פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אולי עלי לספר יותר רוב היום הוא ככל הילדים לא ממש תבחיני בינו לבינם. הוא מתקשר מצוין עם מבוגרים. הוא קצת מעופף זה נכון וקצת מבולגן כמו אבא ואמא שלו. כנראה גם לנו יש בעיות של קשב וריכוז. רק לפעמים הוא יוצא בסיפורים דמיוניים והוא מאמין להם שהם באמת. הייתי רוצה לדעת מתי מתחילים להפריד בין דמיון למציאות ברמת ההתפתחות אצל ילדים. וכמו כן איך עלי להגיב האם לבטל לומר לו זאת לא מציאות מה שאני מנסה לעשות בדרך כלל או להמשיך את הסיפור איתו. כשאני אומרת לו זאת לא מציאות הוא אומר לי לא זה באמת מה את לא מאמינה לי. אז אני מנסה להבין מה הוא בעצם מספר לי .

בקר טוב, לא היתה שום כוונה להלחיץ או להדאיג. פשוט יש מקרים שאני לא יכולה להעריך מצב לפי פניה לפורום ויש צורך לעשות הערכה מסודרת פנים מול פנים. צריך לזכור שכוחו של פורום הוא מאוד מוגבל ולעיתים יש צורך בהערכות מעמיקות יותר. חלילה לא אמרתי שהמצב הוא כן/לא טוב,או לכיוון כזה או אחר. ההערכה היא גם כדי לדעת האם זה בסה"כ חלק מלהיות "מעופף" (כדברייך) או שיש כאן משהו שדורש טיפול. בכל מקרה,אחרי הערכה תדעי היכן את עומדת ואיך להייחס לזה. מקווה שעכשיו כוונתי ברורה יותר (ודרך אגב,בגיל כזה הוא אמור להבחין בין דמיון למציאות). בהצלחה, מור

הי, קצת נעלמתי מהפורום... אני רק רוצה שתדעי שאני בכל זאת קוראת כאן.. לא משתתפת אמנם, אך קוראת הכל... פשוט אני בתקופה לא משהו, אבל לא אהיה פאסיבית לאורך זמן. בעייני את והפורום חשובים, את הרי יודעת זאת. טל

טל יקירה, את מתקבלת כאן בזרועות פתוחות בכל מצב עמו את מגיעה... אין כאן חובה לקרוא או לכתוב, רק שזה אפשרי... וגם לא מחוייבות לשעשע... את מוזמנת גם במצב של 'לא משהו'... הנעמת לי בדברייך על הקשר שאת חשה עמי ועם הפורום, ומקווה להמשיך ולדאוג שזו תהיה האווירה. אנחנו - הפורום ואני - כאן. נוחי

רציתי לשאול לגבי העברת פעוט כבן שנתיים ממיטת תינוק למיטת בוגר. האם כדאי להעבירו לאחר שכמה פעמים הוא ניסה לטפס על המיטה. וכן האם עדיפה מיטת מעבר או מיטת נוער. ובכלל כיצד להכין אותו לכך ומה לעשות כאשר ירגיש שהינו חופשי לצאת כרצונו. תודה.

בקר טוב, אותה חגית מהשאלה הקודמת ? בגיל שנתיים הוא בהחלט אמור לישון במיטה "של גדולים".אני מעולם לא מצאתי בעיה עם מעבר למיטת נוער,אבל כמובן שזה נתון לשיקולכם. כיצד להכין ? אם ישנו מקום בחדר כדאי היה לשים את המיטה,לפני שמוציאים את מיטת התינוק,ז"א שיכיר את המטטה,שינוח עליה בצהריים וכו'. להסביר שהוא כבר לא תינוק אלא ילד גדול וזו מיטה כמו של... (בני דודים שהוא מכיר,חבר..). לגבי היציאה מהמיטה,זה חלק של גבולות. אני לא מכירה אתכם כדי לדעת איך עד היום הצבתם גבולות,אבל בדיוק באותה הדרך. אפשר להסביר לו את הכללים - אם אתה רוצה לקום,תקרא לאמא וכו'. אם הוא קם לבד,באפן עקבי להחזיר אותו חזרה ולהגיד - אתה יודע שלא קמים לבד... בהצלחה, מור

שלום. הבן היחיד שלנו בן שנתיים התחיל לפני כשבוע , לאחר חיפושים ממושכים , את הגן. בגן ישנם כ-22 ילדים בני שנתיים עד שלוש. בננו נשאר בגן רק חצי יום כלומר עד אחת ורבע. העניין הוא שהשבוע באתי לקחת אותו מוקדם ע"מ שיתרגל ובכל פעם שבאתי בין שתים עשרה ורבע לרבע לאחת הילד חיכה לי בקבלה של הגן כשבגן עצמו כבר חשוך וכל הילדים ישנים. ובכלל מהשעה אחת עשרה אוכלים ארוחת צוהריים ובסיומה מתארגנים לשנה- החלפות , נקיון הגן (כשבנתיים הילדים מצטופפים בחדר קטן) וכו'. רצינו לשאול מה דעתך? תודה רבה.

וכן האם 20 ילדים זה לא יותר מידי בגיל זה ועדיפה מסגרת קטנה יותר גם לאחר שהוא כבר התחיל את הגן. באופן כללי אנחנו די מרוצים מהגננת. תודה רבה

בקר טוב, לגבי 20 ילדים,נשמע סביר בהחלט. לפי מה שאת מתארת בערך שעה וחצי הילד שלך הוא היחידי שפעיל. אם זה באמת כך,לי זה נראה פרק זמן ארוך. אם היית אומרת שכולם הולכים לישון באחת והוא מחכה לך רבע שעה,זה לא נורא,אבל שעה וחצי נראה לי קצת מוגזם,ביחוד כשאני מבינה מדברייך שאף אחד גם לא ממש מעסיק אותו. אני במקרה כזה,הייתי משקיעה עוד קצת מאמצים - בשלב הראשון מגיעה לערוך תצפית (תוכלי למצא מידע על זה ב"שאלות ותשובות" - גן) ובמידה שהדברים הם אכן כך,הייתי שוקלת חיפוש גן נוסף. דרך אגב,אני לא יודעת איך נבחר הגן הזה,אבל בתשובה אליה הפניתי אותך מוסבר כיצד בוחרים,כדאי לקרא. בהצלחה, מור

יש לנו ילד בן 10 בכיתה ד הוא תלמיד טוב אנחנו כהורים עוזרים לו ומכונים אותו מיתכוננים איתו למבחנים .שמנו לב שלעיתים הוא אינו רוצה לשתף אותנו לאחר היתיעצות אמרנו לו שהאחריות עוברת אליו וכבר למחרת את המערכת הוא הכין בבוקר דבר שמעולם לא קרה היכן הוא הגבול אנחנו לא רוצים שכל ההשגים ירדו לטמיון.

בקר טוב, כל אחד קובע היכן הגבולות שלו. אני אענה היכן שלי. אני תמיד מוכנה לעזור בשיעורים אבל האחריות לפניה לעזרה היא של הילדה. ז"א, היא יושבת לבד,עושה שיעורים,נתקלת במשהו שהיא לא יודעת,פונה אליי ואני עוזרת והיא ממשיכה לבד. ז"א,אני לא מלווה את כל התהליך,רק בשעת צורך ובאפן נקודתי. לפני מבחנים "חשובים" (לא בכולם) אני יכולה לעשות דף חזרה שאותו היא עושה לבד. העניין הוא שאצלי זה כך מכיתה א ולכן כבר רגילים,אצלכם מכיוון שזה חדש תתכן "תקופת הסתגלות" קטנה שבה כן אולי תראו שאלות שנשכחו או 5 נק' פחות במבחן. לדעתי,זה שווה את זה,מהסיבה הפשוטה - מעבר לציונים,יש כאן למידה מאוד מאוד חשובה לטווח הארוך והיא אחריות ועצמאות,שזה לא פחות חשוב מעוד 10 נק' בתורה (ובעיני,הרבה יותר). בהצלחה, מור

יש לי יילדה בת 5 שאינה מזהה את כל אותיות ה אלף בית {וזה בסדר} היום היא הביע רצון לדעת את האותיות.אמרתי לה שהיא יכולה להתחיל לעבוד עם החוברות שיש לנו או דיסקים של גורדי .היא אמרה לי שזה משעמם .האם יש לך רעיונות על דרך לילמוד א ב שתיצור אצלה סקרנות ורצון לילמוד?תודה מראש

האם ההצעה שלך היא שהיא תשב לבד ? אם כן יתכן שבגלל זה היא אומרת שמשעם לה אולי היא רוצה שאת תהיי לידה תחשבי על זה חוץ מזה יש פאזלים ,יש מגנטים כנסי לחנות ותבררי יש המון אפשריות בי

בקר טוב, 1. קיבלת יופי של תשובה. במיוחד לגבי הלבד...:). 2. כדאי לבדוק מה קרה ש"דווקא" היום היא רוצה. האם זה משהו שהגננת אמרה,האם ילד קצת "ירד" עליה שהיא לא יודעת וכו'. 3. באפן כללי ככל שנשקיע מחשבה יצירתית עם ילדים,כך הם ישתפו פעולה יותר. 4. צריך לזכור שלמידה נעשית במגוון דרכים ולא רק ע"י ישיבה מול חוב'. ז"א,אפשר תוך כדי נסיעה לזהות את כל השלטים עליהם יש א וכו'. בהצלחה, מור

שלום רב, ביתי בת שנתיים ו 5 חודשים דבוקה לאביה משהו "פחד" כל דבר זה אבא.. אבל לא זו הבעיה אלא שכשאני בסביבה ודואגת רוצה גם לעזור היא מעדיפה את אבא ולי אומרת זוזי ,לכי ,לא רוצה .... כרקע : נולדה לנו בת נוספת לפני 5 חודשים ועברנו דירה לפני חודשיים + , מובן לי שאני זו "שבגדתי" בה כי אני הבאתי אחות חדשה לבית... אבל אני משתדלת לבלות איתה המון גם ביחידיות אבל עדין היא מסתייגת ממני בהצהרתיות... ובהעדפה לאבא זה פוגע זוהי הרגשה נוראית אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו כל הזמן אני רק חנוקה בדמעות אי אפשר לתאר במילים עד כמה אני אוהבת את הילדה הזו, איך "מחזירים" אותה אלי ? מה עושים? אשמח לקבל רעיונות אמא כואבת.

שלום לך ריגשת אותי מאוד פעם אמר איש חשוב כדי להבין את ההרגשה של הילדים שנולדים להם אחים זה כמו שהבעל שלנו יביא עוד אשה הביתה ,לדעתי היא לקחה את זה קשה לכן חוץ מלומר לה כמה את אוהבת אותה וכמה יהיה לה כייף לשחק עם אחותה שתגדל לא חושבת שיש הרבה מה לעשות היא תפנים את זה בשלב מסוים יתכן גם שאת מקרינה לה את ההרגשה שלך והיא מנצלת את זה תמשיכי להיות איתה ואל תתני לה הרגשה שזה קשה לך בי

בקר טוב, דבר ראשון,אני חושבת שקיבלת יופי של תשובה. שני,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את - יחסים בין אם לבת. שלישי,אולי כדאי לקרא לקרא גם את החלק של אח חדש בבית (גם ב"שאלות...). אם ישארו שאלות מעבר לזה,בשמחה. בהצלחה, מור

שלום ! אני מיואשת עד דמעות !!! הבן שלי בן שנתיים וחצי (בקרוב) והוא ממש ממש ממש עובר כל גבול. פתאום הוא מתחיל לקפוץ על המיטות , לגרור חפצים ואם אני אומרת לו "רד מיד" או "אני לא מרשה" הוא צוחק צחוק גדול שמרגיז אותי עוד יותר. לפעמים אני רוצה להתפוצץ מצחוק אבל כמובן עוצרת עצמי. נולד לו אח לפני 9 חודשים ואין לי ספק שזה חלק מזה. אני ובעלי לא יודעים כיצד להתנהג. עשינו טעות והרשנו לו לשים לבד קלטות או דיסקים במכשיר. בימים האחרונים החלטנו שדי , אנחנו לא מרשים לו יותר. עשינו לו שיחה והסברנו שאמא ואבא החליטו שהוא לא יכול לשים דיסקים בעצמו כי הם נשרטים ומהיום אמא ואבא מסייעים לו בעניין. זה הולך מאוד קשה. הוא מתפרץ בעצבים ולפעמים רוצה לזרוק חפצים. אם אני עוצרת בעדו , הוא מסוגל לאחוז בחולצה שלי ולנסות לנשוך אותי. מה עושים? איך מתמודדים עם עניין שכזה. כנראה שאנחנו מפספסים משהו .... אולי דרך הפניה אליו לא נכונה ?

בקר טוב, נתחיל מלקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את - גיל שנתיים והתפרצויות זעם והצבת גבולות. דרך אגב,לגבי הדוג' עם הקלטות,כדאי לנסות לחשוב לפני שמרשים דברים (גם אם זה נוח כי זה לא מצריך מאיתנו לקום מהספה או נותן לנו עוד 5 דק' של שקט..),מה יהיו התוצאות לטווח הארוך. מאוד קשה לשלול משהו שכבר הרשינו. הרבה יותר קל מראש לא להרשות. אם ישארו שאלות לאחר קריאת התשובות אליהן הפניתי,אני כאן, בהצלחה, מור

אני ובעלי עדיין באותו הבית אך הוא משרת בשטחים ובימי ג וסוף שבוע הוא נימצא והוא איתה המון אנו כל הזמן רבים מאז שהיא נולדה אם אני מבקשת עזרה איתה הוא כועס הוא כל הזמן משחק במחשב עד שעות מאוחרות ואני כבר הולכת לישון אני מתכוונת אחרי 1 בלילה בשבילי זה מאוד מאוחר להשאר ערה הוא אומר שאני שולטת בו ואני לא בקשר טוב עים הוריו אבל אני כן נוסעת אליהם בימי שישי לפי התור פעם אצלהם ופעם אצל הורי אין לי כבר סבלנות למריבות ואני עצבנית וחולת אפילפסיה זה מזיק לבריאותי לקח לי 5 שנים להביא את הילדה הזו בגלל מחלתי והיא כל עולמי אז אני רוצבה לגדלה בנחת הוא מצידו אומר אם את רוצה להתגרש אין בעיה אך אני לא רוצה אבל הוא מתעקש ולא יוזם שנשב ונדבר הוא מצפה ממני שאבוא אליו יש לנו המון משחקי כוחות והוא כל הזמן אומר שהוא היוזם ולכן כבר חודשיים אין לנו שום אהבה ושום קירבה הוא עושה לי מן חרם הוא אגואיסט וחושב שהוא תמיד צודק ולא מוכן לקבל את מה שאני אומרת

עינת, די התבלבלתי... במכתבך הקודם ציינת כי את מעוניינת בגירושין בעוד בזה הנוכחי את מעידה שאין לך עניין בכך... תיאורך את יחסייך עם בעלך, מציג תמונה של ניכור ושל כעס ושל מאבק כוחות, ועם זאת את עדיין מהססת. אולי כדאי שתפני לעזרה מקצועית? שם תוכלו ללמוד להידבר זה עם זו ולהשיג יותר שיתוף פעולה הדדי ואולי אף להימנע מגירושין. מה דעתך? נוחי

שלום רב. שמי ליאת ויש לי ילדה בת 3 שמתנהגת כמו בת 20. לבעלי ולי מאוד קשה לעמוד מולה, כל דבר צריך להסביר לה ועל כל דבר יש לה מה להגיד. היא מאוד "שולטת" עלינו, עקשנית ואני מפחדת מהעתיד בהתחשב בעובדה שהיא בסך הכל בת 3. אני מרגישה שאנו צריכים ייעוץ והכוונה . אשמח מאוד לקבל מידע כשלהו לאן אני יכולה לפנות. תודה מראש, ליאת.

בקר טוב, דבר ראשון,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את - התפרצויות זעם והצבת גבולות.,וכמובן אם ישארו שאלות,אשמח לענות. לגבי להיכן ניתן לפנות - כמובן שיש את בתי הספר להורים למינהם שבהם עובדים על נושאים כגון אלה בקב' וזה יותר בצורה של מרשם או עשה ואל תעשה. או לפנות לאיש מקצוע (עו"ס,פסיכולוג..) המתעסק בתחום יחסי הורים ילדים לפגישות פרטניות שצורת העבודה (בשאיפה) היא פחות של מרשמים ויותר בדיקה מדוע קשה לכם לעשות כך או אחרת,ז"א יותר התמקדות ספציפית בכם. במקרה שלכם,אני ממליצה על האפשרות השניה. בהצלחה, מור

שלום שמי דבי ואני בת 27 ואני בהריון בחודש השישי . יש לי ילד נוסף בן שנתיים והוא מאוד קשור אליי. חברות שלי שיודעות עד כמה בני קשור אליי אמרו לי שבני יכול לעבור מצב רגשי כלשהו כאשר אני ילד ולא יהיה בבית במשך שבוע ימים ( אני ילד בניתוח קיסרי). בני רגיל שאני מרדימה אותו לישון והוא ישן איתי והן טוענות שברגע שהוא יראה שאני לא בבית שבוע ימים זה יפגע בו באופן רגשי מאוד. אני ממש חוששת את חושבת שבהכרח הדברים יראו כך . חשוב לי שתדעי שהמשפחה הסובבת אותו מקיפה אותו בחום ואהבה.

בקר טוב, אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל,את החלק לגבי אח חדש. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור היי, קראתי בשאלות ותשובות ובאמת מדברים על המצב של לאחר הלידה כאשר יהיה תינוק בבית. כרגע אני לא נמצאת במצב הזה ואני לא יודעת איך בני הגדול יגיב וימים יגידו ,אך מה שכן מדאיג אותי היא העובדה שאני צריכה ללדת בניתוח קיסרי ואני לא אהיה בבית כמעט שבוע-מצב שלא היה וקרה מעולם. מאז שבני נולד מעולם לא עזבתי את הביית או ישנתי מחוצה לו בלעדיו. הוא מאוד קשור אליי,ישן איתי וכו'... ולכן מה שמדאיג אותי זה שהוא יפגע כבר מעצם העובדה שאני לא בבית. מה דעתך?

מור שלום! יש לי בעיה שאני אמא דאגנית שמפחדת שמא אולי אני לא מספיק טובה. יש לי בן ראשון בן שנתיים ואני לומדת באוניברסיטה זו השנה האחרונה לתואר ראשון. השנה הכנסתי את בני לגן כך שבשעות הבוקר הוא בגן עד השעה 12:30. מטריד אותי ואני חוששת שהוא לא רואה אותי מספיק. יוצא שמעבר לשעות הבוקר שהוא בגן אני לומדת עוד 3 פעמים בשבוע אחה"צ . בשעות האלה בני נמצא עם אביו שמגיע מהעבודה ב-17:00 או עם אימי. אני סומכת עליהם והם נותנים לו המון חום ואהבה אך אני יודעת שהוא זקוק לאמא ולא לתחליפים. בעלי אומר שאני מדברת שטויות ואולי אני טועה אך זה מטריד אני ממש חוששת מזה שמא אני לא אמא טובה. נכון שזהו מצב נתון ואין הרבה מה לעשות כי אני גם חייבת ללמוד אך חשובה לי לשמוע דעת מישהי ניטרלית . זה מגיע למצב לפעמים שאני לא שולחת אותו לגן בימים שבהם אני לומדת כדי שיהיה לנו את הזמן המשותף והוא יקבל את מה שהוא צריך. מה דעתך מור?

הי, מכיוון שזה לא יפה לכתוב לך "את מדברת שטויות",אני אסתפק במשפט - אני בהחלט בדעתו של בעלך...:). אמא שעושה עם עצמה משהו,שמתפתחת,שמעשירה את עצמה,שנהנית מהחיים היא בעיני אמא שמסוגלת לתרום הרבה יותר לילד (ולהנות ממנו הרבה יותר) מאשר אמא שמרגישה שהיא "חיה רק למען הילד",שהוא "כל עולמה" ושאין לה שום דבר אחר פרט לילד. אני לא אכנס עכשיו לכל היתרונות שאני רואה במצב אותו תארת,אני אמנה רק כמה : 1. קשר טוב וקרוב לא רק עם אמא אלא גם עם אבא וסבתא. 2. יכולת הפרדות. 3. ההבנה (כן,גם ילד צעיר יכול להבין זאת) שזה בסדר שיהיו לאדם כמה תחומים עניין וחיים מגוונים. 4. חיקוי - זה נהדר לראות שאמא לומדת ושזה חשוב ! וכו' וכו'.... מצד שני,עכשיו כשאני חושבת על זה... לא נעים להודות,ע"פ מה שכתבת גם אני כנראה לא אמא טובה... למדתי לימודים מאוד תובעניים כשכבר היתה לי ילדה,היום אני עובדת פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ,ופעמיים בשבוע (לפחות) בשעות הערב וכו'. ועדיין אני מרגישה שאני אמא טובה כי אני תומכת ומקשיבה ומכילה ועוזרת ומלטפת וקונה ומכינה ומתחשבת בבקשות ונלחמת עבורן כשצריך ו..... לא תמיד הכמות היא המדד היחידי. במיוחד שפה הכמות היא בהחלט הגיונית. ולגבי הלהשאר מדי פעם בבית כדי לבלות ביחד,נהדר בעיני. שאלה יהיו כל צרותייך בחיים, מור

שלום, יש לי ילד (בכור) בן 3 ו-11 חודשים, יש לו אחות קטנה בת שנה וחצי. הילד גמול ביום כבר מעל לשנה עם פספוסים לעיתים. הבעיה היותר רצינית היא בלילה - התחלנו את הגמילה בלילה בערך כשהיה בן 3 וזה כאשר הוא התעקש שהוא כבר לא רוצה חיתול, הבעיה שהוא מפספס כל לילה - אם אני מעירה אותו בלילה ( בערך ב-22:00) לפיפי הוא עדיין יקום רטוב בבוקר, ואם אני לא מעירה אותו הוא רטוב כבר בסביבות 23:00. כל השיטות שניסיתי לא עזרו - הבטחתי לו מתנות וזה לא עוזר, הכנתי לו שלט על המקרר שבו כל פעם שהוא יקום יבש יקבל מדבקה (הכנתי את השלט לפני חודשיים ובינתיים אספנו רק 4 מדבקות...) ניסיתי לדבר איתו והוא מבין - הוא כל פעם אומר לי שהוא מתאמץ ושמחר יקום יבש - וכמובן שזה לא קורה. מה עושים?????? אני כבר ממש מיואשת, האם זו בעיה פסיכולוגית? או שזה בעיה של שרירים חלשים? אני אשמח מאוד אם תוכלי לייעץ לי. בתודה מראש הודיה

יש מספר סיבות מדוע ילדים מרטיבים 1.גנטי 2.שלפוחית שתן קטנה מדי 3.שינה חזקה מדי 4.בלילה בשעת שינה מופרש הורמון אשר נותן הוראה למערכת לייצר פחות שתן חוסר בהורמון זה. הרטבת לילה לא קשורה לרצון ילדך ולכן כל שיטת המדבקות או המתנות יוצרות תיסכול אצל הילד .עד גיל 5או 6 הרטבת לילה אינה מהווה בעיה ולכן אין צורך לטפל בה. מנסיוני כאמא לבת שעדיין מרטיבה, כשהיא קמה רטובה אני לא עושה עיניין מנקה את המיטה מצעים ולרגע לא נותנת לה להרגיש שהיא אשמה. כמובן הסברתי לה מדוע זה קורה לה ההסבר יצר אצלה תחושה של הקלה.אולי במקום חיתול תציעי לבנך תחתונים שהם כמו חיתול .מקווה שעזרתי

בקר טוב, קיבלת תשובה מאוד ממצה מ"אמא". כאמור,לא בגילאים כאלה לא מדובר בבעיה וזה נורמלי לחלוטין. מה שאני מציעה הוא פשוט לקחת אותו לשירותים עוד פעם אחת בלילה או כמו שאמא ענתה - תחתוני חיתול. בהצלחה, מור

אני חושבת להתגרש מבעלי מפני שאנחנו רבים הרבה ולא מסתדרים הוא חי בעולמו שלו ולא מוכן להיפתח יש כאלה שחושבים שרק הם צודקים יש לי תינוקת בת 5 חודשים אני רוצה לדעת האים הילדה מרגישה שיש שינוי שאבא כבר לא נימצא בסביבה ורואה אותה פעמיים בשבוע היא גם ככה לא רואה אותו הרבה רק בסופי שבוע כי הוא עובד מחוץ לעיר אני בכלל לא יודעת אם היא מזהה אותו מתור אביה ומתי אפשר להסביר לה שההורים כבר לא ביחד

שלום לך עינת, ותודה שפנית, מדבריך הבנתי שאתם בהליכי גירושין ושבעלך אינו חי איתכן. את מספרת שממילא הבת ואביה לא הירבו להיפגש, כך שנראה שהשינוי אינו רב. בגיל זה היא יכולה כבר לזהות את הדמויות המשמעותיות לה, וגם בפעמיים בשבוע ניתן להכיר. ככל שהקשר ביניהם יתמיד ויהפוך לעקבי וקבוע, כך היא תוכל לקלוט שזהו אביה. ההסברים יבואו לכשתוכל להבין, וחשוב שיתאימו לגילה ולשלב ההתפתחותי שתהיה בו. ברצוני להציע לך דרך נוספת להיעזר כאן: אם יש לך שאלה בה היית רוצה להתמקד, נחוץ לי יותר מידע על חייך (תוכלי לקרוא במכתב שכתבתי לגילה למה כוונתי), כך שאוכל להגיב באופן יותר ספציפי. אשמח להשיב לך. נוחי

מור שלום בקשר לשאלות הוא ילד מופנם קצת בישן ושקט נעים רגוע ,בעבר עסק קצת בספורט כדורגל היום הוא רק במחשב בעיקר משחקים ושמיעת מוסיקה ,הקשרים היו טובים לא היו הרבה חילוקי דיעות איתו הוא תמיד הצטיין בלימודים אבל הרבה היה יושב בחדר במחשב ועם חברים יותר ילד של בית ולא בחוץ,מה שהשתנה בו בעיקר שהיום הוא אוהב הרבה לצאת החוצה להסתובב עם חברים בעיר לשבת לדבר כאילו הכיר עולם חדש הוא לדעתי נפתח יותר (בנות וכו) שזה בסדר מבחינתי כל עוד הוא לומד בהתלחה היינו די אדישים למצב כשראינו שזה מחמיר נקטנו בעונשים ואז התחילו המריבות והכעסים החלטנו שננסה לקרב אותו ואז בעלי היה יוצא איתו לבד לשבת ביחד לקנות לו ביחד בגדים וכמובן המון שיחות,ישנם פעמים שהוא משדר שנתרחק ממנו ולפעמים הוא ממש משתנה כיאלו מחפש את הקירבה לשבת יחד וזה ממש כיף למרות ששמתי לב שהוא מתקרב יותר מידי זה לפני בקשה שהוא רוצה מאיתנו הקשר היום עם עליות ומורדות יש ימים טובים ויש פחות , האם כדאי גם לדבר עם מחנכת הכיתה או יועצת ביה"ס מה דעתך הוא נלחץ מזה ומתנגד שאנו אומרים לו שאולי כדאי לנהל שיחה אתם בי ותודה רבה

בקר טוב, דבר ראשון,לא ברור לי מתשובתך האם אכן קראת ב"שאלות ותשובות" על גיל ההתבגרות.מכיוון שבתשובות ההן מפורט על גיל ההתבגרות,לא אחזור כאן על כל הפירוט. כידוע,גיל ההתבגרות הוא גיל של התנסויות חדשות,הרבה שינויים וכו' וזה בהחלט הגיוני שאותם הדברים שעשה בגיל צעיר יותר,כבר לא מתאימים לו . השאלה היא איך אתם מתייחסים לאותם הנסיונות והפער בתפיסה בינכם לבינו.לדוג',אני לא בטוחה שפתיחות חברתית וחברים הם דבר פחות חשוב מאשר להוציא 100 במבחן. כמובן,שאני לא בעד ללא ללמוד בכלל,אני כן בעד שכל צד יזוז קצת מעמדתו ויוכל לבחון את המצב דרך העיניים של הצד השני. רק דרך הבנה של מה חשוב לצד השני,ממה הוא נתרם וכו' אפשר להגיע להדברות ולהחלטות. בשביל זה צריך גמישות מסויימת והבנה שהיום תפקידכם כהורים הוא לא אותו התפקיד של לפני 10 שנים.אם לפני 10 שנים יכולתם להיות אלה שנותנים את הטון/המחליטים מה חשוב או לא,איך דברים יתנהלו וכו',היום זה לא כך. ז"א,היחסים צריכים לעבור לשלב אחר ,שלב בו אתם יכולים להרפות קצת ולהעביר חלק מהשליטה (ואני לא מתכוונת לתת לילד לעשות כל מה שהוא רוצה,ממש לא!) אליו. היום אתם כבר לא בעמדה של "מומחים" שיודעים בשבילו,מה טוב לו. גם הוא יודע ותצטרכו להגיע להדברות על כך. להדברות כזו תוכלו להגיע רק אם באמת תהיו מוכנים להקשיב ולקבל גם עמדות שלא תמיד נראות לכם. ודרך אגב,לגבי זה שהוא משדר שמצד אחד הוא רוצה בקרבתכם ומצד שני,דוחה אתכם,כזכור לי כתבתי על זה בהרחבה באחת התשובות אליהן הפניתי אותך,אנא קראי שם. בהצלחה, מור

נושא: הילדה לא שומעת תוכן: שלום אומנם אני ירצה שרק טוב יהיה לבת שלי. אבל היא במצב של גיל ההיתבגרות. ועים נימצא עוגיות בארון. הילדה יכולה לקחת ובלי חשבון. מפריע לי שאני צריכה להחביא את העוגיות מפניה. ורק כאשר אנכנו שותים ביחד צריכה כל פעם להוציא מהארון הנעול. מה דעתך מה העיצה שלך. אותו דבר לגבי חשבון טלפון ברגע שהטלפון לא נעול אז ישר היא מצלצלת ואין לה חשבון מדברת שעות. למרות שכבר בעלי חסם לה את הטלפון הנייד רק לשיחות ניכנסות. ובבית כל פעם שהיא מבקשת לפתוח את הטלפון אחרי הרבה כספים ששילמנו לא היתחשבה ביכלל. גם אין שום חשבון הילדה בת 16. והיא גם במצב של יאוש כזה גיל היתבגרות שאצלנו קשה גם האוירה בבית

בקר טוב, את מתארת נערה שמתחשבת בעצם רק בעצמה. התחשבות,כמו כבוד כמו אמפטיה וכו',היא דבר נלמד. ילדים צעירים לומדים להתחשב רק ע"י חיקוי. ז"א,אם בגיל צעיר הם נמצאים בסביבה בה יש דגש רב על התחשבות וכבוד הדדי,סביר שגם הם יפנימו מידה מסויימת של התחשבות. לעומת זאת,אם הם חיים בסביבה לא מתחשבת ולא מכבדת (לאו דווקא אותם. יתכן שיש יחסים ללא כבוד בין ההורים,בין ההורים לילדים וכו') אין להם מודל לחיקוי וסביר שהם לא ילמדו להתחשב ולכבד. כמובן שבגיל ההתבגרות המצב מקצין. ז"א,חוסר ההתחשבות סביר שהיה קיים גם לפני גיל ההתבגרות,כיום הוא פשוט החמיר. איני מכירה את משפחתכם ולכן לא יודעת עד כמה שאר בני המשפ' מכבדים אחד את השני וזהו מדד חשוב. כרגע,אם ברצונכם לשנות את המצב שנוצר,כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. בהצלחה, מור

אם אין תשובות אז למה מקימים פורום כזה,עדיף לסגור מאשר לתת לאנשים לחכות לתשובה, אני מבקשת תשובה לבעייה שהצגתי בבקשה, תודה.

1. כמו שאת רואה,אני כרגע תוך כדי מענה לשאלות. 2. אם את מחפשת הסברים מדוע לוקח זמן עד שמקבלים מענה,יש פה אין ספור הסברים,את מוזמנת לחפש. 3. אם יש בעיה שמוגדרת כחרום את מוזמנת לפנות פיזית לאחד מהמוקומות המתמחים בטיפול חירום. 4. את מוזמנת לחפש פורום אחר שבו קצב מתן התשובות הוא לטעמך. 5. באם תמשיכי לפנות בטון מתנשא,שחצני ותוקפני כמו שפנית כרגע,הודעותייך ימחקו לאלתר. 6. אל תשכחי,שאני עושה את זה לגמרי בהתנדבות על חשבון הזמן הפנוי שלי ,ועושה זאת מכל הלב ובשמחה .אבל לא אסכים בהתנדבות,לסבול טון כזה. 7.בשאלתך מלפני יומיים דיברת על נושאים כמו תקשורת לקויה,שתלטנות וכו'. אני חושבת שזה בדיוק הזמן לבדוק עם עצמך את הנושאים האלה שדרך אגב,אני מאוד מסכימה שהם מאפיינים אתכם. 8. ולסיום,את כמובן מוזמנת לפנות למנהלי האתר ולהתלונן. יום נהדר והרבה סבלנות, מור

כל הכבוד שענית לה כך לי יש את האופציה להיות יותר חריפה את ממש מגעילה ובגלל אנשים כמוך המדינה שלנו והחינוך שהילדים מקבלים נראת כך במקומך באמת הייתי מחרימה את הגועל הזה

את בחורה כ"כ חוצפנית ואת מביישת את כל האנשים שנעזרים פעם אחרי פעם במור שמנהלת את הפורום בצורה מקצועית, איכפתית ואמינה. איך את לא מתביישת , גם עושים לך טובה וגם את דורשת . תלמדי להתאזר בסבלנות . תבדקי בפורומים אחרים ותראי איך מנהלות פורום אחרות מנהלות את הפורום שלהן. מור מתייחסת לכל שאלה ברצינות , נותנת מענה מקצועי וגם אם זה לוקח זמן זה בגלל שאיכפת לה מכל אחד ואחד והיא מקדישה עבור כל שאלה הרבה זמן. אפשר להבין זאת אם תקראי קצת מהעצות שהיא נותנת , אבל כנראה שאת בן אדם שרואה רק את עצמו ואת מה שקשור בו.אז כדאי מאוד שתזהרי בדברייך ואל תביישי אותנו כי יש לנו רק מילה אחת לומר למור וזה - תודה!

את בחורה כ"כ חוצפנית ואת מביישת את כל האנשים שנעזרים פעם אחרי פעם במור שמנהלת את הפורום בצורה מקצועית, איכפתית ואמינה. איך את לא מתביישת , גם עושים לך טובה וגם את דורשת . תלמדי להתאזר בסבלנות . תבדקי בפורומים אחרים ותראי איך מנהלות פורום אחרות מנהלות את הפורום שלהן. מור מתייחסת לכל שאלה ברצינות , נותנת מענה מקצועי וגם אם זה לוקח זמן זה בגלל שאיכפת לה מכל אחד ואחד והיא מקדישה עבור כל שאלה הרבה זמן. אפשר להבין זאת אם תקראי קצת מהעצות שהיא נותנת , אבל כנראה שאת בן אדם שרואה רק את עצמו ואת מה שקשור בו.אז כדאי מאוד שתזהרי בדברייך ואל תביישי אותנו כי יש לנו רק מילה אחת לומר למור וזה - תודה!

אני מאוד מצטערת שלא הבנת נכון אני לא התכוונתי בכלל לגברת מור אני עניתי לדיאנה החוצפנית אני עכשיו שהקראתי את מה שכתבנו אחת לשניה הבנתי שהייתי צריכה לכתוב את שמה של דיאנה אז..........מצטערת על אי ההבנה.

שלום רב, יש לי ילדת בת שנה ו-7 (אני בהריון בחודש תשיעי) שכבר כמה חודשים שאנחנו מנסים לגרום לה להפסיק לזרוק אוכל מהכסא עליו היא יושבת בסוף כל ארוחה. היא אוכלת יפה, ואז, בשלב מסוים, או כשהיא כנראה כבר לא רוצה לאכול, או שהיא מתלהבת ממשהו או סתם בלי שאנחנו רואים שינוי בהתנהגותה, היא אוספת אוכל ביד וזורקת בהפגנתיות. אנחנו מיד אומרים לה בנחישות שלא זורקים אוכל, ומורידים אותה מהכסא, ומבקשים ממנה לאסוף את מה שזרקה. היא אוספת בנונשלנטיות והולכת לשחק עם עצמה. האינסטינקט שלנו הוא לכעוס עליה ולא לתת לה להתקרב אלינו כמה זמן אח"כ (היא מנסה להתחנף), ואנחנו אומרים לה לשחק עם עצמה כי אמא ואבא כועסים עליה כי היא זרקה אוכל. ואנחנו גם מציעים לה אלטרנטיבות - כמו אם את כועסת אז תגידי, או אם את לא רעבה כבר תקראי לי, או עוד נסיונות. אבל שום דבר לא מצליח וזה מתסכל אותנו מאוד מאוד, כל ארוחה כמעט נגמרת כך. (כמובן שבגן הם לא מדווחים על התנהגות דומה). אנא עזרתך.. תודה, עדי.

שלום רב, אני אתחיל מהמשפט : "כמו אם את כועסת אז תגידי, או אם את לא רעבה כבר תקראי לי,". לגבי להגיד אם את כועסת - אתם דורשים משהו שהיא לא מסוגלת לעשות בגילה (אני לא מתכוונת ללא מסוגלת פיזית להגיד אלא לזיהוי רגש מסויים. בשביל זה היא זקוקה לכם ולשיקוף שלכם).בנושא הזה כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק של התפרצויות זעם ואת התשובה - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/337/xFP/367 לגבי אם את לא רעבה,תקראי לי - ממה שאני מבינה אתם לא יושבים איתה ליד השולחן כשהיא אוכלת. אם זה כך,חבל. ארוחה בה כל המשפ' יושבת יחד יכולה להיות זמן נהדר להתענינות אחד בשני,החלפת חוויות,טיפוח אוירה משפחתית וכו'. אלה דברים שנלמדים מגיל צעיר וכדאי להתחיל כבר היום. במקרה כזה,גם קל יותר להשגיח עליה (היא בגיל שעדיין זקוקה להשגחה בזמן האוכל) וגם למנוע את זריקת האוכל. פשוט לעצור אותה כשהיא מרימה את היד לזרוק ולחזור על משפט קבוע,בעקביות - "אני לא מרשה" באפן מאוד נחרץ. המשפט צריך להיות קצר ולעניין ולהמשיך הלאה. לחזור על זה שוב ושוב כל פעם שהיד מונפת באויר רגע לפני הזריקה. אין טעם לכעוס ובטח אין טעם בהתרחקות ממנה. באפן כללי כדאי לסיים את הדברים "כאן ועכשיו" ולא לגרור אותם ולהמשיך בעונשים/המנעות/שיחות ... ושוב,היא עדיין מאוד זקוקה לתיווך שלכם,להשגחה,להקניית הרגלים. דבר אחרון,כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק אח חדש. מור

שלום שמי גלית והייתי רוצה לשמוע על כל נושא תהליך הפרידה, הקשר עם הילדים, היכרויות עם בני/ות זוג חדשים/ות, מהן השלכות קשרים זוגיים על הילדים? איך לשתף ילדים? אבל לי יש התמודדויות פרטיות ולכן הייתי רוצה לדעת איך אחזק את הקשר שלי עם ילדיי בני שנה וחצי ושלוש וחצי כאשר יש מספר בעיות: הגדול מציק לקטנה, ואיך להגיב "אמא את מטומטמת" "אמא מה איכפת לך" ,לא רוצה ללכת לפגוש את אבא, "אמא" מחפש אותי שאני לא בורחת לו כאשר אנחנו יוצאים לקאנטרי ואני הולכת לשירותיםוהוא עם סבתא שלו, ועם פיספוסים בצואה בגן ,ושאלה האם הוא ראה באופן חד פעמי בגיל שנתיים את אביו תוקף אותי ומה משמעות זאת לגביו?, לפעמים הוא מצייר תמונה שבגן מרביצים לו ורע לו ושאני שואלת את הגננת אני מבינה שהגזים וסך הכל ילד לא רצה לשחק עימו(זה קרא רק פעמים בודדות),ואם הוא נותן לי מכה, ואיך להפסיק השתוללות?,ואיך להנחיל הרגלים כמו: לא לסיים את הארוחה ששופכים את כל מה שנשאר על השולחן?,ואיך להצליח לקבל שיתוף פעולה בבוקר שממהרים בנושא:ההלבשה, התארגנות, אני מציירת תמונה קצת לא ורודה אך אני מניחה כי בשל העובדה שאני מתמודדת לבד קצת קשה לי והייתי רוצה לשמוע טיפים ורעיונות איך לעבור תקופה זאת יותר בקלות ובהצלחה כדי שיהיה טוב לילדים ולי וכדי להתקדם הלאה בברכה ובתודה גלית

גלית שלום לך, ותודה שפנית. הבאת נושאים רבים וננסה לעשות קצת סדר. ראשית, חשוב לי להרגיעך ולומר שהתמונה שאת מציירת הינה צבעונית למדי... לאו-דוקא ורודה או לא... זו התמודדות שמוכרת למרבית ההורים, בין אם גרושים או נשואים: התארגנות של בוקר, הקניית הרגלים, גמילה מחיתולים, מריבות בין אחים ובדיקת גבולות. כאשר כל העול נופל רק עליך, טבעי שאת מוצפת ועמוסה. בולטת מדבריך מצוקתו של בנך, לפחות מתיאורך את היצמדותו אליך. מבלי להכירכם, קשה לדעת אם פספוסי הצואה שלו בגן הינם חלק מתהליך הגמילה שלו או תגובה רגשית. אם תוכלי לספק יותר פרטים כמו: תמיכה - האם וכמה תמיכה את מקבלת מסביבתך הקרובה - הורים וקרובי משפחה אחרים? חברים וחברות? עם מי את מתחלקת בקשייך? האב - מתי התגרשתם? מהם הסכמי הראייה של האב עם ילדיו? והאם הוא עומד בהם? איזה סוג של קשר הוא מקיים או לא, עימם? והאם משפחתו בקשר עימם? עיסוק ופרנסה - האם את עובדת? מה מצבך הכלכלי? האם את מקבלת מזונות? ייעוץ מקצועי - האם יש לך קשר מקצועי? או שהיית בעבר בטיפול - עם בעלך או לבדך? עזרה מקצועית, אני מזכירה, תמיד מומלצת כשעוברים תהליך של גירושין. אשמח להשיב לך ככל שאוכל דרך האינטרנט.. נוחי ו

אני מודה לך תמיכה מהסביבה אני מקבלת ממקום עבודתי מאנשים נפלאים בעבודה, מהוריי אבי ואמי אנשים מדהימים, אין לי קשר עם מטפל כלשהו למרות שאם יש לי שאלה אני מתייעצת פה ושם אך לא בקביעות,חברות וחברים להתחלקות לצערי אין לי הן משום שאני מרגישה שקשה לי להתחלק במשא הכל כך כבד הזה עם אנשים אחרים שאינם במצבי והן משום שהם רחוקים גאוגרפית ולא נוצר טכנית אפשרות להיפגש,לצערי. התגרשנו לפני שנה כשלפני שנה וחצי היינו פרודים התהליך המשפטי עדיין מתנהל בבית משפט לעניניי משפחה ואני מקווה שיסתיים בקרוב, סה"כ היינו נשואים 3.5 שנים. האב היינו בודד בארץ אימו ומשפחתו גרה בארה"ב. הסכמי הראיה הינם כמקובל פעמיים בשבוע , לינה יום בשבועיים ושבת אחת לשבועיים אך בפועל בקושי פעמיים בשבוע מתקיים שרק אחד הילדים אצלו ולא שניהם בבת אחת בדר"כ הגדול , האב אינו משכיל לפתח עם הילד מערכת אימון מפני שהילד מסרב בתוקף לישון אצלו , אני חושבת שאף מכריח אותו ואינו יודע "לקנות" את הילד, אינו רוצה להשקיע או לא יכול.אימו הסבתא של ילדיי רואה אותם אחת לחצי שנה במסגרת ביקוריי בנה. אני עובדת ומתפרנסת כרגע, לאחרונה החל להסדיר תשלום מזונות בקביעות. בעבר ניסיתי לפנות לייעוץ מקצועי עימו ולבד אך בעלי לשעבר לא היה מעוניין להמשיך בכך הוא מאופיין כחולה במאניה דפרסיה עוד בארה"ב ולא רצה ליטול תרופות בקביעות במהלך נישואנו מה שגרם לו לאפיזודות של אלימות כלפי למרות שהוא מתפקד מחוץ לבית בעבודה יפה. אני השתתפתי במספר סדנאות: אלימות במשפחה, ילדים להורים גרושים(מטעם בית המשפט), לפני הגירושין הייתה לי אפשרות כספית לפנות למטפלת שרציתי שתעזור לי למצוא את אושרי, לאחר הגירושין עם הלידה של ביתי השנייה בת שנה וחצי אני מרגישה שיש לי עדיין דרך ארוכה אך האושר קרוב יותר מאשר במערכת המסובכת עם בעלי לשעבר. כרגע אני זקוקה להנחייה עידוד,הכוונה בנוסף לטיפים כפי שהורים רגילים מתמודדים. עו"ס במקום עבודתי ליוותה אותי במהלך הגירושין לאחרונה לא המשכתי בקשר משום שהרגשתי שאני לא מתקדמת (היא אינה נשואה ואין לה ילדים)אני לא יודעת האם זה קשור.וכמו כן עלי לסיים את תפקידי בקרוב ולהחליף משרה בשל אילוצי המערכת. אני מאוד חוששת לפנות לעו"ס מהרווחה הן בשל ההרגשה שהכל שם אינו אישי או מקצועי אני לא בטוחה. אני באמת זקוקה ללוי מקצועי אנני יודעת איך לקבל אותו באופן מתאים ובמגבלות הקיימות אני מקווה שיתבהר לי העניין.

שלום לכולכם, לאתר הצעיר מלאו חודשיים... ישנם ימים בו הוא שוקק חיים יותר ולאחרונה הוא רדום, למעט כותבים או כותבות... ספורות. חשובה לי דעתכם - למה אתם מצפים? האפשרויות הן רבות מספור - החל מתהליך הפרידה, הקשר עם הילדים, היכרויות עם בני/ות זוג חדשים/ות, מהן השלכות קשרים זוגיים על הילדים? איך לשתף ילדים? מה קורה כאשר ישנו משבר פרידה מזוגיות ב'? איך עוברים משבר פרידה קשה מזוגיות ב'? רק בקשה אחת לי: נא לא להכניס תכנים תלונות על מערכות חוק ומשפט או רווחה וכו'. אשמח לשמוע כל דעה, רעיון או בקשה. מחכה לכם, נוחי

הבעיה היא לא הנושאים אלא דברים אחרים. לדוג' ההחלטה האם זה פורום תמיכה או פורום מקצועי ? האם הוא מבוסס על הכרויות קודמות בין מנהלת הפורום לגולשים ואז זה מעמיד אותנו,הלא מכירים במקום של מציצנים או אפילו מפריעים באינטימיות ? האם התחושה היא שהתשובות הן חד משמעיות ואפשר לסמוך עליהן או שהן משדרות "נחמדות בכל מחיר" והרבה היסוס ? ויש עוד ועוד שאלות.... סתם חומר למחשבה.

ברוכה הבאה "קוראת בלבד", ראשית, אני מודה לך על שהשבת על פנייתי ובכך כיוונת אותי לפתח יותר את נושא הפורום בכלל. שאלותייך ודאי משקפות גם תהיות של אחרים - מה זה הפורום הזה? מה רוצים כאן? האם אפשר בעצם להחליט מה יהיה כאן? ומי מחליט?.. האם אפשר לסמוך על האחרים? על המנחה? והאם ישנם 'מועדפים' ופחות 'מקובלים'? ומה זה אומר עלינו הכותבים או 'הקוראים בלבד'? כמה אינטימיות מתאפשרת כאן? וכמה ה'נחמדות' באה על-חשבון אותנטיות? אשתדל להשיב לך לגבי מהותו של הפורום, לפחות ברעיון בראשיתו. מנסיוני האישי והמקצועי (או להיפך), חשבתי שנושא ההורות במצב של גירושין, נשכח לא מעט, וזה מה שרציתי לעשות. כך שאני כאן - הן כאיש מקצוע והן כאדם שחווה גירושין בעצמו, וקרוב לודאי שהללו משתלבים בהנחייתי. לפורום מוזמן כל מי שעניינו בנושא, ואם מתהווה קבוצה של אנשים שמכירים זה את זה, עדיין זהו פורום פתוח. גם הקוראים ברוכים כאן, בין אם נעזרים בשקט או משתעממים... הכל יכול להיות... אין לי תשובות 'מחץ'.. אני משתדלת להגיב לפנייה ולהרחיב עם מידע רלוונטי, בהתחשב בכך שההיכרות עם הכותבים הינה אינטרנטית על יתרונותיה וחסרונותיה. אם תרצי תקראי לזאת 'היסוס'.. אני תמיד זוכרת שהפונים לכאן עוברים כמה וכמה מדורי גהינום, ואני רואה לי כזכות גדולה, כאשר מישהו מחליט, אולי אחרי לבטים והיסוס, לשתף אותי, ותמיד אתייחס בכבוד. ולבסוף: גם כאיש מקצוע, איני יכולה לכנות את הפורום כ'טיפול' וגם לא ממש 'תמיכה', ותמיד אני ממליצה להסתייע בעזרה מקצועית בתוך התהליך הקשה הזה. מקווה שעניתי לך על מרבית שאלותייך, ואשמח לשמוע את דעתך הכנה על תשובתי ועל ציפיותיך מפורום שכזה, וכמובן גם להתייחס לשאלות אישיות שלך ו/או של אחרים. נוחי

מור שלום! אחותי הקטנה בת שמה ושמונה חודשים בזמן האחרון מרימה ידיים על בני המשפחה בעיקר על בני המשפחה וגם לפעמים בגינה כשהייתי נפגשת עם ילדים היא לא הולכת לגן,אלא היא בבית עם אמי בבית אין אלימות,אלא לפעמים רק צעקות מה עושים במקרה הזה?אנחנו אומרים לה שאסור אבל אז היא מתחילה לעשות דוקא תודה מראש מחכה לתשובה

ערב טוב, אנא קראי (או תני לאימך לקרא) ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים והתקפי זעם. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שמתי לב כי ביתי בת ה-3 וחצי כוססת ציפוניים באצבעות ידיה (3 אצבעות). יתכן מאד שראתה אותי עושה זאת (למרות ש"נגמלתי") אך כנראה שהנזק מבחינתה נעשה. איך אפשר להסביר לה שזה לא יפה ולא בריא (עשיתי זאת מספר פעמים אך היא ממשיכה בכל זאת). אני חשה שהיא לא שולטת בזה (כמו כל כוסס ציפרניים). איך אני יכולה לגמול אותה מזה , ויותר גרוע שלא תעבור ליתר אצבעותיה. תודה

ערב טוב, אני מוסיפה קישור לאותה השאלה מהעבר,אם ישארו שאלות נוספות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/28/xFT/8571/xFP/8706 מור

שלום מור כיצד מסבירים לילדה בת 3 וחצי (כמעט) שרואה כי לחברים שנמצאים סביבה יש כבר אח/אחות , ומבקשת שאמא ואבא "יקנו" לה אח/אחות בסופר :), אבל... שאמא אבא עוד לא רוצים ללדת ילד נוסף. יש לציין שבקשה מספר פעמים לאחרונה ופשוט אינני יודעת מה לענות לה. נא עצתך. תודה

ערב טוב, פשוט עונים את האמת בהתאמה לגילה. ז"א,אפשר להסביר את התנאים המתאימים לגידול ילדים (לפי מה שמתאים בעינכם כמובן) ולהצביע על תנאי שאינו מתקיים אצלכם ולכן אתם בוחרים כרגע לא ללדת עוד ילד. לדוג',אפשר להסביר קצת על גילדול ילדים - גם מבחינה הרגשית מה זה דורש,גם מבחינת הזמן,גם מבחינת עלות וכו',תוך דוג' מעולמה ובהתאמה לגילה. בהמשך אחרי שהיא הבינה קצת מה זה דורש מאיתנו (לילדים נראה תמיד שנורא נורא פשוט וקל לגדל אותם. הם לא מודעים למשאבים הנדרשים :)) אפשר להוסיף את הגורם המונע הבאת עוד ילד לעולם (אם יש),לדוג'- "נכון אמרנו שצריך שיהיה זמן לשחק עם ילדים וזמן לקרא להם סיפור.. אז עכשיו אני עדיין לומדת ואין לי הרבה זמן ואת הזמן שיש לי אני רוצה לבלות איתך". אני מעריכה שהבנת את הכיוון. אם אין גורם ספציפי,סתם לא מתחשק (מותר בהחלט :)),אפשר להסביר גם את זה שבשביל שנלד תינוק אנחנו נורא נורא צריכים לרצות אותו ועכשיו אנחנו לא כ"כ רוצים. כמובן,אם אפשר להוסיף משהו שיתן תקווה,מה טוב (אולי אחרי שאני אסיים את הלימודים,עד שתגיעי לגן חובה... אבל רק אם אתם באמת מתכוונים לעמוד בזה). שאלה יהיו כל צרותיכם, מור

שלום רב. ילדתי בת 6, בכיתה א. עקב גירושיי ביתי עברה משבר והפכה לילדה מרדנית, לא מקשיבה, לא אוכלת, עם חרדת נטישה ועוד הרבה . שאלתי היא לאיזה גורם פונים בקשר לבעיות קשב וריכוז? ליועצת בית הספר או לרופא המטפל? אודה על תשובתכם. בברכה

ערב טוב, אבחון בעיות קשב וריכוז נעשה ע"י נירולוג או פסיכיאטר ילדים. אבל... לצערי,בשנים האחרונות ישנה התייחסות לאבחנה של הפרעת קשב וריכוז כאל מטה קסם שיפתור את כל הבעיות וזה ממש לא כך !. כמו שכתבתי כמה הודעות מתחתייך,הרבה פעמים לקושי רגשי ישנם אותם מאפיינים התנהגותיים כמו להפרעת קשב וריכוז. במקרה כזה,אם האבחון לא נעשה בצורה מאוד מקצועית (ולצערי בתחום הזה זה קורה הרבה) עלול להנתן טיפול תרופתי לבעיה שהיא בכלל רגשית. במקרה הטוב,זה לא יעזור,במקרה הפחות טוב,זה יזיק. לא ברור לי מדוע החלטת לבדוק לכיוון של הפרעת קשב וריכוז. אם זה בגלל הסיבות שמנית - מרדנית,לא מקשיבה וכו',אני הייתי מתחילה דווקא מהכיוון הרגשי. בהצלחה, מור

שלום רב האתר הפנה אותי לפורום זה רציתי לשאול ביתי בת 5 חודשים אני רוצה להביא לה מטפלת אך אינני יודעת איזה שאלות לשאול כדי לבחור את המטפלת הטובה ואים היא בא אלי איזה הגדרות לתת לה כמו שימוש בטלפון האים להכין ארוחת צהרים או לתת לה יד חופשית לאכול מה שהיא רוצה ואיך כדי לשלם לה גלובלי או לפי שעה אין לי מושג לגבי תשלום למטפלת אם תוכלי לעזור לי גם איך לגשת לשיחה איתה בנושא התשלום

ערב טוב, לגבי איך לשלם לא אוכל לענות. לגבי איך בוחרים מטפלת,אני מעתיקה לך חלק מראיון שנתתי בעבר לעיתון,באותו הנושא: חשוב שהמטפלת תהיה חמה,סבלנית,אוהבת. הרבה פחות חשוב איך היא מקפלת כביסה. המלצות שהמטפלת מביאה הרבה פחות מרשימות אותי מאשר התרשמות אישית,מהסיבה הפשוטה - כל אחד מחפש משהו אחר,לכל משפ' מתאים משהו אחר. זה שהיא ענתה על הציפיות ממנה בבית אחד,עדיין לא אומר כלום על מידת ההתאמה לבית שלכם. ישנן כאלה שרוצות רק מטפלות בעלות נסיון לעומת אחרות שמעדיפות שילדם יהיה הראשון,כך שהן יוכלו ללמד את המטפלת איך הן רוצות שיטפלו בילדם. לפני בחירת המטפלת צריך לשבת ולחשוב מה חשוב לנו - מעשנת/לא מעשנת,נסיון,תכונות חשובות,מידת האסתטיות וכו'. להכין שאלון. כדאי להציג בפניה סיטואציות אפשריות ולבקש שתגיב עליהן. במהלך הראיון לשים לב,בנוסף לתשובות שלה,לטון בו נאמרים הדברים,למה שמשדרת שפת הגוף. נסי לא להתרשם דווקא מהחלק המילולי אלא לשאול את עצמך איזו תחושה היא עוררה בך - האם נהנית להיות בחברתה,האם היא הלחיצה אותך,האם הרגשת לידה "לא בסדר" וכו'. בעיני יש דגש מאוד גדול למה שהיא מעוררת אצלך,למה שלדעתך היא משדרת - נינוחות/שקט/ביטחון או תקיפות/בטחון מופרז... אל תבחרי ברגע האחרון כשאת כבר חייבת לחזור לעבודה. חשוב שהיא תפגוש את הילדה מס' פעמים עוד לפני שאת מתחילה לעבוד. שהיא תגיע לכמה שעות,מס' פעמים,כל פעם בזמן אחר על מנת שתפגוש את הילדה במצבים שונים. אל תראי לה את הילדה רק כשהיא נחמדה,שבעה,נקיה ומסודרת. דאגי שהיא תפגוש אותה גם כשהילדה עייפה,חסרת סבלנות וקצת נודניקית. תני לה להתמודד!,אל תתערבי (הקשיבי מחדר אחר) והחליטי אח"כ עם עצמך האם ההתמודדות היתה לשביעות רצונך. אם ישנו הספק הקטן ביותר,הזמיני אותה שוב לסיטואציה דומה ובדקי את הספקות. תני לה להאכיל את הילדה וראי עד כמה היא סבלנית. לאחר שנבחרה האחת,והתחילה לעבוד,אני ממליצה : 1. לבא אחת ל... לבקר בשעה לא צפויה,להקשיב קצת לפני שנכנסים הביתה וכמובן להכנס. 2. להיות בקשר טוב עם שכנה שגרה בדירה ליד/ממול/מתחת.. ונמצאת רב היום בבית. אם חלילה יהיה מה לדווח,היא זו שתשמע או תראה. 3. להיות עירנית לגבי שינויים אצל הילדה. ואחרי כל זה,לזכור שגם היא אדם וזו לא עבודה קלה ולכל אחד יש את הימים היותר טובים שלו והפחות. חובה להיות עירני אבל מצד שני,לא לרדת לה לחיים. לגבי איך ניגשים לשיחה על תשלום - כמו כל שיחה אחרת,עם גבולות,נכונות להתגמש ואסרטיביות. אם זו מטפלת שאת לא מרגישה נוח לדבר איתה,אני הייתי חושבת פעמיים אם להשאיר אצלה את הילדה שלי. מקווה שעזרתי במשהו. בהצלחה, מור דרך אגב,כדאי שעוד מישהו יתרשם ממנה. לא חובה במהלך הראיון הראשוני,אבל כן בתהליך. אני ממליצה דווקא לא על סבתא,אחות,חברה אלא על בן הזוג. לגברים ונשים יש בדר"כ ראיה קצת שונה וזה יכול לתת תמונה הרבה יותר שלמה.

תודה רבה רבה עזרת לי מאוד רק בכל זאת מי יכול לעזור לי לגבי התשלום אי לי מושג לפי איזה קריטריון מעריכים את השכר למטפלת איזה פורום יכול לעזורלי או גוף אחר שאת מכירה תודה מראש על הכל

שלום למומחים, בני בן 3 וקצת לא אוהב רעש, כמו למשל שאני ובעלי מדברים בקול או מתווכחים, או שהוא רואה רבים וצועקים אחד על השני או אם שרים שירים בקול. או פשוט נכנס ללחץ וצועק " לא, לא,". "אני לא אוהב רעש" או "אני לא אוהב שאתם מדברים כחה". היתי מעונינת מאוד לקבל עזרה בנושא זה. תודה מראש

ערב טוב, צריך לעשות כאן איזושהי הבחנה. האם הוא לא אוהב רעשים בכלל או רק רעש של מריבה,ויכוח,שירה בקול.. ז"א,האם הוא מגיב באותה הצורה גם לרעש של מיקסר,מכסחת דשא,אזעקה של מכונית וכו' ? מחכה לתשובה, מור

אני בת 24 הגדולה בבית, אנחנו חמישה אחים להורים גרושים כבר שנתיים עם תהליכים שעוד לא הסתיימו(שזה מאד משפיע גם), הבעייה היא עם האח בן 16 שהוא מרדן מאד וממרר את החיים שלנו ולכולם ובמיוחד עם אמא שלי ,בשנים האחרונות הוא כבר לא יכול לדבר בשקט ,הכל מבטא בצעקות ואלימות מלילות בבית (בחוץ הוא מאד מנומס),התקשורת שלו עם אמא שלי אני חושבת היא מאד לקוייה ,שניהם עושים דווקא אחד לשני,וזה כל הזמן מתבטא בצעקות ואי אפשר לסבול אווירה כזו כל הזמן ונמאס לכולם מזה. הוא כל הזמן מקטר על ,מה החיים האלה ובשביל מה חיים .תמיד לא מרוצה ,ותמיד יש לי בקשות וטענות כלפי אמא במיוחד,ומנסה לתת רושם של שתלטן בבית למרות שאנחנו מעמידים אותו במקום ומבין שזה לא אפשרי, הערה:הוא היחיד בקשר טלפוני עם אבא שלי, (אמא שלי תמיד מעלה את הנושא הזה שאם טוב לך איתו אז אתה יכול לפנות אליו ,אבל היא בטח לא מתכוונת לזה, לאמא שלי יש דאגנות יתר עלינו ובמיוחד לשני הבנים שלה שמאד מפריע כל הזמן טלפונים ממנה אלינו כשיוצאים,והאווירה בבית בלתי נסבלת במיוחד בתקופה הזו עבורי שאני מובטלת ונוכחה לכל זה. בבקשה מה ניתן לייעץ לאמא שלי לגבי זה ולי.

תראי הוא נמצא בגיל בעיתי מאוד יש לי בן בגיל הזה אני אמא ל-3 והוא הבכור בלי שינוי במצב המשפחתי שבאמת קשה לכם ולו ,הבן שלי משגע אותנו וכל הזמן אנו במלחמת כוחות איתו במיוחד איתי הוא לא מקשיב מתעצבן מכל דבר רוצה לעשות מה שהוא רוצה בקיצור מה שאני מציעה לך הוא יעוץ שיתן מענה לך ולמשפחה בי בהצלחה

ערב טוב, נראה לי שעברתם את השלב של יעוץ דרך פורום באינטרנט. קשה לי להאמין שיתרחש איזשהו שינוי מכך שאתן עצה כזו או אחרת. המצב אצלכם בבית מורכב וטעון מכדי להסתפק בתשובות פורום. אני בהחלט תומכת בעצה שקיבלת,לפנות לטיפול כשהדגש הוא לא על טיפול לאחיך אלא טיפול משפ'. מהתאור שלך עולה אוירה מאוד כוחנית ונראה לי שיהיה לכם מאוד קשה לשנות זאת ללא התערבות מקצועית. בהצלחה, מור

שלום,יש לנו 2 בנים,בן שנתיים 8 חד' שנמצא במסגרת של גן והבן שנה איתי בבית. לאחרונה בננו הבכור מתנהג בצורה מאוד לא נחמדה,כל מילה ראשונה שיוצאת לו מהפה זה קודם כול "לא",כל משחק שאחיו הקטן מתחיל לשחק יש לו את הצורך לבוא ו/או להפריע לו או לקחת לו את המשחק,הוא דוחף אותו ובכלל לסביבה הוא לא נעים כל כך.בנוסף אם עד עכשו לא היו לנו בעיות שינה איתו אז עכשו הוא מתעורר המון פעמים בלילה עובר ממיטה למיטה מדבר מתוך שינה והכי גרוע הולך למיטת אחיו ומעיר אותו בכוונה הוא גם התחיל להתעורר מאוד מוקדם בבוקר(רבע לשש)ואז מעיר גם את אחיו.אנחנו מבינים שיש עליות וירידות בהתנהגות ובעניין הקינאה אבל אנחנו רוצים לדעת איך אפשר לעבור את התק' הזו הכי טוב שיש,לא טוב לנו לראות אותו כך,זה כואב. ניסנו להסביר לו מס' פעמים שככה לא מתנהגים,ניסנו בשיטה קשה יותר שעל כל מעשה לא טוב יש תוצאה והיא להרחיק אותו מהסביבה או לקחת ממנו צעצוע שהוא אוהב אבל רוב הפעמים אנחנו יושבים איתו ומסבירים לו(יש למי להסביר הוא ילד מאוד נבון,לא בגלל שהוא בני).ניסנו גם לא לשים לב יותר מידי כי כל תשומת לב רעה או טובה זה תשומת לב! נשמח מאוד אם תוכלי לעזור לנו לעזור לו לעבור את התק' הקשה הזו! תודה מראש.

בקר טוב, בגילו של בנך הגדול עדיין מאוד קשה להתחלק בתשומת הלב,הוא עדיין מאוד זקוק לכם ולא קל לו עם המצאותו של אחיו בסביבה. הוא כועס והוא מראה את זה בדרך שהוא יודע. לגבי ההסברים - כמו שכתבתי כאן אין ספור פעמים,אין בהם טעם. מדוע ? ההתנהגות מגיעה בעקבות כעס,קנאה.. ז"א,מתחום הרגש,הסברים מכוונים לתחום החשיבתי.ז"א,אתם משדרים על גל שונה לגמרי. כולנו יכולים להבין משהו נהדר ברמה הקוגניטיבית אבל בכל זאת להרגיש משהו סותר לגמרי ובעקבות ההרגשה,לפתח התנהגות כזו או אחרת. אני אתן דוג',אני יכולה לדקלם לך על הצדדים המקסימים שיש בחתול,על כך שהוא לא נגש אליי כדי לפגוע בי אלא כדי לחפש את ההתחככות והחום וכו'.זה החלק החשיבתי,עדיין כשהוא רק עושה צעד בכיוון שלי,אני בורחת בריצה. מדוע ? כי התעורר בי פחד. התעורר רגש לא נעים ואני פועלת,מתנהגת,כדי לתת מענה לרגש. חבל על ההסברים. מה כן ? אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את החלק שמתייחס לאח חדש (השאלה השניה בחלק זה) ואת גיל שנתיים. אם ישארו שאלות מעבר לזה,אשמח להוסיף. דרך אגב,זה לא פלא שזה התחיל לאחרונה,הקטן הגיע לגיל שהוא כבר לא לגמרי תינוק. זו תקופה שבה מתחילים ללכת,להגות צלילים חדשים וכו'.סביר שישנה התלהבות מהשגיו של הקטן(וזה טבעי ונורמלי),מה שמעמיד את הגדול במצב לא נוח. בהצלחה, מור

השבוע מתחילה בדיקות מקדימות, לא הכי נעים לי עכשיו... מקווה שיהיה טוב....

היי גילי, שיהיה לך כמה שיותר קל! מאחלת לך בהצלחה!! ותודה שאת משתפת. זה לא מובן מאליו. שולחת לך מכאן ברכות להחלמה מהירה. שלך נוחי

מור שלום אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים, אך מתשובותייך הרבות אני מתרשמת ומעריכה אותך מאוד. אבקש להתייעץ איתך: אנו שוקלים לעבור לאר"הב ל- 3 שנים (ממקום עבודתו של בעלי) לי אין בעיה מבחינת מקום העבודה , ההתלבטות זה כמובן בקשר לילדים יש לנו 3 ילדים: בת בת 4 וחצי, בן בן 2 וחצי ובת בת 3 חודשים ההתלבטות זה איך הם יסתגלו שם לשפה, התנהגות עם ילדים חדשים דוברי אנגלית וכמוכן החזרה לארץ ישר לביה"ס, הלימוד הבסיסי שלומדים בגן... ואשמח אם תאירי את עיני בנושא אולי אפילו חומר עיוני לקרוא המון תודות איריס

בקר טוב, תודה על המילים החמות :). כמו בהרבה דברים אחרים,גם כאן יש חשיבות גדולה למסר שאותו תעבירו לילדים. אפשר להתייחס לנושא כאל חויה גדולה,כאל הכרות עם סביבה חדשה,כאל הרפתקה.מצד שני,אפשר להתייחס כאל משהו מאיים,לשדר הרבה לבטים,חששות,overהגנה וכו'. הילדים יתייחסו לעניין,בדיוק ע"פ מה שתשדרו להם,והסתגלו7תם תהיה בהתאם. צריך לזכור שילדים מסתגלים הרבה יותר מהר ובקלות מאשר מרבית המבוגרים. קל להם לרכוש שפות,וגם לפני כן,לפני שרכשו את השפה,הם מצליחים לתקשר בדרכים חלופיות. לגבי הכניסה לביה"ס בשובכם - אני מכירה מס' ילדות שעברו בדיוק את אותו התהליך (ואחת מהן אף נולדה וחיתה בארה"ב מלידה ועד חודש לפני הכניסה לביה"ס) ואצלן לא היתה שום בעיה. דרך אגב,זו שנולדה וגדלה בארה"ב,נבחרה בסוף כיתה א' לקוראת הטובה ביותר בשכבה,בעברית כמובן. את החומר הנלמד בגן אפשר להשלים בבית (מבחינת החשבון,הרי בכלל אין בעיה כי זה אותו החשבון. בעברית אפשר לעבוד קצת על זיהוי אותיות וכו',אין צורך מעבר לכך) וגם אם לא,לא קורה שום דבר. לא הוכח בשום מקום שילדים ששלטו בעברית/חשבון בגן ברמה גבוהה יחסית לשאר חבריהם,אכן המשיכו במגמה לאורך השנים הראשונות בביה"ס. באפן כללי כדאי לשים דגשים,גם בחוב' למידה והכנה לביה"ס על נושאים כמו קשר יד עין,הבחנה בין פריטים,חריזה וכו' ופחות על זיהוי אות כזו או אחרת בשמה. מקווה שעזרתי קצת בהתלבטות, שתהיה נסיעה טובה ותהנווווו מכל רגע, מור

תודה על התשובה. האם את יכולה להמליץ על פסיכולוג ילדים באזור המרכז?

בקר טוב, פני למייל ואנסה לעזור. [email protected] יום נעים, מור

הבן שלי בן 8 יש לו אחות בת 4 והוא בן הבכור. הוא תלמיד טוב בעיקר בחשבון הכתב שלו נורא והוא מאבד הכל חברתית הוא קצת מתקשה אך יש לו חבר. הוא אובחן לאחרונה עם בעית קשב וריכוז. יש לו קשיים בשינה והרבה פחדים. עוד משנה שעברה הוא מספר לי על גנב שהוא וחברו מחפשים בבית הספר. את המפלצות שהוא חולם עליהם בלילה הוא אומר שהוא רואה אותם באמת. גם הגנב בבית הספר הוא טוען שהוא קיים אך הוא לא ראה אותו עדיין. הוא חושב שהוא יכול להפנט ילדים עם תנועות ידיים כמו של באקס באני. מה לעשות איך להגיב כמה ללכת איתו וכמה להביא מציאות וחוץ מזה האם זה בכלל נורמאלי או שהוא צריך פסיכולוג צמוד?

ערב טוב, אני לא יודעת אם צמוד,אבל כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים ולעשות הערבה לגבי מצבו. לאחר ההערכה יוסבר לכם האם יש צורך בטיפול ובאיזו מסגרת. בהצלחה, מור

אחותי ובעלה נמצאים בהליכי גירושים. הבן הבכור (כבן 17) החל להשתמש בסמי מועדונים בעת יציאה לבילוי עם חבריו. נמצאו בחפציו כדורים שזוהו ככדורי אקסטזי וכדורים אחרים שהצעירים קוראים להם NRF (עוד משהו חדש שאמור להקפיץ את הנוער במועדונים ולנו את הלב כשהם שם...). שוחחתי עם צעירים בשיכבת גילו ועם שני אחיינים שלי שהם חיילים והם אמרו כי הם לא מקירים את הכדור הזה אך שמעןו כי הוא חזק יותר מאקסטזי. אנו חוששים מאד לגורל הנער שאינו מוכן להקשיב ובדרך כלכ מתמרד. יש מי מהפורום שיכול לתת עיצה ? נא כיתבו בפורום. עצתכם חשובה לנו מאד.

שלום דן, דאגתכם מוצדקת. אני ממליצה לפנות לאל-סם ולהכנס לאתרים העוסקים בנושא נוער וסמים. בדרך-כלל מאחורי התנהגות בעייתית כלשהי, ישנו סיפור ששיבש את סדר החיים, בייחוד בגיל צעיר. אכן קיים קשר בין התנהגותו של הנער המשתמש בסמים לבין הליכי הגירושין, אך הטיפול בנער צריך להתנהל במסגרת הערוכה לטיפול בנוער וסמים. ומיד ! וככל שתקדימו - ייטב. בהצלחה - נוחי

חברתי נשואה כ 9 שנים, יש לה שני ילדים. בני 8.5 ו 5 שנים. בשנתיים האחרונות בעלה "עושה מה שבא לו", כלומר יוצא, מסתובב, מטייל, לא מדווח לה איפה הוא, עונה לא יפה, מתחמק, ואף הפסיק לעבוד, כך יוצא עוד יותר להסתובב, כל היום. לא רואה את הילדים כמעט, ולא מוכן להיות איתם גם אם הם מבקשים. בשבתות ישן כל היום בעקבות בילוי לילה קודם(עד הבוקר). חברתי מיואשת, אפילו פנתה לקבלת סיוע משפטי, קיבלה עו"ד בחינם, אך פוחדת להמשיך בצעד זה (אין לה עבודה, אין לה כסף, אין לה ביטחון-למרות שנראית מצויין). הוא דורש ממנה להסתדר לבד, להשיג כסף ממשפחה וחברים אפילו ללחם וחלב. חסם את חשבון הבנק (צריכה חתימה שלו לכל משיכה או שימוש כספי בנק). כרגע חזר לבית אחרי שעזב לחודשיים בעקבות מריבותיהם. המצב עדיין רע כמו שהיה לפני "עזיבתו". אני כרגע במצב שפוף, ולא בטוחה אם כדאי עדיין לתמוך בעניין הגירושין, לי פתאום נראה שאולי עדיף לחיות כך, לפחות בבית משלה עם הילדים, בנוחות ומרחב, במקום להפוך ענייה, חשופה, לבד(בלי בן זוג), ולצאת לעולם חדש ובעייני מנוכר. אולי אני מבלבלת אותה בעצם? מה היא אמורה לעשות עם העו"ד? אולי לתקן? אולי לדחות?

היי טל, חייה של חברתך הם בידיה. נכון, הם קשים ומשפילים. התמיכה הטובה ביותר שאת יכולה להציע לחברתך היא לפנות לרווחה, שם תוכל להצטרף לקבוצת תמיכה בנשים במצב דומה, ולקבל מקום בו יוכלו לסייע לה להתארגן מבחינה נפשית ולאסוף כוחות להחלטה שתתאים לה. איני ממליצה לך ולאיש להחליט עבורה. נוחי

היי נוחי, לא התכוונתי שאני אקבע או אחליט, אלא שהיא כל הזמן שואלת לדעתי. אני אומרת לה כל הזמן שאנחנו שונות מאוד בכל מובן כמעט, ואני פתחתי בהליכים אפילו עם הרבה פחות "בלגן" ממה שיש לה ולבעלה. זה כי אני אני , אימפולסיבית לפעמים , ואילו היא מישהו אחר, שיותר פוחד, עם שנים רבות יותר של נישואים, וכו'. מה שהיא רואה בי (ראתה עד המשבר שלי), זה אישה קטנה ועדינה, מן "חנונית" שלמרות הכל הצליחה לצאת לחיים חדשים, מסתדרת איכשהו, מוכנה לויתורים רבים, ובעיניה אני גיבורה.היא משבחת אותי כל הזמן על "גבורתי", וזה עידוד מצויין בשבילי, אבל איך אני יכולה לעודד אותה? אני מסבירה לה שלא קל לי, אבל שזה אפשרי, אם מחליטים שזה מה שצריך לקרות.. במצבי העכשווי, אין לי מה לומר... אני בעצמי גמורה... ודווקא עכשיו היא מנסה להיעזר.. להיתמך.. היא אולי "ת ק פ ו ץ ל מ י ם ה ע מ ו ק י ם".. אני כבר "ט ב ע ת י פעמיים"

אני רוצה לומר לכם (בעיקר לנוחי וטוביה) שזה כנראה נכון שאני בתקופת אבל. אני מרגישה כאילו איבדתי חלק ממני, מעצמי, אם זה היה תלוי בי הייתי מעדיפה שיכרתו לי יד או רגל מאשר את הלב שנקרע לי. אם לא היה לי ילד, לא נראה לי שהייתי יכולה לבחור להמשיך לחיות. לא יצא לי להתאבל מעולם על אף אחד (לשמחתי), ואין לי למה להשוות, אבל באמת שאבל זה הדבר הכי נורא שאפשר לעבור. זה הלילה הכי קשה שהיה לי בחיי,פשוט בא לי למות... הגירושים היו "קטנים עליי" לעומת הפרידה הזו. הבן שלי נולד לא שומע, ואפילו זה לא היה נורא כל כך לעומת הפרידה. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בכלל עדיף היה לחיות עם הבעל בנישואים רדודים, מאשר לצאת לעולם הגדול... אני לא ישנה, לא אוכלת, בוכה כל הזמן,מי צריך היה בכלל את הגט הזה? לסבול בבית כבר עדיף מלסבול בחוץ. לפחות אז הבן שלי לא היה בגבול קו העוני. טוב, אני כותבת שטויות, אז די.

אז הלילה הנורא הזה עבר, ושוב צריך להתנהל בשיגרת החיים. אז הילד כבר בגן, ואני מתפנקת.. לא אלך לעבוד היום. עייני אדומות ונפוחות מבכי וחוסר שינה, ומיטתי נראית כמו אחרי פוגרום.... מזל שיש ילד שדורש שאצא מהמיטה. אתמול קלטתי סוף סוף שאין לי מה לחכות לחבר הזה יותר. הוא לא רצה לומר שזה הסוף כל החודשים האחרונים, אך אתמול הבנתי שזה בכל זאת הסוף. ניסיתי הכל, אבל זה נגמר. חבל שהילד מקבל אמא עצובה כל כך.. כשרציתי להתגרש הכי חשוב היה לי שלילד תהיה אמא שמחה, שטוב לה, מאושרת, במקום זה הוא מקבל אמא עצובה , מלאה ברחמים עצמיים.. רציתי להשאיר אותו בבית איתי, אבל מה הוא יקבל? אמא עייפה, עצובה שאין לה סבלנות אליו מרוב עייפות ומרירות? אני שמחה שהתעשתתי ולקחתי אותו לגן, במקום להשאיר אותו איתי למעני, שלא ארגיש לבד...אגואיסטית שכמותי.

היי טל, איך שאת יורדת על עצמך... מה שאת עוברת זה הכי טבעי שבעולם. אם היה אחרת, הייתי חושדת בך שאת מכחישה ו/או מדחיקה את רגשותייך, ואז הייתי מודאגת. מה לעשות? אין קיצורי דרך... וחבל.. במצב שאת מצויה בו, את מעלה חרטה על מהלך הגירושין שעשית ומוכנה "לשאת" גם "נישואין רדודים" שהם עצמם מתחת לקו העוני הרגשי! אלה החיים שהיית מאחלת לבנך? נכון, חסר כלכלי הוא קשה אבל נאמנות לעצמך חשובה ממנו! וזה מה שאת מלמדת את ילדך. ליל הבכי האחרון הנו שלב חשוב בתהליך האבל ואולי אף שטף מרביתה של אנרגיה מיותרת, כך שתוכלי לעבור לתדר מתעשת יותר ובעל נסיון. כאשה שיצאה מבית הוריה לבית בעלה, לא ממש חווית את עצמך כאדם נפרד, ועתה עם ההתפכחות תרגישי בוגרת ותסמכי יותר על בחירותייך ועל עצמך. ועם כל ההתמסרות ה ב ר י א ה לסבל ולאבל, מצאת בעצמך כוחות להשאר אמו של בנך הפעוט ! אני לא יכולה לפגוש בך אפילו נקודה אגואיסטית אחת.. ולוואי ותגדלי בך כמה כאלה!! שלך, נוחי

טל ! אוכל לעודד רק בכך שאאחל לך שיהיו לך כוחות לברך על היש ועל האין ! טל עצם קימתך וטיפול בילד;עצם זה שאת מתבוננת בעצמך בעיניים פקוחות מעיד על יכולות ואכן פרידה היא תהליך של אבל והלואי שלא תדרשי למצב אבלות כאלה הלאה . טל העידוד שלי קחי את היכולת שלך להתבונן בעצמך ותני לעצמך בכל הסתכלות את האמירה אני אולי כלפי כל העולם כך אבל בתוכי אני אחרת. זה פשוט מזכיר לי תמונה שהראו באינטרנט שחתול שמתבונן במראה ושם במראה לא היה החתול אלא אריה אימתני! תדאגי להיות האריה שבמראה -תבטחי ותאמיני במה שאת וגם עם הכל נראה לא אפשרי הרי תמיד יש מחר ולעברו צריך לקוות. טל בהצלחה !!!

אני אמא ל-3 ילדים 16 12 4 אנו עוברים תקופה קשה עם הילד הגדול לקראת סוף החטיבה היה תלמיד טוב לקראת סוף כיתה ז' התחיל לזלזל בלימודים התחיל להתחבר לילדים שלא לומדים לטייל איתם לעשן נרגילה הוא נכנס השנה לתיכון וגם עכשיו הוא לא לוקח את הלימודים ברצינות כבר הבריז מהלימודים גילינו זאת בהודעה שהשאירה המורה בטלפון הוא כל הזמן טוען שלא בא לא ללמודאנו כל הזמן מנהלים איתו שיחות מסבירים לא כמה הלימודים חשובים אבל זה ממש לא עוזר הוא טוען כל הזמן שהוא לומד בשיבלנו הוא בכלל לא משקיע ללמוד למבחן זה כמה דקות אך מתנהגים הוא ילד מאוד מוכשר וחבל לנו עליו ,מצד שני נמאס לנו המלחמות האלו אנו ממש מיואשים אשמח לקבל עיצות גם מהורים עם ניסיון

ערב טוב, בתור התחלה אנא קראי תשובות קודמות לגבי גיל ההתבגרות (ב"שאלות ותשובות" משמאל ודרך חיפוש בפורום). לא כתבת הרבה על הילד,אבל יתכן שישנו קושי רגשי כלשהו ? משהו מעבר ל"גיל ההתבגרות" ? אם תרצי שאוסיף מעבר לתשובות אליהן הפניתי אותך,אנא פרטי יותר לגבי : 1. איזה ילד הוא - תכונות בולטות,תחומי עניין וכו'. 2. איך היו הקשרים איתו בעבר ? 3. מה השתנה בו פרט לחלק הלימודי ? 4. באילו דרכי פעולה נקטתם עד היום לשינוי המצב,ואיך הוא הגיב ? 5. טיב הקשר בינכם. כל דבר נוסף שנראה לך חשוב לגביו,יתקבל בשמחה. מחכה, מור

שלום ביתי בת 3 ושלושה חודשים. ילדה בריאה וחברותית. בגיל שנה ושמונה חודשים נגמלה לחלוטין מטיטולים תוך זמן קצר . באותו זמן החלטתי כי מוקדם לגמול אותה גם בלילה. את הגמילה תחלתי בהמלצת הגננת לפני כחודשיים . כמעט כל לילה "בורח" לה פיפי , מה גם שהיא לא מתעוררת מהעובדה שהיא רטובה לחלוטין. יש לציין שיש לילות בודדים ביותר שהיא לא מרטיבה. דבר חשוב נוסף שיש לציין , אני לוקחת אותה לפיפי בלילה לפני שאני הולכת לישון ושוב קמה באמצע הלילה במרוווח זמן של לא יותר מ - 3 עד 4 שעות , ובכל זאת בורח לה. שינתה של ביתי מאד עמוקה . יתכן כי בעקבות זאת היא לא מתעוררת לפיפי ? ואפילו לא מתעוררת שהיא ספוגה בו ? האם כדאי להחזיר הטיטול (כמובן להסביר לילדה מדוע) ולחזור לגמילה לקראת חודשי הקיץ ? אני ממש עובדת עיצות ? כואב לי הלב עליה שאני מעירה אותה באמצע הלילה , מחליפה לה בגדים , מוציה אותה ממיטתה לשם החלפת סדיניפ וכו'.(ועכשיו חורף למרות שחדרה מחומם היטב) תודה

ערב טוב, הדבר הראשון הוא לבדוק כמה ומתי היא שותה. אם היא שותה הרבה קרוב לשינה,זה די ברור שיברח לה. לכן,להמעיט בשתיה בשעה שלפני ההליכה לישון. גם אני בעד לקחת באפן יזום לשירותים (יש כאלה שמתנגדים לכך). מה שאנחנו עושים בשבועות האחרונים,בדיוק באותו המקרה כמו שלכם (ובאותו הגיל) הוא לתת סוכריה בבקר אחרי כל לילה יבש. למרבה ההפתעה,זה עובד נהדר והיה לנו רק פספוס אחד. באפן כללי,אני לא ממליצה להחזיר את הטיטול. לגבי כאב הלב,זה ממש לא נורא הקימה הזו ל 5 - 10 דק' בלילה. לסיום,אם ראית בשאר התשובות לגבי גמילה,אין טעם לעשות שיחות והסברים על זה. משהו מאוד קצר וקונקרטי. "ברח לך ? לא נורא,בואי ונחליף". אין טעם לעשות "הכנות" בשיחה לפני שהיא הולכת לישון וכו'. בהצלחה, מור.

שלום, בחודשים האחרונים חלה ירידה בתיאבון של בתי, יש לציין שנכנסה לגן חדש וממעטת לאכול בו. מדובר בילדה לא אכלנית בכלל מאז שנולדה. אבל תמיד שמרה על אחוזון משקל של 25%, ועכשיו ירה ל9% (בת 2.4 שוקלת 10.9 גובה 87 ס"מ) שאלותיי: האם להמשיך ל"שדל" אותה לאכול, עוד ביס ועוד ביס...הבעיה שהיא לא אוכלת מיוזמתה, וכל האכלה נמשכת כשעה- האם זו הדרך? אם הייתי יודעת שאוכלת בגן הייתי "יורדת" ממנה. אם אניח לה לנפשה תטעם 2-3 ביסים ותרצה לקום. האם להפעיל סנקציות? אם לא תאכלי אז לא תקומי...האם לנסות עם חיזוקים חיוביים? מה הגישה המומלצת לדעתך?

צהריים טובים, מכיוון שאני לא מגיעה מתחום הבריאות הפיזית אלא מהכיוון הרגשי אני לא יודעת לענות על החלקים הפיזיים הכלולים בהודעתך - אחוזונים,משקל וכו'. אני מצרפת תשובות שנתתי בעבר באותו העניין. אם ישארו שאלות,אשמח להוסיף. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/108 2/xFP/1092 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/28/xFT/7128/xFP/7277 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/28/xFT/6281/xFP/6372 מור

אני מרגישה באופן כללי טוב. מעט מצוברחת ממה שצפוי לי בחודש הבא. בינתיים מכינה אותי ואת הילדים מבחינה נפשית לפרידה הכפויה, ומקווה לטוב. מדי פעם אני נכנסת לכאן. לא תמיד יש לי הכוחות לשתף. המון בריאות. גילי

לגילי האמיצה ! (זוכרת איך כינית את עצמך בתחילה?...) מבחינתי את כאן. כל הזמן. גם כאשר אינך כותבת. וכאשר שמך מופיע - אני שמחה לפגוש בך, ועם קצת חשש.. פותחת את המכתב... מקווה שתעברי הכל בשלום! ושיהיה זה אך נסיון נוסף עמו את מתמודדת! את מוזמנת לכאן לשתף מתי ואיך וכמה שתרצי. אין חובה בכלל. את במחשבותי גם מחוץ לפורום הוירטואלי. וכמו שחתמת את מכתבך "המון בריאות"!!! שלך - נוחי

יש לי שתי בנות בנות 7 ו-6 ובן בן שנתיים. שתי הבנות התחילו יחד כיתה א' מאחר והגדולה הפסידה שנה, אך הן לא לומדות יחד באותה כיתה. לאחרונה הבכורה החלה לפרוץ בהתפרצויות זעם, צעקות בכי וקללות כשמשהו לא נראה לה, או כשהיא מתעצבנת ואז מאוד קשה להרגיע אותה. יש לציין שלמרות שהמורה מגדירה אותה כמתקדמת מאוד בכיתה, שמתי לב שהיא קצת מתקשה בקריאה, ואני חייבת לציין שאחותה לא מתקשה. אני אומרת זאת לא מאחר ואנחנו עושים השוואות בין השתיים, אבל האם ייתכן שבגלל הקושי שלה היא מגיבה כך? וכן כיצד נוהגים איתה? כמו כן ברצוני להוסיף שכאשר היא ואחותה רבות היא נוהגת להכות אותה מאוד חזק

שלום! לדעתי, הבת הגדולה סובלת מהתחרות שהונחתה עליה, אפשר לנחש שנגד רצונה. מה עוד שידה על התחתונה במקרה זה. אני חושבת שכדאי לשקול להעביר את הקטנה לבי"ס אחר. דוקא את הקטנה כי היא במקרה זה, חזקה יותר וכנראה לא תסבול, או תסבול פחות ממעבר לבי"ס אחר. את הגדולה , הייתי מפנה לאבחון דידקטי, כי יתכן שיש כאן קושי ברכישת הקריאה ,שלא קשור לתחרות עם הקטנה, אבל מקבל יתר תוקף בגללה( שלא באשמתה.) מקווה, שקצת עזרתי.

צהריים טובים, קראתי את התשובה שקיבלת ואני מציעה לפני שעוברים "לפעולה" לנסות לברר עם עצמך כמה דברים. ז"א,לפני שמעבירים ביה"ס או פונים לאיבחונים כאלה ואחרים,ננסה להעלות כמה כיוונים. מדובר בהפרש גילאים מאוד קטן ואין ספק שזה יכול להוביל להשוואות (שלהן עצמן,שלכם,של הסביבה) ולעיתים גם לתחרות. אם קראת קצת תשובות בפורום בטח שמת לב למשקל הרב שאני מייחסת דווקא למסרים הלא מילוליים,הלא מוצהרים,והרבה פעמים גם הלא כ"כ מודעים שאנחנו כהורים מעבירים. במרבית המקרים,הם הרבה יותר חשובים מאשר המילוליים. מכיוון שאני לא מכירה אתכם קשה לי להעריך מהם אותם המסרים ה"לא מודעים". כדי שבכל זאת,ננסה למצא אותם,אנא פרטי יותר,ע"פ הנושאים הבאים: 1. תארי כל אחת מהילדות - טיפוס,מה אוהבת לעשות,תכונות בולטות וכו'. 2. איך היו היחסים בינהן עד היום ? 3. איך הגדולה היתה עד להתחלת התפרצויות הזעם ? 4. האם היה שינוי כלשהו בתקופה האחרונה,פרט לכניסה לביה"ס (מחלה של מישהו,אשפוז,מריבות,מעבר דירה..) ? 5. תני דוג' למשהו שלא מוצא חן וגורר בעקבותיו צעקות,בכי וכו'. 6. פרטי נסיונות תגובה שלכם ואיך היא הגיבה אליהם. 7. כשהגדולה משתוללת,מה עושה הקטנה ? 8. מבחינה חברתית,האם יש שוני בינהן ? 9. ספרי בכמה מילים "איזה" הורים אתם ובמה עוסקים (באפן כללי). כל פרט נוסף שנראה לך חשוב,יתקבל בברכה. לעבודה... מור.

1. הגדולה יותר זו בת השבע אוהבת לראות טלוויזיה, אם כי אני מגבילה בצפייה. היא לא כ"כ יודעת להעסיק את עצמה. לעומת זה זו בת השש יודעת להעסיק את עצמה נפלא והיא יכולה לשחק לבדה עם בובות, לצייר, משחקי דימיון וכו'. הגדולה היא טיפוס מסודר לעומת הקטנה שהיא מאוד בלגניסטית ולעיתים אף עצלנית 2.היחסים בינהן מלווים בהרבה מריבות והצקות אחת לשנייה. הקטנה יותר נוהגת להציק בשקט והגדולה נוהגת להכות אותה 3.הגדולה היתה תמיד טיפוס עצבני יחסית ונוהגת לצעוק כשדברים לא לרוחה. הקטנה שקטה יותר ולא נוהגת לצעוק 4.כן עברנו לתקופה מסויימת לגור אצל ההורים שלי. רכשנו דירה אך היא עדיין לא מוכנה 5. דוגמאות: הפסד במשחק, מריבה עם אחותה, היה פעם אחת מצב בו היא חשבה שאנחנו צוחקים עליה-מה שלא היה נכון והיא מאוד התרגזה 6.ניסינו להרגיע אותה ולהגיד לה שזה נכון ושלא צחקנו עליה, ואז היא התעצבנה יותר, וצעקה יותר אז נתנו לה להרגע לבד 7.לא מגיבה 8. יש הבדל מאוד גדול ביניהן ושמאוד מציק לי. הקטנה חברותית יותר ויש לה יותר חברות שבאות אליה והיא הולכת. הגדולה הרבה פחות חברותית וכמעט ואין לה חברות שבאות ושהיא הולכת אליהן. מעבר לזה גם כשהיא מזמינה חברה אליה בד"כ היא ממשיכה בעיסוקים שלה ולא משחקת עם אותה ילדה ואז הקטנה משחקת איתה. זה יוצר מצב לא נעים ולכן אני גם מבינה מדוע לא כ"כ באות חברות-מה עושים עם זה? 9. אני כלכלנית, בעלי מנהל שיווק שנינו הורים שמאוד מעורבים בחייהם של הילדים, אחה"צ אנחנו הרבה איתם ומקדישים להם הרבה.

בני בן 7 קפיץ מהלך. כל הזמן בתנועה מתמדת. מחפש גירויים מכל הבא ליד. וכל הזמן צורך משחקים חדשים ומחפש אטרקציות אחרות. הוא ממעט לישון. מלא שמחת חיים ויחד עם זאת בעל פתיל קצר של פקעת עצבים. יש לו התקפי זעם דומים לשלי. הוא מנסה לרצות אותי בכל מחיר אך ההיפראקטיביות שאינה מאובחנת עדיין פלוס הפרעות הקשב והריכוז שלו מוציאים אותי מדעתי ושלוותי. הוא ילד טוב ורגיש מטבעו ועד גיל 3 היה שה תמים. שקט ומופנם ולא מעורה כלל בחברה בורח ממכרים ובמיוחד מחברת זרים ולא שיתף פעולה. כיום הוא נותר רגיש ומחונן מכפי גילו(אובחן מזמן כמחונן ) אך אישיותו התהפכה על פיה. הוא גדל בבית מאד לא רגוע אך אוהב מכיל מעניק חום אהבה ומתנות לרוב ומקבל אותו כמות שהוא. הוא כל הזמן בודק גבולות. הוא יורק לריצפה לעיתים תכופות ומחפש כל העת אישורים ואישושים לאהבתי כלפיו ואהבת הקרובים אליו אף בדרכים שליליות ביותר. אני סובל מהפרעת אישיות גבולית האם יתכן שהעברתי לילד שלי את נטיתי בתורשה?? או שלפי התסמינים יתכן ואכן מדובר בהיפראקטיביות מובהקת או בהפרעות קשב וריכוז? מי אמון על אבחון ילדים כה רכים והאם הטיפול הוא תרופתי או תראפויטי או משולב?

בקר טוב, צריך לזכור שהרבה פעמים חוסר יכולת להתמיד בדברים,לשבת בשקט,להתרכז לאורך זמן וכו' מעידים (למרות הדמיון להפרעת קשב וריכוז) קושי רגשי. ז"א,יתכן שהמקור הוא לא אורגני אלא רגשי. לכן,כדאי להזהר מלהדביק תוית ללא אבחון. מהתאור שלך,בהחלט יתכן שיש קושי רגשי ויתכן שיש גם מידה מסויימת של חיקוי. האוירה בה ילד גדל מאוד משפיעה על התנהגותו. אני מציעה לפנות לפסיכולוג ילדים שיעריך את מצבו ויתן המלצות להמשך. כל הכבוד על הערנות ובהצלחה :), מור

נוחי, את חושבת שאני צריכה טיפול של ממש? אני אובססיבית מאוד בחודש האחרון כלפי החבר (שעזב אותי), כל הזמן שולחת לו הודעות ומתחננת שיבוא אלי.התקופה הזאת הורסת אותי, קשה לי בלעדיו, הוא לא יוצא לי מהראש ואני כל כך כועסת על עצמי שגרמתי לו לעזוב.. אין לי כח , אני לא יודעת איך לעצור את האובססיה הזאת. אני לא מוכנה אפילו לשמוע על להכיר מישהו אחר, כמו שאנשים מציעים לי לעשות. איזה מין טיפול נראה לך שיהיה טוב לי? אולי זה רק נראה לי היום גרוע יותר כי הילד אצל אביו? אני כבר לא יודעת להבדיל.. טוב, לא חשוב, שיהי לך שבוע נהדר טל

טלי, טוב לפגוש בך שוב ! כמובן, לא בנסיבות כאלה של כאבי פרידה. אני לא חושבת שיש דבר קשה מאובדן. ברור שאת חשה שאיבדת. אולי חבר לבנות עמו חיים משותפים, אולי קשר שעדיף על כלום... גם כאשר מגלים שמישהו אינו מתאים לנו בקשר - (זו יכולה להיות גם ידידה טובה), הרי שכבר בדמיונינו בנינו לנו דמות או צורה של קשר, שכאשר היא מתנפצת, כל הפנטזיה נותרת כבלון מרוקן... אך טבעי גם למי שיוזם את הגירושין מרצונו, שיעבור את כל שלבי האבל ועם כאב עצום, על פנטזיה שהתפוגגה. לעתים נוצר קשר די בסמוך לגירושין, ואנו מתמלאים בהתאהבות החדשה ומדלגים לכאורה, על שלבי הכאב, כלומר, איננו מעבדים את תהליך הפירוד. במקרה כזה, הפרידה הבאה תישא בכאב הפרידה הגדול באמת, זה של הנישואין שבנינו בו חלומות וממנו התנתקנו. האובססיה שאת מדברת עליה טל, איני בטוחה שהיא רק אובססיה. קשה לך לוותר על קשר בן שנתיים, בו השקעת רגשות-זמן-וחלומות... ואת עדיין מנסה... ולשאלתך האם אני ממליצה לך על טיפול? אני ממליצה כמעט לכל מי שעובר גירושין, לעבור תהליך עם איש מקצוע שזו מיומנותו, כדי לעבד את הקשר, הפרידה, הסיום, ההשלמה, ו... את הבחירה... שאלות רבות ניצבות מולנו עם הגירושין: איך? איך קרה? האם לא בחרנו נכון? האם לא ראינו? ועוד כהנה וכהנה. ובמקרה של קושי כלכלי, אפשר לגשת לתחנות ייעוץ למשפחה ולנסות להיעזר שם. עם זאת, את מוזמנת לכאן תמיד ובכל מקרה ועם כל החלטה שתעשי. מאחלת לך שבוע טוב ! נוחי

נוחי תודה לך על הדברים. אני יודעת שלא קיבלת רושם טוב על החבר (אולי צריך לומר "לשעבר", למרות שאני לא יכולה לקבל את זה), אבל אני אוהבת אותו. הוא חסר לי באופן מטורף, אני משכנעת את עצמי שהוא "בטח תיכף יפתיע אותי פתאום" כשאני מתקרבת הביתה, ואפילו לא חונה עם הרכב שלי בחנייה שלי, כדי שאם הוא יפתיע פתאום יהיה לו איפה להחנות את רכבו... אני לא יודעת איך להסביר את זה.. אני משתגעת פשוט. וכל יום שולחת לו המון הודעות בנוסח: "אעבור איתך לאן שתגיד, רק תחזור" זו לא אובססיה? אם את בעלי לשעבר הייתי אוהבת כך הייתי בטח נשואה לו עד מותי. היו לי כמה חברים, אבל אהבתי כך רק שניים.. זה נדיר אצלי, להתאהב. הוא לא מוכן לבוא אלי, אך לא מוכן לומר שזה סופי. זה אומר שהוא לא רוצה באמת להיפרד סופית, או שאלו רק שכנועים עצמיים שלי? אם זה סופי למה הוא לא מוכן לומר זאת כשאני שואלת?

לטל שלום את נמצאת במצב של אובדן חבר שעזב אותך .מצב הפסיכולוגי שלך הוא דומה למצב של אבל על אדם קרוב שאיבדת . ולכן זה טבעי שאת מתאבלת . במצבך יש בהחלט מקום לפנות לטיפול קצר מועד ,וממוקד גם כדי ליבדוק את עצמך מה גרם לעזיבת החבר .ואיך לא חוזרים על כך שוב. בברכה עו"ס בכיר יצחק צאלון עונה לטלפונים בהתנדבות 08 9355934 0505570138

טל יקרה מאד, הסבל שאת עוברת עכשיו הוא כבד מנשוא! אין לי ספק בכך. ולוואי והיה לי כדור-מוציא-כאב... לתת לך... קשה לי לדעת למה מתכוון מישהו באמירה של "זה לא סופי", ואני גם לא מאמינה במין תקשורת של ניחושים. כשמטופלים או מטופלות מגיעים לקליניקה עם בלבול שכזה, לי כבר ברור שהתקשורת .. סליחה!.. 'על-הפנים'... כשאנחנו מצויים בקשר אינטימי, אנו אמורים להרגיש הכי נוח להתחלק עם שותפנו לאותו קשר בתהיותנו ובספקותינו. במקרה שאת מתארת טל, אותו גבר עמו את בקשר של שנתיים, אני מציעה לך לפנות אליו בדיוק עם אותה השאלה - למה מתכוון המשורר?... והתכונני לקבל גם את הבלבול שהוא נמצא בו... ייתכן וגם הוא באיזו מבוכה משל עצמו. ו-טל... ברור לי לגמרי שלעומד מן הצד קל לדבר... את זו הסובלת ! ושוב אני חוזרת על המלצתי לפנות לעזרה מקצועית, אפילו קצרה כמו שאמר טוביה. קשה מאד להמשיך להתנהל עם שיגרת החיים במצב נפשי כה שפוף, וככל שיארך, את עלולה לפגוש בהשלכותיו גם ביחסיך עם ילדך וגם במקום עבודתך. וכמובן שאם דברי מכאן ואולי גם דברי המצטרפים לדיון בעניינך, יקלו ולו במעט, את תמיד מוזמנת! אני שמחה לפגוש בך! מאחלת לך שתקופה עמומה זו תתבהר בהקדם! שלך, נוחי

תודה לך על הדברים, אני לא יכולה להבין איך זה סוג של אבל אם אני מחכה לו ומצפה לו שיחזור. אני לא בוכה כי זה נגמר אלא כי אני לא מצליחה להשיבו אליי. אבל תודה לך.טל.

שלום השאלה נוגעת לתגובות ההורים ובעיקר האם לבכי בתקופת השנה הראשונה לחייו של הנולד. האם ישנם מצבים בהם בכי של תינוק(כמובן אחרי זיהוי מילויים של כל צרכיו השונים-אכילה וצרכים אחרים) אמור להישאר ללא תגובות האם בגיל זה. תודה.

בקר טוב, אני לא מכירה מצבים שבהם בכי של תינוק (ולמען האמת ,גם בכל גיל אחר) אמור להשאר ללא מענה. לא מכירה תינוק שבוכה "סתם". אם תרצי תשובה מפורטת יותר,את מוזמנת לשאול קצת יותר, מור

שלום רב, בתי בת 5 וחצי אנו נמצאים בעיצומו של משבר גירושין מכוער אשר קיימות הסתות ופגיעה פיזית מצד בעלי כלפי הילדה בנוסף בתי סובלת מפטוזיס ופזילה אשר במהלך חייה כבר עברה 3 ניתוחים לשם תיקון חזותה בנוסף ביום יום של בתי צריכה לחסום ע"י רטייה את אחת משתי עינייה ואף להרכיב משקפיים למשך כל שעות הבוקר כששוהה בגן דבר הגורם לה מבחינה רגשית להתמודד מול ילדים שבגיל הזה מעבירים ביקורת די קשה כלפיי בעייתה והיא אף מגיבה על כך שמידי פעם מסרבת ללכת לגן עם הכיסוי ו/או עם המשקפיים בחרתי מפני מצב נתון זה לרשום את בתי ליום ארוך בגן עד השעה 16:30 דבר שאמור לעזור לה מבחינה חברתית אישית ורגשית כמו כן ידוע לי שהתנהגותה שונה בגן ששם הינה משתתפת בכל הפעילויות ואף חבריה בכך שהיא ממשיכה עימם את היום מפסיקים את כל השאלות והביקורת כלפיה בעלי מתנגד לכך שתשהה ביום ארוך דבר הגורם למחלוקת שאלתי היא ממי ניתן לקבל חוות דעת בעניין יום לימודים ארוך בגן???

בקר טוב, קשה לי מכאן להעריך את מצבה הרגשי של בתך. אני חייבת להתחיל מזה שכמו במרבית מקרי הגרושין,ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בגרושים מכוערים ובפגיעה פיזית,גם כאן אני מאוד ממליצה על פניה לטיפול/יעוץ. מתאורך,נראה לי שכדאי היה לתת לילדה מקום מגונן שמאפשר טיפול יחידני שבו עיקר תשומת הלב היא על תמיכה,חום,עיבוד רגשי,חיזוק הדימוי העצמי . החשש שלי שבמסגרת גדולה,היא עלולה קצת "להבלע". אני במקרה כזה,הייתי ממליצה שמעבר לשעות הגן הילדה תשהה קרוב אלייך ותזכה לכל הדברים שמניתי למעלה. העניין הוא עד כמה את פנויה רגשית לאפשר את הסביבה הזו לילדה. צריך לזכור שמן הסתם,גם את עוברת תקופה מאוד לא קלה ולא תמיד כשאנחנו במצב כזה יש לנו הכוחות הרגשיים להעניק כ"כ הרבה. הרבה כוחות ובהצלחה, מור

נוחי שלום אני שמחה על אתר זה ואני רוצה לספר על בעייתי: יש לי שני ילדים בת 1.5 ובן 3 התגרשתי לפני שנה ולפני שנה וחצי היינו פרודים, מאז לא הצלחתי להקנות לילדה הקטנה הרגלי שינה היא ישנה איתי בלילה וממש רוצה להיות בידיים, היא מתעוררת רבות בלילה לעומת זאת הילד הגדול ישן בחדרו לבד אני מרגישה שישנן עוד בעיות נוספות, מצד אחד הייתי רוצה שתישן היטב בלילה אך אני מרגישה בכל הפעמים שניסיתי להכניס אותה למיטתה שהיא ממש נכנסת להיסטריה ובוכה בכי ללא הפסקה פעם אף בכתה כ שעתיים תמימות שכל פעם נכנסתי אליה. אינ מניחה שהייתי תשושה מכל המצב הקיים (מעבר דירה , לידה ,גירושין) למרות עזרה מהוריי ופשוט בלילה הגעתי למצב אפיסת כוחות והרדמתי אותה איתי.יש לציין שעם הילד הגדול הצלחתי לאחר הרבה מאמצים להקנות הרגלי שינה עוד בנישואיי. מלבד זאת הילד בן 3 אינו אוכל כפי שצריך ויוצא שמדלג על ארוחות והייתי רוצה שלא ישן בצהריים אך מרוב חולשה הוא נרדם ובערב מתקשה להרדם והבת הקטנה לא נרדמת ואני ממש עייפה, חגיגה אני מקווה שתוכלי להבין את מצוקותיי תודה גלית

ג' שלום, עם כל האמפטיה והרצון הטוב, אני ממש לא מבינה מה את שואלת... יש משהו שאת מקשרת עם הגירושין? נוחי

שלום, אני בת 17.... בחודשים האחרונים המתח ביני לבין ההורים שלי,בעיקר אימא שלי, התגבר מאוד, אני לא יכולה להצביה בדיוק על הסיבה. יכול להיות שזה בגלל שאמרתי לה שאני לא נתכוונת לנקות את החדר שלי אחי (הוא בן 16 כמעט) ושהוא יכול לעשות זאת לבד, כנ"ל לגבי שטיפת כלים אחריו.... או שאולי זה משהו מהשבוע האחרון שאמרתי לה שאני צריכה ללכת למספר ימי הולדת של חברות וחברים וחלקן במסעדות, את אחת המסיבות הפסדתי כבר (אין בעיה כלכלית בבית) ואת השניה אני לא יכולה לפספס.... כרגע המצב בבית מבחינתי הוא בלתי נסבל, אין לי חשק לאכול או לראות את הפנים של הורים שלי, בעיקר של אימא, היא מצדה מגיבה על כל מילה שאני אומר לה בשבוע האחרון בתגובת מגזימות וצעקות ומתפתח בנינו ריב קולני.... לא נעים לי להיות בבית שהיא נימצא אבל אין לי לאן "לברוח" ממנה.... עוד מהבעיות שיש לי איתה הם בתחום הלימודים, לה ניראה שהפסד של יום לימודים אחד הוא משהו שלא יכול להיות ולא אכפת לה שזה פוגע במצבי הבריאותי, אני לא מדברת על המצב הנפשי אלא הפיזי.... פתאום היום התחשק לה שאני אוכל ואותי מגעיל לשמוע על אוכל שהיא בסביבה מעדיפה לא לאכול כלום... איך אפשר להתעלם מהכל מסביב ולפחות את עניין של המסיבות להסדיר איתה כדי שתבין שאנחנו כבר לא בתקופת האבן ומעדיפים כדי לא להפריע לאחרים בבית לעשות את ימי הולדת במסעדות... או במקומות שעולים כסף קצת מעבר למתנות? איך יכולה האווירה בבית לחזור ולהיות נורמלית ולא לקום בבוקר עם חשק למות ולשכב לישון עם רצון גדל והולך כל יום ויום.... תודה מראש, בודדה.

היי חמודה , אני אמא לילדה בגילך ודבריך מזכירים לי את המצב שמידי פעם יש בבית ,אני מבינה את אימך כי אני במצב שלה ,אם אימך עובדת וגם צריכה לבוא הביתה ולהמשיך לתפקד אז היא באמת מסכנה ,הצעה לי אליך כדי לשמור על יחסים טובים ואפילו טובים מאוד .תעזרי בבית ,ואל תשימי לב לאח שלא עוזר תתני יד תשאלי אם צריך עזרה לפעמים אנחנו האימהות גם צריכים קצת תשומת לב והדרך היחידה היא צריכה לבוא ממכם ,תשאלי או תתקשרי לעבודה אם היא רוצה שאת תעשי משהו,תאמיני לי שהיא לא תדרוש הרבה אולי רק שתארגני את החדר ווכניסה לבית ,היא תיהיה מרוצה ואת נותת חצי שעה מזמנך ושתיכן תיהיו מרוצות ,תתחילי בזה ואז תיראי שהיא תתן לך לצאת למסיבות ימיהולדת ולחברות .את יודעת למה? היא תסמוך עליך ,ולהתאבדדדדדדדד אוי לא ,הגזמת החיים יפים וזה תקופה שחולפת .את עוברת את גיל הבגרות קצת קשה כמו הבת שלי ,אבל שלא תעיזי אפילו לחשוב על זה ,אנחנו האימהות היו לנו חיים אחרים משלכם ,אנחנו דואגות שלא יקרה לכם חלילה משהו רע רוצות שיהיה לכם רק טוב ,אני כל כך מבינה את אימך ,אני מאמינה שגם ביתי חושבת או חשבה כמוך הרגשתי את זה ,איך שהייתי מגיעה מהעבודה היא ננעלת בחדר שלה ,ורק שרצתה משהו ממני היא דיברה איתי ,וזה מעליב ופוגע.,בדרך כלל זה היה או לצאת לחברים או כסף ,תאמיני לי שאם תשבי תדברי עם אימך לא רק על מה שאת מרגישה על הכללללללללל תתקרבי אליה חבקי נשקי מהלב כמובן ,את תרוויחי ותראי עד כמה שהיא לא כזו שבגללה את לא אוכלת ולא רוצה להגיד מה עוד, אני לא אומרת שהבעיה איתך,אולי אנחנו קצת חיינו אחרת.לא היה מצב שראינו את אמא עובדת וישבנו לא היה כזה דבר,לא יצאנו מעבר ל12 בלילה ,פשוט חיינו אחרת ,והיום עם הנוער הזה ,רציחות אונס חטיפות איזו אמא לא תדאג? בקשר לאחיך תנסי להתחבר אליו ,זה ידוע שעוד שנה בערך אתם תיהיו החברים הכי טובים בעולם ,אז מתוקה תנסי לעשות מה שאמרתי לך ותראי שהמצב בבית יהיהלך יותר נעיםםםםםםםםם ביי ורד

בקר טוב, ראיתי את התשובה שלך לורד בהמשך הפורום ואני מבינה שהדברים הם קצת אחרת מאיך שהם בהודעה הזאת.לדברייך,סה"כ,יש לך יחסים טובים עם הורייך ואחיך,יש לך הרבה מאוד חופש וכו'. נסי לקרא שוב את ההודעה הראשונה שלך ולראות לאן כל היתרונות האלה "הלכו לאיבוד". איך זה שאף אחד מהדברים הטובים שיש בבית לא מופיע כאן ? האם זה בדרך כלל מה שקורה לך - את מעצימה את הדברים הרעים וקצת שוכחת את הטובים ? חשוב שתזכרי שהחיים מורכבים גם מדברים נעימים ונחמדים וגם מדברים מבאסים ומגעילים,אלה החיים וזה העולם האמיתי.ברוכה הבאה. אז מה ? כל פעם שמשהו לא יסתדר,כל פעם שמישהו בעמדת סמכות (אמא,מפקד,בוס..) יגביל אותך,תחליטי להתאבד ? . אני יודעת שבגילך קשה לראות את התמונה השלמה והרבה יותר קל לראות איפה ההורים מגבילים,ואיפה הם שתלטנים... מאשר לראות שהם גם תומכים,וממנים,ומתירים אבל עדיין,נסי לעשות זאת. לא בשביל הורייך,בשבילך. חלק מלהתבגר,אומר לקבל את העולם כמו שהוא,להיות מציאותי. במקרה הזה,מציאותיות היא ההבנה שיש גם הגבלות וקבלתן בפרופורציות נכונות. לסיכום,אני חושבת שאת יודעת טוב ממני שסה"כ הורייך ממש בסדר וכמו כל אדם אחר,לפעמים הם עולים על העצבים,אבל זו לא סיבה אמיתית לסיים את החיים. זה יעזור לך ויקדם אותך בהשגת מטרותייך אם תוכלי לקבל את הדברים כמו שהם,לא להעצים אותם אבל כן לפעול בצורה "חכמה" לשינויים (אני בהחלט מסכימה שאחיך צריך לעשות את חלקו. זו נק' שאת בהחלט יכולה לשוחח/להסביר.. עם אימך.אבל תוכלו לנהל את השיחה הזו רק אם היא לא תלווה בדרמות,איומים ויציאה מפרופורציה). בהצלחה, מור.

יש לי ילד מקסים בן שלוש + שתי אחיות 10+ 6 - הוא בגן שנה שניה- הילד שלי הוא ילד מאוד חכם ומבין ,קולט כל נושא בצורה ברורה ומיידית משתף פעולה עם האחרים - באסיפת הורה געם הגננת היא הראתה לי את דו"ח סיכום לגביו ובו ראיתי וגם הגננת אמרה שאין מה לדבר הוא פשוט מעולה חכם ומבין היא אפילו נעזרת בו להראות לשאר הילדים איך לבצע משימה חדשה או משחק..וכו' הבעיה היחידה היא המוטוריקה העדינה,המתי לב שאינו מחזיק בצורה טובה את העט וגם הגננת ביקשה ממני לעזור לו בעניין הזה,אני הוצאתי המון חומר מהאינטרנט על דרכי פיתוח וחיזוק המוטוריקה העדינה והתחלתי ליישםוהוא נהנה בצורה לא רגילה כי בשבילו זה משחק חדש,שאלתי היא כמה זמן אני צרכיה להקדיש לו כל יום ועד מתי מי קובע ,ועוד שאלה אני רואה שעדיין הוא מתלבט באיזה יד להחזיק את העצם (כל דבר) במיוחד עט או צבע נ.ב. אני בעצמי שמאלית,איך אני יכולה לעזור לו בעניין בחירת היד אני יודעת שזה דבר שנמצא במוח ושאסור להתערב בעניין אבל אני רוצה לעזור לו?? תודה רבה מאמא שאיכפת לה מאוד....

צהריים טובים, יהיה נכון להפנות את השאלות לפורומים העוסקים בריפוי בעיסוק,זה התחום שלהם. אבל אם מותר הערה בכל זאת - אני לא חושבת שיש x זמן שצריך להשקיע ביום. כל עוד כולם נהנים וזה נחמד,להמשיך. מעבר לכך,אם זה הופך למעיק,אפשר להפחית קצת או יום כן יום לא. כמו בכל דבר אחר,האיכות היא הקובעת ולא הכמות. ולגבי האיכפתיות,אכן בולט :).זה נהדר,אבל גם בזה כדאי לשמור על גבולות... מור.

שלום רב, אני מקווה שאת זוכרת אותי... לא היה לי זמן אפילו להדליק את המחשב,שבוע לחוץ מאוד בלימודים. אני רוצה להודות לך מקרב לב על היחס החם ועל יכולת ההקשבה המדהימה שלך.. זה באמת חשוב לי, לאור העובדה שאין לי ממש עם מי לדבר ואני נאכלת מבפנים. את צודקת בהחלט... הבית שלי הוא מקום ששוררת בו אווירה של קור עז וחוסר תמיכה.. עד כדי כך שאני מעדיפה להיות בבית כמה שפחות, ע"י כך שאני משתדלת לחזור מאוחר מבית הספר בכל יום ,וזה בנוסף לכל השעות שגם כך אני מבלה בבית הספר(לומדת במגמה ריאלית). אין סיבה מיוחדת שבגללה אני מתנגדת לטיפול פסיכולוגי.. באמת שאין לי שום דבר נגד זה.. במיוחד בחברה כמו שלנו, שזה הפך לדבר לגיטימי לחלוטין.. אישית אני פשוט לא מעוניינת.. הייתי רוצה לשמוע ממך כל מני טיפים איך להתמודד עם המצב הזה?? זה משפיע על כל תחומי החיים שלי: על הלימודים, על היחסים עם החבר, על הנפש שלי... תודה מראש.

ע' שלום לך ותודה לך שחזרת ! תודה לך על מחמאותייך, אליהן אחזור תיכף... שמחתי גם לקרוא שאת עסוקה בלימודייך למרות המצב הקשה בביתך. ועתה, הרשי לי לקחת אותן למקום אחר: מחד, את מודה לי על "היחס החם ועל יכולת ההקשבה המדהימה שלך.. זה באמת חשוב לי, לאור העובדה שאין לי ממש עם מי לדבר ואני נאכלת מבפנים".. ומבקשת ממני ... מאידך "טיפים להתמודדות עם המצב... שמשפיע על כל תחומי החיים שלי: על הלימודים, על היחסים עם החבר, על הנפש שלי..." באווירה הקשה האופפת אותך פנים וחוץ - הדרך היחידה היא באמת לספק לך מקום בטוח וקבוע, שיהיה רק עבורך, שבו תוכלי לדבר ושיקשיבו לך. ודרך זו היא כרגע רק עם איש מקצוע המיומן בדיוק לכך. אם את חוששת מתוית של "מטופלת", אין זה בהכרח כך: אפשר לראות זאת כפגישות ושיחות לאירגון הנפש בתוך המצב המבולבל שבו את חיה, ועיבוד החוויות העוברות עליך. את מוזמנת לכאן ככל שתרצי - אני מנסה לומר לך שמה שיש כאן אינו מספיק, ושמגיע לך יותר! שלך, נוחי

ילד בן 5 מסרב לעשות את צרכיו "הקשים" בשרותי גן הילדים. לעיתים תכופותמתקשה להתאפק ואז יש תוצאות זעומות בתחתונים. נגרמת עוגמת נפש בשל המצב המביש והריח .איך לפתור את הבעיה.לילד יש אח צעיר בן שנה וחודשיים.

עדי שלום זוהי בעיה נפוצה מאוד אצל ילדים ב"דכ זה עובר בגיל יותר מוקדם ויש מקרים שלו תנסי המון לדובב אותו לנסות לתת לו פרס על כל פעם שהוא מצליח לעשות בשרותים יש לו פחד שלנו קשה להבין אותו , אפילו שינסה בסיר וגם אם קורה מצב שהוא מפספס אל תתני לו הרגשה רעה תגידי לו שלא נורא בטוח בפעם הבאה אתה תהיה יותר זריז מהקקי תנסי הרבה לעודד אותו ולתת לו תשומת לב הוא כנראה גם מקנא באחיו הקטן לכן תני לו הרגשה שהוא בוגר מאוד תטילי עליו משימות ותגישי לו שאחיו קטן ולא יכול לעשות את הדברים הבוגרים האלו רק הוא תאמיני י זה עובד (בקשי גם עזרה מהגננת תעבדו בשיתוף פעולה) בהצלחה

בקר טוב, מכיוון שזה מופיע רק בגן כדאי לנסות לברר מה מפריע לו לעשות קקי בגן. יש ילדים שלא עושים כי הם לא יודעים לנקות לבד ואין איך לקרא לגננת אז הם מתאפקים. במקרה כזה,מלמדים מימנות ניקוי בסיסית ואומרים שזה לא נורא אם ישאר משהו על התחתונים,ננקה,זה בסדר. בדר"כ ההמנעות מעשיית פעולות מסוימות במקומות מסויימים קשורה לסיבות נורא "פשוטות" שברגע שההורה מבין אותן ומגיב בהתאם,זה נעלם. שוחחי איתו כדי להבין מה מונע בעדו לעשות בגן. גשי לא מעמדה שיפוטית או כזו שחותרת לשינוי המצב אלא שירגיש שאת באמת מתענינת ומשם מיצאו פתרון שיהיה מקובל על שניכם. דרך אגב,יש הרבה ילדים שלא עושים בגן ואפשר לנסות "לכוון" זמני יציאות כך שזה יהיה בערב,בבית. בהצלחה, מור

שלום רב בני הגדול בן 4 והקטן בן חמישה חודשים הבן הגדול עבר השנה לגן חדש ולאחרונה קראו לנו לשיחה שבה ציינו שאין לו גבולות אין לו הפרדה בין מציאות לדמיון ( הוא מדמיין שהוא ספיידרמן או באטמן ) והוא מפחיד ילדים אחרים עם סיפורים על מפלצות. נוסף לזאת הוא נתן לילד אחר סטירה והרים מספריים לאות איום על ילד אחר. בבית הוא מספר סיפורים על חברים דמיוניים צועק ומשתולל שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה , לעומת זאת עם התינוק הוא מאוד עדין ואוהב. אני מיואשת ,הגדול הוא ילד של הריון לא מתוכנן בגיל צעיר ואני לא מטורפת עליו ,אוהבת אותו אבל מעדיפה לא להיות יותר מדי איתו ולכן אני מרשה לו לעשות כל מה שהוא רוצה רק שיעזוב אותי בשקט. אני מניחה שאני אשמה בהכל אבל זה משהו שאני לא מצליחה לשנות ועם הלידה של הקטן זה עוד הקצין כי אותו אני מאוד מאוד אוהבת. אשמח לעזרה.

מ שלום את חייבת אבל חייבת לעזור לו אני לא מאמינה שבגלל שהוא לא בתכנון את לא אוהבת אותו , הוא זקוק לך הרבה מאוד את חיבת לעבוד על עצמך כיוון שאם תתני לו הרגשה רעה ולא תעודדי אותו הוא יצא פרא ויסבול כל חייו וגם את כשתרצי אותו זה יהי מאוחר מידי לכן אפילו אם את צריכה יעוץ של פסיכולוג לכי אל תזלזלי קחי את עצמך בידיים ותשקיעי בו את כל כולך כיום הוא זקוק לתשומת לב שלך יותר מהקטן את תראי שגם הוא ישתנה וגם את תתחברי אליו תחשבי שאת כאמא מרגישה אליו ככה אז מה קורה עם הגננות או עם החברים כל הזמן ינדו אותו , טפלי בו ובעצמך הוא מרגישבהתנהגות שלך וחוץ מזה תציבי לו גבולות זה קשה אבל זה חובה אבל פרגני לו המון ספרי לו כמה את אוהבת אותו שחקי איתו משחקי חברה קחי על עצמך את הפרויקט הקשה הזה ותאמיני לי לא תצטערי אני גם אמא ל-3 ויש המון משברים בגידול ילדים זה קשה ואני גם עושה המון שגיאות אבל אני משתדלת לתקן לעודד ולעזור (חוץ מזה איפה בן הזוג) ד.א יש גם קורס להורים כמו אדלר שמאוד ממולץ בי בהצלחה

מ יקרה, וואו,כמה כאב וקושי בהודעה אחת... איזה אומץ צריך כדי להכיר ברגשות האלה. אני בטוחה שאת יודעת מה קורה כשלא מציבים גבולות,אני בטוחה שאת יודעת מה זה אומר כשילד בן 4 מאיים במספריים ומחטיף סטירות ולכן אני לא אטחן את זה שוב. זה חלק שקשור לראש,לתודעה ואת כ"כ בעניין הלב עכשיו,שממש אין טעם לפנות לראש. אני לא יודעת באיזה נסיבות הוא נולד ומה הוא הביא איתו עבורך כשהוא הגיח לעולם. ברור לי שאת לא יכולה (ויתכן שגם אף פעם לא יכולת) לראות בו את הילד הקטן שכ"כ זקוק לאימו,להגנה שלה,לחיבוק,לקרבה,לגבולות שלה. הילד הזה גורם לך להשתבלל בתוכך ולראות את עצמך - את הפחד ? הכאב ? חוסר האונים ? שלך. לכל אחד מאיתנו עבר משלו,כאבים משלו,פחדים משלו וכן קורה לא מעט פעמים שיש לנו את הילד האחד הזה,שלוחץ לנו על כל אותם הדברים המפחידים,הזכרונות הלא נעימים, ה... ואז התחושה היא שאין מה לעשות ומרימים ידיים. אני מבטיחה לך שזה קורה לא רק לך,יש עוד כ"כ הרבה אמהות שעוברות את זה.לא לכולן יש את האומץ להודות בזה. אז כן,אפשר להשאיר את המצב ככה ולהמשיך ולעבור משיחה של גננת אחת,לשיחה של הגננת הבאה,ואז לשיחות עם המורה,ואז עם היועצת,ובגיל ההתבגרות עם המטפל או עם ה.... זו אפשרות אחת. אפשרות שניה,שהיא לא קלה (אבל מה קל בחיים ?) אבל מנסיון,היא כדאית. לא רק לבנך,היא כדאית בעיקר לך,כדי שתוכלי להתמודד עם עצמך (כי בנינו,הבעיה היא לא עם הילד אלא ההתמודדות שלנו עם עצמנו ועם מה שהילדים מזכירים לנו,מעצמנו),כדי שתוכלי להרגיש שלמה יותר,כדי שתוכלי להתגאות בעצמך שלמרות הכל עשית והצלחת,האפשרות של פניה לעזרה. ואם גם הילד ירוויח מזה,מה טוב :). אני מקווה שהצלחתי קצת "לגעת" כמו שאת הצלחת לגעת בי. אני אשמח להוסיף עוד כמה מילים במייל,אנא פני. נשיקות, מור