פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

לדודתי בן בגיל 12 כאשר היא נישאה שנית ונולד בן נוסף , הבן הגדול החל להיות מרדן לא רוצה ללמוד בורח מבית הספר בקיצור עושה מה שהוא רוצה ואין משהו או מישהו שיכול להבין לאיזה מערבולת נכנס ואיך והוציא אותו ממנה , הוא מאיים בעיקר על אמא שלו והדבר היחיד שהוא מוכן לעשות זה לשחק במחשב כל היום אפילו לשכוח לאכול ואת זה דודתי אסרה ומאז המצב גרוע אפילו יותר , הם הולכים לטיפול וייעוץ אבל בתקופה האחרונה הבן בורח גם מזה . איך אפשר להחזירו למוטב ולייצב את המצב לפחות להגיע עליו ולהבין מה קורה ? הוא טוען שהוא לא אוהב את אימו יותר וגם חבל שהתחתנה שעדיף שבן הזוג "יעוף" מהבית , יש לציין שדודתי נשואה לאותו אדם ובטח אין סיבה שהבן יפריד בינהם גם אם כל מעשיו מכוונים למטרה זו .

סליחה שאני מתערב... אבל משהו חסר ...איפה האבא של אותו נער מתבגר ? את לא מזכירה אותו בכלל.....

האבא מתגורר בחו"ל גם הוא נשוי ומשוחח בטלפון עם הבן אבל זה לא עוזר , ומאז שכתבתי המצב אפילו גרוע יותר הוא אינו ממושמע לאף אחד אינו מוכן לקבל על עצמו שום מטלה , לא מכין שיעורים , לא מכין עבודות המורים מנסים להגיע אליו ומתנהגים איתו בכפפות משי כולל ההורים אבל כלום לא עוזר הוא רוצה לקבל את מה שהוא רוצה ואינו מוכן לשום מגבלה עם אומרים לו לא הוא משתולל מקלל זורק חפצים הכל בחוצפה . החוק קובע שאסור להכות ילד , אסור לצעוק עליו ההורים גם בענישה מאוד מוגבלים והילדים יודעים את זה ולכן סמכות ההורים הולכת ונגמרת תאמין לי דודתי בימים האחרונים יוצאת מדעתה .

שלום שרון, את מספרת שהילד כבר נמצא בטיפול אך אינו משתף פעולה. לדעתי, על המטפל/ת הנוכחי להנחות את האם כיצד לנהוג במצב זה, ואם אינו בעל מיומנות ספציפית לאלימות אצל בני נוער, יש לחפש מטפל/ת מומחה בתחום זה. אם פנית לפורום זה מתוך מחשבה שיש קשר לגירושי הוריו, אין זה משנה כהוא זה. ילד שהורגל בהתנהגות הרסנית, מצוי בסיכון גבוה מאד הן לעצמו והן כלפי סביבתו, וחשוב לטפל בו ומיד !! צירפתי לכאן קישור לראיון עם פרופ' חיים עומר בעיתון "הארץ" בנושא זה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=33491 וכמובן שאפשר למצוא מטפלים נוספים מתאימים. מאד הייתי רוצה לדעת כיצד מתפתחים העניינים. תודה, נוחי

שלום יש לי ילד בן 3 וחצי. וכבר יותר משנה אני מרגישה שאני לא מוצאת גישה אליו. קראתי את כל המאמרים שאומרים שבין גיל שנתיים לשלוש הילדים מורדים ועקשנים, אך הבנתי שזה אמור לעבור תוך שנה. אך אצלנו אני חושבת זה נהיה יותר ויותר גרוע (ואולי זו רק תחושתי). בעלי ואני מאוד השתדלנו לא לעשות את הטעות של פינוק יתר ואנחנו מנסים לשים לו גבולות. יש לציין שהילד לא עושה בד"כ דברים שאסור אלא פשוט מתעלם כשמבקשים ממנו לעשות דברים שהוא צריך לעשות - כמו להתחיל לאסוף צעצועים לפני השינה, להתלבש בבוקר או להוריד בגדים בערב וכדומה. לכל דבר כזה הוא צריך שיאיימו עליו (למשל, אם לא תתחיל להתלבש לבד אני אלביש אותך) וגם אחר כך שיהיה קהל אוהד לעשייה שלו. אני מוצאת את עצמי כל יום כועסת ומאיימת ולא נראה לי שאלה הם יחסים תקינים. אני מבינה שזה יכול להשמע כמו חוסר תשומת לב, אך אני משתדלת להקפיד ולבלות איתו זמן איכות לפחות כשעה בכל ערב (אני חוזרת מעבודה די מאוחר) ויותר מזה פשוט אין זמן כי צריך לישון. אני לא מבינה איך אני צריכה לדבר אליו, כי הוא לא משיג תשומת לב נוספת מהתנהגות הרעה אלא רק מהתנהגות טובה. חוץ מזה בחודשים האחרונים הוא עושה פיפי בתחתונים פעם או פעמים ביום ואני לא מצליחה לגמול אותו מזה. הוא כל יום אומר שמחר יהיו לו תחתונים נקיים (בלי שאני מעלה את הנושא כבר) ולמחרת הכל חוזר חלילה. יש לציין לפני שלושה חודשים נולד לו אח, אך אני לא שמתי לב בשינוי התנהגותי דווקא בתקופה הזו. מה אפשר לעשות? איך מדברים לילד שפשוט לא שומע?

שלום אירית. "איך אפשר לדבר לילד שפשוט לא שומע ?" ואולי אמא ואבא הם שלא שומעים ??? ילד בן 3 לא מסוגל להסביר רגשות במילים. (גם למבוגרים קשה לפעמים להסביר מה ואיך הם מרגישים) אבל את המסר ה ע נ ק י הוא מעביר לכם בהתנהגות קלאסית. עצם העובדה שביום/שבוע הראשון לאחר הולדת האח הוא לא שינה התנהגות - לא מלמדת על כך שהוא הסתגל ו"הכל בסדר" מבחינתו. הוא בטח ניסה להתרגל ולאט לאט החליט ש"הכל לא בסדר" ואז החלו הסממנים בצורת ההתנהגות, נסיגה להרטבה, ודרישה לתשומת לב (בצורתה השלילית אמנם , אבל...) אם את כועסת,את משתפת פעולה איתו (לדעתו) ותשומת הלב-כולה שלו !!! ניצחון לבן 3 ... מה עושים ? תוכלו לנסות מה שאנחנו עשינו : 1 - לא מאיימים !!! אם הוא עושה משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום - תעברו. 2 - חיזוקים חיוביים עובדים פי 100 מאשר עונשים (וציינת שהוא ממש מצפה לקהל אוהד) 3 - תני לו לפעמים לנצח בקרבות הקטנים - הרווח יהייה של כולכם בטווח הרחוק. לגבי לבישת ופשיטת בגדים, אצלנו הברירה היא לא "אתה לובש פיג'מה או לא"? כי אז נקבל תשובה "לא" :-) השאלה היא "אתה רוצה ללבוש את הפיג'מה בחדר שלך או בסלון" ? אחת משתי התשובות משאירה לילד מקום לבחירה ובכל מקרה הוא ימצא את עצמו עם פיג'מה. סידור הצעצועים יכול להיות חלק ממשחק , מי שם יותר צעצועים בחזרה בארגז ...מי יכול לבנות מגדל צעצועים בתוך הארגז (או איפה שאתם מאחסנים) וזה ייקח בערך 5 דקות. מבינה שאת מתראה איתו אחרי יום ארוך וחייבת להעניק את המירב כשאת כבר כמעט מרוקנת, ולהספיק לעשות זאת לפני שעת השינה, ליבי ליבי לך. כולי אמפתיה. בהצלחה.

אהבתי את התשובה שלך.."אמא" אין לך מושג כמה את צודקת!

שלום אמא קודם כל תודה על תשובתך. אני בהחלט יכולה להבין שילד זקוק לתשומת לב, אך יש לי מגבלה פיזית לתשומת לב שאני מסוגלת להעניק. אני מנסה חיזוקים חיוביים קודם, אך זה לא ממש עובד. לשאלה "איפה אתה רוצה ללבוש את הפיג'מה?" התשובה היא בד"כ "בשום מקום. אני לא רוצה לישון". טריקים מסוג זה עבדו עליו בגיל שנתיים בפעם אחרונה. אני ברוב המקרים לא מתעקשת על דברים שאפשר לא לעשות אותם.אך בדברים קריטיים הייתי רוצה ללמד אותו לעשות דברים לבד בלי שיעמדו לו על הראש. הנסיגה בהרטבה קרתה לפני הלידה וכמו שציינתי ההתנהגות שלו כזו היא כבר מלפני כשנה. אחרי הלידה גבר הביקוש להיות על הידיים ולהתחבק והוא בד"כ מקבל את מבוקשו. אני מחשיבה את עצמי לאמא שמשקיע מאוד ביחסים עם הילד ומאוד מפרגנת (לפחות בהשוואה לחברותיי). וקראתי הרבה מאמרים והמלצות בנשא. אך זה עדיין לא עוזר.

ערב טוב, קראתי את רב השרשור המעניין שהתפתח כאן ואני חושבת שכבר קיבלת כמה כיוונים. מבחינתי,אני יכולה להוסיף : 1. הרבה מאוד ילדים מגיבים נהדר בחודש חודשיים הראשונים לאחר שנולד אח ואז מגיעה הדרדרות בהתנהגות. סביר שגם אצלכם זה המצב. לגבי זה,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק - אח חדש. 2. לא ברור לי מההודעה שלך כמה מילים,הסברים,בקשות,דיבורים יש סביב כל מטלה אבל נראה שיש לא מעט. אם זה המצב,צריך לשנות. זה נהדר לשוחח עם ילד,אבל לא כשצריך למלא מטלות.כשמדובר במטלות (התלבשות,סידור חדר),צריך להיות ממוקד,קונקרטי וקצר. לדוג',לא אומרים 10 דק' לפני שנגשים לאסוף "תיכף נלך לסדר את החדר" אלא ניגשים עם הסלסלה מגישים אותה ואומרים - תניח כאן את הרכבת בבקשה. ז"א,בלי הכנות ארוכות,בלי סיפורים. קצר ולעניין. אפשר לשאול ילד לדעתו,לשאול מה הוא רוצה וכו' אבל לא כשאין לנו את הרצון/הזמן היכולת לעשות כרצונו. במצב כזה לא שואלים,פשוט מטילים. כאן אני מציעה לקרא את החלק שמתייחס להצבת גבולות. 3. לגבי הפיפי - תהיי חייבת להעביר את האחריות אליו. תוכלי לקרא על זה יותר ב - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/4658/xFP/4718 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/9452/xFP/9638 יש עוד המון תשובות בנושא גמילה ורגרסיה ואם יש צורך,כדאי לעשות חיפוש. בהצלחה, מור ודרך אגב אירית,לא כ"כ הבנתי את המשפט - "נחמד שסוף סוף יש דיאלוג בפורום הזה". אני אשמח אם תוכלי להסביר למה הכוונה. תודה, מור

שלום רב, יש לי בת בת 3 וחודש ותינוק בן 7 חודשים. בתי מוצצת אצבע מגיל 4 חודשים בערך. רציתי לדעת מתי אפשר להתחיל לגמול אותה וכיצד? האם זה זמן מתאים או שזה קרוב מדי להוספת האח למשפחה? בנוסף, יש לה קושי להרדם בלילה. היא לא מוכנה להשאר במיטה אם לא יושבים לידה. אם קמים לפני שהיא נרדמת היא קמה מהמיטה ויוצאת לסלון. ניסינו להסביר לה שאסור לה לצאת, שהיא כבר גדולה ויכולה להרדם לבד, שאנחנו שומרים עליה גם אם אנחנו לא יושבים צמוד עליה, אבל ללא הועיל. היא חוזרת למיטה רק אם יושבים לידה, או אם מאיימים שנכבה לה את האור. אבל אם לא יושבים לידה (במידה והיא לא בורחת מהמיטה) היא כל שתי דקות קוראת לנו למשהו אחר. השאלה היא, איך אנחנו גומלים אותה מהישיבה לידה. (זה יכול לקחת בלילות מסויימים אפילו יותר מחצי שעה). תודה מראש, הדס

ערב טוב, לגבי השינה - מה שאת מתארת קשור בעצם לנושא של גבולות וחוקים. לכל משפ' החוקים שלה והשאיפה היא שילד יפנים את החוקים ויפעל על פיהם. אחרי שהסברתם ודיברתם ואיימתם,עכשיו הזמן לישום (לא של האיומים אלא של הגבולות). אין טעם להמשיך לדבר ולהסביר אלא לנחישות ועיקביות. השכיבו אותה לישון,ערכו טקס קצר וקבוע והפרדו. כשהיא יוצאת מהמיטה,ללא הסברים/איומים/דיבורים..,אימרו - אני לא מסכימה שתקומי ! (בטון קר וקונקרטי מאוד. הטון כאן הוא מה שחשוב ולא כ"כ התוכן) והחזירי אותה למיטה. גם אם זה יקח 30 פעם,את לא יוצאת מהכלים,לא מסבירה,לא מרימה את הקול. בכל פעם את אותו המשפט ואותה החזרה למיטה. זה יכול לקחת כמה ערבים וזה מעצבן,אבל שווה. כשיש שיפור אפילו קטנטן,מאוד לחזק אותה על זה (למחרת בבקר). לגבי זה שהיא קוראת לכם,לשים גבול בדיוק כמו בכל דבר אחר שאתם שמים. אני ממליצה לקרא את החלק שמתייחס לגבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. לגבי מציצת האצבע - זה אמנם לא קרוב מדי להולדת האח,אבל קשה לי להאמין שתצליחי בזה. לא כתבת האם בעבר מצצה מוץ,אם כן מדוע הפסיקה וכו'. גם ילדים שמוצצים מוצץ,בדר"כ בגיל הזה עוד לא גמולים. אני לא בטוחה שכדאי להתעקש על נושא שמראש לא נועד להצלחה גדולה. בהצלחה, מור

רק רציתי לחזור שוב ולהודות לך על כל התשובות הנהדרות שלך!! גם כשאני לא רוצה לשאול אני סתם קוראת שאלות ותשובות וכ"כ לומדת מהם! פשוט תענוג... תמשיכי.. את פשוט מקסימה! שוב תודה וחג שבועות שמח חני

פסיכולוג/ית ילדים המנוסה בהפרדת הילדים מהורה ע"י הורה משמורן. ילדיי עוזבים את הארץ בסוף החופש הגדול עם גרושתי לחו"ל. למרות שחתמתי על הסכם המאשר האפשרות הזו לפני כשנה לטובת הילדים, היום אני די מתלבט אם עשיתי נכון. הילדים מתחננים להישאר עימי בארץ ואני קרוע בתוכי ולא יודע האם לפעול לטובת העניין ולנסות להשאירם איתי בארץ (וזה אומר שהם יחיו בנפרד מאימם במשך שנה שלמה ) או שאניח לעניין ואשלח אותם לדאבוני הרב כמובן, עם אימם ולא אראה אותם אני במשך שנה שלמה. אני מעוניין להתייעץ עם פסיכולו/ית ילדים שהתנסה באירוע דומה על מנת שיכוון אותי וידריך אותי מה עליי לעשות וכיצד עליי לנהוג במקרה כזה לטובת הילדים. אשמח לתגובתך הדחופה. גיל

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-16106,00.html http://www.starmed.co.il/Forum/131

שלום גיל, ראשית ברצוני להתייחס לפנייתך "פסיכולוגית ילדים המנוסה בהפרדת הילדים"... אני מניחה שכוונתך היתה למצוא מטפל/ת שהתנסה כבר בעבודה עם משפחה גרושה, בה אחד ההורים עבר לארץ אחרת עם הילדים. אני מקווה שאין פסיכולוגית ילדים שכזו, שמומחית להפרידם מההורה המשמורן... ובהתייחס לסיפורך האישי, אני יכולה להבין את גלי האמביוולנטיות העולים בך בהקשר לפרידתך מילדיך לתקופה ארוכה בת שנה. אין זו החלטה קלה עבורך וגם עבור ילדיך הפרידה המתעתדת אינה קלה. קרוב לודאי שהם גם חשים אותך ומגיבים לקשייך, שייתכן ומצטרפים לקשיי פרידותיהם שלהם מחבריהם וממסגרות חייהם. הייתי מציעה לך למצוא בהקדם איש טיפול טוב/ה, שיפגוש את המשפחה כדי לסייע בהכנת כולכם לפרידה. אינני יודעת מהם גילאי ילדיך, אולם ישנם מקרים בהם ילדים בגילאי 16-17 בערך, נשארים בארץ להמשך לימודיהם ושירותם בצבא, גם כאשר המשפחה אינה גרושה ושני ההורים יוצאים את הארץ עם ילדיהם האחרים. מעניין לשמוע איך הסתדרתם. נוחי

הפרדה מהורה משמורן ? והפרדה מהורה שאינו משמרון היא מוסרית ? אני משוכנע שלא התכוונת לכך...אבל בלי משים מופרדים ילדים מאחד מהוריהם על ידי "מומחים"....אני חלילא לא חושד שאת אחת מהם...אבל בכול זאת "נפלט"....

שלום בתי בת 4 חוד' היתה רגילה לישון עד עכשיו כשהיא יונקת מהשד או בידיים אך אני מעונינת שתשן במיטתה בעצמה, היום שמתי אותה כשהראתה סימני עייפות במיטה וניגשתי מדי דקה ללטף ולנשק אך אחרי כ-15 דק' היא נכנסה להתקף היסטרי של בכי והיה קשה להרגיע אותה גם בידיים,מה לעשות האם זה מוקדם מדי או שיש דרך אחרת לעשות זאת? אשמח לתשובה.

בקר טוב, זה לא מוקדם מדי (יש אפילו שיגידו שזה מאוחר מדי,כי היא כבר התרגלה לישון עלייך..). אני מעריכה שזה יקח כמה ימים להרגיל אותה למשהו חדש וסביר שזה לא יהיה קל.לפני שאת מתחילה את צריכה להחליט האם את מסוגלת לעמוד בזה. מכיון שיש כאן הרבה תשובות בנושא,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה שינה וקראי. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום רב! לפני כחודש וחצי הגיע לעולם בני השני. אחיו הגדול (3 וחצי) אמנם חיכה וציפה לו, אך במהרה גילינו כי לעיתים יש מצבים מסוכנים לתינוק מצד אחיו הגדול. הוא אוהב מאוד לגעת בו, בעיקר בצורה גסה ומעט אגרסיבית, ולעשות דברים שהוא יודע שאסור לעשות. נראה כי בני הגדול "נהפך" ממש לילד שובב שפורץ את כל הגבולות האפשריים שלו, מה שהיה עד לפני חודש וחצי ההפך הגמור. שאלתי היא איך להגיב? האם לצעוק או להתעלם? מה עושים לפני שמאבדים את השפיות לגמרי??? רוב תודות

בקר טוב, דבר ראשון,אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לנושא. במקביל למה שמומלץ שם,להקפיד הרבה על שיקוף של מה שהילד מרגיש (איך משקפים ? אפשר לקרא ב"שאלות ותשובות" - תסכול) - "אני רואה שאתה כועס,אבל.." כשהוא אגרסיבי לתינוק,לדוג' מחבק קצת יותר מדי חזק,לא לצעוק או להתעלם פשוט להגיד משהו כמו - זה מקסים שאתה אוהב את...,אבל עושים את זה ככה (ותראי לו). גם אם ברור לך שהחיבוק הוא לא מאהבה אלא מטרתו היתה קצת לחנוק את התינוק. את עושה את עצמך כאילו לא הבנת. כשהוא מתנהג בעדינות,מאוד לשבח אותו. חשוב השילוב בין המקומות שבהם מותר לו להביע תסכול/כעס.. על כך שהתינוק "גוזל" את מקומו (בתשובה אליה הפניתי כתוב על כך יותר בפירוט) ובין הדוג' שאת נותנת לאיך כן להתנהג עם התינוק. אני מעריכה שככל שתצעקי יותר או תכעסי יותר,הוא יעשה זאת יותר. בהצלחה, מור

בני בן שנה ותשעה חודשים נכנס לגן לפני כשבועיים עד 13:00, הוא חוזר הביתה רעב . הגן מחובר למצלמות אינטרנט כך שבבית אני יכולה לראות אותו , פעם אחת ראיתי שכל הילדים יושבים והוא לא יושב איתם לאכול הוא הולך וחוזר כל הזמן , התקשרתי וביקשתי שינסו להאכיל אותו . למחרת ביקשתי מהגן שכאשר הילד לא אוכל אבקש לשים את ארוחתו במגשית שאותה אני מביאה מהבית , כך שבבית אוכל להאכילו בנחת . ואפלא ופלא ראיתי היום במצלמות שיושבים ומנסים להאכילו נורא שמחתי שלפחות הוא ישב עם כולם ולא קם ,המטפלת אמרה שהוא אכל הכל ולא היה מה לשים במגשית . חזרנו הביתה הילד נרדם וכעבור חצי שעה מתעורר בבכי רעב , אני שרציתי שיירדם מייד נתתי לו בקבוק למרות שאני מנסה לגמול אותו ,הוא אכל את כל הבקבוק ניסה להרדם וכבר לא הצליח ככה הוא נסחב כל יום עד 19:00 בערב והולך לישון . שאלה : מה לעשות ? האם התנהלות הגן היא תקינה ? דבר נוסף : הוא עדיין בוכה מאוד וצורח בבקרים אחרי רבע שעה נרגע ומשחק האם זה תקין ? תודה רבהעל התיחסותך דורית

בקר טוב, אני לא יכולה לקבוע האם התנהלות של גן היא תקינה או לא,מבלי להכיר את הגן. מה שכן,אם מנסים לגמול ממשהו (לא משנה ממה,מכל דבר),חשובה העקביות ולכן,בשום פנים בזמן גמילה לא נותנים מיזמתך את הדבר אותו את מנסה לגמול ממנו (במקרה שלך,אם את מנסה לגמול מבקבוק,את לא אמורה לתת אותו ולא משנה מה הסיבה). לגבי הפרידה בגן - אני מצרפת לינק לתשובה. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/41/xFT/2555/xFP/2581 בהצלחה, מור

בני בן 2 ותשעה חודשים אני נמצאת כרגע בחודש 6 להריוני השני , בספטמבר השנה יעלה בני לגן טרום טרום חובה בו התנאי לקבלת ילד הוא שיהיה גמול. מכייון שאני אמורה ללדת בדיוק בתאריך החופף את כניסתו לגן התחלנו בתהליך הגמילה בשבוע האחרון . האמת לא הלך מי יודע מה אבל אנחנו (בעלי ואני בשיתוף מלא עם הגן) מלאי סבלנות בשבוע הראשון היו לו הרבה פיספוסים והמשכנו בשלנו בלי להילחץ, הבעייה היא שעכשיו הוא אמנם לא מפספס (פעם אחת ביום) (בשנת הצהריים ובלילה הוא עדיין עם טיטול)אבל גם לא עושה וכשכבר מבקש ושמים אותו על האסלה או בסיר בגן לא יוצא לו כלום . בשבת האחרונה הוא בשום אופן לא היה מוכן להיפרד מהטיטול ובאמת לא לחצנו והוא עשה את צרכיו אבל כל הזמן שאל אמא אני עם טיטול?. היום בבוקר חזרנו לתחתונים האם אני בדרך הנכונה או עליי להפסיק ? האם אני גורמת איזשהו נזק (נפשי, פיזי) בגלל ההתאפקויות בגלל הלידה החופפת עם הכניסה לגן אני מאד מתלבטת תודה רבה על שיתוף הפעולה

צהריים טובים, כמו שכתבתי הודעה אחת מתחת - יש כאן המון תשובות בנושא. אני מצרפת לינק להרבה תשובות. בנוסף,תוכלי למצא עוד ע"י חיפוש בפורום. אם אחרי כ ל זה,ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/18605/xFP/18687 בהצלחה, מור

שלום, ביתי בת שנתיים וארבעה חודשים, ילדה נהדרת, חברותית,חכמה, עצמאית, עקשנית הולכת לגן מגיל 9 חודשים. כמו כן גמולה מטיטולים באופן מלא. הבעיה היא שבתקופה האחרונה חל שינוי מהותי בהתנהגותה - השינוי מתבטא בהתקפי זעם חריפים מאוד, בכי היסטרי כאשר משהו אינו כרצונה, במהלך היום אם נוגעים בה בגוף או בשיער היא מידה צועקת "למה???" ומבקשת שינגבו את המגע כנ"ל בנשיקות ועד שלא "מוציאים" את המגע היא לא נרגעת. לציין שהיא נותנת נשיקות וחיבוקים בזמנים שונים במשך היום וכמו כן אוהבת מגע אך במשך רוב היום ההתנהגות המשונה הזו באה לידי ביטוי. כמו כן בתקופה האחרונה מחוברת למוצץ בלי הפסקה. לפני כן היא היתה איתו בלילה ובבוקר אך מיד שהיינו נכנסות לגן היא היתה נותנת לי אותו. רק שמוציאים אותה מהגן היא היתה מבקשת אותו- עכשיו היא לא מוכנה להיפרד ממנו. הרצון להוציא את המגע ממנה מדאיג אותי מאוד כמו כן התקפי הזעם החריפים שכן ההתקפים נמשכים זמן רב וקשה לה להירגע - כמו כן בזמן כזה אני מנסה להרגיע את המצב בין אם בדיבורים או בליטוף אך ככל שאני מנסה כך מתגבר הלחץ אצלה ( לציין שבימים האחרונים היא מוציאה משפטים של אמא פויה וכמו כן מכה אותי) האם נשמע נורמלי לגיל "שנתיים הנורא"? אשמח לקבל בדחיפות עצות בנושא

בקר טוב, 1. האם ישנו איזשהו שינוי בסביבתה בזמן האחרון - הורה שלא נמצא בבית,מחלה של בן משפ',מעבר דירה,החלפת גננת וכו' ? 2. לכל ילד יש תקופות שבהן הוא יותר נחמד ובהן פחות,שהוא יותר צריך את המוצץ וכאלה שפחות. סה"כ,אני לא מוצאת שום דבר חריג בהודעה שלך. 3. התקפי הזעם - שיקוף וגבולות !. נסי ליישם את מה שכתוב ב"שאלות ותשובות" בחלק גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. 4. לגבי המגע - הרבה ילדים מנגבים נשיקות בתקופות שונות. כדאי לתת לה ליזום את הנשיקות ובתקופה הקרובה לכבד את רצונה בקצת פחות נישוקים. אפשר אולי לשאול - את רוצה נשיקה ? חלק מהילדים רואים את זה כעניין של עצמאות - "אני מחליט על הגוף שלי" ולכן כדאי לכבד את זה. בהצלחה, מור

בני בן חמש וחצי גמול כמעט שלוש שנים יום ולילה בלילה עושה פיפי לפני השינה ואני עושה לו עוד פעם בסביבות 12 ואז הוא קם יבש במהלך היום שולט הבעיה היא שהוא קם ב 7 בבוקר ואין לו פיפי לפעמים אני עומדת לידו 10 דקות ולא יוצא לו כלום הוא בוכה שאין לו שאתי את הגננת בגן והיא אמרה שהוא לא רץ לשרותים על הבוקר לפעמים רק ב 11 גם בשבת בבוקר אין לו פיפי עד לפני הצהריים הוא שותה טוב במהלך היום איך יכול להיות שאין פיפי אחרי הלילה? וגם שמתרוקן אז לא הרבה השאלה השניה היא שהוא סוף סוף מתרוקן אחרי זה ממשיך להחזיק את היד למטה ששואלים אותו הוא צוחק אין פספוסים במהלך היום בכלל.

בקר טוב, לגבי הרגלי מתן שתן וכמויות שתן,יש להתייעץ עם רופא ילדים ולא איתי. לגבי זה שמחזיק את היד - אני צריכה תאור הרבה יותר מקיף של הילד ושל ההתנהגות (האם קורה רק בגן,גם בבית וכו') כדי שאוכל להתייחס. מור

היי מור. יש לי אחות בת 23 - סטודנטית שעדיין גרה עם ההורים שלי. אמי בבית ואינה עובדת, מצבה הנפשי רחוק ממזהיר והיא לא מאושרת ממצבה הנוכחי . הן רבות על בסיס יומי וכל שני משפטים שהן מחליפות - הם פתח למריבה. אחותי עקשנית מטבעה וחייבת לצאת צודקת בכל וויכוח. כנ"ל לגבי אמא שלי שהיא גם טיפוס רגיש ואמוציונאלי בצורה מוגזמת. נורא חשוב לה הכבוד שלה וכל מילה מפורשת אצלה כביקורת נגדה. עכשו,אמא שלי ואחותי משגעות אחת את השנייה, אבא שלי משתגע משתיהן ושלושתם פונים אליי בבקשה לדבר עם שני האחרים ואני כבר לא יודעת איך לצאת מהקטע המטופש הזה. אז חשבתי שלפני שאני מאבדת את הצפון,כדאי לפנות אלייך . תוכלי להיות לי למצפן ולעזר בבקשה ? המון תודה לך.

הי אסנת, מקווה שלא הספקת להשתגע... כדי לשמור על עצמך,כדאי שתשימי גבולות. לא בצורה פוגעת או מעליבה אלא פשוט תחליטי עד איפה את מסוגלת להקשיב/לתמוך/להכיל ושם תגידי - עד כאן. זה בעצם הגבול. לדוג',אני מסוגלת להקשיב לכל התלונות ההדדיות אבל לא לנקוט עמדה = גבול. אני מסוגלת לשוחח איתכם שיחת טל' אחת ביום = גבול. אני לא מוכנה לשמוע השמצות=גבול וכו'. בהצלחה, מור

שלום רב, אני אמא לילדה בת שנה ו9 חודשים ולתינוק בין 10 ימים. לפני כמה ימים התגלתה אצל התינוק דלקת קרום המוח, ועקב כך הועבר לבית החולים לפרק זמן של שלושה שבועות. בעלי ואני סיפרנו לילדה על בואו של האח החדש לפני הלידה והקפדנו להשאירה כחלק בלתי נפרד מהבאתו של התינוק לעולם. שאלתי היא, איך נוכל לספר לה כרגע על המצב ומה כדאי להגיד ואיך לילדה בגיל הזה שיגרום לה להבין את פשר העלמותו של התינוק החדש שבילה רק כ10 ימים בבית ואז נעלם. בתודה מראש, אביבית.

בקר טוב, דבר ראשון,הרבה איחולי החלמה מהירה לתינוקי החדש ולכם ההורים,הרבה כוחות. לגבי הילדה - להסביר בפשטות וללא דרמות שהתינוק חולה והוא אצל הרופא וכשהוא יהיה בריא,נביא אותו שוב הביתה. אין צורך בעודף הסברים בגיל הזה. באפן כללי,אם היא שואלת/מזכירה את האח,להתייחס בקצרה ובאפן קונקרטי למה שהעלתה. בהצלחה, מור

שלום, בני בן ה5.5 מתעורר כפעמיים בלילה כדי לאכול וזה לאחר שהוא אוכל דייסה משביעה בכמות יפה מאוד. ואני מרוב עייפות אני מתעצלת לקום להכין שוב דייסה אז אני מניקה אותו. ברצוני לדעת איך ניתן לגמול אותו מזה והאם בגילו יש עדיין צורך לקום בלילה לאכול? (הוא לא מוכן בשום פנים ואופן לקחת מוצץ) אשמח לקבלת תשובה בהקדם...

נעמה יקרה. לא ציינת האם גיל הילד הוא בחודשים או בשנים. אם מדובר ב 5.5 חודשים והילד אוכל יפה ושבע לפני שנת הלילה, אז הייתי נוטה לחשוב שהוא מתעורר ודורש תשומת לב ולא דווקא מזון. ואת תשומת הלב אני מבינה שהוא מקבל. כדאי להמנע ולהפחית בהדרגה. לגשת אליו בלילה ולהגיד- עכשו לילה , כולם ישנים, בבוקר כשתתעורר נשחק שוב אבל עכשו לא ! נשיקה ולעזוב את החדר. אפילו אם יש צורך להמשיך בטקס הקצרצר מספר פעמים במשך הלילה ושבוע שלם לילהלילה - בסוף זה עובד ותוכלי סוף סוף לישון. בהצלחה לכם.

בקר טוב, לא ברור האם מדובר בבן 5 חודשים או ילד בן 5 ??? אם הוא בן 5 חוד' בהחלט סביר שיתעורר לאכול בלילה. את כותבת - "איך ניתן לגמול אותו מזה". מה זה "מזה" ??? מהאכלה בלילה,מהנקה ? אשמח לענות אם תנסחי את השאלה כך שאבין. מור.

לאחרונה נודע לי שבתי הידרדרה בלימודים ונעשתה שקרנית כרונית , גיליתי שאפילו חתמה בשמי על מכתבי ביה"ס (זו הסיבה שלא הייתי מודעת למצבה בבית הספר) החלטנו לפתוח דף חדש לאחר שהכרחתי אותה להודות על שקרייה בפני מורתה. למרות זאת,היא לא עושה הכול כדי "להבין" את שיעורי הבית , היא מחכה שאחזור מעבודתי על מנת שאשב איתה על שיעורי הבית. אתמול החלטתי שלא אעשה זאת יותר, אני רק עך תקן של בודקת שיעורי בית קיבלתי צעקות שאני אף פעם לא עוזרת לה , כשאמרתי לה שתיתן לי לבדוק השיעורים ,היא פשוט זרקה עלי את המחברת. אנא עיזרו לי !!!! מה עושים?????? איך מתקדמים???.

בקר טוב, כשילד מתחיל לשקר,להסתיר דברים וכו',זה בדר"כ איתות לקושי קצת יותר גדול מאשר - כן/לא שיעורי בית. את לא כותבת דבר על יחסיכן עד לתקופה האחרונה,כך שאני לא ממש יכולה להתייחס אך נדמה לי ששם נעוצה התשובה. את מוזמנת לתאר בצורה נרחבת יותר את - הילדה,יחסיכן,מידת המעורבות שלך בחייה עד היום .. ואנסה לעזור. כמו כן,אפשר (ואולי אפילו מומלץ) לפנות ליועצת ביה"ס ולהתייעץ איתה. בהצלחה, מור

מור בוקר טוב ותודה על התגובה בעייתי היא שמדי יום ישבתי עם בתי על שיעורי הבית ועל ההכנה למבחנים ונאמר לי שממש לא רצוי שאעשה זאת מאחר ובבוא הזמן אצטרך ללמוד עימה גם לבגרויות , החלטתי שעכשיו רק אבדוק את שיעורי הבית ואעמיד אותה על טעיותיה , שינוי זה לא התקבל בברכה תוך תלונות שאינני רוצה לעזור לה ושאף פעם אינני עוזרת לה. מלבד זאת מורתה היתה בחופשת לידה ומה שקרה שבכול הכיתה היתה אוירת חופשה ונאמר לי שזוהי בעיה כיתתית.ברצוני להבהיר כי בתי מעולם לא נאלצה להתחנן עבור כלום תמיד קיבלה מה שרצתה,ומתי שרצתה. כמו כן ניסיתי לבדוק אם מישהו עשה לה משהו רע,אם קרה לה משהו והיא אמרה לי שלא. בתודה מראש יעל

הילד שלי התחיל לדבר בחודשים האחרונים בצורה די ברורה, והתחיל לדרוש לעשות כל דבר לבדו. אך לפעמים לא מצליח לו כמו שהוא רוצה, ואז הוא מתחיל לצעוק בקולי קולות וממשיך לנסות עד שהוא מצליח.כשאנחנו רואים שהמשימה לא תצליח- גם אם הוא ינסה שוב- אנחנו שואלים אותו אם הוא צריך עזרה, כשהוא אומר שכן אנו עוזרים לו ונגמר הסיפור אך כשהוא לא רוצה עזרה ועדיין לא מצליח, הוא ממשיך לצעוק בכעס ומתיסכול. איך אפשר לעזור לו להבין שגם אם לא הולך לו זה לא נורא? חוץ מזה הוא רוצה שהכל ילך לפי רצונו ולא מוכן לקבל "לא", והוא מגיב בצעקות (רמות ביותר) ובבכי, וכאילו יש איזה כוח בתוכו שדוחף אותו דווקא לעשות את הדבר האסור....הוא כל הזמן צרוד מצעקות ומבכי, מסכן, ואנו מרגישים שאנו לא מצליחים להגיע אליו....הגננת ביקשה לפנות למכון להתפתחות הילד וכך נעשה, אבל מה אפשר לעשות בינתיים?? הוא גם התחיל לדחוף ילדים אחרים, לעתים קרובות (עד לפני כחודשיים הוא תמיד היה מנסה לדבר עם הילדים שהיו מרביצים לו וכעת הוא החל גם להרביץ)..אבל הוא לעתים קרובות דוחף סתם...לדעתי כדי לקבל תשומת לב...מה עושים???? (בגן שלו נכנסו בזמן האחרון ילדים חדשים בגילאי שנה וחצי שנתיים- האם זה יכול להיות טריגר להתנהגותו?) חוץ מזה הוא ילד אנרגטי מאוד ומקסים. אז מה עושים???

בקר טוב, ההתנהגויות שאת מתארת מתקשרות לתסכול. ילדים אינם יכולים להביע תסכול במילים ולכן הם פשוט "מראים" לנו את זה - צעקות,נשיכות,דחיפות,זריקת חפצים וכו'. במקרה כזה מאוד חשוב לשקף לילד את התחושות שלו ומצד שני,גם לשים גבולות. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - תסכול וגיל שנתיים (למרות שהוא גדול יות ר..). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

האם יש לך המלצה על ספרים בנושא אחות חדשה לבת שנתיים ו-3 ח'?

אני נשואה עם שני ילדים: הבכור בן 4 והצעיר בן שנה. בני הבכור פוחד מהמון דברים. החל מרעשים חזקים כמו זיקוקי דינור ואנשים שמדברים במיקרופון אך גם מבלונים (בגלל הפיצוץ) ועוד. שאלתי את הגננת והיא גם שמה לב לעניין. מתוך ידיעה שילדים הם עם ללא רחמים החלטנו שחייבים לעשות משהו בנידון. איזה סוג טיפול מומלץ במקרה כזה או שהחרדות הנל מאפיינות את הגיל ? הילד מאוד נבון ומודע לחששותיו. המצב הפך לחריג בעיקר כשהוזמנו ליום הולדת ומאחר והאירוע היה גדוש בבלונים הוא פרץ בבכי. בסופו של דבר הוא נרגע אבל ישב עלי במהלך כל האירוע. באופן כללי הוא מאוד חושש מדברים חדשים ולא מוכרים. אפילו משהו פשוט יחסית כמו למרוח משחה על פצע או להניח פלסטר גורר אצלו תגובת אנטי עקב החשש מהלא ידוע. מחושך לעומת זה הוא לא חושש והוא גם מתגאה באומץ ליבו במפגשים עם ג'וקים ! תודה מראש.

ערב טוב, אני לא הייתי רצה כרגע לשום טיפול. סה"כ מה שאת מתארת הוא נורמלי לחלוטין. אני מוסיפה מס' לינקים לתשובות בנושא,אם ישארו עוד שאלות,אשמח לענות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/41/xFT/9337/xFP/9581 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5581/xFP/5806 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/19/xFT/7122/xFP/7120 לגבי דברים חדשים - חפשתי עכשיו את הלינק 10 ! דק' (נא להעריך..:)) http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/41/xFT/10920/xFP/11040 אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום, בתי נעה בת שנתיים. לאחרונה החלה לגלות שנעים לה להשתפשף עם החיתול וזה ברור לי שזה טבעי והכל, אבל היא בוחרת רק לעשות זאת עלינו ההורים. היא מתיישבת עלינו וכועסת אם אנחנו גורמים לה להפסיק. ידוע לי שזה טבעי והכל, וניסיתי אפילו לתת לה פתרונות אחרים (בובה) ולהסביר לה שאני מבינה שזה נעים, אבל יש דברים שעושים לבד בחדר ולא על אמא ואבא אבל היא ממש כועסת האם אני פועלת נכון?

ערב טוב, כן,את פועלת נכון. זה בעצם חלק מהצבת גבולות. המסר אמור להיות - אין בעיה שתעשי את זה,אבל לא עליי. כמו בכל גבול אחר מילות המפתח הן - עקביות ונחישות. אין צורך בהרבה הסברים,כשהיא עושה את זה אפשר להגיד משהו כמו - אני מבקשת לא עליי ולהוריד אותה בעדינות. ללא כעס,ללא הסברים ארוכים. בהצלחה, מור

מור שלום, ביתי, בת 3 + 3חודשים, ילדה יחידה. אני ובעלי עובדים משרה מלאה. עד גיל שנה, הסבתא שמרה עליה. בגיל שנה הכנסנו אותה למשפחתון של חמישה ילדים. ובגיל שנתיים עברנו דירה לעיר אחרת והעברנו אותה לגן פרטי בו 10 ילדים.היא בגן בין השעות 07:30 - 16:00. ביתי מאוד נבונה וחברותית. הגננת מתארת אותה כ"לידרית". היא כל הזמן מחפשת "אקשן" - ללכת לכל מיני מקומות חדשים, לבקר את הסבתות, ללכת לפארק וכו'. היא גם מבקשת שילדים מהגן יבואו אלינו הביתה ורוצה ללכת לבתים של ילדים מהגן. אבל, כמה שניסיתי ליזום מפגשים כאלה אחה"צ - כמעט תמיד ללא הצלחה. ההורים לא ממש משתפים פעולה - ולכן היא כמעט לעולם לא נפגשת עם הילדים מחוץ לשעות הגן. כמו כן, אין לנו קרובי משפחה (בני דודים וכו') בגיל הילדות (אחיינית שלי הקטנה בת 15...), וגם אין לשכנים ילדים בני גילה. חברים שלי ושל בני זוגי גרים רחוק ולכן המפגש עם ילדיהם הוא אחת ל... . אני מרגישה שהיא זקוקה מאוד לחברת ילדים מעבר לשעות ופעילות הגן. היא אומרת זאת במפורש. היא מבקשת ללכת לילדים וכו'. אז אני משתדלת ללכת איתה לגני שעשועים שונים, לפארקים אחה"צ - על מנת שתפגוש שם ילדים ותשחק איתם. לפעמים זה מצליח ולפעמים היא לא מוצאת עם מי לשחק(כי רוב הילדים מגיעים עם ילדים נוספים ולא תמיד רוצים לשתף אותה). רשמתי אותה ממש השבוע לשני חוגים - פעמיים בשבוע (ג'ימבורי ומוסיכיף) על מנת שתכיר עוד ילדים. שאלותי הן: 1. עד כמה חברת ילדים מעבר לשעות הגן חשובה בגיל זה להתפתחות חברתית של הילד? 2. האם יש לך רעיונות, או האם את מכירה מסגרות נוספות בהן תוכל ילדתי להכיר ילדים? 3. האם חשוב שתפגש עם אותם ילדים, או העיקר שתשחק עם ילדים באופן מקרי בהזדמנויות שונות? כלומר האם בגיל זה יש חשיבות לחברות "ארוכת טווח" או שהעיקר האינטרקציה עם ילדים אחרים? אני ממש מוטרדת מכך, נא תשובתך

ערב טוב, יש כאן הרבה שאלות,אני אנסה לעשות סדר. 1. לגבי הגן - ממה שאת מתארת עולה אצלי השאלה עד כמה הגן מאתגר אותה ? האם אפשר לפתוח "ערוצי עניין" נוספים וחדשים ? עד כמה מחכים שהיא תיזום או שיוצרים עבורה עניין ? וכו'. 2. הילדה נמצאת 8.5 שעות ביום בחברת ילדים,זה לא מעט. אפשר אחה"צ,מדי פעם להפגש עם ילד - שניים (אין שום חובה שזה יהיה כל פעם אותו הילד),אבל ממש ממש אין חובה כל יום - יומיים להפגש. 3. חוגים - שני חוגים בשבוע לילדה בת 3 שנמצאת עד 16 בגן,בעיני זה הרבה ואפילו יותר מדי. 4. לשאלה האם יש לי רעיונות לעוד מפגשים - כמובן שאין לי,כי לדעתי כבר היום יש קצת יותר מדי עיסוק בנושא בבית. 5. "הילדה רוצה/מבקשת.." - תפקיד ההורה הוא לכוון את הילד,לגלות בפניו עולמות חדשים,לאתגר אותו,לקבוע גבולות וכו'. ילדים רוצים או מבקשים דברים ע"פ מה שהם רגילים ומכירים,זה לא אומר שזה בהכרח הדבר הנכון/המתאים/הטוב להם ביותר. נסי לבדוק עם עצמך מה את רוצה להעביר לילדה,אילו עקרונות/ערכים חשוב לך שיהיו לילדה,מה היית רוצה שיהיו הדגשים בחייה,אילו הרגלים את רוצה להנהיג ועל פי זה קבעי מה טוב ונכון לה. ילד שהתרגל שכל הזמן חייבים לפעול וללכת ולשעשע אותו,שהוריו לא יתפלאו אם בגיל 9 הוא לא מבין למה צריך לקרא,או למה הוא כל הזמן צועק משעמם לי וכו'. בעיני יש חשיבות רבה ללהיות גם בבית,ללהיות רק ההורה והילד לבד (לאפות יחד,לקרא סיפור,לשבת מחובקים מול הטלויזיה,לצחוק ביחד,לשתף בחוויות,ואפילו מדי פעם - אוי ואבוי,להשתעמם קצת...). אני מאמינה שחבל להפוך את החיים לרדיפה אחרי אקשן. ביחוד בגיל 3. יש עוד מספיק שנים לזה... אני מוסיפה לינק לתשובה בה אני כותבת קצת על איך לאתגר ילדים http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/17799/xFP/17922 בהצלחה, מור

שלום יש לי שני בנים האחד בן שנה ותשע והשני בן שישה וחצי חודשים , לפני כשבועיים מצאתי גן ילדים לבני בן שנה ותשע עם המלצות מחברה בעבודה , לגן יש מצלמות אינטרנט וגננת שעשתה עלי רושם מאוד חיובי בסה"כ הגן נראה בסדר. הגננת היא שכירה במקום ובעלי הגן הם זוג ואימם שהאשה היא בהריון ויולדת בחודש אוגוסט דבר שעלול להקשות על תיפקודה . הגננת מסיימת את עבודתה בשעה 13:00 , היום יצאנו יחד מהגן והיא סיפרה לי שבנובמבר היא יוצאת לחופשת לידה . אני עכשיו מאוד מתלבטת רשמתי את הילד עד שעה 13:00 עד אוגוסט . כמו שאמרתי הגן נראה בסדר הבעיות היחידות הם המרחק שהוא עשר דקות שעלול להוות בעיה בחורף עם שני ילדים קטנים , והגננת שאהבתי שעוזבת . כרגע הילד עדיין בוכה כשאני הולכת , מצד אחד עד אוגוסט הוא עלול להתרגל ואז אם אני אשלח אותו לגן אחר עלול להיות לו שוב מאוד קשה . לשאלתי : האם שינוי של גננת או החלפה לגן אחר בחודש ספטמבר הוא רצוי? מה את מציעה לעשות בשלב זה ?

ערב טוב, צר לי,למרות שקראתי את השאלה 3 פעמים,לא הצלחתי להבין אותה. כתבת שהילד רשום עד אוג' והגננת עוזבת רק בנובמבר,אז מה הבעיה ? יש בשאלה המון פרטים,אנא עשי סדר בשאלה ונסי למקד את הפרטים כדי שאוכל לענות. מור

איך אני יכולה לדעת אם הבת שלי נכנסה לגיל ההתבגרות? (

לא כ"כ מבינה מה ההגדרה "גיל ההתבגרות" משנה. מה שמשנה זו התנהגות כזו או אחרת,לא ? אם את מעוניינת בעזרה ספציפית על התנהגות ספציפית,את מוזמנת לפרט. מור.

ילדתי אובחנה כילדה מחוננת הועברה לבית ספר למחוננים גם בבית הספר הנוכחי וגם בבית הספר הקודם נראה שהילדה לא ממש מצליחה להביא לעצמה את מבוקשה, כל נסיון לא מוצלח לספק את מבוקשה הופך לריב עקשן וחסר פשרות יש איזושהי נקודה שאולי כדאי לשים אליה לב?

ערב טוב, כדי שאני אוכל לענות ספציפית על הילדה תצטרכי לפרט יותר על הילדה,על הבעיה- קיימת רק בביה"ס או גם בבית,איך היה בעבר,איך התמודדתם עד היום וכו'. לגבי הנק' לשים לב אליה - כאמור,אין לי מספיק מידע אבל יתכן שכדאי לחשוב על : 1. עד כמה יש התייחסות גם לצד הרגשי ולא רק השכלי. 2. לזכור שהרבה פעמים ילדים מחוננים מטעים - מצד אחד,בידיעות ובאינטלגנציה הם נתפסים כ"מבוגרים" מצד שני,הם ילדים. 3. עד כמה היא (והסביבה) מאפשרת לעצמה להיות ילדה ? 4. האם החיזוקים שהיא מקבלת מתייחסים כמעט רק לצד האינטלקטואלי או לעוד צדדים ? 5. עד כמה קיימים גבולות ? מור

שלום רב! אני מעוניינת לטוס לעשרה ימים לתאילנד ולהשאיר את בתי בת ה-3 בארץ אצל אימי שאליה היא מאוד קשורה. (בתי מאוד מחוברת אלי ואל בעלי) . השאלה שלי האם אני עושה לה עוול, או האם יישאר לה משקע כלשהו שיבוא לידי ביטוי בעתיד. חשוב לציין שלפני שנה השארנו אותה לחמישה ימים אצל אימי והיא מאוד התגעגעה. תודה מירית

ערב טוב, אני מצרפת לינק לתשובה בנושא. בנוסף,ברור שהיא תתגעגע,אבל זה בסדר,מותר לילד להתגעגע כמו שמותר לו לשמוח,להתעצב,להיות מתוסכל,כועס,משועשע.... http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6807/xFP/6912 אם ישארו שאלות,אני כאן. נסיעה טובה (אם תחליטי...), מור

היי... אנחנו סטודנטיות לפסיכולוגיה ורצינו להתייעץ לגבי עבודת מצגת שאנו צריכות להגיש. מדובר במקרה הנ"ל : לילי, סטודנטית באוניברסיטה, שעברה חיים לא קלים, למשל: גירושי הוריה בגיל 6, אביה התחתן מיד לאחר מכן והיא נאלצה לשאת בנטל המשפחה והבית עקב יציאת אמה לעבודה. בגיל 13 אמה התחתנה מחדש ,ולילי סבלה מהתעללות מינית מצד אחיה החורג. במקביל, היא החלה להתחבר לחבר'ה מפוקפקים אשר השתמשו בסמים וניהלו אורח חיים פרוץ: סמים, מין לא מבוקר עם בנים ובנות, ציוניה התדרדרו. בגיל 15 אמה התגרשה.וכך הפסיקה ההתעללות, אך המשיכה באורח החיים כרגיל. גם לאחר שהחלה ללמוד באוניברסיטה, היא פיתחה קשר מיני תלותי עם סטודנט, וכאשר זה רצה לעזוב אותה, היא הגיבה בקיצוניות (שבירת כלים וחיתוך פירקי ידיה).התנהלות חייה סבבה סביב התנהגות פלרטטנית ("אתה המיוחד בשבילי"- משפט המפתח שלה) בקיצור, היא היתה מוצאת לנכון לפתור כל בעיה באופן מיני. אנו חושבות שמדובר בהפרעת אישיות גבולית, אולם הפרעה זו נחלקת לתתי הפרעות, ואנו מתלבטות מהי האבחנה המדוייקת... נשמח לשמוע מהי אבחנתך המקצועית. תודה רבה

מנהלת הפורום איננה פסיכולוגית... מדוע שלא תפנו לפורום פסיכולוגיה קלינית ??

לסטודנטיות - מה הקשר לפורום? ולגולשת - ישנם מטפלים מתחומי עבודה סוציאלית וטיפול באמנות, שהתמחו בתחומים הפסיכיאטריים והם בעלי ידע רלוונטי. נוחי

לתחושתי, יחסי עם ביתי בת הכמעט 9 מתדרדרים לאיטם. יש לה הרגשה שאני כל הזמן צועקת עליה ומתייחסת אליה כאל רובוט (כך אמרה). הדרישות שלי (לדעתי) אינן רבות - להכין שיעורים שחוזרים הביתה, ללכת בזמן לחוג (שהיא בחרה) אחרי השיעורים, לכבד את סביבתה(למשל - לא לזרוק טישויים לרצפה, לפנות את הצלחת שלה אחרי האוכל, לקום בזמן לבי"ס, לא להדליק טלויזיה לפני שסיימה שיעורים ןכיו"ב). אין חובות מיוחדות שמוטלות עליה בבית למעט אלה הקשורות בה עצמה. נדמה לי כאילו היא מרגישה שהכל מעיק עליה מידי ולוחץ. הקימה בבוקר (היא נגררת עד הרגע האחרון שאפשר), ללכת לחוג (חייבים? היא שואלת (לא. אני חושבת ברצינות לבטל אותו)), להביא את הקלסר מהתיק ש-ל-ה (למה דווקא אני ?) . הדבר היחיד שהיא עושה ברצון זה להדליק טלויזיה (ואז תעשה הכל כדי לא לסגור אותה). ככל שהתהליך הזה (ה"עצלות" הבלתי נסבלת של הקיום שלה) גדלה (עם הגיל והדרישות) כך תגובותי כועסות יותר , והיא מתנגדת יותר והנה הגענו למעיין המתגבר. ומה חסר לה ? ילדה נאה וספורטיבית, רגישה ונעימה(כלפי כל האחרים), צעצועים לרב, חדר משלה, חברות, מצליחה בלימודים, רק את אמא, מבחינתה, נדמה שאפשר ורצוי להחליף באמא אחרת שלא כועסת ולא מכריחה. אני כותבת כאן ובוכה. הכל השקעתי ונתתי בילדה הזו, מקטנות. כואב לי, והכי גרוע - שאיני יודעת מה לעשות כעת. כבר ניסיתי להרפות את החבל - וגם להדק אותו, ובכנות, בא לי להתפטר מהתפקיד הזה. נמאס לי להיות השוטר והשעון. אני חייבת לשנות משהו בהתנהגותי כלפיה. מה? אשמח לנסות את עצתך. (אגב - שלא לחצתי בעניין השעון(לוח זמנים וכיוב") כולם מסביב סלחו לה על האחורים. אפילו בבי"ס לא שלחו אותה להרשןם כמו שעושים לאחרים ?!?!? - רק לי נדמה שצריך להגיע בזמן ?)

פאולה יקרה, כן,לכולנו מתחשק לפעמים להתפטר מהתפקיד... :). אתמול בקבוצת אמהות שלי עלתה בדיוק הסוגיה הזו שאת מעלה כאן - הורים שנותנים ונותנים ונותנים ולילד יש ה כ ל אבל מצד שני הוא כל הזמן בא בטענות. מישהי שאלה איך יתכן שילד כשגדל רוצה להתרחק מהורים כ"כ מסורים ? זה הוביל אותנו לשני נושאים - ציפיות וגבולות. מה ההורה מצפה לקבל בתמורה לנתינה האין סופית שלו ,והאם נתינה אמורה להיות אינסופית. האם זה האידאל ? גם לנתינה צריכים להיות גבולות. מדוע ? כשהורה רק נותן ונותן ועוזר ומקל ועוטף כל הזמן,חלק מהנפרדות בין ההורה לילד נפגם. נפרדות היא חלק מאוד חשוב בהתפתחות האישיות של הילד,ביכולת שלו להיות מסופק,להרגיש תחושת ערך עצמי וכו'. ברגע שקופצים לכל פיפס שלי,שמספקים לי הכל כל הזמן זה עלול מאוד לחנוק,להוביל לתחושה שאני קצת "נבלע" ע"י האדם שמספק לי הכל,שאני תמיד במקום של המאכזב כי ההורה כ"כ מצפה ממני להכרת תודה/למסירות ל...זה נטל. ברגע שמספקים לילד הכל,חלק חשוב מהאחריות,העצמאות,קבלת החלטות שהילד אמור להשיג ע"י ניסוי וטעיה,הולך קצת לאיבוד. הורה "טוב" הוא לא הורה שנותן ה כ ל ,הוא לא הורה שקופץ לדום מכל בקשה של ילד. יתכן שאלה הדברים שקצת מובילים לחיכוכים בינכם. כמובן שהילדה תוכל להיות אחראית יותר רק אם את תוכלי להרפות יותר. זה תהליך ששתיכן צריכות לעבור במקביל. בהצלחה ואשמח לשמוע אם הצלחת להתחבר למשהו מכאן, מור

אני מתחברת לחלק מהדברים. זו ילדה ראשונה (יש לה אחות בת 3 וחצי), ובהחלט אחת מטעיותי כהורה מתחיל היו לגונן בחרוף נפש ולקפוץ לכל פיפס. אלא שעל הדברים הללו היה נדמה לי שכבר "עבדתי". אולי לא מספיק. וגם לך לא תארתי מספיק את הילדה כדי שתראי תמונה שלמה. אני כן אקח את העצה של לנסות להרפות עוד ולא כל כך להתערב לה. אבל אני זקוקה להנחייה יותר ספציפית - למשל - שיעורים - מורתם לחשבון מטילה עליהם ים שיעורים. מדובר בילדה חכמה שמבינה את החומר ולתרגל 756 פעם אותו דבר נראה לה טפשי. היא עושה הכל כדי לדחות את הכנת הנ"ל. ב-סו-ו-ף, אחרי צעקות שלי, ואיסורי ראיית טלויזיה וזה שאני יושבת איתה קצת לפתור, היא מתקדמת וגם מסיימת. בסוף התהליך, שתינו מותשות נפשית. לשיטתך - אל לי לשאול כלל אם היו שיעורים, לתת לה לעשות (או לא) להתמודד מול המורה (שבטח תסלח לה כי היא תלמידה מצויינת), אז היא תעשה את זה , ואולי לא, ומה זה בעצם משנה - כי היא בין כה שולטת בחומר, והעיקר שלא צעקתי עליה. מכאן עלי להודות בפניה בעצם שכל מה שעשיתי עד עכשיו - לנסות לגרום לה להבין שצריך להגיע לבית ספר בזמן ושצריך להכין שיעורים כי אלה המטלות שלה וזה חשוב לעתידה - היה מיותר ומוטעה, משום שהיא תהיה בסדר בלימודים גם ככה. איך להבהיר לה שזה חשוב בלי ללחוץ אותה לבצע ? (ברגע שאני אומרת את המילה שיעורים הריב מתחיל...) על הדבר השני שציינת - מה אני בעצם מצפה ממנה, אני באמת אחשוב ואגדיר לעצמי לפני שאתייעץ בך שוב. אשמח לקבל תשובה לשאלה הנ"ל, ברמת בצוע... בכל מקרה - תודה בנתייים, פאולה.

לביתי בת ה 10 יש בעיה שנמדכת די הרבה זמן וכבר מחריפה. היא לוקחת כסף (מזומן שהיא מוצאת בבית, מטבעות או שטרות גם בסכומים גדולים) ופשוט קונה בזה ממתקים בזמן ביה"ס מהקיוסק המקומי ומחלקת לחברות שלה בביה"ס, הבעיה הזאת התחילה לפני כשנה וחצי היא הייתה חברה של ילדה מסוימת שהשפיעה עליה קצת וכנראה כדי לקנות את החברות איתה היא היתה נעדרת מהשיעורים וחוזרת באמע השיעור עם שקית ממתקים, מה שגם היא סובלת מהשמנת יתר ואנחנו ממש משתדלים לעשות לה דיאטה מתאימה והיא אפילו עושה פורט אך הק"ג לאיורדים כי היא לא מפסיקה לאכול ממתקים, זה הגיע לשלב שבעלי חיפש 300 שח שהוא השאיר בארנק ולבסוף התברר שהיא לקחה את הכל אליה לקנות ממתקים, אני לא מבינה מה קורה פה, כי לא חסר לנו בבית אוכל או ממתקים וגם דמי כיס יא מקבלת כשצריך אף אחד מילדיי לעולם לא נגע בכסף ולקח רק ברשות, אני לא מבינה מאיפה הדחף הזה לעשות את מה שהיא עושה, גם לוקחת כסף וגם מעלה ק"ג רבים במשקל בזמן שאני רצה איתה לדיאטנית ומכינה תפריט שיקל עליה בשמירה על הדיאטה, שוחחתי איתה והיא מודעת לכך שעליה להוריד במשקל, בשיחות שעשתי איתה על הגניבות לא הצלחתי להבין מאיפה זה נובע, מה מביאאותה לעשות את זה אף פעם לא אמרנו לה לא כשהיא ביקשה כסף, היא ילדה כ"כ טובה יש לה לב רחב מאד אני מפחדת שאולי מישהו מנצל אותה לרעה ומן הסתם בקיוסק עובדים עליה ולוקחים ממנה את כל הכסף ולא מחזירים עודף היא מאד מאד תמימה, מה אני עושה, תעזרו לי בבקשה!!!! ליהיא

ליהיא שלום. נשמע שנושא עודף המשקל תופס מקום נכבד בחיי המשפחה שלכם. כתבת שיש ילדים נוספים במשפחה, האם גם הם נוטים למשקל יתר ? אם לא, האם יש "אפלייה" בין הילדים בנושא מזון וממתקים ? אחד יכול לאכול כי הוא לא שמן והבת שלך לא תקבל כי היא כן שמנה ? לגבי נושא הגניבות, בתור ילדה הייתי גם אני חריגה ותחושת הזרות אכלה בי יום יום, וילדים יודעים להיות רעים ומרושעים ויודעים תמיד למצוא את השונה מהם. וגם אני גנבתי כסף וקניתי ממתקים ושיחדתי כדי למצוא חן וכדי שמישהו בכיתה כן ידבר איתי ויתייחס אליי סוף סוף. אפילו שידעתי והבנתי שזו לא הדרך !!!!!!!!!! ובתור ילדה בביה"ס בכיתה מסויימת עם קבוצת ילדים יום יומית, הבת שלך בטח רוצה להיות שייכת ולהתקבל ע"י הכיתה. אם שיטת השוחד בממתקים עובדת כרגע לטובתה (בטווח הקצר והצר, בהגיון ילדותי ותמים...) היא פשוט תמשיך עם זה . השאלה היא מה את מעבירה לה ???? "אני ! רצה איתך לדיאטנית, ואני ! מכינה תפריט מיוחד בשביל שתרדי במשקל, במקום לשתף פעולה את ! עושה לי ! דווקא ואוכלת מתקים " ???? אוכל במקרים רבים בא כפיצוי לחסר נפשי אחר שיש לנו, לא בגלל חסר באוכל . אוכל לא אומר לי "לא" אוכל תמיד נמצא שם כשאני רוצה אותו אוכל לא מציב לי דרישות ואני לא צריכה לתת לו כלום. אני יכולה ליהנות ממערכת יחסים של קח וקח בלי לתת, כי לתת אני צריכה לתת הרבה מאד למישהו אחר בלי לקבל ממנו.

ערב טוב, הכיוון שרותי העלתה הוא בהחלט הגיוני. ממה שאת מתארת נראה שיש קושי רגשי כלשהו (הסממנים - לקיחת כספים,אכילה מוגזמת,קושי חברתי) ולכן כדאי לפנות לטיפול בהקדם. בהצלחה, מור

שלום, לגיסתי יש 3 ילדים. הבן הגדול בן ה-13 היה בעבר תלמיד מאוד חרוץ ולפני כחודשיים חלה ירידה משמעותית בלימודיו. הוא היה תלמיד מאוד חרוץ והכי חכם בכיתה ועכשיו הכל התהפך.כל זה קרה שהאב נסע לחו"ל לצורך עבודה. יש לציין שהאבא הזה היה בעבר בכלא כפעמיים (כמובן שהילד לא ידע הוא ידע שהאב בחו"ל). עכשיו לפני כחודשיים נסע האב לחו"ל. יש לציין שהילדים גדלו כמעט ללא אב כל הזמן היתה סביבם רק האמא. לבנתיים הילד "מתדרדר" בלימודיו והתחיל להסתובב עם תלמידים שמעשנים וכו'. האם ממש מתוסכלת מזה. האב כרגע גם לא מתכוון לחזור , ולא מוכן להתגרש מהאם בשום פנים ואופן. בביה"ס הוחלט להביא לו חונך (כבן 40) שייתן לו דמות אבהית. הוחלט גם יחד עם המורה לנסות להרחיק את החברים האלה ממנו (דבר שמאוד קשה לעשיה) . כרגע המצב בבית מאוד ירוד הילד מסתגר בתוך עצמו והאם לא יודעת מה לעשות. העצה של "להרחיק אותו מחבריו" לא ממש מצליחה ולא נראית ממש יעילה. האם עליה לנסות להרחיק אותו בכל זאת (הפחד שלה שלא יהיה יותר גרוע, האם חונך זה דבר יעיל ולא יהפוך את הילד ליותר ממורמר? מה היית ממליצה לה? היא ממש חסרת אונים ...

בקר טוב, מה הייתי ממליצה ? בשתי מילים - לפנות לטיפול. אני מאוד לא אוהבת את המשפט - "להרחיק מחברים ש...". מדוע ? 1. במרבית המקרים הנערים שמסתובבים עם חברים "כאלה" מספרים שזו החברה היחידה שהסכימה לקבל אותם וזה המקום היחיד שנותן להם תחושת ערך. האם מישהו חושב שנער בגיל ההתבגרות יסכים לוותר על תחושת הקבלה והערך העצמי ??? 2. זה מאוד כוחני ובדר"כ גורר תגובה כוחנית מצד הנער. זה מעורר מחול שדים ומביא להדרדרות במעט הקשר שנותר. 3. חבל לתלות מצב רגשי קשה של נער ב - החברים אשמים. לא סתם נער נורמטיבי מתחבר פתאום עם נוער שוליים. ישנה הדרדרות רגשית המובילה לזה. לכן,חשוב לטפל בהדרדרות הרגשית ולא בסימפטום,דהיינו,החברים. לגבי החונך - חשוב לברר מיהו,מה הרקע שלו,מה מטרת המפגשים וכו' (דרך אגב,ילד בן 13 מסכים לקשר עם בן 40 ? זה די נדיר). למיטב ידיעתי קיימים פרויקטים של יח' שיקום האסיר בשיתוף פר"ח,לחונכות סטודנטים לילדי אסירים. יתכן שכדאי לבדוק את האפשרות הזו. בנוסף,סביר שהאם נמצאת בקשר עם גורם טיפולי (מתוקף היותה אשת אסיר),כדאי להתייעץ איתו ולבדוק אפשרות של טיפול ציבורי לנער באזור המגורים. ולסיום,אל תשלו את עצמכם,מעט מאוד ילדים (גם בגילאים הרבה יותר צעירים) לא יודעים שאבא לא בחו"ל אלא בכלא. להערכתי,הוא יודע ועצם זה שאתם משדרים שזה סוד מקשה עליו עוד יותר,כי הוא גם לא יכול לשתף אתכם בפחד/חשש/כעס שהנושא מעורר בו. כאמור,אני לא מאמינה שתשיגו הטבה ללא טיפול וכדאי להתחיל כמה שיותר מהר לפני שהבעיות יגדלו. הרבה בהצלחה, מור

זו שוב גלי. דבר חשוב ששכחתי: בעלי "מרעיל" את ילדיי כלפיי. אומר להם מליון פעם, כמו שטיפת מוח, שאני אמא לא טובה, שלא איכפת לי מהם, שאני חושבת רק על עצמי ושאני זונה שחושבת כל היום רק על גברים... בתי מתבגרת. המון פעמים היא כועסת על אבא שלה שמשפיל אותי בצורה כזו בוטה, אך אני מרגישה מדי פעם שמשהו מכרסם בליבה והיחס שלה אלי השתנה... כיצד אני יכולה להסביר לה מה קורה באמת? למה אבא מדבר בצורה כל כך מכוערת ולא מכבדת? בני בן ה- 8 שואל אותי כל הזמן מה זה זונה?? מה עלי להשיב? כיצד עלי להתנהג?? אני חסרת אונים ואובדת עיצות!!! דרך אגב, ילדיי וגם הוא יודעים שאני הולכת רק לעבודה ומשם הביתה. אני מעולם לא יוצאת לשומקום, לא לבלות ואפילו לא לחברות. את כל כולי אני משקיעה לבית ובילדים. כמעט מעולם לא אמרתי לילדיי כמה אבא שלהם הוא באמת אדם מגעיל ולא מכבד.

גלי יקרה, המלצתי בתגובתי הקודמת אליך, תקפה גם כאן - לפנות לייעוץ זוגי. טיפול טוב אצל איש מקצוע, יתמקד בשלב זה של פרידת ההורים, בטובת הילדים. אין זו אחריותו הבלעדית של המטפל, אם בעלך אינו מסוגל לתפוס את הנזק שבמעשיו. ייתכן ואישיותו היא כזו שרק טיפול עמוק יותר ואישי אולי יסייע, וזאת אך ורק כאשר הוא יפנה אליו מרצונו. באשר לילדיך - הצעתי לך ליזום שיחה עם שניהם, ביחד או לחוד, ולהודיע להם שאינך מתכוונת יותר לשתפם ביחסים שבינך לבין אביהם. אולי תוכלי לחזקם ולעזור להם בדרך זו, לומר לאביהם, שאין זה נכון להם לשמוע בגנותך. במידה ולא יצלח בידך הדבר, הדרך היחידה היא לפנות לאיש מקצוע בעצמך, לשתפו, ולבקש ממנו שיפנה בעצמו לאב ויזמינו אליו לפגישה, אפילו אם חד-פעמית, בה יסביר לו את השלכות התנהגותו על ילדיו. בהזדמנות זו יוכל המטפל גם להציג בפניו אלטרנטיבות אחרות להתערבות לטובת ילדיו. מצפה לתגובתך. נוחי

אני בת 36 ואם לילדה בת 16 ובן 8. בעלי ואני נשואים זה 17 שנים אך מסוכסכים מזה זמן רב. ניסיתי להתגרש אך ללא הצלחה, ביקשתי ממנו מספר פעמים לעזוב את הבית ולהיפרד, גם ללא הצלחה. בשנה האחרונה הוא החליט להשתמש בילדים כנשק כשראה ששאר הדברים שהצליחו בעבר כבר לא מועילים יותר. הוא משתף את הילדים בכל מה שעבר עלינו, בכל הילדות שלי (עברתי התעללות מינית ע"י אחי וסיפרתי לו על כך לפני 17 שנים), בכל שיחה שלנו, בכל מה שקשור במשפחה שלי (לדוגמא: אח חולה במחלה קשה, אב שעזב את הבית לאחר 36 שנות נישואים ובגד באמי..) הלב שלי נקרע לגזרים כשאני שומעת אותו משוחח עם הילדה ואני כועסת מאד על חוסר הרגישות. אני בטוחה שהוא פוצע את הנשמה של הבת בעיקר ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות דבר. ניסיתי להסביר לו איזה נזק בלתי הפיך הוא גורם לה, אבל חשתי שהוא מאושר שזה מרגיז אותי ומוציא אותי מדעתי. כמו כן, הוא אוסר על הילדים להיפגש עם משפחתי בשנה האחרונה ואינני רוצה שיהיו באמצע (לכן ניתקתי קשר כמעט עם כל המשפחה). אני חסרת אונים והילדים סובלים מאד!!!!!!!!!!!!! מה עלי לעשות???

שלום גלי, כואב ומתסכל כאשר אינך יכולה למנוע מהאב מלפגוע בילדיכם. נראה שאינו מודע לנזק העצום לנפשם הנגרם מהתנהגותו. האם ניסיתם ייעוץ זוגי? מטפל/ת זוגי טוב, יכול לעבוד עם שניכם גם על פרידה נכונה עם כמה שפחות פגיעה בילדים. אשמח שתחזרי לכאן לעדכן. נוחי

הי גלי, שכחתי לציין דבר חשוב ביותר! אסור אסור אסור לך לנתק את קשרייך עם משפחתך. את וילדיך עומדים בפתח תקופה שבה תזדקקו לקרובייך, ועליך לשמור כל מי שיוכל להיות עמכם בעת הזו. נוחי

שלום שלום יש לי אחות גדולה ממני ויש בעיה ביחסים בינה לבין המשפחה שכוללת עוד אח והורים. אחותי בכורה ואולי קיבלה פחות תשומת לב מאשר אני, אבל מדובר במקרה קיצוני של אדישות מצד ההורים שלי. גם כלפי וכלפי אחי ההורים אדישים הם פשוט כאלה. לא כל כך יודעים לתת אהבה ומעולם לא ידעו בגלל שגם הם לא קיבלו אהבה. הבעיה פה שאחותי לא יודעת להסתדר בחיים, חסרת ביטחון, חסרת הערכה עצמית והבעיה פה קשורה לחוסר נתינת אהבה מההורים. אחותי לא יודעת לתת אהבה ולנהל קשר נורמלי איתי, עם החברות ועם הסביבה כולה.. זה ממש מעצבן איך שהיא נאיבית וחסרת כבוד עצמי.. ניסיתי לדבר עם אמא שלי אבל היא אומרת שזה האופי שלה. על פני השטח המצב נראה נורמלי אבל לא. אחותי לא מעזה להסתכל לאנשים בעיניים ולעמוד על שלה.. עד כדי כך שהסביבה והחברות שהיא כל כך קשורה אליהן גם צוחקות עליה בלי שהיא יודעת. היא לא חריגה (נראית סבבה!) אבל יש לה בעיה קשה מאוד שקשורה בחוסר חום וביטחון מאמא שלי בעיקר מה אפשר לעשות? ברור לי שזוהי אשמת ההורים שלי שהזניחו אותה מעט ומפחדים להתמודד עם הבעיות האלו וחושבים שהכל בסדר. אבל תכלס היא לא תקים משפחה, תמשיך לברוח מהמציאות בעזרת העבודה ותמשיך לחיות ככה - בקיצוניות- או צוחקת ומשתטה כמו ילדה קטנה ממש, או כועסת ותוקפנית מאוד.. יכול להיות שיש ביכולתי לעזור לה אבל ברור שצעקות של אמא שלי לא עוזרות עכשיו, רק מלחיצות אותה וגורמות לאחותי להתנער עוד יותר מהמשפחה ולהרגיש חוסר אהבה. היא מודה שהיא לא כל כך אוהבת קשר עם בן זוג כי היא לא יודעת לתת אהבה היא מודה בזה אני בת 16 ההורים שלי פשוט אדישים להכל....ואמא שלי לא מודה בטעויות מה אני יכולה לעשות?

רקע על אחותי : אחותי אקדמאית הבעיה היא כבר ממזמן \שהיא היתה כל הזמן עם החברים אבל ההורים שלי אף פעם לא התערבו ועכשיו כולם שמים לב לחוסר הכבוד העצמי שלה! *היא יכולה לקבל חופש בעבודה אבל נותנת את כולה עד הלילה בעבודה *יש מצב שהיא מדברת עם מישהו והוא לא מתיחס והיא ממשיכה כאילו כלום לא קרה *היא לא כזה מטפחת את עצמה ופשרנית בנוגע לדברים שלה *בחנות- "עדי למה את מבלגנת להם את המדפים הרגע סידרו!!"

הי עדי, את יודעת,מאוד מעניין שהוספת את הבהרה.אחרי שאני קוראת את הבהרה אחותך מצטיירת בעיני באפן קצת שונה ממה שראיתי לנגד עיני לאחר ההודעה הראשונה. פתאום - יש לה עבודה והיא למדה והיא עושה עם עצמה משהו... אולי לדעתך זה לא מספיק והיא היתה יכולה לעשות יותר. אבל השאלה היא מה היא רוצה ? האם היא רוצה להשתנות או אולי טוב לה ככה,כמו שהיא ? לעיתים אנחנו מסתכלים על אדם קרוב,אהוב ובטוחים שאם רק היה קצת... אז היוא היה הרבה יותר מאושר. אבל לכל אחד קרטריונים אחרים לאושר. לא כולם רוצים להיות עו"ד/רופאים/טייסים,לא כולם רוצים ילדים,לא כולם רוצים להיות מסמר הערב... וזה בסדר. יתכן שיבוא יום ואחותך תרצה לשנות וזה נהדר,אבל זה צריך לבא ממנה. הדאגה שלך לאחותך מחממת את הלב אך נסי לא לשפוט אותה. קבלי אותה כמו שהיא והווי לה מקור לתמיכה. בהצלחה, מור

ביתי בת 4 חודשים. אני עובדת עד השעה 6 בערב, מחוץ לעיר (כך שאני רואה אותה רק בסביבות 7:30).בעלי עמד להתחיל לימודי מחשבים הנפרשים על פני יום שלם (עד 6). האם תהיינה השפעות פסיכולוגיות על הילדה אם תגדל אצל מטפלת בכל שעות היום? או שעדיף שבעלי ידחה את לימודיו ויישאר עם הילדה בבית? אשמח מאד לקבל את חוות דעתכם בהקדם האפשרי. תודה!

בקר טוב, אני לא ממליצה לנתק תינוקת בגיל כזה מהוריה לכ"כ הרבה שעות ביום. בהצלחה, מור

אני גננת במקצועי ויש לי ילד בגן בין שנתיים וחצי בערך שלא רוצה להגמיל מהטיטול הוא מבקש לשבת ולא עושה כלום.ניסינו יחד אם ההורים שנה שעברה והוא שיתף פעולה קצת ובבית הוא רצה טיטול ההורים לא יכלו יותר והחזירו לא את הטיטול לילד הזה שנה שעברה נולדה אחות והוא רצה טיטול כמו התינוקת ועכשיו אנו מנסים שוב אך ללא הצלחה אודה לך באם תשובי אליי בתשובה תודה .

גננת יקרה, אני מאוד שמחה על פנייתך. תפקיד הגננות בגמילת הילדים הוא תפקיד חשוב ולצערי לעיתים אני חשה כי יש מחסור קטן בידע בנושא. יש כאן הרבה תשובות בנושא,ולכן אני מצרפת קישורים. אם ישארו שאלות אשמח מאוד לענות. השרשור החשוב ביותר בנושא נמצא בשאלות ותשובות משמאל,אנא קראי. בנוסף,http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/3417/xFP/3438 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5330/xFP/5365 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6038/xFP/6113 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/7982/xFP/8037 וכמובן שיש עוד הרבה תשובות,את מוזמנת לעשות חיפוש. בהצלחה, מור

בתי בת 8 חודשים ואני אמורה ללדת ילד נוסף בעוד כחצי שנה כך שההפרש בין הילדים יהיה שנה ו-3 חודשים שמעתי שישנם הרבה מחקרים שאומרים שלא כדאי לגדל 2 אחים בהפרשים קטנים כי כך ההורים לא יכולים לתת לכל אחד את המינימום הנדרש לגידולם האם כך הדבר? אשמח באם תוכלו לכוון אותי לגבי מחקרים בנושא

בקר טוב, אני לא כ"כ מצליחה להבין את השאלה,הרי את כבר בהריון אז מה יועיל אם אני אענה שמומלץ (גם מבחינה בריאותית) הפרש של לפחות שנתיים בין הילדים ??? המצב הוא כבר מצב נתון,את בהריון,ההפרש הוא של שנה ו 3 והדבר הטוב ביותר הוא לנסות גם כשיהיו לך 2 ילדים,לתת לכל אחד מהם התייחסות אינדבידואלית,שעות שבהם כל אחד מהם נמצא איתך לבד וכו'. וכמובן לזכור שגם "הגדול" הוא עדיין תינוק בגיל הזה ומאוד זקוק לאימו ואינו יכול להבין שעליו לוותר קצת למען אחיו/אחותו. בהצלחה, מור

גילה שלום, יש לי שני ילדים בהפרש של שנה וארבעה חודשים. ההריון השני היה מתוכנן ובעת ההריון חשתי שזה נכון ומתאים לי. הייתי רוצה לשתף אותך בחוויות שלי: זאת כמובן משימה לא פשוטה. אינני בטוחה כי היא פשוטה יותר בהפרש של שנתיים. החיסרון הבולט ביותר הוא שאין הרבה רגעים של אינטימיות בין ההורה לילד. כמו שמור ציינה- משתדלים ועושים מאמץ, אבל מדובר כמובן ב"רגעים של חסד" ולא במצב היומיומי. החוויה הזאת של "אנחנו שניים" היא חוויה מורכבת לילד וכן להורים. מצד אחד- יש המון רגעים יפים לאורך השנים- שני הילדים אוהבים זה את זה אהבת נפש, קשורים מאד ומסרבים להפרד, הם משחקים יחד כל הזמן ובכלל יש להם חוויה חזקה של "אנחנו" וזה מאד מאד יפה ומרגש. יש להם אחד את השני וזאת מתנה. מאידך- יש תמיד תחושה של תחרות על המקום, על תשומת הלב, ה"ביחד" הזה הוא לא רק טוב ולעיתים קרובות יש קושי להענות לצרכים של שניהם. לסיום- הייתי מיעצת לך בשום אופן לא להכנס ל"סרט" של רגשות אשמה, זה לא מועיל לילדים ולא לך. את ההחלטה כבר עשית- לכי על זה עם כל הלב. בחיים אין חוקים, יש אחים שצמודים בגיל ורחוקים ריגשית ויש את ההפך. זה תלוי בבטחון שלך ובאמונה ביכולת להצליח. לכן חשוב שתקריני לילדים רוגע ותשימי דגש על ערכים כמו - ויתור, שיתוף, התחשבות.

יש לי ילד בין 16.5 שהוא יצא מהדת ולא רוצה ללמוד הכנסנו אותו לשנה לבית ספר שהוא החליט עליו ושם הוא פשוט לא לומד אלה רק מתקלקל ביהס" ממלכתי לילד יש חוסר בחומר של שנתיים הוא למד בישיבה לפני כן השאירו אותו כתה למרות שהוא בהתחלה לא רצה אבל השלים אם זה . במשך שנה הוא פשוט ישב ולא השקיע בכלום הוא טוען שהוא לא יכול לעשות מבחנים הוא מגיע למבחן והכל פורח, אחרי מעקבים בבית הספר הילד לא היה נכנס לכתה לא ניגש למבחנים ,לא מגיע לבית ספר ועושה את עצמו כאילו הוא הולך רגיל אנחנו זוג חרדים שלא מקשים על הילד מבחינה דתית רק מבקשים תמיד שלא יעשה דברים שיכולים לפגוע באחיו הקטנים מבחינה דתית ,הוא תמיד מבטיח ולא מקיים הוא טוען עכשיו בימים אלו במיוחד שהוא לא ודע מה הוא רוצה מעצמו יום אחד הוא רוצה ללמוד ויום אחד לא, בבית יש לו התפרצוית על אחיו הקטנים מנסה להתחצף (בקטנה) אבל עושה חשבון במיוחד לאמא שלו הוא תמיד מספר שאמא שלו היא כמו חברה אבל כשהיא מתרגזת אז היא לא חברה . אנו נותנים לו יד חופשית כמו: לצאת אם בנות ,לטייל בכל מיני מקומות אם חברים כמובן בהשגחה מרחוק כמו שאומרים בבית הספר הזה התגלה לי שיש בחורים שמעשנים בנגים פניתי להנהלה והם רוצים שהבן שלי יגלה להם מי ומה מעשן הבן שלי לא מעורב בבלגן הזה אך הוא לא רוצה להיות המלשין אני אמרתי למנהל המקום שזה צריך להיות תפקידם ולא תפקיד התלמיד וגם שבבית ספר זה יש שני סוגים אחד חילונילצורך העיניין ואחד ממלכתי הילד שלי הולך תמיד אם החילונים שם וגם יש בנות שביקשו ממנו להכנס איתם לשירותים יש להם אמצעי מיגון אמרו על תחשוש וכדומה לפי רעות עיני הילד לא מעוניין בלימודים הוא עוד בבעיה שהוא לא מוצא את עצמו ולא יודע מה הוא רוצה החלטנו אחרי שיחה אתמול שהוא לא הגיע לבית ספר במשך יומיים ולא עבר את המבחן שהיה ביום שני ואז הוא אמר שקשה לא למרות שדרך הגב אנו הצענו הרבה פעמים עזרה מורות פרטיות וכדומה אך הוא לא הסכים הראש לפי דעתי נמצא בחברים , בילויים , חברה . אתמול עקב הבלגן שהיה בבית ואני חיפשתי אותו עד שעה מאוחרת שהוא לא הגיע כהרגלו לבית נפגשתי בבית ספר אם ילדים שמעשנים סמים שראיתי זאת בעיני וז נדהמתי ולכן החלטתי שבני לא ילך לבית ספר יותר כי לפני רעות עיני הילד יכול להתקלקל שם יותר הצעתי לחפש עבודה .במקום הלימודיםהעיקר שלא ישב סתם בבית רציתי לקבל ממך עצה מה עושים בנדון

מור זה דחוף האם תוכלי לשיב לי תשובה לגבי גיל הבגרות תודה מראש

בקר טוב, יש לי הרגשה שעניתי על השאלה כבר לפני 3 שבועות... הנה התשובה ואני עדיין עומדת מאחוריה. אין טעם לחכות שהמצב ילך ויחמיר,כדאי לטפל כמה שיותר מהר. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/40/xFT/17760/xFP/17889 בהצלחה, מור

קיבלנו תשובה ממך פעם קודמת אך אנו לא יודעים לאן לפנות אם תוכלי ליעץ לנו לאן אודה לך מראש אור

מור שלום ביתי בת ה-5, כבר כחודשים מדברת איתי על 2 נושאים בעיתיים: 1. היא רוצה את הבית שאנו גרים בו כשתהיה גדולה ואת הדברים שבו (בית חדש ויפה כבר שנתיים אנחנו גרים בו), אמרתי לה כשאת תתחתני יהיה לך יותר יפה ושלא תדאג, אז היא ממשיכה איך אני אדע איפוא לקנות את מה שבתוך הבית, ואז תגובתה היתה - את תמותי אז מי יראה לי, היתי בשוק וישר הגבתי שלא תדאג זה יהיה עוד הרבה זמן ואני אראה לה, ובאותו נושא, שאלות כמו מה תהיה סבתא עוד הרבה זמן, זקנה ומה עוד הרבה זמן.. תמות, 2. מתענינת בתמונות של הורי שנפטרו מזה הרבה שנים (לא ראתה אותם).אני מראה לה ומספרת לה כל מה שרוצה לשמוע. יתכן ואחד קשור לשני,למרות כי זה לא בא ביחד השאלות של שני הנושאים.. לא יודעת מאיפה היא שמעה על הנושא, אנו לא מדברים אליו בבית, לא נפטר מישהוא לאחרונה, פשוט זה בא ולא הולך. לי באופן אישי קשה לדבר על נושא המוות (תסביך מגיל קטן) אבל אני מנסה לדבר על זה כשזה עולה בצורה רגועה ועינינית על מנת לא ליצור לה בעיה בעתיד. אבל שאלותיה באות בצורה מאוד אינטנסיבית - עזרי לי קצת בבקשה.

בקר טוב , אני מוסיפה קישור לתשובות שנשאלו בעבר. כפי שתקראי שם,לתגובת ההורה יש משקל רב במידת העיסוק שהילד מגלה בנושא. את כותבת שנושא המוות הוא נושא רגיש אצלך וסביר שאת מגיבה טיפה שונה מאשר כשהיא מעלה נושאים אחרים.לכולנו יש נושאים כאלה וילדינו קצת "נדבקים" לנושאים האלה. התפקיד שלנו,זה שימת פרופורציות וגבולות בצורה נעימה אך שאינה משתמעת לשתי פנים. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/15289/xFP/15400 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/40/xFT/1900/xFP/1900 בהצלחה, מור

אני פשוט ,להתחלה,חייבת להודות לכם על האתר הנפלא הזה,אני ובעלי מסתובבים כבר שבוע בלי לדעת מה ואיך לעשות בנוגע לבננו הבכור,בן שלוש וחודשיים.ואז אני פותחת את האינטרנט ואני מגלה שאנחנו לא לבד וזה כבר עושה טוב.אני פונה אליך בבקשת עזרה כי עייפנו מלחפש מה לא בסדר.אנחנו הורים ל2 ילדים האחד בן 3 וחודשיים והקטן בן שנה וחצי שניהם הולכים לגן.בשבוע וחצי האחרונים הבנו שחלה הדרדרות קשה מאוד בהתנהגות שלי בננו הבכור.זה התחיל בכך שהוא לא מקשיב,מקטר ה מ ו ן ,כל דבר שאנחנו אומרים הוא עושה ההפך,מרביץ בגן ובנוסף הקש ששבר אותנו ביום שישי האחרון בגן הוא התווכח עם ילד נוסף לאחר מכן הרים את האופנים שבילד ישב עליהם וכתוצאה מכך נשברה לאותו ילד היד(נכון,הילד שלנו לא עשה את זה בכוונה ואני בטוחה שאם היתה השגחה כמו שצריך בגן זה לא היה מדרדר לכזה מצב,לקח לי 3 שעות להגיע למחשבה הזו)אחרי הכל ישבנו ודברנו איתו בצורה מאוד ברורה,לא בצעקות אבל הבהרנו לו איך אנחנו דורשים ממנו להתנהג,הסברנו לו וגם לקחנו אותו לאותו ילד הביתה כדי שיבין את התוצאה של מה שהוא עשה.מה עוד אני יכולה לספר שכל יום שעובר יש רק מאבקים ,גם לא עוזרת השיטה של להזהיר פעם אחת ובפעם השניה לשים אותו בפינת מחשבה בזמן של 3 דק',גם לא הטבלה עם המדבקות,דרך אגב לקחנו לו את הצעצועים שהוא בכי אוהב ואמרנו לו שהוא יצתרך לעבוד מאוד קשה להוכיח לנו שמגיע לו לקבל אותם חזרה....כלום לא עוזר רק הולך ומדרדר!!!!!קבלנו בנוסף להכל טלפון צהגננת שאמרה לנו שאי אפשר להמשיך ככה ושאנחנו כהוריו חייבים ללכת ללימוד הורות כי יש משהו במסרים שלנו שלא בסדר ואם המצב לא ישתפר הוא לא יוכל להמשיך איתם בגן. אנא ממך ,אין לי מה לעשות ולמי לפנות,ניסנו לפנות לפסיכולוגית מהקופה אבל זה רק עוד 4 חודשים .בבקשה את עזרתך הדחופה

בקר טוב, תודה על המילים החמות :). מה שאת מתארת הוא קושי בהצבת גבולות. קצת קשה ללמד מרחוק איך להציב גבולות,אבל ננסה... נתחיל מקריאת "התפרצויות זעם והצבת גבולות" ב"שאלות ותשובות" משמאל. בנוסף,ההתייחסות שלכם אינה מתאימה לגילו ולשלב בו הוא נמצא. מה ז"א ? ילד בגיל הזה לא יכול לעשות תהליכים מורכבים,להבין כמונו את המעשה והתוצאה ולדעת לשלוט בכעס/תסכול שהוא מרגיש כי אם לא אז... לכן,אין טעם בהסברים מורכבים,ענישה,שיחות ארוכות וכו'. להסביר זה נהדר פעם - פעמיים,מעבר לזה ההוראות/איסורים חייבים להיות קצרים,ממוקדים ונחרצים. לדוג',אין טעם להסביר לילד 20 פעם למה אסור לדחוף את היד לשקע. מסבירים פעם פעמיים ולאחר מכן כשהוא מנסה שוב ,עוצרים את היד בדרך לשקע,מחזיקים בה בצורה איתנה ובטון קר אומרים - אסור !. לא יותר מזה ובכל פעם חוזרים בדיוק על אותה המילה. מה שעוד חשוב - לא יוצאים מהכלים. ברגע שמסבירים שוב ושוב ושוב,אצל הילד זה נתפס כמן משחק וכך גם ההתייחסות. כאמור את יכולה לקרא על זה יותר ב"שאלות ותשובות". בנוסף,כדאי לקרא את - גיל שנתיים (למרות שהוא גדול יותר),במיוחד את החלק של השיקוף ולהקפיד על זה במקביל לגבולות. אם ישארו שאלות בנושא אשמח לעזור. ננסה לשפר את המצב דרך הפורום ואם לא נצליח כדאי לפנות לאחד מביה"ס להורים הפזורים ברחבי הארץ. לא בגלל איום כזה או אחר של הגננת אלא בשבילכם ובשביל ילדכם. מצבו של ילד ללא גבולות לא הולך ןנעשה טוב עם השנים,אלא להיפך,מחמיר. בהצלחה, מור

ביתי בת 4 ילדה מתוקה אבל מאוד קשורה אלי אני שמה לב שהולכים לגינה או למשחקיה עם חברים כולם משחקים משתוללים וכל האמאות יושבות ומדברות רק הבת שלי כל הזמן רוצה אותי לידה או לשחק איתה או לראות אותה משחקת ,אני מרגישה שהיא בכלל לא עצמאית וכל דבר קטן בוכה אני משתדלת להסביר לה שתשחק עם כולם ואם לא בא לה אז לבד ,אבל שלא תצמד אלי כל הזמן ,אבל זה לא עוזר ממש לעיתים בודדות היא משתפת פעולה ומשחקת יש לה כל הזמן טענות אף אחד לא משחק איתי אני כבר ממש מתוסכלת מזה היא ילדה שלישית לאחר שני בנים יחסית גדולים אני לא יודעת איפה הטעות שלי בעלי כל הזמן טוען שאני מפנקת אותה יותר מידי אשמח ליעוץ ממך תודה

צהריים טובים, פינוק הוא נהדר כשהוא מגיע ביחד עם עידוד לעצמאות,בטחון עצמי וכו'. אני לא יודעת מה קורה בבית ועד כמה היא עצמאית בבית. כדאי לעודד אותה לעצמאות בבית ולא לעשות דברים בשבילה/במקומה. במקביל,שאלי איך היא בגן. יתכן שבגן היא עצמאית ומסתדרת,במקרה כזה בדקי מה את משדרת לה שמעודד את התנהגותה כשהיא איתך. מה שאני ממליצה :1. עידוד לעצמאות בבית. 2. בדיקה בגן. 3. הזמנת חבר/ה הביתה שאיתו/ה היא תשחק לבד. 4. בדיקה עם עצמך עד כמה את מגוננת עליה. 5. לזכור שיש ילדים שלא אוהבים את ההמוניות שבגינה/משחקיה. לא כולם חייבים לאהוב את זה וזה בסדר גמור. בהצלחה, מור

שלום לך מור. יש לי ילד בן 8 שמסוגל לשבת כל היום מול המחשב ולשחק און ליין. (אם רק היו נותנים ומרשים לו לעשות זאת) למחשב עצמו כדלת לעולם אינפורמציה רחב ועשיר אין סיכוי אצלו, זה לא מושך אותו בכלל. חשבתי שאולי אפשרי לערוך איתו הסכם שמותר לו לשחק שעה ביום במחשב, להשאיר לו פתקים עם שאלות בנושאים לימודיים (מי היה גלילאו גליליי, דה וינצ'י, מרקו פולו, הברון מינכהאוזן הנס כריסטיאן אנדרסן, בקיצור, אישים מקומות כוכבים ממציאים וכו' ) ואת המידע עליו לחפש באינטרנט. במידה ומצליח והוא קורא ויודע לספר בשני משפטים משהו על הנושא - להוסיף עוד חצי שעה לזמן המשחק . מה דעתך ? האישית , האמהית והמקצועית ? תודה מראש על תשומת הלב .

הי עמית, היום כבר קצת קשה לי להפריד בין האישית,מקצועית,אמהית..:) זה הפך כבר ליח' אחת (לצערן (?) של בנותיי). אז דבר ראשון,אהבתי את החשיבה היצירתית. אבל.. יש בה משהו נורא דידקטי,"חינוכי" כזה שלי מזכיר קצת ביה"ס/מורה ויש לי הרגשה שזה עלול להתקל בהתנגדות. מה עוד,שאני חושבת שעיקר המטרה היא ליצור אצלו עניין ומוטיבציה לגלות עולמות נוספים ולא שיקרא משהו חדש כדי לרצות את אמא. מסכימה ? באפן כללי כשאוסרים על ילד פעילות כזו או אחרת היא פתאום נורא נורא מושכת. אני במקרה כזה במקום "לתקוף" את הפעילות/מעשה שלא מוצאים חן בעיני,פשוט מציעה אלטרנטיבות שאי אפשר לעמוד בפניהן. אצלנו לדוג' - לרדת לסיבוב גדול על אופניים,ללכת עם הכלבה לים,פיקניקים (שבתות),מוזיאון מדע,הכנת עוגיות שוקולד ביחד,משחק חשיבה איתי (אבל רק כזה שמרתק ,אחרת אני משתעממת :)). בנוסף,"במקרה" שומעים אותי מספרת לחברה/בעל.. על ה"ספר ההוא" שהיינו ילדים ואיך אהבתי את המתח שם (או כל ספר אחר שאני יודעת שימצא חן - מתח,הרפתקאות..). כמובן שאני לא אומרת את זה באפן ישיר,כי אז זה ממש לא מושך. אני יוצרת ציפיה,מתח והתרגשות בדרך עקיפה. מה שעוד אפשר זה מדי פעם לשוחח על כל אותן דמויות שהזכרת עם מישהו בסביבת הילד (ביחוד כשלילד אין את האופציה לעשות משהו אחר - לדוג' בנסיעה). הרעיון הוא לעורר עניין אצלו מבלי לאסור או לבקש/לדרוש. אני חושבת שהרעיון די ברור. בהצלחה ואשמח לשמוע על הרעיונות היצירתיים שמצאת, מור.

היו נהדרים ? מכירה את תעלוליה של סופי ? אצלנו עכשיו זה להיט....

שלום רב, בני בן 3 וארבעה חודשים וביתי בת ה 10 חודשים. בשבוע האחרון ישנה החרפה באי ההקשבה שלו. כל דבר אנחנו צריכים לומר מספר פעמים וגם אז אין מענה. חשוב לי לציין כי, זה לא היה קודם לכן, וכי ברוב המקרים הוא היה משתף פעולה. ניסינו הכל: שיחות, הרגעות בחדר, טבלה של מעשים טובים עם מדבקות, אי קבלת מתנות ואופניים שאותם הוא אוהב מאוד, ואין שיפור כלל, אפילו לא נקודתי. גם הגננות מתלוננות על ההתנהגות שלו והיא ההקשבה שלו. חשבתי יחד עימן מה יכולה להיות הסיבה לשינוי ולא הגענו לתשובה. יחד עם בעלי שיחזרנו את מהלך הימים הקודמים ולא זכרנו מאורע שיכול לגרום לשינוי החד. לפעמים אנחנו ממש מאבדים את הסבלנות ומרימים מעט את הקול, ורק אז לפעמים ישנה תגובה אצל הילד. התגובות של הילד הן לרוב בבכי מייליל (לרוב בלי דמעות), צעקות ולפעמים מרביץ לנו או לחבריו בגן. לפני התקופה הזאת, הוא יכל להכנס לחדרו (ביוזמתו האישית כי היה מעוצבן, או על פי בקשתנו) להרגע למספר דקות לצאת, לבקש סליחה ולומר לי שהוא נרגע לבדו. מה שלא קיים בימים האחרונים. דוגמאות: * לא לקפוץ על הכורסה- אפשר לומר לו מספר פעמים, להסביר לו מה יכול לקרות לו במידה ויקבל מכה. הוא יקשיב בפעם השישית, יספר לך שזה מסוכן, ויחזור לאחר מספר דקות על אותו המעשה. * לקחת את המשחק הוא שיחק בו חזרה למקום. שאלותי הן: 1. כיצד ניתן לעבור את השלב הזה בלי צעקות והתרגזויות? אני לא רוצה להרים את הקול ולאיים,על מנת שהוא יקשיב לי. 2. האם דרך אי קבלת הדברים- היא נכונה וטובה? 3. האם על מעשים שהוא מבצע בגן (ושאינם מקובלים כלל) גם צריך להתייחס בבית בצורה חמורה? לדוגמא: ישנה קבלת שבת או יום הולדת, צריך לשבת והוא לא יושב למרות שמבקשים ממנו. 4. היום היתה יום הולדת ובסופה קיבלו כל הילדים מתנה ובני לא קיבל, מאחר שהוא לא שמע בקול הגננת. האם המעשה היה נכון? אודה לעזרתך בהקדם (אני ממש אובדת עצות) וכמובן שאשמח לענות על שאלות בתודה מראש מיטל

מיטל יקרה. בקריאת תחילת ההודעה שלך עלתה בדעתי האפשרות שייתכן ולבנך יש בעייה בשמיעה אולי בגלל דלקת אוזניים שמתחילה להתפתח והצטברות נוזלים באוזן התיכונה, האם היה מצונן בשבוע , שבועיים האחרונים ? נראה לי שהמעבר החד ל"אי הקשבה" בתוך כמה ימים ללא סיבה סביבתית יכולה להגרם מירידה ברמת השמיעה אולי. שווה לבדוק ! לגבי הגן, אני חייבת לומר שאני די מופתעת מהגננת ! ומופתעת זה בלשון המעטה . ביום הולדת של ילד מהגן - אותו ילד הוא "ספק" הכיבוד והמתנות. לא הגננת !!! בעיניי זו השפלה לשמה למנוע מבנך את המתנה הספציפית הזו. חבל מאד שהיא החליטה לנקוט בגישה הזו. ושורה אחרונה - במידה והבעייה היא לא בירידה בשמיעה אלא קטע התנהגותי בלבד - טיפ - אצלנו יש כסא עונש, ובצורה ברורה אנחנו אומרים "זה אסור לעשות , את/ה יודע/ת שאסור ובכל זאת עשית" ומושיבים את השובב/ה על הכסא למספר דקות לפי הגיל (גיל 3 - 3 דקות, גיל 5 - 5 דקות) בלי לבכות ! בוכים או קמים - מושיבים חזרה ומתחילים לספור דקות מההתחלה. קשה בהתחלה להתרגל אבל זה עובד. בהצלחה .

בקר טוב, אני אנסה לעשות קצת סדר ולענות על כמה שיותר דברים : 1. גבולות - ממה שאת מתארת עולה אצלי הספק עד כמה יש דגש על הצבת גבולות ועד כמה הם אפקטיביים. לא קל להציב גבולות,אבל אי אפשר בלעדיהם. גבולות הולכים יד ביד עם סמכות הורית וכשאלה קיימים,אין כמעט צורך בענישה. גם לילד וגם להורה ברור "עד כמה" אפשר ומדוע לא כדאי לעבור את הגבול . את מוזמנת לקרא את החלק המתייחס לגבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל ואם תרצי שארחיב בנושא,שאלי ואשמח לענות. דרך אגב,גבולות זה לא אומר נוקשות או ענישה או המון איסורים. 2. את כותבת שהיה נכנס לחדרו מיוזמתו - ז"א,הילד הרגיש שהוא זקוק לפסק זמן או רגיעה. לא תמיד ילד יכול לעשות את זה לבד ולכן הוא זקוק לעזרתכם. זה בעצם מתקשר גם לנושא הגבולות. הגבולות עוזרים גם לילד. מרבית הילדים שלא הציבו להם גבולות,מדווחים לאחר השינוי (לאחר שמתחילים להציב) על שיפור בהרגשה ובהתמודדות. כשהרוחות מתחילות להתלהט,עיזרו לילד להרגע. אל תכנסו איתו למאבק כוחות ולמי צועק/מעניש יותר חזק. במקרה כזה זו מן תחרות והוא לא יכול לתת לעצמו להפסיד. לכן סביר שרק יגביר את הצעקות/התנהגות לא נאותה וכו'. 3. ענישה - כתבתי כאן כבר בעבר על כך שאני לא מאוד תומכת מכמה סיבות: א. כמו שכתבתי קודם,זה כוחני ומלמד את הילד שאסור לו לוותר מולי ואז כל צד מתעקש יותר ומתבצר בעמדתו. כך שלא רק שלא השגנו שיפור,ישנה החמרה. ב. המסר שעובר לילד - אני לא מסוגל להתמודד מולך וכל מה שנשאר לי הוא להעניש. אצל לא מעט ילדים ההורה במקרה כזה נתפס כחלש,חסר סמכות ולעיתים בגילאים מבוגרים יותר זה מוביל לזלזול בהורה. 4. הסברים - מסבירים לילד פעם - פעמיים,לא עשרים. זה שוב חלק מגבולות ותוכלי לקרא על זה יותר בתשובה אליה הפנתי. הילד יודע שהוא יכול לפול,לקבל מכה... זה השלב להיות מאוד קונקרטית,קצרה ונחושה,אין מקום לאותו הסבר בפעם המאה. 5. לגבי שאלה 3 - תעשו הפרדה בין הגן לבית. תנו לגננת להתמודד עם ההתנהגות בגן (כמובן כל עוד מדובר בגבול הנורמה ולא חלילה במעשה קיצוני). לגבי שאלה 4 - אני מאוד מסכימה עם ג'ודי. זה משפיל,מעליב,כוחני ולא משאיר לו שום אופציה חוץ מלהחזיר באגרסיביות וכוחניות. אפרופו גבולות,גם כאן צריך לשים גבול. יום הולדת ומתנה זה בצד אחד של הגבול ומצד שני התנהגות שצריך לטפל בה. ז"א,הפרדה. אל תקשרו ביחד שני נושאים שאין בינהם שום קשר. אתם עושים מן סלט והמסר לילד הוא לא מסר מועיל. אני ממליצה: 1. לבדוק יותר לעומק את הקושי שבהצבת גבולות ולקחת את הנושא כ"פרויקט". 2. לבנות תוכנית פעולה - אל מה מענישים,איזה עונש,איך מתייחסים למה שקורה בגן,איך לא עושים סלט וכו'. 3. להקדיש תשומת לב למסר שעובר לילד - כרגע המסר הוא - אף אחד לא מצליח להתמודד איתך,אתה כ"כ חזק שלא אנחנו ולא הגננת יכולים לך. זה מסר שעלול לחזור כבומרנג. נתתי הרבה כיווני מחשבה ויש לך כאן לא מעט עבודה,אבל זה שווה . אם תרצי עזרה בכל אחת מהנק' שהעלתי,בשמחה. בהצלחה, מור

מור שלום אני מבינה שאת מוצפת בפניות אך בתוך ההודעה שלי ניתן להבין כמה אני ממתינה לתשובה לייעוץ והכוונה ממך תודה

כי קורה שאני גם עובדת.... כולם ממתינים בדיוק כמוך וכשאגיע להודעתך,ע"פ הסדר אשמח לענות. אם מדובר במקרה חרום,ניתן לפנות לאחד משרותי הרווחה/בריאות במקום מגורייך. הפורום לא נותן מענה למקרי חירום. מור.

בתי בת 3 ולא מוכנה לשתף פעולה ולהקפיד על צחצוח שיניים. היא מבינה את משמעות וחשיבות הצחצוח, בחרה מברשת ומשחה (בטעם מסטיק) בעצמה, היתה בהצגה של קריוס ובקטוס והקראנו ספרים בנושא אך היא עושה טובה שהיא מוכנה אחת לכמה ימים לצחצח שיניים. מה עליי לעשות על מנת שהיא תרצה לצחצח שיניים בוקר וערב?

ערב טוב, צחצוח שיניים/מקלחת/הליכה לגן/איסוף משחקים.. כל אלה הם חלק מחוקים וגבולות. אני מאוד בעד יצירתיות,שכנוע,הסברים וכו',אך עד גבול מסויים. יש שלב שבו על הורה לאכוף את החוקים שקבע (כמובן שתוך התחשבות ואמפטיה אבל גם באסרטיביות ונחישות). אני מציעה לקרא את החלק שמתייחס לגבולות ב"שאלות ותשובות". בהצלחה, מור

שלום לך! בתי בת ה 2 וחודשיים בזמן האחרון נראית מאד עצבנית ובכיית,וכתוספת יש לך חוסר תאבון (למרות שחוסר תאבון היה לה גם בעבר וזה לא מצב חדש לנו,אך הפעם זה הוחמר).לילדה אין בעיות התפתחות והיא מאד חכמה ופיקחית,אך אם היא משהו מבקשת ובקשתה עוברת לדרישה ולא מקבלת את מבוקשה היא מתחילה לצעוק לכעוס ולבכות בלי עצירה.הילדה גם אלימה במיוחד באותו הרגע שלא מקבלת את מבוקשה,ולפעמים סתם בלי סיבות ואח"כ מחייכת וצוחקת.אמרו לנו באתר שכשאר היא אלימה להחזיק לה ידיים ולהגיד שאסור לעשות כך והראות שאנחנו לא מרוצים מזה,אך זה לא מונע בעדה,והתגובה של האב למצב האלימות הוא מכה אותה בקלילות בחזרה ואז היא מפסיקה,אך לי אמרו שאסור להכות.מה עושים בנושא האלימות? ובמיוחד בנושא הצעקות ובכי? רקע משפחתי אביה אדם עצבני ובעל התפרצויות,אנחנו משתדלים לשמור על אוירה רגועה,אך לא תמיד יוצא. הילדה לא הולכת לגן כעת.אנחנו ניסנו לשלוח אותה כשהייתה בת 2 אך היא לקחה זאת קשה ובכתה הרבה מאד בגן במשך3 שבועות,ואח"כ חלתה בדלקות ריאות והוריד ממשקלה המועט 4 קילו,ומאז היא בבית. אני לקחתי עוד ילד אחד לטפל בו בשביל להישאר עם בתי בבית. וזה גם כנראה משפיע עליה כי היא לא רוצה להתחלק בצעצועים ורואים שהיא מקנאה,למרות שהיא גם לפעמים משתפת פעולה ועוזרת לי לטפל בילד הקטן. ואני שמתי לב שיש שינוי במצב רוחה ומצב הנפשי אחרי שלקחתי ילד הביתה. מצפה לשמוע והדרה באופן התמודדות עם המצב. בתודה מראש... בהצלחה רבה לך במעשיך!

שלום, אני בת 18 וחצי, אני לומדת באוניברסיטה אך אני עדיין גרה בבית. המצב ביני לבין אבי מסובך בזמן האחרון באופן מיוחד. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להתווכח, סתם כתחביב וגם אבא שלי היה כזה, היינו מתווכחים על רעיונות ועל פילוסופיות ואהבנו את זה. לפעמים הוויכוחים היו גם אישיים, אך לעולם לא יותר מדי. בתקופה האחרונה אם הייתי מתווכחת איתו הוא היה מסלף את הדברים, עובד בצורה לא הגיונית העיקר לא להכנע. היה נראה לי כאילו הוא מפחד שאני אנצח, כאילו שזה יעיד על איזו שהיא חולשה מצידו. עכשיו, כשמדובר במשהו כללי- בסדר, אבל כשמדובר בלמשל מריבה במשפחה ואבא שלי מתערב ולוקח את הצד הנגדי ולא מסוגל להכנע גם אם אני באמת צודקת, זה פוגע. הגיע למצב שבו אם אני אומרת משהו, רעיון, מושג שנוגד את דעותיו של אבי- ישר הוא מתגונן ואומר שהוא לא רוצה להווכח, או שהוא פשוט מתעלם ממני לחלוטין. בשבת האחרונה זה קרה שוב ומאוד נפגעתי ושאלתי מדוע אינו מעוניין לשמוע את דעתי, מדוע הוא חושב שכל דבר זה וויכוח אישי, והגעתי למסקנה שהוא פוחד, פשוט פוחד מכך שאני אצא צודקת. הגעתי למסקנה שאני לא אומר יותר את דעתי בנוגע לשום דבר בין אם שואלים אותי ובין אם לא, ומאז אנחנו לא מדברים, הדבר מכאיב לי ביותר, וברצוני לדעת מה ניתן לעשות. אני רק רוצה לציין שהמודעות של אבי לגבי עצמו מאוד נמוכה כך שאני לא יכולה לגשת אליו ולהוכיח לו כי הוא פשוט פוחד. ממש תודה!!

מכתב קצר שאפשר להצמיד למקרר או לכל מקום גלוי לעין בבית. "הורים מרימים ילדים קטנים על הידיים ,אוחזים בהם היטב ומניפים אותם על אל, בזרועות מורמות ונישאות , מרימים אותם גבוה מעל לראשם או לחליפין,נושאים את ילדיהם היושבים על כתפיהם. זו השאיפה שלנו בתור הורים,שהילד שלנו יגדל יגבה ויצליח יותר מאיתנו אפילו , רגע הגילוי מבחינת ההורה כי ילדו "עולה עליו" יכול בהחלט להיות רגע של התרוממות רוח , ולא של עלבון וחשש . קרי- המטרה הושגה,כהורה עשיתי עבודה טובה !!! " כל טוב.

ערב טוב, את מסיימת את ההודעה במשפט - "ולהוכיח לו כי הוא פשוט פוחד" והשאלה שעולה אצלי היא מדוע להוכיח לו את זה ? לאן ההוכחה הזו תוביל אתכם ואת יחסיכם ? האם לא עדיף פשוט לנסות לקבל את זה (הרבה פעמים בחיים אנחנו נאלצים לקבל דברים שהם לא הכי נעימים,אבל אין הרבה איך לשנות אותם..) ולנסות לא לדרוך לאף אחד על היבלות ?. את נשמעת נערה מאוד נבונה,אולי כדאי לשבת ולחשוב מה חשוב לך ביחסים עם אבא,איך את רוצה שהם יראו וכו'. האם חשובה התחרות,ההתנצחות או הפרגון,הקרבה.. אני בטוחה שברגע שתחליטי מה את רוצה שיהיה ביחסים האלה,תצליחי להשיג את מבוקשך. בהצלחה, מור

אני אמא לתאומים מניקה וגם נותנת בקבוק. בהתחלה החלב שלי היה בשפע מספיק והרגשתי הרבה גודשים בחזה לפני ובמהלך ההנקה. אבל ככל שהזמן עובר אני מרגישה שהחלב שלי הולך וכימעט נעלם. אני מודה שלא אכלתי טוב- מכיוון שלא היה לי זמן ועד עכשיו לאכול כמו בזמן ההריון. אבל אוכלת ושותה הרבה בעיקר מים ותה. אני לא מרגישה גודש בכלל גם אם לא הינקתי יום שלם אבל כשאני מניקה אני מרגישה את החלב שלי אבל לא מספיק לא ארוחה ולא חצי ארוחה. אני מאד אוהבת להניק ורוצה לפחות להניק עד 6 חודשים. האם יש דרך כלשהיא "להחזיר את החלב שלי" .אני מוכנה לאכול הכל אם זו הדרך אבל לא הלך לי.

נסי להוועץ באחות טיפת חלב.

גלשתי לחפש פתרונות לגזים לתינוקות התאומים שלי בנות חודשים וחצי -ברפואה סינית- ומצאתי כי לשים מיץ גינגר (זנגוויל) לפורמולה או לשתייה-וכתוב שהאנרגיטיקה שלו חמה ולכן הוא לא מומלץ לתינוקות "חום". מה זאת אומרת תינוק חום האם זה קשור לזיעה ? כי יש אחת מהתאומות( היותר שמנה) מזיעה הרבה בכל פעולה כמו יניקה, בכי, אפילו בשינה למרות ששתיהן לובשות אותו דבר.

כדאי לשאול בפורום רפואה סינית או רפואת ילדים.

שוב שלום איך מגיבים כאשר בן שלוש וחצי עונה בחוצפה ומדבר "כמו מבוגר"? נראה שהיום גיל ההתבגרות מגיע מוקדם מן המצופה...

אין לי מספיק פרטים על הילד אבל מה לגבי גבולות באפן כללי ? האם היית מגדירה אותו כילד שיש לו גבולות ? יתכן שכדאי להקדיש לנושא קצת מחשבה ובחינה יותר מעמיקה. אם תרצי תוכלי לקרא את החלק הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות". כדי לענות יותר לעומק תצטרכי לפרט יותר על הילד,היחסים בינכם וכו' וכמובן להביא דוג'. מור

שלום מה עושים כאשר בן שלוש וחצי מתחיל לכסוס ציפורניים? קניתי לו מרה אבל הוא כל כך נהנה מהטקס שלא נראה שזה פותר את הבעיה תודה

צהריים טובים, לינק לתשובה קצרה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/8571/xFP/8706 אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום לך מור בעבר פניתי אלייך ומאז לא השתנו דברים ההיפך הוא הנכון אז כך המקרה בתי בת שש וחצי יותר נכון בעזרת השם עוד חודשיים לערך יימלאו להשבעה אביבים בתי לא מחונכת כשל שלי אומנם אך נכון להיום היום עובר בסייוט מתמשך אני פונה אלייך ממש בייאוש ניסיתי את רוב השיטות היפות והנעימות והפחות על מנת שהתנהלות היומיום תהייה נעימה ותישרוד יותר נכון בנוסף לחוסר משמעת ברוב הדרישות ממנה האלמנטריות והאחרות כגון:ציחצוח שיניים נטילת ידיים בבוקר לבישה אפילו ההתעוררות בבוקר קשה אבל אני על כך עוד איכשהו מבליגה כיוון שיש להפוליפים מוגדלים שלעיתים מקשים על הנשימה ההאכלה שלה הן בבית הספר שמוות פנו אליי כייון שלא אוכלת את הכריך ובקושי שותה לבית הספר לאחרונה הסכימה לאכול שוגי לפני שהיא יוצאת מהבית אבל היא שותה אך ורק קולה היחס לאחותה מחפיר כשלהפתעתי לילדים אחרים קטנים במשפחתי ולא במשפחתי היא אוהבת מחבקת ועים אחותה הכל הפוך ולפמים ממש מסוכנת לה ז"א שיכולה פיתאום לשחק איתה בחמור ולשבת לה על הגב או להפיל אותה במתכוון ולינשוך אותה דברים שמעולם לא היו לה באף גיל ובאף גן היא הפכה להיות אגרסיבית וחוצפנית מאי פעם האים יש קשר לכך שניכנסה לכיתה א ובתחילה היה קשה מאוד עדיין לא קל בהכנת השיעורים אני מבקשת בבקשה מכאן שתכווני אותי ותמליצי לי מה לעשות הייתי בעבר אצל קינסיולוגית ומטפלת משפחתית אומנם רק לשני ביקורים אך שתיהן טענו שבתי עצבנית מתוחה לחוצה מה אני עושה עים זה את העצבים מכך שהנשימה אצלה קשה לפעמים אני פותרת בעזרת תרופות אך מה אעשה עים השאר בבקשה עיזרי לי אני מנסה בכל כוחי לתת לה הכל מבחינה חומרית מהצד הזה שום דבר לא חסר לה למעט חוגים שיש לי קושי בהגעתם אז אני קונה לה משחקי יצירה וכאשר מתאפשר והקטנה לא מציקה אנחנו יושבות ביחד ללחוג שחייה בקייץ בעזרת השם אני ארשום חום ואהבה אני נותת לה אומנם לא מספיק לה כיוון שתשומת הלב היום נחלקת גם לה וגם לאחותה אבל זה המצב וזו המציאות שאני שמחה עליה ומברכת אותה רק שלבתי עד היום קשה לקבל זאת למרות שבתחילה מאוד שמחה שיש לה אחות עד אשר היא עלתה לכיתה א וגם אחותה התחליה להציק לה התמונה השנתה אשמח לקבל כיוון ועזרה ממך אלייה

שלום מור בשלישית אני כבר חייבת גלידה בכל אופן ניכנסתי להודעתי זו ששלחתי לך בראשונה ושמתי לב שרשמתי ולא עשיתי הגהה לדבריי אז כך קודם כל המייל אלייך נישלח ללא פסיקים ונקודות ללא רווח בין שורה ושורה ומילה למילה ואף מספר טעויות שהחסרתי אותיות במילים הראשונה שבהן הן כשכתבתי שפנו אליי מוות(מורות) התכוונתי שפנוי אלי מורות מ בבית הספר על כך שאיננה רוצה לאכול מעדיפה לשחק מקווה שעים כל זאת תוכלי לתת לי מענה לשאלותיי ואגב זה לא דחוף אז תודה

שלום מור בשלישית אני כבר חייבת גלידה בכל אופן ניכנסתי להודעתי זו ששלחתי לך בראשונה ושמתי לב שרשמתי ולא עשיתי הגהה לדבריי אז כך קודם כל המייל אלייך נישלח ללא פסיקים ונקודות ללא רווח בין שורה ושורה ומילה למילה ואף מספר טעויות שהחסרתי אותיות במילים הראשונה שבהן הן כשכתבתי שפנו אליי מוות(מורות) התכוונתי שפנוי אלי מורות מ בבית הספר על כך שאיננה רוצה לאכול מעדיפה לשחק מקווה שעים כל זאת תוכלי לתת לי מענה לשאלותיי ואגב זה לא דחוף אז תודה

שלום מור בשלישית אני כבר חייבת גלידה בכל אופן ניכנסתי להודעתי זו ששלחתי לך בראשונה ושמתי לב שרשמתי ולא עשיתי הגהה לדבריי אז כך קודם כל המייל אלייך נישלח ללא פסיקים ונקודות ללא רווח בין שורה ושורה ומילה למילה ואף מספר טעויות שהחסרתי אותיות במילים הראשונה שבהן הן כשכתבתי שפנו אליי מוות(מורות) התכוונתי שפנוי אלי מורות מ בבית הספר על כך שאיננה רוצה לאכול מעדיפה לשחק מקווה שעים כל זאת תוכלי לתת לי מענה לשאלותיי ואגב זה לא דחוף אז תודה

צהריים טובים, אני לא זוכרת מה המלצתי בעבר אבל קשה לי להאמין שמערכת היחסים אותה את מתארת תצליח להשתנות ללא התערבות מקצועית. צריך לזכור שבעיות קיימות שלא מטופלות,נוטות ללכת ולהחמיר עם הגיל. לכן מומלץ לפני שהיחסים מתדרדרים עוד יותר,לפנות לטיפול. גם אם פניתם בעבר ולא נוצרה כימיה או מסיבה כלשהי זה לא הצליח,אל תתיאשו מיצאו מישהו שאיתו אתם מרגישים שיש לכם כימיה וממנו אתם מצליחים לקבל כלים אופרטיביים כיצד להתמודד עם הילדה. ממה שאת מתארת אני בהחלט מאמינה שאפשר ע"י טיפול נכון ומקצועי להביא לשיפור ניכר. בהצלחה, מור

שלום לך! בתי בת ה 2 וחודשיים בזמן האחרון נראית מאד עצבנית ובכיית,וכתוספת יש לך חוסר תאבון (למרות שחוסר תאבון היה לה גם בעבר וזה לא מצב חדש לנו,אך הפעם זה הוחמר).לילדה אין בעיות התפתחות והיא מאד חכמה ופיקחית,אך אם היא משהו מבקשת ובקשתה עוברת לדרישה ולא מקבלת את מבוקשה היא מתחילה לצעוק לכעוס ולבכות בלי עצירה.הילדה גם אלימה במיוחד באותו הרגע שלא מקבלת את מבוקשה,ולפעמים סתם בלי סיבות ואח"כ מחייכת וצוחקת.אמרו לנו באתר שכשאר היא אלימה להחזיק לה ידיים ולהגיד שאסור לעשות כך והראות שאנחנו לא מרוצים מזה,אך זה לא מונע בעדה,והתגובה של האב למצב האלימות הוא מכה אותה בקלילות בחזרה ואז היא מפסיקה,אך לי אמרו שאסור להכות.מה עושים בנושא האלימות? ובמיוחד בנושא הצעקות ובכי? רקע משפחתי אביה אדם עצבני ובעל התפרצויות,אנחנו משתדלים לשמור על אוירה רגועה,אך לא תמיד יוצא. הילדה לא הולכת לגן כעת.אנחנו ניסנו לשלוח אותה כשהייתה בת 2 אך היא לקחה זאת קשה ובכתה הרבה מאד בגן במשך3 שבועות,ואח"כ חלתה בדלקות ריאות והוריד ממשקלה המועט 4 קילו,ומאז היא בבית. אני לקחתי עוד ילד אחד לטפל בו בשביל להישאר עם בתי בבית. וזה גם כנראה משפיע עליה כי היא לא רוצה להתחלק בצעצועים ורואים שהיא מקנאה,למרות שהיא גם לפעמים משתפת פעולה ועוזרת לי לטפל בילד הקטן. ואני שמתי לב שיש שינוי במצב רוחה ומצב הנפשי אחרי שלקחתי ילד הביתה. מצפה לשמוע והדרה באופן התמודדות עם המצב. בתודה מראש... בהצלחה רבה לך במעשיך!

צהריים טובים, נתחיל מזה שתקראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם וגבולות,גיל שנתיים. נסי ליישם את הכתוב שם ואם למרות הכל ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור