלל אין בעיה של אלרגיה. עדין יש לבדוק לפני שמשקיעים כסף אם באמת אין תגובה אלרגית. מעבר לכך, בנרוסטה יש מספר מתכות שונות. כמות הכניסה לאוכל היא אפסית, והבטוחה ביותר ביחס לסוגי סירים אחרים בשוק, ובודאי לעין שיעור ביחס לאלומיניום.

קודם כל כבר בשלבים קודמים היתה התיחסות לנושא של זיהום מיקרוביאלי במסמרים חלודים. ברור שיש סיכון כזה, כאשר המסמר בחוץ, על הרצפה, תקוע בעץ, אז אולי מזוהם. רוב המקרים אין בעית זיהום אלא מטעמי זהירות מונעת עושים זריקה. מצבנו היה איום ונורא אם כל חלודה היתה בעיה. בבית נקי, אין שום סיבה שיהיה זיהום כזה, בודאי לא בסיר בישול שגם רוחצים לעיתים קרובות, וגם מבשלים בו ובתהליך הבישול מתבצע חיטוי, בלי קשר לחלודה או לכל זיהום אחר. לכן, אין בעיה של זיהום מיקרוביאלי בגלל החלודה בסיר הבישול.