פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בני בן ה-3 ילד נבון ופיקח, יודע לבטא עצמו היטב ומקבל המון חום ואהבה מהסובבים אותו. בבית ובמשפחה הקרובה הכל בסדר, בעל ביטחון עצמי גבוה, פתוח ומשתף פעולה. הבעיה מתחילה כשנמצא בין קבוצה גדולה של אנשים או עם אנשים שאינו מכיר: בגן, כשיש לו יום הולדת, כשהולכים לחברים או למקום חדש וכו' אז הוא נורא מתבייש, מסתגר, ומאוד מתקשה להיפתח. הנושא מאוד מטריד אותנו ואנו לא יודעים כיצד לנהוג. למשל כשחגגו לו יום הולדת 3 בגן הוא סירב לשתף פעולה: היה כל המסיבה עם מוצץ, לא הוציא מילה, כל הזמן הרכין ראש ושיפשף את עיניו, לא זז מאימו וכו'. ראצינו לדעת האם זו בעיה כמו שאנו חושבים , כיצד ניתן לטפל בזה וכיצד עלינו להתנהג במצבים אלה?

צהריים טובים, יש לי 2 בנות. הקטנה בת 3.5 - חברותית,פתוחה,קלילה,מצחיקה.... את יומולדת שנתיים חגגה בגן על תלת אופן. למה ? כי יש דברים שלא מפריעים לי ואני לא נכנסת לגביהם ראש בראש. אז הרמנו אותה 3 פעמים על תלת אופן והיא כיבתה את הנרות כשהיא רוכבת מסביב לעוגה וכו'. מה שאני מנסה להגיד שלכל ילד האופי שלו,הטמפרמנט שלו,הרצונות שלו וזה נ ה ד ר . אין עם זה שום בעיה. איך אמרה בתי הגדולה כשהיתה בגן - אבל לא בא לי לעשות לכולם הצגה . כדאי לנסות לעודד בעדינות אך לכבד את ההחלטה שלו. דרך אגב,מה שתארת הוא דבר מאוד נפוץ בגילאים האלה והרבה פעמים משתנה עם הגיל (וגם אם לא,זה לא נורא). מור

שלום, בני בן ה-3 החל בתהליך "גמילה מטיטולים" לפני כחודש (במהלך חופשת הפסח). ה"גמילה" היתה קלה מאוד אך המילה גמילה במרכאות כיוון שהוא נגמל רק מפיפי, קקי הוא מוכן לעשות רק בטיטול. בנוסף, כשחזר לגן, לאחר חופשת הפסח, סירב ללכת עם תחתון רגיל ושלחתי אותו עם תחתון גמילה. שם הוא לא מוכן ללכת בשום פנים ואופן לשירותים אלא עושה את צרכיו בטיטול הגמילה ואף מבקש ללכת לגן עם טיטול רגיל. חשוב לציין שברגע שחוזר הביתה מוריד את תחתון הגמילה ושולט יפה בצרכיו (רק בפיפי, קקי מבקש טיטול). שאלתי היא כיצד ניתן לטפל בבעיה גם של הגמילה בגן וגם של הגמילה מקקי? תודה.

שלום רב, בתי בת שנה וחצי. מגיל שנה היא מודיעה שעשתה קקי. בחודש האחרון כ-20 דקות לפני עשיית קקי היא מתחילה להודיע לנו, מנסה להוריד את המכנסיים והתחילה להודיע גם על פיפי. כשאני אומרת מודיעה הכוונה היא להודעה מילולית. קניתי לה סיר ושמתי אותו בפינה בשירותים. היא מבקשת לעשות פיפי וקקי בו, אנו נגשים לשם, אני מורידה לה את הבגד והטיטול, היא מתיישבת, קמה ומבקשת להתלבש חזרה. אחרי זה היא שוב מודיעה שהיא רוצה לעשות את צרכיה ועושה אותם בטיטול. שאלתי היא, האם אני מפרשת נכון שעצם העובדה שהיא מודיעה כל פעם מראה על בשלות להתחיל תהליך גמילה? אני מבינה שבישראל לא ממהרים בנושא, אך בביתי (בברזיל) כולנו נגמלנו בסיביבות גיל שנה שנה +. כך שאני קצת אבודה בנושא ולא יודעת איך לנהוג. אשמח לקבל הדרכה. תודה רבה! פאולה

הי, עם שם כמו פאולה,אין צורך לציין שאת מברזיל,זה ב ר ו ר. לא ? :). התהליך שאת מתארת הוא נהדר. כמו שכתבתי כאן אין ספור פעמים (כדאי לעשות חיפוש תחת המילה גמילה,יש הכל על כל השלבים) - גמילה היא תהליך ותפקידו של ההורה הוא להתאים את עצמו לקצב של הילד. אין צורך שאת "תעבירי" אותה לשלב הבא. תני לה להכיר את הסיר,קצת לשחק בו,להתנסות והיא תחליט מתי הגיע השלב הבא. תפקידך הוא ללוות אותה,קצת לעודד וקצת לחזק. לא יותר. בהצלחה, מור

צהריים טובים, נכתב כאן המון על כ ל שלבי הגמילה ולכן אתמצת את התשובה (את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום תחת המילה גמילה ולמצא את כל התשובות). מוכנות לגמילה אינה עניין פיזי אלא רגשי. גמילה צריכה להגיע מהילד ולא מההורה/גננת והוא זה שקובע את הקצב. תפקיד ההורה הוא לעודד (בעדינות),לתמוך ולחזק (מבלי לצאת מפרופורציה). במקרה שלכם,לא כתבת מדוע התחלתם בגמילה דווקא עכשיו ומי יזם. יתכן שזה לא ביוזמת הילד ולכן הוא עדיין לא מוכן ומכאן הקשיים עליהם את מדברת. אם תחליטי שהילד אכן מוכן ואת ממשיכה עם הגמילה אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק - גמילה מטיטול. תמצאי תשובות לגבי הקקי. ולגבי הגן - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/38/xFT/17802/xFP/17993 אך כאמור,כדאי לעצור ולבדוק קצת יותר לעומק האם הוא אכן מוכן ר ג ש י ת (אין לזה שום קשר לגיל/לגן וכו'). בהצלחה, מור

שלום, בננו בן חמש, לפני שבועיים הייתה לו עצירות כתוצאה ממנה הייתה לו יציאה קשה ובעקבותיה פצע קטן בפי הטבעת. מאותו יום הילד מתנגד בתוקף להכנס לשירותים על מנת לעשות קקי (המדובר בילד שיצא סדיר יום יום) ונכנס רק לאחר 4-5 ימים וגם לאחר מאמצים גדולים של שכנוע מצדנו ולאחר הכנסת נר לילדים להקלת היציאה. עיקר הבעיה איתה אנו מתמודדים היא הפחד הגדול של הילד מפני הכאב (איננו בטוחים אם עדיין יש כאב) בעת שהוא עושה קקי. אנו מנסים לאלץ אותו להכנס לשירותים בכוח, אך זו מלחמה קשה שלא ממש מביאה לתוצאה הרצויה. הטיפול אותו הוא מקבל ברמה הרפואית מורכב ממתן כפית "אלצירות" ומריחת פרוקטו-גליבנול" בימים הראשונים לטיפול בפצע הקטן. נשמח לרעיונות כיצד לשכנע הילד לחזור ולהשתמש בשירותים כמו פעם. תודה.

ירון ירון ירון . אי אפשר להכריח ילד לישון ! אי אפשר להכריח ילד לאכול ! אי אפשר להכריח ילד לעשות את צרכיו ! גם אותך אי אפשר להכריח לעשות את שלושת הפעולות המוזכרות הללו. נכון ??? כמובן שהוא ייפחד מהכאב כמובן שהוא ינסה בכל דרך להמנע מכזה כאב . מי אוהב שכואב לו ??? תשאל כל מבוגר שסובל או סבל אי פעם מטחורים 1 - אם הוא לא מטפס על הקירות בזמן התקפה.. 2 - כמה פעמים הוא צורח אופרות שלמות בזמן ישיבה על האסלה... אם לפחד מהכאב בפי הטבעת מתווסף גם הפחד מאמא/אבא - אז התוצאה הפוכה לגמרי מהרצוי. אז מגיעים שוב למצב של עצירות ושוב פציעה ושוב חוזר כל הסיפור על עצמו. עצה רפואית אין לי , חוץ מאשר עצות סבתא : - לשתות הרבה , הרבה מאד אפילו - באגף מרככי היציאות טבעיים - הסלק עומד בראש. יש גם יוגורט "אקטיויה" של דנונה/שטראוס שמחולל נפלאות . - והכי חשוב, לא להגיע למלחמות שאי אפשרות לנצח בהן.

צהריים טובים, אכן חויה מאוד לא נעימה לילד קטן. מה עושים ? אני מאוד לא אוהבת נרות (יש בזה משהו מאוד כוחני ). ביחוד שאני מכירה לא מעט תכשירים שעושים בדיוק אותה הפעולה (ולעיתים אפילו טוב יותר). אני במקרים כאלה (כאמא,כמובן !) נהגתי לתת פראפין (להתייעץ עם הרוקח בבית המרקחת). היתרון הוא שמערבבים את זה בשתיה/אוכל ואז הילד לא יודע. מדוע חשוב במקרה כזה שהילד לא ידע ? זה בעצם מובילך לנק' הבאה - אל תדברו על הנושא,אל תשכנעו,אל תכריחו. תנו סירופ שעוזר וחכו לתגובת הילד. ז"א,מעכשיו הנושא כאילו לא קיים. ברגע שיש הרבה עניין סביב הנושא זה עלול להוביל להרבה יותר פחדים,לחץ,מאבקי כוחות וכדאי להמנע מכל אלה. בהצלחה, מור

יש לי שני בנים (3,7) בעוד כשלושה חודשים אנחנו מתכננים לעבור דירה. בני הבכור שואל המון שאלות בעניין. אנחנו אומרים לו שהוא צריך לסמוך עלינו שנקבל את ההחלטות הכי טובות עבורו. מתי נכון לספר ומה בדיוק לומר? האם נכון לסוע יחד איתו ולהראות לו? חשוב לקחת בחשבון שכיום אנחנו גרים בסמוך לסבא ולסבתא (בית מול) ונראה שהמעבר לא יהיה פשוט....

רוני ידידי , הדבר הטוב ביותר שאנחנו עשינו במעבר לדירה החדשה היה לקחת את הילדים (בגילאי 7 , 5 ותאומים בני 3 ולהראות להם את הדירה, להכיר להם את השכונה, ולחפש יחד מגרשי משחקים , הכי כייף היה להם לבחור לבד את הצבע לקירות לחדרים שלהם. ולכולם נתנו הזדמנות לעזור בצביעה ובתהליך השיפוץ והמעבר כולו. הקשר והשייכות שלהם למיקום החדש גברו וקשיי המעבר והקליטה מחדש היו מזעריים. עדיף בעיניי מאשר לנתק ילד מהמקום שלו ולהפיל אותו אל מקום זר שהוכן עבורו בכל מקרה , מזל טוב לדירה החדשה והרבה הצלחה לכולכם.

צהריים טובים, בהחלט מסכימה עם העצה של בוב הבנאי :). באפן כללי כדאי להשתדל להפוך דברים לחויה למן הפנינג. זה עוזר לילדים להתמודד עם הדברים. בהצלחה, מור

שלום בני בן שלוש ושלושה חודשים בגיל שנתיים הכנסתי אותו לגן בגלל שהייתי בהריון וגם כי הוא היה נזקק לחברה מאוד מאוד חברותי כל בוקר היה הולך ללא התלהבות ובד"כ היה עושה סצינות בבית אך כשהיה מגיע כבר היה משתלב מאוד יפה עשיתי מערבים לגן בגינה נראה סביר הוא היה רק עד 12.30 בגן ובצהריים חוזר אלי הביתה לאחרונה האהבה שלו אלי גדלה אם נגדיר את זה ככה והוא צריך אותי לידו כל הזמן הוא קיבל מאוד יפה את אחותו החדשה היום כבר 8 חודשים והם חברים טובים הוצאתי אותו השבוע מהגן בגלל חוסר ההתלהבות שלו ובספטמבר הוא יהייה בגן עירייה מה שאומר שארבעה חודשים אני מעסיקה אותו שאלתי האם אני פוגעת בו בהפסקה הארוכה הזו האם אני יוצרת אצלו בלבול האם זה נכון לעשות זאת בבית הוא לא סובל יש לי לו"ז מסודר בשבילו ויחסית די הרבה עיסוקים אני לא אמא שמתעסקת הרבה בענייני הבית יותר בהפעלתם ופינוקם הסביבה אומרת לי שאני גורמת לו אבל אני מבולבלת וכבר לא יודעת מה טוב בשבילו אשמח אם תוכלי לענות לי על כל השאלות האלה תודה מראש לימור

צהריים טובים, באפן כללי בגידול ילדים,רצוי לשמור על עיקביות ושגרה פחות או יותר קבועה. בהחלט לא מומלץ להוציא ילד בגילו מהגן ל 4 חוד' (אלא אם קרה משהו דרסטי שדורש התערבות קיצונית). בדר"כ,תגובות קיצוניות כאלה ואחרות מגיעות מקושי/צורך שהתעורר אצל ההורה ולאו דווקא אצל הילד. במקרה שאת מתארת אני לא כ"כ מצליחה להבין מה היה הטריגר שהוביל להוצאתו מהגן. געגוע לאמא זו לא סיבה מספקת. מור.

שלום,אחותי בת 13 ,גרה לבד עם אמי .בימים האחרונים גילה אחי כשבא לביקור שאחותי מנהלת שיחות באינטרנט עם בחור בסביבות גיל 18 (לפני צבא כנראה),שיחות עם תוכן מיני.לפי מלל השיחות אחותי אמרה לו שהיא בת 14 ואף שלחה תמונה שלה אליו וקיבלה תמונה ממנו.המדאיג הוא שהיא יודעת שהיא עושה דבר אסור ומנהלת איתו שיחות כשאמי לא בסביבה הם רוצים להפגש והיא אמרה לו שהיא מחכה להזדמנות טובה .אני חייבת לציין שהיא מאוד מאוד מופנמת ,היא לא משתפת אותנו במה שקורה בחייה ומאוד מאוד רגישה ואני מאוד דואגת ולא יודעת איך לדבר איתה בגלל החשש שלי שהיא תיפגע או אול אפילו תפגע בעצמה.אשמח לעזרהבעניין.תודה מראש.

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לשאלה דומה . בנוסף לתשובה שלי,אנא קראי את תשובתה של שרית. יש הגיון רב במה שהיא מציעה. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/39/xFT/9171/xFP/9342

הי. שאלתי שאלה דומה לפני מס חודשים וזה לא התממש וכעת התינוק גדול יותר (שנה ו3 חודשים.)ואינני יודעת כיצד לנהוג. אני מעונינת לנסוע לחופשה לשלושה ימים. בני ישאר עם בעלי ועם חמותי. הילד הוא לא ילד של אמא. הוא לא נצמד רק אליי והוא קשור מאוד גם לשניהם. האם הנסיעה שלי תגרום לו "לשכוח" אותי? גם ככה הוא לא בהיסטריה עליי, ואני מפחדת שכשאחזור הוא בכלל לא ירצה אותי אלא רק אותם. האם ניתן לבצע איזושהיא פעולת תגמול? נאמר שכאחזור אבלה רק איתו מס ימים ברציפות? או להמשיך כרגיל...אני ממש חוששת מזה. אנא עיזרו לי...

צהריים טובים, לגבי ההתלבטות אם לנסוע או לא,אני מוסיפה לינק שלהערכתי יעזור. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6807/xFP/6912 לגבי הפיצוי /פעולת תגמול - אני באפן כללי נגד "פעולות תגמול". בדר"כ,כשהורה משדר לילד שהוא שלם עם ההחלטה שלו,הרבה יותר קל להתמודד מאשר כשההורה מעביר פקפוק/חרטות/פיצוי וכו'. לא משנה מה תחליטי,עשי זאת מתוך שלמות ושדרי זאת לילד. סה"כ,אני לא חושבת שקורה שום אסון מפרידה לשלושה ימים. בהצלחה, מור

זה נושא רגיש ואבקש הבנה.. אמי בד"כ מתנהגת כרגיל אבל לעיתים רחוקות יש לה התקפי זעם נוראים בהם היא מדברת ללא הגיון ,מוציאה עלי תסכולים ועצבים ומתעללת בי נפשית לפי דעתי, זה מתחיל בויכוח פשוט ביותר ונגמר בהתקף זעם של ממש, זה גורם לי למצוקה אפילו אם זה קורה לעיתים רחוקות, אני מרגיש לבד ומאוד מתבייש בנושא, אבל זה פוגע בי מאוד וגורם לי לרגשי נחיתות, אני לא ילד קטן(נער לא מעל 18) אבל זה עדיין פוגע בי וגורם לי לפחד וללחץ, בד"כ המצב נורמאלי אבל לדעתי זה לא בסדר אפילו מדי פעם וגורם לי לירידה בבטחון העצמי, אני לא עושה שום מעשה שמצדיק התנהגות שכזו, ואין לי נטיה לנפח דברים מעבר לפרופורציה אני מספר בדיוק את המתרחש ,האם עלי לפנות לייעוץ כלשהו?

צהריים טובים, כמובן שהמצב האופטימלי הוא לשבת בשקט ורוגע עם אמא ולדבר על הדברים,להסביר עד כמה זה מלחיץ ומשפיל. השאלה היא עד כמה זה מציאותי ? האם תצליחו לנהל שיחה כזו והאם יהיו לה תוצאות רצויות ? במידה שלדעתך זה אפשרי,צא לדרך. במידה שאתה מאמין שאימך לא תקבל את זה יפה,תצטרך להחליט עם עצמך עד כמה אתה מוכן להשקיע בנסיון לשנות את המצב. אם תחליט שזה מה שאתה רוצה,כדאי לעשות זאת בלווי איש מקצוע. אני לא יודעת עד כמה אתה מסוגל לממן שיחות עם איש מקצוע,לכן כרגע הדבר הזמין ביותר היא יועצת ביה"ס. אפשר להוועץ בה ולבקש את עזרתה. בהצלחה, מור

שלום רב, קיבלנו נסיעה לרומא למשך 5 ימים במסגרת טיול מאורגן.יש לנו ילד בן שנתיים שקשור אלינו מאוד ואנו מתלבטים מה הכי נכון לעשות ובעיקר מה הכי נכון לילד. האופציות שעומדות בפנינו הן: לקחת את הילד איתנו או שהסבתא תישאר איתו בבית שלנו וכך יוכל ללכת לגן כל יום. מצד אחד נראה לנו שיהיה קשה מאוד לילד להיפרד מאיתנו לתקופה יחסית ארוכה. עד היום כאשר השארנו אותו בערב עם הסבתא כשהגיע שעת השינה הוא ביקש את אמא ולפעמים חיכה עד שנגיע.חשוב לציין שהילד רגיל לישון איתנו. מצד שני מכיוון שמדובר בטיול מאורגן עם סיורים רבים אנו מתלבטים אם סוג כזה שלטיול נכון לילד. בנוסף צירוף הילד לטיול כרוכה בהוצאה כספית יחסית גדולה עבורנו (אם כי נעמוד בזה אם זה לטובת הילד). אשמח לקבל תגובות בנושא גל

דעה אישית על סמך נסיון וכעת מנקודת מבט בגיל של סבתא : לגבי הילד - זה תלוי באופי של הילד, ואם הוא רגיש ורגיל לישון עמכם, כפי שאת כותבת, אז אולי תהיה בעיה., והשאלה איך תוכל הסבתא להתמודד.. אינני יודעת מה גילה של הסבתא ומצב בריאותה, אך לא הייתי משאירה ילד בן שנתיים עם סבתא בלבד במשך 5 ימים, אלא חשוב שיהיה מישהו נוסף בתמונה - סבא או אח/אחות.. האם לקחת אותו לטיול? - לא כל טיול מתאים לילד בן שנתיים, לכן קשה להביע דעה. זו דעה אישית שלי, לא מקצועית...

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק להתלבטות דומה שהובאה לכאן בעבר. לגבי לקחת את הילד - אני לא בעד. אם ישארו שאלות,אענה בשמחה. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6807/xFP/6912

יש לי בת בת שלוש וארבעה חודשים ובן בן שנתיים. יצאנו לשנה וחצי של שליחות בארה"ב. אחי מתחתן בארץ ואני רוצה לטוס לחתונה. בגלל המחיר הגבוה לא נוכל לנסוע עם כל המשפחה ואנו מתלבטים האם כדאי להשאיר את שני הילדים ביחד עם האב או האם כדאי לקחת את ביתי בת השלוש יחד איתי. במידה ואני לוקחת את הבת איתי האם הדבר יכול לגרום לנזק (חרדת נטישה לבני). מה הייתם מייעצים לעשות: א. לנסוע עם בתי לבד. ב. להשאיר את שני הילדים עם האב. משך הנסיעה הוא שבוע. ויש לציין שהילדים קשורים אלי מאוד. תודה מראש מיטל וגל.

צהריים טובים, אני לא רואה שום הבדל קריטי בין זה שתסעי לבד לבין זה שתקחי את בתך. אני מוסיפה לינק בנושא - נסיעה,מקווה שתמצאי בו משהו שיעזור. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6807/xFP/6912 בהצלחה ומז"ט, מור

למור שלום רב יש לי בן מקסים בן שנתיים ותשע ילד שמח פעיל עם שמחת חיים מדבר יפה עושה הכל הבעיה היא כזאת יש לו כל מיני פחדים לדוגמא יש לו פחד מהתכנית ארץ נהדרת אז כבר למדנו שאיך שזה מתחיל אנחנו מעבירים את התכנית. היה קטע שעד שתפסנו שזה מזה הוא ראה את התכנית והגיב לא טוב כלומר הוא הקיא פעמים מזה או לדוגמא אתמול היינו בערב אצל חמותי והם שכחו להעביר והיינו במטבח הוא רק שמע את הפזמון של התכנית ויש התכנס בעצמו ואמר הביתה הביתה אז הם הלכו להעביר והרגעתי אותו ואמרתי לו שהתכנית נגמרה וזהו אין תכנית אז הוא לא רצה לבוא לסלון אז ניסיתי לדובב אותו ובסוף הוא בא כמו כן גם הראתי לו שזה רק דמויות רגילות שמחופשות וזה לא מפחיד הוא לא רוצה בשופ פנים ואופן אז אני לא רוצה לגרום לו לפחד מיותר לכן אני כל פעם או הולכת איתו לחדר אחר או מעבירה האם אני נוהגת בסדר ומה אפשר לעשות עם זה האם הפחדים זה שלב בחיים שעובר . דבר שני הוא דווקא ילד חברותי מאוד אבל שאנחנו הולכים בחברה אז הוא פעם משחק עם החברים וגם מעדיף לשחק לבד האם זה בסדר אודה מאוד לתשובות שלך יום נעים

צהריים טובים, מכיוון שנשאלו כאן בעבר הרבה שאלות בנושא,אני מוסיפה כמה לינקים. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. לגבי המשחק - אין שום בעיה עם זה שלפעמים ילד מעדיף לשחק לבד. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/39/xFT/5581/xFP/5581 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/8533/xFP/8685 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/7122/xFP/7275 בהצלחה, מור

מור שלום, בתי בת שנתיים ועשרה חודשים החלה לקום בלילות השבוע האחרון באישון לילה כשהיא צורחת מבכי וזועקת שיש לה נמלים ו/או ציפור על הגב. אני כמובן נגשת אליה ומרגיעה אותה שהסרתי את החיות מגבה והיא יכולה עתה לחזור לישון וכך היא נרגעת ושבה לישון. שמתי לב שהיא נורא חוששת מחיות גם במהלך היום, כך למשל היא חושבת שכלבים אוכלים אנשים ונלחצת מאוד כאשר היא רואה כלב אפילו הקטן ביותר. שאלתי את הגננת האם היתה לה תקרית לא נעימה עם כלב שהרי היא מתחנכת בקיבוץ ששם כידוע בעלי חיים חיים עם הילדים והיא אמרה שלא. אפיתו למראה נמלים היא נתקפת חרדה. זחלים למשל היא מסרבת להחזיק, בזמן שחבריה לפעוטון עושים זאת במסגרת המפגשים היומיים בהם מדברים על גלגולו של הפרפר. שאלתי היא כיצד אפשר לעזור לה להתמודד עם הפחדים הן ביום והן בלילה. ברור לי שלומר לה "אין מה לפחד" וכו' זה לא מועיל מכיוון שהרציונל שלה מנוטרל בעניין הזה - אם כן מה ניתן לומר וכיצד לעזור. אני אציין שכשהיא איתי והיא חוששת מכלב שעובר לידינו למשל אני לא מכריחה אותה להתקרב ולא מתעקשת אני מרימה אותה על הידיים לבקשתה, ונותנת לה דוגמא אישית, אני מלטפת את הכלב ומדברת אליו כמה שהוא נחמד וידידותי ולא מזיק וכו'. אודה לך על העיצה וההכוונה.

צהריים טובים, אני מוסיפה קישור לתשובה בנושא.אם ישארו שאלות,אשמח לענות. דרך אגב,אפשר להתחיל עוד צעד לפני מה שכתוב בלינק - חיות מפרווה,שוב - ללא ליווי מילולי לעניין. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/39/xFT/15614/xFP/15817 בהצלחה, מור

חג שמח לכולם. אבקש לקבל רעיונות לגבי אופן התנהגות בעתיד במקרה הנ"ל . אני נשוי פעם שניה ויש לי בן מהנשואים הקודמים שנשוי ולו 2 ילדים אשר גרים באזור חדרה ואני גר באזור גבעת אולגה כך שיחסית אנחנו נפגשים ורואים אותם ואת הילדים , ס"ה היחסים מצויינים בינינו לבין בני +אשתו + הנכדים + גרשותי שנשואה פעם שנייה ולה עוד 2 ילדים . הבעיה היא שההורים של כלתי גרים יחד איתם ז"א בית צמוד על אותו שטח שהם נתנו להם לבנות ולצערי כנראה שלהורים שלה יש משקעים מהעבר כלפי ומתנהגים אלי בצורה מוזרה עד כדי כך שהם החליטו בערב יום העצמאות להזמין אורחים לחגוג וזו זכותם את מי להזמין אבל על מנת להכעיס הם הזמינו רק את גרושתי ובעלה בלבד בטענה שאני לא רצוי שם . גרושתי ובעלה וכל הכבוד להם החליטו לא להיות שותפים במסיבה אצל הורי הכלה בטענה שהם היו צריכים להזמין גם אותי ואת משפחתי החדשה מאחר ותמיד אנחנו כולם ביחד (שוב אני מדגיש היחסים ביני ובין גרושתי ובעלה מצויינים וזה משודר כך לילדים) גרושתי ובעלה החליטו לחגוג איתנן יחד , בני כעס מאוד על אשתו וכמובן על חמתו אבל נמצא במצב מאוד לא נעים . אני ואישתי ממש לא מבינים את ההתנהגות של הורי כלתי לא ברור לנו מהיכן המשקעים שיש להם ומדוע הם מתנהגים כך למרות שהבת ביקשה מהם להזמין גם אותנו הם התעקשו לא , כנראה שהמרצע יצא מהשק ואנחנו מגלים את הצביעות שלהם. אחרת אנחנו לא מבינים את הנשיקות והחיבוקים כאשר אנחנו מגיעים לבני לביקור . אני וגם גרושתי כשמסתכלים אחורנית עולים לנו כל מיני מצבי התנהגות שלהם של "חוסר התייחסות" , אנטיפטיות" לפעמים לא אומרים שלום , תחושה שהם מאוד רגישים לכל מילה שאומרים , אם יש ביקורת או דעה אחרת משלהם זו בעיה קשה לסובבים , הם טוענים שהם תמיד צודקים וכל מיני תופעות כאלה , כל זה מהסיפורים של בני וכן מתחושות והרגשות שלנו . הבעיה היא שהם גרים צמוד אליהם וזו בתם היחידה , הורי אשתי הם בסביבות גיל 50 מלומדים ועובדים שניהם . מה דעתכם חברי הפורום מה עלינו לעשות ? וכיצד עלינו להתנהג? האם לפתוח בהזדמנות שיחה איתם ולברר מה שוכב להם בבטן (כי זה יכול לגרום גם לפיצוץ|) האם לחגוג אצל בני ולעמוד על כך שהם לא יוזמנו מה שלא נראה לי מעשי . האם לשוחח על כך עם כלתי. האם להפסיק לבוא אליהם . האם לא להתיחס אליהם כשאנחנו שם . האם להזמין אלינו ולהזמין רק את האמא או רק את האבא בצורה הפגנתית . תודה

שלום לירון. לפי הסיפור,מתקבלת התחושה שהאידיליה שתיארת עלולה להתקלקל במידה והנושא יעלה לשיחה פתוחה ("יכול לגרום גם לפיצוץ"). חשש אמיתי , ובד"כ חבל להגיע לפיצוץ. 4 מתוך ההשערות בסוף ההודעה שליליות (חוץ מהאופציה לשוחח על כך עם כלתך) לעניות דעתי-ואני מדגישה עניות דעתי .. הפסקת היחסים , מחוות הפגנתיות וכל משחקי הכח מיותרים וחסרי תועלת , נהפוך הוא - הנזק עלול להיות עצום לכל המשפחה לענפיה. האם יש אפשרות לחגוג אצל בנך ולהזמין את כווווווולם ? ללא יוצא מן הכלל ? אולי אפשר בצורה רגועה נקטה ונינוחה להעביר את המסר "לנו טוב במצב הנוכחי,נשמח מאד אם תהיו ותשארו חלק מהמשפחה במתכונתה זו" בלי להכנס להאשמות הדדיות כגון : מי לא אמר למי מתי ואיפה "שלום" !!!! ולא לשכוח שכלתך ובנך - שניהם- נמצאים במצב הקשה ביותר. באם יועמדו במצב של בחירה בין הוריה להוריו... ואני אפילו לא מסיימת את המשפט. מאחלת לך ולכל משפחתך יום עצמאות מהנה .

צהריים טובים, אמנם השאלה היא לא ממש מנושאי הפורום הרגילים,אבל כתבתי תשובה ארוכה ומחקתי אותה. כדאי לשאול בפורום טיפול משפ'. התשובה היחידה שלי יש כרגע היא - תחליט מה יותר חשוב לך - היחסים עם בנך וכלתך/להיות מרכז הענינים/לא לצאת "פראייר" ולהראות להורים של כלתך שאלייך לא מתנהגים כך/להתחיל בהתחשבנויות .... אני חושבת שברור שעמדתי היא - היחסים שלך עם בנך וכלתך ולכן אני הייתי שומרת על יחסים קרירים וקורקטיים עם הוריה ובזה מסיימת את העניין. בהצלחה בכל דרך שתבחר, מור

שלום, ביתי בת 3 ושמונה חודשים . הבעיה עם אהאחיינית שלי אשר גולה ממנה בחודש. זו , בכל פעם שאנו נפגשות (בערך בין פעם לפעמיים בשבוע) מתנהגת מאד לא יפה לביתי (בלשון המעטה). היא צועקת עליה , חוטפת לה צעצועים מהיד , מכתיבה לה , איך ומה לאכול, מרביצה לה , דוחפת אותה, בקיצור ילדה מאד שתלטנית , בעלת ביטחון עצמי גבוה ודומיננטית. ביתי לעומת זאת , ילדה שקטה , עדינה, ביישנית , מעט סגורה (יש לציין שביתי מסתדרת יפה מאד עם ילדים "שווי ערך" אליה).בכל פעם שמצטרף ילד "שלישי" היא אינה מאפשרת לביתי להצטרף אליהם , ביתי מרגישה דחוייה , רואים זאת על פניה , וליבי נשבר בסתר בכל פעם מחדש !!! יש לציין כי אחייניתי נולדה עם כפית של זהב בפה, כלומר , לא חסר לה ד-ב-ר. כל מה שהיא רוצה היא מקבלת (דבר שאצלי לא קורה , גם מטעמי חינוך). אם לדוגמא מטיילים בקניון כלשהו יחדיו והיא רוצה שיקנו לה משהו , היא לא מוותרת עד שיקנו לה , ביתי שומדת מהצד (ורוצה גם כן שיקנו לה את אותו דבר) מקבלת תשובה שלילית נחרצת (אם זאת לא בכל דבר.... ), וכידוע , אינני יכולה להתערב בחינוך של אחותי. יתכן מאד שזאת אחת הסיבות שבגללן היא מרגישה עליוניות על ביתי. אני ובעלי מאד מתוסכלים מהעיניין והחלטנו שנצמצם את המפגשים המשותפים למינימום ,(פעם בשבועיים) אך זה לא עוזר, היא ממשיכה להתייחס מאד לא יפה. חשוב לומר , כי אחותי מדברת ומסבירה לביתה אין סוף פעמים ולעיתים אף צועקת ומענישה בכל פעם שהיא מתנהגת לא יפה לביתי , אך ללא הועיל. מה עושים ?????? לא נפגשים ?????? ואם כן , שומרים/משגיחים כל הזמן ובעת הצורך "צועקים" על בת הדודה ???? אנחנו ממש בחוסר אונים. יש לציין , כי הבנות מאד אוהבות אחת את השניה , הן למעשה גדלות יחד מגיל אפס. תודה

בקר טוב, את כותבת שהילדות אוהבות אחת את השניה ואיכשהו עד היום הן הסתדרו. עולה אצלי השאלה - מה בתך מרגישה והאם הרגשתה בהכרח דומה להרגשתך ? לא שחלילה אני אומרת שאת מגזימה,העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו כהורים תופסים את הדברים טיפה אחרת מאשר הילד. אם את מתרשמת שסה"כ לילדות טוב ביחד,בתך לא מרבה להתלונן וכן מבקשת להפגש איתה,אני הייתי מסתפקת בהתערבות מינורית שמטרתה שימת גבול כדי שהדברים לא יצאו מפרופורציה. צריך לזכור שבכל מסגרת שבה נמצאים הילדים יש תמיד ילד קצת יותר שתלטן או יותר מוחצן או יותר אגרסיבי ואנחנו לא יכולים (לצערנו...) ללכת עם הילד לכל מקום ולשמור עליו כל הזמן מפני הילד השתלטן.מרבית הילדים לומדים כיצד להתמודד מול אותו הילד. תפקיד ההורה הוא לשמש כמודלינג (אני מצרפת לינק לתשובה בנושא) וליצור אצל ילדו תחושת ערך עצמי (שאינה קשורה בשום פנים ואופן לכמות המתנות החומריות שמקבלים). נסי לחשוב האם בכך שאת תופסת את ילדתך כ"חלשה" מול בת דודתה,או כקצת "מסכנה" כי היא לא מקבלת הכל כמו בת הדודה ,את תורמת לתחושת הערך העצמי ?. אני בטוחה שיש דברים בהם בתך היא "החזקה" בהשוואה לבת דודתה,נסי לראות את הדברים האלה ושדרי זאת לבתך. ילדים מאוד מושפעים מהצורה בה הוריהם תופסים אותם ואת הסיטואציה. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/39/xFT/1199/xFP/1210

שלום ביתי בת כמעט ארבע.מעולם לא מצצה אצבע. כן לוקחת מוצץ רק כשהולכת לישון בלילה. לאחרונה התחברה עם ילדה מהגן בת 3 אשר מוצצת אצבע , והחלה לחקות אותה במציצות אצבע ממושכות. האם להניח לה או לאסור עליה למצוץ אצבע ? האם להימנע מלהפגישן בשעות אחה"צ ? תודה

בקר טוב, לא כדאי לנסות "לאסור" כי זה יהפוך מהר מאוד למאבק כוחות וזה ממש מיותר. מה שכן,אפשר מדי פעם להביע אי שביעות רצון כשזה קורה (לדוג' אם היא מוצצת אצבע ואז רוצה לתת לך יד אפשר להגיד - זה לא כ"כ נעים לי לתת לך ככה יד) וכשהיא לא מוצצת מאוד לחזק. אני מעריכה שככל שפחות תתייחסי לעניין,זה יחלוף מהר יותר. בהצלחה, מור

מור היקרה! ראשית, תודה על תשובתך המפורטת מ 30.4.06. רציתי להוסיף מספר פרטים שאולי יבהירו את התמונה. בגן יש שלושה חוגים: טבע, ג'ימבורי, וריתמוסיקה. לפני שהכנסתי אותה לגן השתתפנו יחד בחוג טבע, במהלכו הילדה הייתה מרותקת ומאוד נהנתה. בנוגע לשאר החוגים, סיפרו לי כי היא נהנית להתבונן בילדים רוקדים ומתעמלים. למיטב ידיעתי כאשר אין חוגים, הילדים משחקים לבד, אך יש משחקים מגוונים לכל הגילאים. הגננת מספרת לי שכאשר אין פעילות מסודרת לעיתים קרובות מאוד בתי בוכה בכי בלתי פוסק עד שנרדמת. כמעט בכל יום, כאשר אני מגיעה לאסוף אותה, היא נמצאת בעיצומו של בכי אשר נפסק מיד כאשר אני מרימה אותה. אחרי שנרגעת אני מחזירה אותה לשחק על השטיח ואין בכך שום בעיה מבחינתה. ראיתי כי היא מגיבה מאוד יפה לילדים האחרים, ובאופן כללי מאוד אוהבת ילדים. בגן יש מעט ילדים וכולם עושים רושם של ילדים טובים ורגועים. אני מגיעה מוקדם לגן בשעות שאחרי הצהריים, ומדי פעם נשארת שם עם בתי זמן מה, כך שאני מקבלת רושם כללי על התנהגות המטפלת, שלא נראית בעייתית כלל. להפך, התרשמתי שהיא בחורה נעימת מזג ורגועה מאוד. אולי כעת תוכלי לעזור לי לגלות את מקור הבעיה? תודה רבה, לילי

שלום בני בן 5.5 בן יחיד אני בהריון מתקדם, לאחרונה בוכה הברה מכל שטות, ובבוקר אומר שהוא לא מרגיש טוב , בדקתי עם הגננת והיא אמרה שהכל בסדר בגן שאלתי את בני אם יש משהו שמציק לו בגן והוא אמר שלא. הוא כבר שבוע קם ולא רוצה ללכת לגן (אבל הולך), אין שינוי משמעותי בחיינו למרות הריוני הכל נשאר אותו דבר, אני מדי פעם מספרת לו על התינוק ומה יהיה שיהיה תינוק , כיצד בתור הורה אפשר לדעת אם הילד סתם מתפנק או שבאמת עובר עליו משהו? תודה

בקר טוב, את כותבת - "אין שינוי משמעותי בחיינו למרות..". אז זהו,שהריון של אמא הוא שינוי מאוד משמעותי עבור ילד בן 5. אני ממליצה לקרא את "אח חדש" ב"שאלות ותשובות" משמאל (את התשובה המתייחסת להכנה ללידה) ואת הקישורים המצורפים. בנוסף,כדאי לפנות קצת יותר,מאשר בדר"כ, זמן בשבילו. בזמן הזה לתת להתפנק,"להיות קטן" וכו' ואילו בזמנים בהם ההתפנקות לא מתאימה,לשים גבול (לדוג' בבקר לפני הגן). http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/17771/xFP/17908 בהצלחה, מור

קראתי את תשובתך לחני ואת אומרת לה ואני מצטטת: "אם היית פונה מיד כשזה מתחיל, המצב הוא הרבה יותר קל ואז יש לי כל מיני רעיונות...) " אז אני פניתי אלייך בהתחלה וצר לי שאינך יכולה להתייחס לפנייתי באופן אישי. זה אינו אותו מקרה וזהו גם לא אותו הגיל. אודה לך אם תוכלי להפנות אותי למישהו שיכול לעזור כי אני מרגישה חסרת אונים. אלה

למרות שהודעתך מאוד לא נעימה לי ויש לי תחושה ממנה כאילו את מרגישה שהבטחתי לך משהו ולא עמדתי בו,אני אנסה להביא את החלקים הרלבנטיים מאותה תשובה אליה הפניתי (ועניין הגיל פה לא רלבנטי. דרך אגב,אם כן היית עושה חיפוש בפורום היית מוצאת שזוהי גם המלצה לגילאים של בתך ומקרים שדיווחו שזה עבד). ".אתם לא יוזמים שום שיחה /מעשה.. שכולל בתוכו את המילה קקי (גם לא הצעה לשבת על האסלה אולי יצא קקי) . זה ממש עובר לאחריותה (ממילא בפועל זה רק בשליטתה. היא זאת המחליטה אם להתאפק או לשחרר ומתי, אז תנו לה להרגיש שזה בשליטתה,אל תלחמו בה).אתם כן,שמים לה את החיתול בערב כמו תמיד (אם היא מבקשת אותו במשך היום לסרב בנימוס כי חיתול שמים רק בערב) מבלי להגיד מילה. במשך היום אפשר להציע פעם אחת לשבת על הסיר (יתכן שכדאי שזה יהיה סיר ולא אסלה),בלי להסביר בשביל מה.פשוט לשבת על הסיר. אם היא רוצה, טוב. אם לא, לא. לא משכנעים...." "אפשר לנסות ממש להגיד משהו כמו - תראי חמודה אני מבינה שזה לא כ"כ מצליח לך לעשות בסיר/אסלה. זה ממש לא נורא, לי זה לא משנה. תעשי איפה שנוח לך, אם פעם תרצי לעשות בסיר אני בטוחה שתצליחי, אבל את ממש לא חייבת. ובאמת לשדר את זה (אם היא נגשת בשלב כלשהו לסיר לעשות כאילו לא רואים). המטרה היא שזה באמת יעבור לשליטתה." לגבי הפניות למקום שיעזור לך - את יודעת האינטרנט,מקום חופשי וכל אחד מוזמן לפנות להיכן שמתאים לו. דרך אגב,התייחסתי לפנייתך באפן אישי,פשוט זה בלתי אפשרי לענות 30 - 40 תשובות זהות באותו הנושא בדיוק. האמיני לי שאני קוראת בעיון כל שאלה ומפנה רק אם התשובה אכן מתאימה. בהצלחה, מור

אני מצטערת שהרגשת כך. פשוט רציתי לדעת אם פעלתי ועם אני פועלת נכון. אני לא עושה issue מהקקי אנו הולכות כשהיא מבקשת וזה כפי שאמרתי לא מניב תוצאות. אני מתנצלת שנית הילדים כל כך יקרים לנו ואני לא רוצה לטעות. אם אפשר שאלה אחרונה בנושא כשהיא מבקשת ללכת וזה בא ביוזמתה האם "להכריח" אותה לשבת בכל מיני פיתויים? ומה לומר כאשר היא מיד מתרוממת? תודה אלה

אני אמא לתאונים זהים בנות 2 חודשים. כעת אני בחופת לידה אבל בעוד חודש אני חוזרת ללימודים . אני מאד דואגת לבנות שלי בזן העבודה איפה להשאיר אותן ואיך. .. אמא שלי וחמותי מוכנות לעזרה. אבל ידוע לי שלא כדאי להפריד בין תינוקות שהם זהים .. האופציה היחידה שלי היא לשים אחת אצל אמא והשניה אצל חמותי.. וכל אתח כמובן יש לה את דרכה בחינון וגידול תינוקות!! האם כידאי להחליף ביניהן כל שבוע כדי שיתרגלו שתיהן על אותה דרך חיים? או שאני מבלבלת אותן ? מה לעשות עזרו לי בבקשה..........

בקר טוב, כמובן שהיה עדיף שישארו עם מישהי שמסוגלת לטפל בשתיהן. אבל אם זה בלתי אפשרי,שכל אחת תשאר אצל סבתא אחרת ולא ! להחליף כל שבוע. בהצלחה, מור

גלשתי לחפש פתרונות לגזים לתינוקות התאומים שלי בנות חודשים וחצי -ברפואה סינית- ומצאתי כי לשים מיץ גינגר (זנגוויל) לפורמולה או לשתייה-וכתוב שהאנרגיטיקה שלו חמה ולכן הוא לא מומלץ לתינוקות "חום". מה זאת אומרת תינוק חום האם זה קשור לזיעה ? כי יש אחת מהתאומות( היותר שמנה) מזיעה הרבה בכל פעולה כמו יניקה, בכי, אפילו בשינה למרות ששתיהן לובשות אותו דבר.

אני אמא לתאומים בנות 2 בחודשים .אני מניקה וגם נותנת בקבוק מטרנה פרימיום. הבנות שלי תמיד בוכות ואינן שקטות בכלל. ניסיתי הרבה דרכים ואין דרך שעזרה לי הרבה . יש להן בעיית הגזים כמו כל תינוק חדש. בדק אותן רופא ואמר לי שכלום חוץ מגזים. השתמשתי בכל מיני תרופות נגד גזים-ביביזים-סימיקול-גריבווטר....בנוסף לעיסוי\מסאז שעוזר טיפה. אני לא יכולה כך מאד קשה לי...נכון שעוזרים לי אבל רוב הזמן הן בוכות שעות ברצף ...בבקשה עזרו לי תנו לי דרכים שניסיתם וכן עזרו.

בקר טוב, בטח נורא נורא קשה להיות ימים שלמים עם שתי קטנטנות שכל הזמן בוכות... הדבר הנכון ביותר יהיה לפנות לטיפת חלב ולבקש הדרכה ועזרה.אין בזה שום פסול,להפך זה חשוב. אל תציגי רק את נושא הגזים אלא בקשי הדרכה על איך מטפלים/מתמודדים עם תאומים בכלל. לגבי הגזים - כדאי לשאול גם בפורומים של רפואה סינית/אלטרנטיבית,אני יודעת שיש להם גם דרכים די יעילות לזה. אני באפן אישי נתתי לבנותיי תה צמחים (נדמה לי שמיר) של רמדיה שמאוד עזר להן. בהצלחה, מור

כתבה על בכי של תינוקות,אולי כדאי לקרא.

הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים. יש לה 2 אחים ו 2 אחיות. לפני כחודש התחלנו את נושא גמילה מטיטולים לפי הקלטת של חני נחמיאס. כל פעם שהיא עשתה פיפי היא קיבלה פיפי פרס.( לפני הגמילה עצמה הכנתי אותה לנושא הקראתי לה הרבה ספרים כמו "סיר הסירים" ו"לציפי ברח הפיפי" וכו' כמו כן הראנו לה קלטות בנושא) ניסיתי לעניין אותה בנושא שתירצה להיות כמו נפתלי מסיר הסירים וכו'. באופן כללי הפיפי הלך די בקלות היא קיבלה את הרעיון הכללי. בהתחלה כשקלטה את עניין הפרסים היא בעצמה התחילה להגיד "עשיתי פיפי עכשיו תני לי פיפי פרס" לאט לאט פסקו ההפתעות מידי פעם היא מבקשת אז היא מקבלת סוכריה או הפתעה קטנה. מה שהטריד אותי זה שלעיתים כהיא מסיימת את הסוכריה היא (2 דקות אחרי שעשתה פיפי) היא אומרת יש לי עוד פיפי תביא לי עוד סוכריה. לפעמים אני נותנת לה אחרי שכביכול היא עושה לעיתים אני מסבירה לה שכרגע היא עשתה פיפי ונותנת לה סוכריה בלי קשר כי היא אכלה יפה ולפעמים כשהיא מגזימה עם הסוכריות אני אומרת לה שכרגע היא עשתה פיפי ולא צריך לבקש פיפי כדי לאכול סוכריה והיא אכלה כבר מספיק סוכריות ואני לא מרשה יותר (גם אם היא תעשה כמה טיפות של פיפי מאמץ). אבל הבעיה העיקרית זה הקקי. קראתי שאמרת לאמא של הילדה הגדולה יותר שעושה בטיטול חבל שלא פנית אליי בזמן ובכן אני חוששת שהסיפור הולך להיות די דומה אלא, שאני פונה אלייך בזמן. הבת שלי לא עושה קקי בסיר או בשירותים. היא מאוד מתעניינת בנושא הקקי. היא תמיד מבקשת לראות את הטיטול, הגננת אומרת שהיא בודקת את הקקי שהילדים עושים בגן יחד עם זאת היא עוצרת בעצמה ומתאפקת ועושה בטיטול שאני שמה לה בצהריים או בערב. היציאות שלה די רכות לא נראה שהיא סובלת מעצירות. לפני שהורדנו את הטיטול היא נהגה לעשות קקי פעמיים ביום והיום היא מתאפקת ועושה פעם ביום ולעיתים אף פעם ביומיים. נראה שהיא מפחדת. יום אחד כשכבר התחיל לצאת לה היא התחילה לבכות אין לי קקי אין לי קקי. הבת הגדולה שלי שמה אותה בשירותים ופשוט נפלט לה. היא הייתה בהיסטריה כשראתה מה קרה היא בכתה ובקושי הצלחתח להרגיע אותה. מקרה דומה גם קרה בגן. אני מרגישה שיש לה קקי והיא מבקשת ויושבת אך כשהרגע מגיע היא מתחילה ליבב אין לי קקי ועוצרת בעדה. היא בדרל כלל מחכה לטיטול ואז הוא קוראת לי להחליף לה וכמובן להראות לה. אני ממש מפחדת לטעות, אין לי מושג מה עושים ואיך ממשיכים. אנא עיזרי לי לא לטעות בברכה, ותודה מראש. אלה *כל עיצה תתקבל בברכה

ערב טוב, יש כאן שרשור מאוד ארוך וממצה בעניין,את מוזמנת לקרא,זה ב"שאלות ותשובות" משמאל. אותה האם דיווחה כעבור כשבוע שזה עבד בגדול והבעיה חלפה. מה שכן,כמו שחזרתי כאן עשרות פעמים - הגמילה אמורה להיות ביוזמת ובקצב של הילדה. לא מתחילים לגמות כי "זו עונה נוחה",כי "כולם בגן התחילו" וכו'. כשהגמילה נעשית בקצב שמתאים לילד,בדר"כ לא נראה תקיעויות ובעיות. אם תרצי יש המון תשובות בפורום בנושא,אפשר לעשות חיפוש תחת המילה גמילה או טיטול. בהצלחה, מור

בוקר טוב מור, אני מאוד מעריכה את זה שענית לי במהרה. קראתי והבנתי שזה אמור להיות בקצב של הילדה ואכן היא רצתה להיות בלי טיטולים והתלהבה מהתחתונים. כשיש לה קקי היא מריצה אותי לשירותים כל עשר דקות וכאשר מגיע הרגע היא עוצרת בעצמה ואומרת אין לי קקי. אני לא לוחצת עליה, מקראתי הרבה מאמרים בנושא ואינני רוצה לגרום לה "לטראומה" בנושא. כפי שציינתי יש לי 4 ילדים גדולים ועם כולם השיטה שלי עבדה לחלוטין. הצורך לגרום להם לבקש לבד להיות בוגר ולהוריד חיתול נראה לי נכון(מה את אומרת?) אנא אל תפני אותי לפורום של שאלות ותשובות אני לא כל כך מתמצת בענניני המחשב אני קראתי את הכתבה הראשית של הילדה הגדולה שעדיין עושה בטיטול ואני חוששת שלשם מועדות פנינו אם לא אעשה משהו בנדון.

בני בן חמש נעלב כשמספר ילדות בגינה קראו לו בשמות גנאי הוא נלעב ובכה. האם ניתן לטפל בתופעה איך אפשר לחזק אותו שלא ייעלב בקלות?

בקר טוב, א. מותר בהחלט להעלב משמות גנאי וגם לבכות מזה. ב. השאלה היא באיזו תדירות זה מופיע. ג. אם תרצי לקבל כלים לטפל בתופעה כזו או אחרת,תצטרכי לפרט קצת יותר - אופי,התנהגות,דיווח מהגן והקושי אותו את רואה. ד. לינק לתשובות בנושא בטחון עצמי,אולי זה יעזור. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/39/xFT/16125/xFP/16329 בהצלחה, מור

שלום רב. הסיפור שלי קצת מתוסבך ולכן אנסה לפשט אותו כמה שיותר. יש לי ילד מדהים ונבון בן שלוש וחצי. לפני כשנה אביו ואני התגרשנו ואני והילד עברנו לבית שרכשתי. אביו ואני ביחסים מצויינים והוא מתראה איתו ככל שניתן. הבן שלי מטופל ע"י אמא שלי מדי יום. לפני כשבוע וחצי פרץ סכסוך קשה בין הורי לביני והקשר נותק. הילד לא ראה אותם כשבוע וחצי. נוסף על כל השינויים אני חליתי מאוד ויש לי קשיי תפקוד בכל הקשור לחיים. אני יוצאת ונכנסת לבתי חולים, סובלת מכאבים רבים ולא מתפקדת כמו בעבר. לציין שאני עובדת משרה מלאה, לומדת ומגדלת את הבן שלי הכי טוב שאפשר. נותנת לו הכל בחיים תוך ויתורים בחיים שלי. בשבוע וחצי האחרונים הוא לא ישן טוב. הוא מפחד מהחושך (בחיים זה לא קרה). הוא מטייל בבית בלילה ולא מוצא את עצמו. הוא רוצה לישון רק איתי וכל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי. אביו דיבב אותו הבוקר לדבר איתו והילד אמר לו כי הוא מפחד מדברים רעים וכי הוא עצוב כי אמא עצובה. השבוע בגן הוא אמר לגננת שהוא חייב ללכת הביתה לטפל באמא שלו כי היא חולה. אני יודעת שלא התנהלתי כמו שצריך לגבי הרבה דברים. דיברנו על המחלה שלי לידו כי לא חשבנו שהוא יבין מה קורה. הסכסוך בין הורי לביני היה חלקו בנוכחותו... אני לא מחפשת את האשם במצבץ אני כבר מאחורי ההתרחשויות. מה אני יכולה עכשיו לעשות כדי להחזיר את הבן שלי למצב הקודם שלו. ילד שמח, מאושר, מצחיק, פעיל.... אשמח אם יש לך משהו באיזור השרון לסייע לנו. תודה.

ערב טוב, צר לי לשמוע על מה שאת נאלצת לעבור : (. חשוב ביותר לקבל עזרה מקצועית לגבי הילד. הוא חווה יותר מדי דברים וקשה לי להאמין שהוא מסוגל להתמודד איתם לבד. אם תרצי המלצה באזור השרון,את מוזמנת לפנות במייל. [email protected] מור.

ביתי בת 4 ועשרה חודשים. לפני חודשיים היא נגמלה מהמוצץ. לאחרונה החלו אצלה בעיות התנהגות קשות מאוד, שלא היינו רגילים אליהן בעבר. היא אינה מקשיבה לנו ההורים ומנסה כל הזמן להרגיז,כל ניסיונות שעשינו כדי לפתור את הבעיה לא עזרו. האם יכול להיות שהבעיה נובעת מן הגמילה? ובמידה וכן האם כדאי לתת לה את המוצץ בחזרה או שלא כדאי לחזור אחורה?

בקר טוב, מכיוון שאני לא מכירה את הילדה אני לא יכולה לדעת ממה נובעת התנהגותה.אני יכולה להעלות כיוונים למחשבה ותראי אם זה קולע ... האם התחולל איזשהו שינוי אצלכם בזמן האחרון : 1. בבית - מחלה,בעיות כלכליות,מעבר דירה או שיחה על מעבר דירה,הריון או שיחה על הריון מתוכנן,תקופה לחוצה/עצבנות של אחד ההורים וכו'. 2. משפ' מורחבת. 3. בגן - גננת שהתחלפה,שינוי סדר יום... לגבי המוצץ - לא כתבת ביוזמת מי הגמילה. אם לך זה היה מאוד חשוב שהיא תגמל ,סביר ששידרת את זה ויתכן שהיא שת"פ כי ידעה שזה חשוב לך. במקרה כזה,המוטיבציה לגמילה מגיעה ממך ולא ממנה ולכן יתכן מאוד שהיא לא בשלה עדיין. בכל מקרה,אם תרצי שאנסה לעזור יותר ב"מה עושים",תצטרכי לתאר לי את הילדה,את בעיות ההתנהגות ואת תגובתכם להתנהגות. מור

לפני כשבוע התחלתי עם בתי בת שנתיים תהליך של גמילה. זה בא ממנה עם אמירות שהיא לא רוצה טיטול ורוצה תחתונים וכד'. הורדתי לה את הטיטול לגמרי, למעט בשעות השינה (גם צהריים וגם לילה). זה מצליח יחסית מצויין והיא עושה פיפי וקקי בסיר בכל מקום שאנחנו נמצאים (אצל הסבים, בגינה, בבית וכד'). הבעיה היא רק בגן. למרות שיתוף פעולה מעולה מהגננות, היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לעשות פיפי בסיר כשהיא בגן (גם לא כשאני מציעה לה לעשות פיפי, בזמנים שאני שם). היא מתאפקת עד שהיא עושה במכנסיים. בשיתוף עם הגננות, ההחלטה היא כרגע להמשיך ולנסות ולא לשים לה טיטול בזמן שהיא בגן. כמה פרטים שיכולים להיות חשובים: א. כרגע נמצאים בגן בתהליך גמילה כמה ילדים. הגננות מושיבות את כולם על סירים ביחד, כך שיש לה את מי לחקות. ב. מבירור עם הגננות עולה שכאשר היא עושה פיפי תגובתן היא "לא נורא" ו"בפעם הבאה נעשה בסיר". וכששואלים אותה בגן איפה עושים פיפי, היא עונה "בסיר". ג. מעבר לבעיה זו, לא נראה שיש לה בעיה מיוחדת בגן והיא הולכת לשם בכיף. היום ניסיתי להביא לה את הסיר שלה מהבית (חשבנו שאולי זה יעזור כיוון שזה שלה ואף אחד אחר לא יושב עליו), אבל זה לא עזר. מה לעשות?

בקר טוב, האם יתכן שבגן יש קצת יותר התעסקות בנושא מאשר בבית ? ז"א,לוקחים את כל הנגמלים לסיר ומלווים את זה ב - תראו כמה שהם גדולים,מתלהבים מאוד כשילד מצליח,שואלים אותה מס' פעמים אם היא צריכה לסיר,משדלים אותה לנסות,שמים קלטות/ספרים בנושא,מנחמים אותה אם פספסה וכו' ? אם כן,יתכן שזו הסיבה. חלק מאד חשוב בעניין שלשדר לילד שזה באחריותו,זה לא להתעסק יותר מדי בנושא. לא לחיוב ולא לשלילה. אין צורך לעשות מסיבה גדולה כשזה מצליח,לנחם מאוד כשמתפספס,לשדל וכו'. ברגע שהילד מבין שזה עניין כ"כ חשוב,שעכול לגרום לסביבה אושר/דאגה זה מתווסף לזה פן של שליטה ואז יתכנו בין השאר התאפקויות,פספוסים... ממה שאת כותבת ,יתכן שיש בעניין הזה פער בין הבית לגן. דברי עם הגננות על כך שאין צורך לשדל,לנחם וכו' אלא להתייחס לזה באפן קונקרטי,נקודתי וקצר. זה חלק מהחיים,לא משהו מיוחד (רצוי שגם לגבי שאר הנגמלים לא תהיה התייחסות מעל ומעבר,זה יעזור גם לבתך וגם להם). במקביל הגידי לילדה משהו כמו - שמתי לב שבבית את עושה תמיד בסיר וזה נהדר. אני בטוחה שכשתרצי/תחליטי שגם בגן את רוצה לעשות בסיר,תצליחי. ובזה לסיים את השיחות בעניין !!!. היא יודעת איפה אמורים לעשות,יש לה את היכולת (עובדה שבבית היא מצליחה),אין צורך לשאול/להגיד היכן עושים. זאת בעצם העברת האחריות לילדה וזה חלק חשוב בגמילה. בהצלחה ואת מוזמנת לחזור ולעדכן בהמשך, מור

בני בן 5 לא מוכן שיגעו בו בשום דרך אין אפשרות לחבק אותו לנשק אותו להעביר לו יד על השיער, הוא אובחן כילד עים רגישות יתר עשינו כל שנאמר לנו אך ללא הועיל, הוא סובל מחוסר בטחון וביישנות .כשהוא הולך לגן על פניו מבט מודאג יש לו חברה אחת שאיתה הוא משחק והיא זו שמובילה אותו אים מישהו מכה אותו הוא לא מגיב אותה ילדה מודיעה לגננת או היא זו ששומרת עליו אך כשהוא מגיע הביתה הוא משתולל כאילו ילד אחר מה עלי לעשות ? תודה מראש

היי סיגל. קראתי את תיאור המצב שכתבת וחשבתי לרגע שמדובר בבן שלי. :-) ... המנעות ממגע, הילדה השומרת בגן,חוסר הבטחון והביישנות והסוויץ' בבית לילד אחר. מדהים. אבל עברנו את זה... היום האדון הצעיר כבר בן 8 וחצי , עדיין שונא שנוגעים לו בראש אבל טפיחה על הכתף מתקבלת ללא תגובות זועמות ומחאות. אני לא קונה מהר מדי את ה"אבחון" והתווית של "ילד עם רגישות יתר" - יותר מדי מאבחנים ושרלטנים מסתובבים לא קשורים וקל מאד לשייך כל צורת התנהגות לטרנד חדש בשוק. "רגישות יתר" הרי לא היתה מתחלפת בהשתוללות כמו ילד אחר (כפי שציינת) - אבל זו דעתי האישית. עד כאן חלק ראשון, בחלק הבא אספר לך מה אנחנו עשינו ואיך בנינו מגע וקשר. מילת הקסם במקרה הזה היא - לאט לאט, גם שבלול הרי בסופו של דבר - יגיע אל ראש ההר ... במקום לנסות לחבק ולנשק ולגפף, קחו מרחק, לי היה קשה לשבח במילה במקום בחיבוק, אבל התאפקתי (מאד !!!) טפיחה על הכתף ומילה טובה ,הם התחלה טובה . חוץ מזה, הסברתי לאדון הצעיר שקשה לי לא לחבק אותו כי ככה אני יודעת להראות שאני אוהבת. בגובה העיניים ובשפה פשוטה וברורה. - ובלי להפיל עליו את הרגשות שלי כגון,אמא עצובה ,נעלבת וכו' הגענו להסכם ג'נטלמני של 4 נשיקות בשבוע (ביום חמישי) וכאפות ללא הגבלה (HI FIVE ) ולאט לאט (שבלול... זוכרת ?) הטפיחות על הכתף התארכו ולאט לאט גם על שתי הכתפיים ואז אחרי זמן זה כבר נהייה חיבוקון חטוף. וכל פעם קצת וכמובן שמתוך תשומת לב חדה לתגובה מהילד ומתוך כבוד לבקשה שלו לגבי הגוף שלו !!! היום הוא מקבל ממני נשיקות וחיבוקים ללא תרעומת ולפעמים גם אני ממנו ... כייף ! בהצלחה .

איילת תודה על המידע שהעברת לי והטיפים עוד שאלה אליך איך הילד מבחינה חברתית כעט בבית הספר ?והאים יש לך טיפים לתת לי איך לחבר אותו לעוד ילדים בגן? ושוב הרבה הרבה תודה.

שלום מור, אני אמא לילד בן 5.5, ילדה בת 3.5 ותינוק קטן בן 3 חודשים. אחותו האמצעית אוהבת אותו ומקנאה בו במקביל למרות כל תשומת הלב והאהבה שמרעיפים עליה... לפני חודש היא החליטה שהיא תינוקת - אמרתי לה שתמיד היא תהיה תינוקת של אמא, גם שתהיה בת 30... ואנחנו צוחקות. העניין הוא שהיא נכנסה לתפקיד והיא רוצה שאני אקרא לה רק תינוקת.. מוציאה קולות וכו... מה לעשות? לזרום עם זה בהבנה ובקבלה? חוץ מזה, יש לך פתרון פלא למציצת אצבע? תודה, נירית

ערב טוב, כמה הודעות מתחת עניתי לשאלה "צריכה עזרה" אנא קראי אותה. בנוסף,כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את "אח חדש". לגבי מציצת אצבע - כמובן שאין לי פתרון פלא,אבל השאלה שלי היא האם בעבר מצצה מוצץ . אם כן,ביוזמת מי הפסיקה והאם יתכן שזה היה מוקדם מדי ?. מור

בתי בת 8 חודשים, ילדה ראשונה, הכנסתי אותה לגן בו יש 5 ילדים נוספים בגילאים 1-2 שנים. היא נמצאת בגן כבר שבועיים. לדברי הגננות רוב הזמן בוכה. כשיש חוגים או פעילות אינטנסיבית היא דרוכה ומלאת קשב, ודוקא אז יש הפוגה בבכי. לפני כן הייתה אצל מטפלת במשך כחודשיים, אך לקראת סוף התקופה הזו הבחנתי בנסיגה התפתחותית שהתבטאה בהתחמקות מיצירת קשר עין, הפסקת המלמולים, וניתוק מהסביבה באופן כללי. לכן החלטתי להעבירה לגן. שאלתי היא: האם תקופת ההסתגלות למקום חדש יכולה להימשך למעלה משבועיים? האם הבכי, אשר פוסק כאשר אחד ההורה מגיע, מעיד על קשיי היסתגלות למקום החדש או על דבר אחר? ברצוני לציין שכאשר אני או בעלי נמצאים בסביבה, היא תינוקת מאוד חברותית. בתודה מראש על התשובה לילי

ערב טוב, אני לא יודעת מה גרם דווקא לבחירת הגן הזה,אבל פער הגילאים שאת מציינת הוא מאוד גדול. שנה וארבעה בגיל הזה זה המון זמן וקשה לי לתאר איך בגן אחד בוחרים פעילות שמתאימה גם לבן שנתיים וגם לבת שמונה חוד'. סביר שאחד מהם נוכח בפעילות שאינה מתאימה לגילו. את תחליטי מי מהם.... את מתארת הרבה מעברים לילדה כ"כ קטנה - שבועיים אצל מטפלת ואז כניסה לגן חדש,לא מומלץ. לגבי השאלה ממה נובע הבכי - אני ממש לא יכולה לדעת מכאן,ע"פ מה שכתבת. זה יכול להיות כי הגן לא מתאים לה,כי היו לה הרבה שינויים,כי זה עניין של זמן. מכיוון שכאמור היו הרבה שינויים,כרגע הדבר הנכון ביותר 1. הוא לא לפעול באפן אימפולסיבי 2. לשהות איתה בגן כמה ימים ולבדוק מה בדיוק קורה בגן. את יכולה למצא הוראות על עריכת תצפית בגן ב"שאלות ותשובות" בחלק גן. יתכן מאוד שאחרי שתראי את הפעילויות בגן,את מידת השיתוף שלה בפעילות,את יחס הגדולים יותר אליה,את יחס הגננת וכו',תקבלי מענה לחלק משאלותייך. אם תרצי,את מוזמנת להביא את מה שראית ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

מור היקרה! ראשית, תודה על תשובתך המפורטת. רציתי להוסיף מספר פרטים שאולי יבהירו את התמונה. בגן יש שלושה חוגים: טבע, ג'ימבורי, וריתמוסיקה. לפני שהכנסתי אותה לגן השתתפנו יחד בחוג טבע, במהלכו הילדה הייתה מרותקת ומאוד נהנתה. בנוגע לשאר החוגים, סיפרו לי כי היא נהנית להתבונן בילדים רוקדים ומתעמלים. למיטב ידיעתי כאשר אין חוגים, הילדים משחקים לבד, אך יש משחקים מגוונים לכל הגילאים. הגננת מספרת לי שכאשר אין פעילות מסודרת לעיתים קרובות מאוד בתי בוכה בכי בלתי פוסק עד שנרדמת. כמעט בכל יום, כאשר אני מגיעה לאסוף אותה, היא נמצאת בעיצומו של בכי אשר נפסק מיד כאשר אני מרימה אותה. אחרי שנרגעת אני מחזירה אותה לשחק על השטיח ואין בכך שום בעיה מבחינתה. ראיתי כי היא מגיבה מאוד יפה לילדים האחרים, ובאופן כללי מאוד אוהבת ילדים. בגן יש מעט ילדים וכולם עושים רושם של ילדים טובים ורגועים. אני מגיעה מוקדם לגן בשעות שאחרי הצהריים, ומדי פעם נשארת שם עם בתי זמן מה, כך שאני מקבלת רושם כללי על התנהגות המטפלת, שלא נראית בעייתית כלל. להפך, התרשמתי שהיא בחורה נעימת מזג ורגועה מאוד. אולי כעת תוכלי לעזור לי לגלות את מקור הבעיה? תודה רבה, לילי

בתי בת 4.5 מרבה להמציא דברים.כגון: ישנתי עם חיפושית, ראיתי אריה ברחוב, והמצאות נוספות שקשורות למתרחש בגן. האם תופעה זו נורמלית לגילה וקשורה לדמיון פורה או שמא צריך להתייחס לכך ברצינות ולומר לה שעליה לומר את האמת?

ושוב ערב טוב, השאלה היא האם את מתרשמת שהיא יודעת את ההבדל בין מציאות לדמיון או לא. ילדה בת 4 אמורה לדעת לזהות את ההבדל בינהם,אבל מותר לה להמשיך לספר סיפורים דימיוניים. דרך אגב,אצלנו הגן של הקטנה נסע לגן חיות ושם ראו ג'ירפה גבוהה גבוהה עם חדק עד הרצפה.... :). מור

מור שלום, בתנו בת 5, פעם בשבוע בערך מתעוררת באמצע הלילה ובוכה מאוד, אנו מנסים להבין מהיא רוצה, מנסים לשאול אותה: מים, פיפי, קר/חם... והיא לא עונה, זה די מרגיז שהיא לא אומרת למה היא בוכה, הבעיה היא שבעלי מאו מאוד מתרגז וצועק אליה שתגיד למה היא בוכה. אותי זה מרגיז אבל אני מנסה להבינה אולי חלמה חלום, אולי היא לא לגמרי ערה, בבוקר שאני שואלת אותה מדוע היא לא עונה תשובתה : "אמא אני לא זוכרת" או "אמא אני לא מצליחה להגיד" מה את אומרת? איך להרגיע את הבעל? תודה

ערב טוב, אני מניחה שהילדה לא מגיבה לא כדי להרגיז אתכם אלא כי ישנם ילדים שבוכים/צועקים/מדברים/הולכים בלילה מבלי בכלל להתעורר. הם עושים זאת מתוך שינה ולמחרת בבקר הם לא זוכרים. לגבי הלילה - אני לא חושבת שיש טעם לנהל שיחה,לשאול לגבי מים/פיפי.. אלא פשוט ללטף ולעזור לחזור לשינה בשקט. כמה שפחות מילים ועניין,בעיני טוב יותר. לגבי הבעל - אולי אם הוא כ"כ מתעצבן ורק מחמיר את המצב אפשר : 1. להסביר לו שבכעס ועצבים הוא רק גורם לזה להיות מתמשך ומחמיר את המצב ואם בלי הכעס יכולתם להיות חזרה במיטה תוך 2 דק',עכשיו זה אחרי רבע שעה. 2.לתת לו להמשיך לישון ושרק את תקומי,תסגרי בשקט את דלת חדרכם ותגשי לילדה. 3.לתת לו לקרא על הפרעות שינה בילדים.אפשר להתחיל בלינק המצורף http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22 בהצלחה, מור

שלום רב, אני נמצאת בשבוע 36 להריוני השלישי. בתי בת 4.5 מגלה לאחרונה סימני התנהגות שמאוד מדאיגים אותי כגון: בקשה לטיטול, הרטבה בלילה, רצון למוצץ ובקבוק. כיצד עלי להגיב במצב זה ? אנא עזרי לי !

זה אולי איום ונורא לראות את הבת שלך נסוגה במקום להתקדם א ב ל : תני לה . בקבוק ומוצץ וטיטול ודייסה וירקות מעוכים ותפוח מרוסק ולעזור לה להתלבש ויד במדרגות וכל דבר שרק תוכלי להעלות על דעתך . לתת לה להיות תינוקת שוב (במרכאות) ומצד שני - לחזק כל שבב של התנהגות בוגרת המתאימה לגילה. להראות ולתת שפע אהבה ותשומת לב. (יודעת שנורא קשה כרגע , אבל ...) הרי או-טו-טו ייגזל ממנה המיקום והעמדה במשפחה אליהם הייתה רגילה , והיא כנראה מודעת לנושא ומרגישה חוסר ביטחון, חזרה לתינוקות מהווה לגביה חזרה למקום בטוח. ביי.

ערב טוב, סביר להניח שמדובר בתגובה ללחץ אותו היא מרגישה. מה לא לעשות ? 1. לא לשוחח איתה על כמה היא בוגרת/גדולה/אחראית... 2. לא לנהל איתה/בנוכחותה שיחות על התינוק/לידה. 3. לא להבטיח לה שהיא נורא תאהב את התינוק. ז"א,לנסות להרגיע קצת את הנושא. מה לעשות ? 1. לאפשר לה להיות תינוקת עד גבול מסויים - לערסל הרבה (עד כמה שאפשר בחודש 9 :)),להראות משחקים בהן היא שיחקה כשהיתה תינוקת ובמידה שרוצה להרשות לשחק בהם,מדי פעם לזרוק כמה מילים על משהו שהיא היתה תינוקת,לעשות משהו שעשית איתה כשהיתה תינוקת ולהגיד את זה וכו' . 2. לתת לה להביע חששות מהגעת התינוק. 3. במידה שהיא שואלת שאלות בנושא ,המענה אמור להיות נק' ואינפורמטיבי,לא יותר מזה. אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" את - אח חדש. בהצלחה ולידה קלה, מור

הבן השני שלנו בן 10. כאשר הוא משועמם או ועייף, כך נראה לי. מתחיל לבכות או להתבכיין וממרר שנמאס לו מהחים. כאשר אני מציעה לו עיסוקים שהוא בד"כ אוהב, הוא עונה לי שמצידו למות, בפעם הראשונה הגבתי בחלחלה ואפילו ברעדה שעברה בגופי למשמע המילים. בפעם אחרת כאשר אמר זאת כבר עשיתי מזה הומור. בכל הפעמים הדגשתי לו עד כמה אנחנו אוהבים אותו. האם תגובתו נורמלית ואיך עלינו להגיב

ערב טוב, קשה לי להגיד על תגובה - היא לא נורמלית. אז בואי נסכם - זו לא תגובה רווחת (וטוב שכך..). אני לא יכולה לדעת מכאן מה המקור לתגובה ומדוע הוא מתמיד בה (תשומת לב,קשיים רגשיים,כעס עלייך...),אבל כדאי היה לברר את זה . במידה שמדובר בקושי רגשי - לטפל,במידה שמדובר בדרך למשוך את תשומת ליבך - לשים לזה גבול. מה לעשות ? 1. לקבל דיווח על מצבו מביה"ס. 2. להשוות עם מה שקורה בבית. 3. לפנות ליעוץ (יתכן שאפשר לשקול לשוחח עם יועצת ביה"ס,לשיקולך). בהצלחה, מור

מור שלום אנחנו הורים לשלושה ילדים. ביתנו הוא בית חרדי. בננו הבכור בן 16 וחצי, השני בן 13 וחצי והשלישית בת 10. בננו הבכור יצא מן הדת לפני כישיבה, הוא עזב את הישיבה וכרגע הוא לומד בבית ספר תיכון ממלכתע דתי, הוא בכיתה י'. במשך כשנה מתמשך מרד קשה וגדול בבית מצד בננו הבכור נגדנו. המצב לא פשוט, אנו מקבלים אותו, השארנו אותו בביתנו, אולם יש הרבה דברים אותם איננו יכולים לקבל כמו למשל: קיום יחסי המין, הברזות מבית הספר, יציאות עד שעה מאוחרת, לא לקום בבוקר, לא להשקיע בלימודים, להתחצף וכו'. יש לציין שאת כל הדברים הללו הוא עושה, (הוא גם מעשן מגיל 14 כשהיה עוד בישיבה). אנו די אובדי עצות, אפשר לומר שהרמנו ידיים. אנו חוששים לעתידו. לפני כשבוע מצאנו בדיקת הריון אצלו בחדר, בתחילה הוא הכחיש ובסוף אמר שזה שלו של החברה שלו (שגם היא באה מבית חרדי והוריה לא יודעים על מפגשיה עמו), היא נערה בת 14 וזה ממש מלחיץ לחשוב שחלילה היא בהריון. אנו אוהבים אותו מאוד, משתדלים לא להחסיר לו דבר. הוא לבוש יפה, מקבל דמי כיס, כן מבלה עד פעמיים בשבוע וכדומה. יחד עם זאת, הוא לא ממושמע, ונראה כי המרד רק הולך וגובר. אנו פוחדים מהתדרדרות שלו עד למצב בו הוא יעוף מבית הספר או חלילה יסתובב עם חבר'ה מפוקפקים שמעשנים סמים וכו'. מה לעשות?

שיר יקרה, כמה כאב וחוסר אונים עולה מההודעה... הדבר הנכון והחשוב ביותר כרגע הוא לפנות ליעוץ. אני מעריכה שבנך לא יסכים. זה לא משנה. פנו אתם,ההורים לשם קבלת יעוץ כיצד להתמודד ויתכן שבהמשך (כשיראה ש"אכפת לכם") הוא יסכים להגיע. הרבה כוחות ובהצלחה, מור

ביתי בת 4 אוהבת מאוד להקשיב לסיפורים וכך קורה שאני מקריאה לה 2 ספרים כל יום בעבר היא היתה פותחת באופן עצמאי ספרים ולפי התמונות מספרת לעצמה שמתי לב שכבר חצי שנה הפסיקה עם זה ומידי פעם שאלתי אותה אם היא רוצה לספר לי את הספר בשני המקרים שהיא הסכימה שמתי לב שהיא פשוט מדקלמת ממש מילה מילה מהספר ולא מספרת בשפה שלה האם זה מוזר ?האם להעיר לה? 2,בזמן האחרון אינה מוכנה ללכת לישון בזמן והתשובה שלה היא שעוד מעט ושאני לא אכריח אותה אני מסבירה לה שבבוקר צריך להתעורר מוקדם וכל הילדים כבר ישנים והיא מתעקשת לראות טלוזיה או עוד משחק לפעמים אני פשוט הולכת לעיסוקי כי אן לי כח להתווכח פעם הרמתי אותה בכח והיא לא הפסיקה לבכות אך משכנעים אותה אשמח לתשובות תודה

ערב טוב, לגבי הספר - אני לא מוצאת שום דבר חריג. אבל אם חשוב לך שהיא תספר בשפתה ולא תדקלם אולי כדאי לשנות את מה שאת מבקשת ממנה. ז"א,לא לבקש שתספר לך את הסיפור אלא לשאול שאלות ספציפיות. דרך אגב,בעיני אין שום הכרח שילד יספר על סיפור שקרא/הקריאו לו. עצם ההקשבה יש בה המון ובעיני זו המטרה. כמובן שזה נחמד מדי פעם לדבר על ספר שקראנו אבל כשזה הופך להיות על כל ספר,באפן קבוע,זה עלול קצת להציק ולהוציא את הכיף שבקריאת ספר. עוד רעיון - יתכן שהילדה מרגישה (גם אם את לא מתכוונת לכך) שזו בחינה ולכן חשוב לה לדבוק ב"עובדות" ? לגבי השאלה השניה - זה עניין של גבולות וחוקים. אני לא יודעת מה קורה בשאר התחומים לגבי גבולות אבל כדאי לשים לב. מה שכן אפשר לעשות הוא להגיד מראש - יש לך עוד 5 דק' לשחק ואח"כ נכנסים למיטה ולאכוף את זה !. כמו שאת יכולה לקרא ב"שאלות ותשובות",בגבולות מה שחשוב היא מידת האסרטיביות והעקביות שלך. בהצלחה, מור

שלום בני בן שנתיים נמצא במסגרת ביתית של כ- 8 ילדים ( משפחתון) מבחינה התפתחותית הוא מתקדם מאוד לבני גילו הן מבחינת השפה והן מבחינת הבגרות שלו אם אפשר לקרוא לזה כך. הבעייה היא שלאורן הזמן הוא עובר שם משברים מה שכרגע מתבטא בעובדה שהוא כל הזמן צריך תעסוקה לדברי הגננת וברגע שלא מתייחסים איליו או מפעילים אותו הוא מבקש ללכת הבייתה לאורך כל היום בשנת הצהריים הוא אומנם מצטרף לילדים האחרים ונשכב על המזרון אך אז תוקפת אותו מעין עצבות והוא מתחיל לבכות ולחפש את אמא ורוצה הבייתה. כמובן שהוא לא ישן שם את שנת הצהריים אלא מבלה עם הגננת למעלה בסלון בצפיית קלטת . הרגשתי היא שהגן לא מתאים לו ושהוא צריך מסגרת מאתרגרת או טובה יותר אך מצד שני העדויות של הגננת על חוסר העצמאות שלו והצורך התמידי שלו בתעסוקה ובתשומת לב מדאיגים אותי מאוד. מה לעשות? האם להעביר אותו עכשיו לפני סיום השנה לגן אחר? מה גם שהגננת שלו בהריון ובקרוב תחליף אותה מישהי אחרת שלא ממש נראית לי.

שלום רב, לא כ"כ הבנתי למה הכוונה ב "הוא עובר שם משברים ". אילו משברים ? יתכן מאוד שהמשפחתון לא מאתגר אותו (לא ציינת כמה זמן הוא נמצא במשפחתון) . ילד משועמם /לא מאותגר זקוק ליותר תשומת לב ומשדר יותר תלותיות בסביבה מאשר ילד שמעניין לו. כך שיתכן שאותו "צורך תמידי בתעסוקה" נגרם משעמום. גם אם אכן הילד הוא ילד שזקוק ליותר תשומת לב מילד אחר או קצת פחות עצמאי,אין מה להיות מאוד מודאגת.סה"כ,מדובר בילד קטן מאוד ודברים יכולים להשתנות.מה עוד שעודף דאגה לא תורמת כלום :). לגבי השאלה האם להחליף גן - אם הוא אמור לצאת לחופש בחופש הגדול,אין טעם. אבל אם ממילא הוא אמור להיות עד אמצע אוג' בגן ואז שבועיים חופש ולהמשיך באותו גן,אני בהחלט הייתי שוקלת בחיוב את העברתו. צריך לזכור שיש גם יתרונות בלהכנס לגן לא בתחילת השנה - סביר שהוא יהיה הילד החדש היחיד מה שנותן לגננת הרבה יותר פנאי לעזור לו להשתלב מאשר אם יש עוד 15 ילדים חדשים. אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלקים - גיל שנתיים (אולי זה יתן רעיונות איך לעודד עצמאות),בחירת גן. בהצלחה, מור

אני ובעלי רוצים לנסוע לשבועיים לחו"ל. ילדי הישאר עם סבתו, בבית שלנו וימשיך ללכת לגן. בסופי שבוע ידלי יהיה עם דודתו והאחיינים שלו ( אחד בגילו ). אנחנו מתלבטים מאד מה לעשות ומה יהיהו, אם יהיו ההשפעות הפסיכולוגיות עליו. תודה

האמת יהיה לכם קשה וגם לו. אם קשה לוותר לפחות תסבירי לו שאתם נוסעים ולא תהיו במשך שבועיים ,למרות שאת המושג של שבועיים הוא לא יבין תעשי לו לוח מדבקות כל יום צבע עד היום שתגיעו בסוף כל יום הוא יקלף מדבקה זוהי רק דעתי האישית בי

שלום רב, אני מצרפת קישור לתשובה קודמת בנושא. עם זאת,שבועיים הם תקופה ארוכה לילד כ"כ קטן. יש אפשרות אולי לקצר קצת את החופשה ? http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/17/xFT/6807/xFP/6912 אם ישארו שאלות,אשמח לענות. מור

מאז פורסם עניין שפעת העופות בני בן ה-9 לא אוכל ביצים או עוף. למרות נסיונות שכנוע והסברים, אינו מוכן לאכול כל מאכל שיש בו ביצים או עוף בכל צורה שהיא(שניצל, מרקים, חביתות ועוד). ברצוני להוסיף שלילד יש היסטוריה של תזונה לקויה ובעיות באכילה שכן מסרב לאכול בשר מאז היה בן 5. הילד כבר קיבל ברזל ובמעקב בדיקות. כמובן שאינו אוכל דגים. מה ניתן לעשות עם בעיות אכילה?

בקר טוב, את מתארת ילד שבעצם מגיל 5 מחליט מה הוא כן/לא אוכל ונראה שהוא,איך אני אגיד את זה,קצת יותר מדי עצמאי. אני ממליצה במקרה כזה לגשת לאיש מקצוע על מנת שאפשר יהיה לקבל תמונה קצת יותר כוללת ולהדריך אתכם בהתאם. בהצלחה, מור

יש לי בעיה עם בני בכבור. בני בן 6 הוא ילד רגיש מאוד. הוא בוכה על כל "שטות", לא מוכן להפסיד במשחקים, מרבה לריב עם חבריו, מאוד מאוד פוחד מנושא מוות. מבחינה שיכלית הוא ילד נבון מאוד. התחיל לדבר מוקדם, ללכת מוקדם. יודע לקרוא וחשבון לגילו. יש לו אח בן 2.5. שנה הבאה הוא עולה לכיתה א'. אני מאוד חוששת מהקטע החברתי. בגן אין לו הרבה חברים. הוא אומנם מתחבר בקלות, אך בגלל הבכי והוכחנות מאבד אותם מהר. מה לעשות? האם כדאי לפנות לפסיכולוג? אני לא רוצה שפניה לפסיכולוג תשפיע אליו בעתיד (אני יודעת שזה נרשם בתיקו הרפואי). אני ממש ממש זקוקה לעזרה. כרגע הוא נמצא בטרפיה באמצעות מים ואני מחכה לתור לטיפול רגשי בהתפתחות לילד, אך זה לוקח המון זמן.

בקר טוב, כדאי לפגוש איש מקצוע (מי שעובד עם הורים וילדים. לאו דווקא פסיכולוג.גם אני עצמי לא פס') כדי לעשות הערכה מסודרת שלאחריה תקבלו אתם ההורים כלים כיצד לעזור לילד. לגבי תיק רפואי - גם תיק רפואי הוא חסוי,אבל אם העניין מטריד אותך תמיד אפשר לפנות באפן פרטי וזה לא מדווח בשום מקום. זה נשאר בינכם לבין המטפל. כמובן שרצוי לעשות את זה מס' חודשים לפני כיתה א' כדי שיהיה מספיק זמן לשנות לפני המעבר לביה"ס. בהצלחה, מור

בנושא בעל סוטר.

בן זוגי ואני חושבים על גירושים, ויש לנו ילד בן שנה וחצי האם תוכלי להפנות אותי ליועץ/ת שידריך אותנו איך לעשות זאת בצורה האופטימאלית מבחינת הילד.

תקראו גם את התגובות.... http://www.nfc.co.il/replyes/showReply.asp?docId=14924&subjectId=3&id=660150

שלום לך קרן, מאחר ועבר זמן רב מאז בקשתך, תקוותי שכבר מצאת לך מענה. ומעשית, כדאי שהטיפול יהיה ממוקם באזור מגוריכם, כך שתוכלו לעמוד בו. אם עדיין הינך מתלבטת, אנא חזרי. כל טוב, נוחי

מור בשבילך... תודה לך על הכול את פשוט מדהימה ואת נותנת להורים הזדמנות לגדל את ילדם בהבנה ובאמפתיה.... את מופלאה !!! באיזה אזורים בארץ את מקיימת מפגשים של הורים?

תודה רבה על המילים החמות. אבל... אני כולה בנאדם רגיל,בשר ודם. מופלאים יש רק באגדות. גם אני כמו כולכם לפעמים אובדת עצות,לפעמים קצת מרימה את הקול,ולפעמים כ"כ עיפה שנמאס לי מהכל :). לגבי העבודה שלי - מרכז מיתר ממוקם באשדוד. היום אני ממעטת לעשות מפגשי הורים חד פעמיים וקב' לאמהות (עושה,אבל פחות). וכגרע מתרכזת בסדנאות מקסימות של מתן כלים יצירתיים להורים לעבודה עם ילדיהם כדרך להשגת קרבה רגשית. וכמובן,החלק הטיפולי. דרך אגב,מותר לדעת איזו תשובה עניתי לך שהובילה להודעה המרגשת הזו ? מור

שאלה זו מעסיקה הרבה הורים... איך "מענישים" ילד??? הגישה היא לא בהכאה ולא בצעקות אז איך מתמודדים עם התנהגות לא נאותה?? הבת שלי בן שנתיים וחצי והיא לעיתים נושכת אותנו או מכה או צועקת ואנו לא יודעים כיצד להתמודד.בתחילה שוחחנו איתה , אחרי זה הושבנו אותה בפינה בטענה שהיא צריכה לחשוב על מעשיה... היום בעלי שאובד עצות משאיר אותה כשנייה מחוץ לדלת הבית... אמרנו לה שזה מפריע לשכנים והם יזמינו לנו משטרה ... אני בטוחה שדרכי ההתמודדות שלנו לא הכי יצירתיות אבל אין לנו ברירה . לפעמים אנחנו מאבדים סבלנות ולא יודעים איך להתנהג איתה. אחרי זה אנחנו עושים "חושבים" ומגלים שאולי אנחנו לא יודעים איך להתמודד אנא עיזרי לנו??

בקר טוב, בעיקרון אם הורה מצליח להציב גבולות וחוקים,לא אמור להיות לו כמעט בכלל צורך בענישה. יחסים הבנויים על כבוד,ועל כך שכל צד מכבד את גבולות הצד השני (שימי לב,הדגש הוא על שני הצדדים. גם ילד מכבד,אבל גם הורה מכבד). לכן,השאלה היא לא איך מענישים אלא איך מגיעים למצב שבו אין כמעט צורך להעניש ? והתשובה - גבולות וכבוד הדדי. ילדה שנושכת או מכה את הוריה,צריך לעבוד איתה על חוקים וגבולות. דרך ענישה לא תצליחו להשיג הטבה לאורך זמן. אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלקים - הצבת גבולות,גיל שנתיים,איומים כדרך להשגת משמעת. ושתי תשובות מתחתייך - בעל סוטר. בהצלחה, מור

שלום מור! יש לי ילד בן שנתיים וחצי ונולד לו אח קטן לפני חודש ... הילד מגיב יפה אך נראה כי הוא מבולבל. לפעמים הוא אומר לי :"אמא אני גדול" ולפעמים:"אני גם קטן כמו התינוק" ביומיים האחרונים הוא כבר התחיל לשאול אותי :"אמא אני גדול או קטן?" הוא חוזר על השאלה הזו מספר פעמים וממש ממתין לתשובה. אנחנו מצד אחד נותנים לו הרגשה שעדיף להיות גדול אבל ממשיכים לפנק אותו ולתת לו הרבה תשומת לב . מה עונים לו ? הרי אני תמיד אומרת לו אתה גדול ובוגר.... ומצד שני הוא באמת עוד קטן וכשהוא רוצה לעשות דברים מסויימים ואני לא מרשה לו אני אומרת לו שהוא לא יכול עדיין לעשות את אותם הדברים כי הוא קטן. האם אני זאת שמבלבלת אותו? מה אני עונה לו כשהוא שואל אותי? בעלי אמר לו שבגיל שלו הוא לפעמים קטן ולפעמים הוא גדול....

בקר טוב, לא הבנתי למה צריכה להיות הגדרה... למה צריך להשתמש ב "אתה גדול","אתה קטן" ? אני יודעת שהרבה הורים משכנעים את הילד לעשות דברים כי "אתה גדול/בוגר" וכו'. אבל אני אף פעם לא ממש אהבתי את ההקשר בין מטלה ל- גדול/קטן. כרגע מה שחשוב הוא לתת לו להרגיש גם קטן (זמן שהוא רק שלו,הרבה מגע,יתכן שירצה לשחק במשחקים קצת יותר תינוקיים,ערסול על הידיים וכו'),כמובן במידה שהוא מראה צורך לכך. בנוסף,להפסיק את השימוש בגדול/קטן,זה לא רלבנטי לכלום. ואפשר לסגור את הנושא מולו ב - אתה בינוני. באמצע,לא גדול ולא קטן ובזה להוריד את זה מסדר היום. בהצלחה, מור

מור שלום אני קוראת לא פעם שבכללי את לא בעד עונשים (רק אחת ל..). את אומרת לנסות להבין את מה שעומד מאחורי ההתנהגויות של הילדים, ולתת עונשים במקרים קיצוניים. אני מאוד אסרטיבית, יש גבולות בבית, והילדים יודעים בדיוק מה מותר ומה אסור. ילדי ילדים טובים (6,3) אבל בכל זאת כש"רוח השטות" משתלטת עליהם ואני מרגישה כי עברו את הגבול אני חייבת "לאיים" בעונש (בד"כ כניסה לחדר לכמה דק' להירגע). משהוא רע בזה? תודה

בקר טוב, אין רע בשום דבר כל עוד הוא : 1.אפקטיבי ומשיג את המטרה לשמה הוא נעשה . 2. לא מושתת על הפחדה,השפלה וכו'. רק את יכולה לקבוע עד כמה זה אפקטיבי עבורכם. מור

שלום רב, אשמח לקבל עיצה בעיניין, לעיתים (שהולכות ומתגברות) בעלי סוטר בהפתעה על פניו של בנינו בן 3. הוא אב טוב שאוהב מאד את ילדו. בכל מה שקשור בחינוך הילד אנחנו מוצאים את עצמנו חלוקים בדעותינו ורואים את הדרך בצורה שונה ולא פעם ולא פעמיים הוא סוטר לבני על הלחי. הוא מסביר שזה היה הפתרון ולפעמים הוא חייב לעשות "קאט" לסיטואציה וזה הפתרון. אנחנו משוחחים על זה אבל הוא מאד נוקשה בדעותיו. אני לא מוכנה לקבל את זה ומבקשת שוב ושוב וכועסת עליו מאד. (אני באופן אישי זוכרת כילדה שחטפתי לא פעם סטירות והרגשת ההשפלה נחרטה בזכרוני עד היום (בת 30) ואני לא מוכנה לעשות את זה לילד שלי) מה אני עושה? איך אני גורמת לבעלי לשנות את התנגותו ולמצוא פתרונות אחרים? תודה מראש, דנה

בקר טוב, אפשר לגשת לנושא מכמה כיוונים. במקרה שאת מתארת אני הייתי משוחחת עם בעלך לאו דווקא מכיוון רגשי (ההשפלה שילד חווה כשהוא מקבל סטירה) אלא דווקא מהכיוון הפרקטי (יש לי התחושה שיש לזה קצת יותר סיכוי). מה ז"א ? או.קי,היום הילד בן 3 ולדעת בעלך הסטירה היא אפקטיבית. היא הדבר היחיד שמשיג את המטרה (לדעתו),נכון ?. השאלה שלי לבעלך,עד איזה גיל הוא יתן סטירה כדי להשיג את מבוקשו - גיל 8,10,13,... ובגיל 16 מה אמור לקרות ? בעלך יתן סטירה ויחטוף אגרוף חזרה ?. ז"א,מתן סטירה בגיל 3 היא דרך מאוד קלה להשיג מה שאתה רוצה,אבל זו חשיבה עד קצה האף. הרעיון בחינוך הוא לבסס את היחסים על התחשבות וכבוד כך שגם כשהילד גדל והגלגל קצת מסתובב אפשר יהיה להמשיך ביחסים וההורה עדיין יהווה סמכות כלשהי. לעומת זאת,דרך כוחנית המנצלת את חולשת הילד (דהינו,כוחו המוגבל בגיל 3) מביאה ללמידת דפוס כוחני ע"י הילד וברגע שיש לו מספיק כוח (לאו דווקא פיזי),ההורה חוטף בחזרה. אם הייתי יכולה להפגיש את בעלך עם כל אותם ההורים לבני 14 ,15 שנהגו פחות או יותר כמו בעלך והיום מגיעים אליי וצועקים - הצילו ! הילד לא מקשיב,עושה מה שהוא רוצה. והילד יושב ליד,מגחך ושואל - נו,אז מה תעשה תרביץ לי ?. אולי כדאי לנסות לדבר איתו מהכיוון הזה ? ובמקביל להציע דרכים אלטרנטיביות להשגת משמעת (את מוזמנת לקרא גם ב"שאלות ותשובות" על הצבת גבולות). בהצלחה, מור

כדאי גם לקרא את - איומים כדרך להשגת משמעת ב"שאלות ותשובות ב"

איתמר בן שנתיים ולפני כמה חודשים טובים היתה לו עצירות נוראית. מאז כל נושא ההקקי מאד חזק אצלנו - הוא פשוט מחזיק אותו פנימה ולא מוכן להוציא. כמובן שזה יותר כואב לו ככה. נתתי לו על-צירות ואפילו פארפין פעם ביום לאיזה שבוע עד שהוא ראה שהשד לא נורא והכל הסתדר ועכשיו שוב הכל התחיל שוב - הוא גם מאד חכם ועושה על זה מניפולציות (אומר שיש לו כשאין לו - אפילו ניסה זאת כמה פעמים לפני השינה במיטה) אבל עכשיו לא הסכים לעשות 3 ימים וכשזה כבר ממש כאב לו נתתי נר (חוויה קשה מאד לשנינו) - מה אפשר לעשות?

בקר טוב, בדר"כ עצירות והחזקת הצואה קשורים למאבקי שליטה. לכן כדאי לבדוק עד כמה את מסוגלת לתת לו להחליט על דברים בהתאם לגילו,עד כמה את מעודדת אותו להיות עצמאי או לחילופין עוזרת לו כל הזמן,עד כמה את מגוננת עליו וכו'. בנושא הזה כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את - גיל שנתיים והתקפות זעם. כרגע אני הייתי מתמקדת ב: 1. כאמור בדיקה לגבי עניין השליטה. 2. מפסיקה לחלוטין לדבר על העניין. לא - אוי כבר יומיים לא עשית,אתה לא צריך ? ולא - כואב לך ? ולא - אם לא תעשה... כלום. 3. אני אמנם לא רופאה ולכן אם יש צורך,התיעצי עם רופא,אבל אני הייתי נותנת בשבועות הקרובים אל צירות/פראפין ללא ידיעתו (את שניהם אפשר לערבב באוכל ). השילוב של מרככים ביחד עם זה שלא עושים מזה שלא עושים מזה עניין וזה מפסיק להיות issue אמור לעזור. אני ממליצה לקרוא את השרשור המעניין לגבי גמילה מטיטול ב"שאלות ותשובות" זה מסביר קצת יותר. בהצלחה, מור

תודה רבה - ננסה להתעלם שזה קשה לי כי זה מגיע למצב שממש קשה לו אבל הוא לא מוכן לעשות - מה להגיד לו כשהוא מתלונן על קקי? לא להגיד כלום?

היי מור, אני אם בת 27 לשניים. הגדול שלי בן שנתיים ו-4 חודשים והקטן בן חודשיים. יש לי ולבעלי בעייה חמורה מזה כמה חודשים ...ואנחנו כבר לא יודעים כיצד לנהוג.בננו הגדול בן השנתיים וחצי אינו מפסיק לצעוק בבית. אני בטוחה שתגידי שזה קשור להבאת הילד הנוסף הביתה אך זה היה קיים עוד קודם ועכשיו רק התחזק. אנחנו הורים שלא דוגלים בענישה ובהכאה ואנו מתמודדים עם המצב הזה ע"י אמירות כעסניות שלנו עליו וזה פשוט לא עוזר!!! אנחנו כבר מאבדים את הסבלנות ובעלי כבר אובד עצות. כל תשובה שלו היא בצעקות , אם הוא מתנגד למשהו זה בצעקות ובעלי חושב שאולי האמירות השקטות שלנו לא עוזרות ואולי כדאי להיות יותר קשים איתו. מה עושים?? כיצד מגיבים כשהוא צועק? להתעלם?להמשיך לומר לו שזה לא נעים לנו?? לשים אותו בפינה? אנא עיזרי לנו!!

שלום, במקומכם היתי מתעלמת מהצעקות, זה מראה על רצון בתשומת לב.

בקר טוב, כרגע סיימתי לענות תשובה אחת מתחתייך על אותו העניין. כמו שאת יכולה לראות שם,הרעיון הוא לחזק כשהוא מדבר בשקט ולהתייחס בצורה מאוד מופגנת ונעימה למה שאמר (קצת דרמטי),ואילו כשהוא צועק לחזור על משפט קבוע,בנימה קבועה (במקרה שלכם הנימה צריכה להיות מאוד קונקרטית ואפילו קצת נוקשה) - מצטערת ,אני לא יכולה לשמוע כשאתה צועק. זהו !. ולעמוד בזה,באמת את לא שומעת ומותר לו לצעוק ולצרוח ולהשתולל...העניין כאן הוא העיקביות והנחישות שלכם.זה לוקח קצת זמן,אבל בדר"כ יש שיפור. כאמור,כשהוא לא צועק לתת המון המון חום ותשומת לב. אין טעם לעשות שיחות על זה,להעניש וכו',רק תשיגו את ההיפך. בהצלחה, מור

שלום יש לי ילדה בת 4 שמדברת ממש בצעקות עקב כך שלחנו אותה לבדיקות שמיעה לפני כחצי שנה ואכן אובחן לה ליקוי שמיעה. לאחר טיפול תרופתי ושיפור משמעותי בשמיעה היא עדיין צועקת תוך כדי דיבור וזה בלתי נסבל אני מבקש ממנה לא לצעוק ולדבר יותר חלש וזה מרגיז אותה מאוד והיא עונה לי : שהיא לא צועקת. יש לנו ילד נוסף בן כשנתיים ושמונה חודשים -שבגללה נגרר לדבר בצעקות וממש שמח בבית. יש לציין שיש להם בני דודים שמאוד לא "שקטים" והאינטרקציה איתם בטוח שלא מוסיפה וגם בגן. מה הדרך לנסות ולשנות אצלה גישה ולהבין שהיא צועקת בדיבור שלה

בקר טוב, אין טעם לנסות להגיע לזה שהיא תבין שהיא צועקת. את עיקר המאמץ כדאי להשקיע בהכחדת העניין ולא בהסברים. איך ? 1. להקפיד שהסיטואציה תאפשר דיבור שקט. ז"א,אני מכירה יותר מבית אחד שבו אם לא תדבר בקול ומהר אף אחד לא ממש ישים לב אלייך. פשוט תבלע.לכן הדבר הראשון הוא לבדוק עד כמה היא תשמע ותקבל התייחסות אם תדבר בשקט. (סביר שיש לה איזשהם רווחים מכך שהיא צועקת וכדאי שתבין מהם,כך תוכל להבין מדוע היא ממשיכה. הרווחים שעולים לי כרגע בראש - יותר תשומת לב,סיפוק מידי כי היא לא צריכה לחכות לתורה בשיחה ). 2. לדבר אליה בשקט וכשהיא מצליחה לענות בשקט לחזק - מאוד נעים לי לשמוע אותך.ולהתייחס בצורה מאוד מוגזמת ו over למה שהיא אמרה. בעוד כשהיא צועקת לענות בשקט - אני מצטער אני לא מסוגל לשמוע ככה,את מוזמנת להגיד לי את זה בשקט ואשמח לענות. להקפיד כל פעם שהיא צועקת להגיד את זה ,גם אם אתה מוצא את עצמך אומר את אותו המשפט 30 פעם ביום למשך חודש. בדר"כ,זה מחלחל פנימה ועושה את העבודה. חשוב שבכל פעם זה יהיה אותו המשפט,באותה הנימה (שקטה,רגועה ואפילו עם חיוך). 3. כשהיא נמצאת בסביבה שבה אין צ'אנס שישימו אליה לב אם לא תצעק (לדוג' עם בני הדודים9,לתת לה לצעוק. בהצלחה, מור

שלום רב. בני בן שלוש וחצי. אתמול בלילה משהו חדש. פחד מהחושך. עד היום לא היתה בעיה שכזו. תמיד יש אור בבית דלוק בלילה. הילד פשוט ישן רע מאוד וממש רעד בשלב מסויים וכל הז\מן אמר לי שהוא מפחד מהחושך. שאלתי אותו מה בדיוק מפחיד אותו והוא לא ידע להסביר לי. מצאתי את עצמי ישנה לידו בלילה ובכל פעם שהתעורר אמרתי לו שאין לו מה לפחד ואמא לידו... לילה לפני הכל היה בסדר ולא היו בעיות. עברתי על סדר יומו כולל טלויזיה שראה וכו'...לא היה כל דבר שיכול היה להטריד את מחשבותיו. מה עושים ??? איך מתמודדים עם בעית החושך??? האם יש ספר שאני יכולה לקנות לו שידבר אליו?? תודה על תשובתך...

בקר טוב, עוד לפני הספרים... דבר ראשון,כמו בכל נושא הפחדים,יש לתגובה שלך משקל רב במידת המשכיות הפחדים. לכן,כדאי לא לעשות עניין מזה ולהגיב באפן מאוד ממוקד וקנקרטי. אין טעם לנהל על זה שיחות,להזכיר את זה בבקר,מאוד לרחם עליו,להסביר לו... לגבי השינה איתו - בעיני כדאי גם את זה לצמצם אחרת קורה בהרבה מקרים זה הופך להרגל שאח"כ צריך להגמל ממנו וחבל. לגבי הספרים - פחדרון בארון,חיית החושך. בכל חנות ספרים שתכנסי ותבקשי ספר שמדבר על פחד מחושך,יכלו לעזור לך. דבר נוסף,אפשר להכין "מגן" ביחד עם הילד, לשים "שומר" לחדר וכו'. ככל שתוכלי להיות יצירתית,טוב יותר. בהצלחה, מור

הי מור, אני חושבת ששאלתי בעבר שאלה דומה אבל אשאל שוב: הבת הקטנה שלי בת שנתיים בדיוק עם מוצץ. לאחרונה היא שמה את כל המוצץ בפה, אבל ממש את הכל וזה מאד מפחיד אותי במיוחד ששמעתי שהיה מקרה שילד בלע מוצץ למרות שזה לא נשמע הגיוני. המוצצים שלה הם בגודל הכי גדול שיש ועדיין היא מצליחה להכניס לפה!! כשאני רואה שהיא עושה את זה אני לוקחת לה, אבל כעבור זמן מה היא מבקשת כמובן שוב. אני חושבת שעדיין מוקדם לגמול אותה אבל מה עושים?? האם כן כדאי להתחיל בתהליך גמילה ממוצץ ופשוט לא לתת לה??? האם יש לך רעיונות מה אפשר לעשות?? אני רוצה לחזור ולהדגיש שאאמרתי לה בצורה ברורה שאם היא תשים בפה עמוק, אני אקח לה. מור, המון תודה מחכה לתשובה ממני שלומדת מתשובותיך כל הזמן. חני

הי חני. בני מעל לגיל 3 אך עדין עם מוצץ. הוא צריך את המוצץ ובשעות מסויימות ביום מקבל אותו. לגבי בליעת המוצץ - אותי לימודו שכל מה שנכנס לקופסא של פילים (ההם שהיו פעם במצלמות...) מסוכן לילדים. גם הבן שלי עבר שלב שהכניס את כל המוצץ לפה, קרע את הפיטמה, הכניס 2 מוצצים לפה.... תהיי בטוחה שהמוצץ לא יכול להכנס למעברים הצרים של הלוע. שבוע מקסים....

הי חני. בני מעל לגיל 3 אך עדין עם מוצץ. הוא צריך את המוצץ ובשעות מסויימות ביום מקבל אותו. לגבי בליעת המוצץ - אותי לימודו שכל מה שנכנס לקופסא של פילים (ההם שהיו פעם במצלמות...) מסוכן לילדים. גם הבן שלי עבר שלב שהכניס את כל המוצץ לפה, קרע את הפיטמה, הכניס 2 מוצצים לפה.... תהיי בטוחה שהמוצץ לא יכול להכנס למעברים הצרים של הלוע. שבוע מקסים....

הי חני, עצרי !!! את בטח זוכרת שכדי להגיע לגמילה הילד צריך להיות בשל. לא ההורה הוא זה שמחליט מתי לגמול אלא הילד. חבל יהיה שוב לקחת את הדברים למקום של מאבק שליטה. את יודעת,לאן זה מוביל. אז: 1. לא להתחיל גמילה. 2. כן לתת לה את המוצץ. 3. לא לאיים. 4. כמו שעניתי לך בעבר - ישנם מוצצים מפלסטיק ואז בלתי אפשרי לקפל אותם ולהכניס בשלמותם לפה. 5. כדאי לשאול את רופא הילדים לגבי מידת הסכנה. בהצלחה, מור

מור ,שלום ותודה על התשובה, אבל העניין הוא שאין לה מוצצים רכים אלא יש לה מוצצים מפלסטיק קשיחים וכנראה שהפה שלה גדול והיא מכניסה את כולו לתוך הפה!! ממש כך!! וזה מה שמלחיץ אותי.. זה לא שהיא מקפלת אותם... יש לך אולי עוד עצה? חני