פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום לך, יש לי שאלות לגבי שתי בנותיי. הראשונה - גמילה ממוצץ. היא בת 3 וקצת. אני מרגישה שהמוצץ כשהוא צמוד לחיתול מישוש "ממסטל" אותה. מנגד זה גם מרגיע אותה. הבת שלי הגדולה נגמלה די לבד בגיל 4 ממוצץ. האם כדאי להתחיל כרגע בגמילה ממוצץ ואם כן כיצד. תודה שאלה אחרת בנושא לגמרי אחר ביחס לבתי בת 10 לפני חצי שנה היא נכנסה לחדרנו בדיוק באמצע אקט מיני.למחרת היא שאלה את בעלי מתי יהיה לנו עוד אח... אתמול היא שוב נכנסה במקרה כשאחנו היינו בטוחים שהיא ישנה. מעבר לכך שמעטה נסגור את הדלת, מה יכולה להיות ההשפעה עליה. באופן כללי הבית שלנו מאד פתוח, לא אחת הילדים נחשפים לגילוי יחבה ואהבה ביננו, אבל יש הבדל בין חיבוקים ונשיקות לאקט עצמו. היא כבר ילדה גדולה במובן שהיא לצערי הרב כבר נחשפת לתכנים מיניים דרך סדרות הטלוזיה הטלנובליות שאני משתדלת שהיא תראה עד כמה שפחות, אבל היא לא בואקום. אשמח לחוות דעתך. תודה

ערב טוב, לגבי המוצץ - כמו כל גמילה,רצוי מאוד שזה יגיע ממנה. לפי מה שאת מתארת,לא נראה שהיא מוכנה לגמילה. לגבי הבת בת ה 10. חוות דעתי לגבי מה ? זה שזה לא אמור לקרות ובטח לא פעמיים,נראה לי שזה ברור ומובן. לגבי מה לעשות ? תלוי איך היא הגיבה,איך אתם הגבתם וכו'. באפן כללי,רצוי להסביר באפן נק',קצר ולעניין את המשמעות - אקט של קרבה עם אדם שאוהבים וסומכים עליו. אין צורך לגלוש לתאורים ושיחות נפש בעניין. והכי חשוב... לא להגיע לפעם שלישית. מור

שלום, ביתי בת שנתיים וחצי ובתקופה האחרונה כאשר לא מוצא חן בעינה משהו היא מתרגזת וצועקת עלי אמא "פויה" ( מילה שלא נאמרת בבית אלא באה איתה מהגן) היא צועקת עלי ומכה אותי , אני מיד תופסת לה את היד ובגלל תסכולה היא מנסה שוב להכות ולצבוט אותי לפעמים היא מצליחה להכות/לצבוט. הדבר גורם לי לכעס רב כי הכל מלווה בבכי חזק מאוד והיסטריה כללית ולעיתים לאחר שאני חוטפת מכה ואומרת לה שאסור לצעוק ולהכות את אמא הכעס אצל הילדה מתעצם ואז אני נותנת לה מכה בטוסיק. לאחר מכן אני שמה לב שהיא נעלבת ומנסה להתקרב אלי על מנת שאחבק אותה וארגיע אותה. המכה שאני נותנת לה מתסכל אותי מאוד וגורם לי לייסורי מצפון רבים ( אני תמיד חושבת שאני לא בסדר ומשאירה משקעים לילדה) אשמח לקבל עצות כיצד לנהוג במצבים מסוג זה? האם לחלוטין לא לתת לה מכה בטוסיק??

שלום רב, נתחיל מקריאת החלקים - גיל שנתיים והתפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. שימי לב לחשיבות השיקוף. לגבי המכה בטוסיק - יש בזה גם משהו משפיל וגם זה לא יעיל לטווח הארוך. עד איזה גיל תתני לה מכה בטוסיק ? 10 ? 15 ?.הרי השאיפה היא ליצור יחסים שבנויים על הדדיות,שיתוף ובהתחשבות ולא על פחד וכוחניות. בהצלחה, מור

אני כמעט בטוחה שפניתי למקום הלא נכון אבל אני חושבת שאחת הסיבות היא כעס על העולם... אני נפצעתי לפני 4 שנים ומאז מאוד קשה לי שחלק מסוים מהאנשים נוגע בי אני פשוט נרטעת מפחד ונסגרת בטוח עצמי לפני הפציעה היה לי קטעים לא נעמים עם בנים הקטע של הרטיעה מאנשים היא זהו נגעת בי אתה עכשיו ראשי גם להרביץ לי כי ככה זה היה איתם בילדות הייתי חוטפת מההורים

אנחנו עוברים דירה בימים אלה, קרוב לסבא ולסבתא. בתי בת שנה וחצי, ילדה מאוד נוחה לשינויים בד"כ, תצטרך להתרגל לסביבה חדשה (אם כי קצת מוכרת), מעון חדש (בעוד שבועיים) וכמובן - בית חדש. בתקופת המעבר היא לא בבית, ואנחנו מנסים לשחזר את החדר שלה ככל האפשר. בנוסף לכל זה, היא מאוד מוכנה ומבקשת ממש להגמל מהטיטול (כבר עשתה פעם ראשונה השבוע בסיר...). אני מאוד אשמח לעשות את הגמילה עם הכניסה לבית החדש (לאחר שנראה שהתחילה להסתגל) ולפני תחילת המעון החדש. האם כדאי למהר ולהתחיל לגמול? עד כמה מעבר דירה בגיל זה משפיע?

שלום רב, בעקרון רצוי שכל שינוי יבוא בנפרד ולא כמה שינויים יחד. אבל... כל ילד והאישיות שלו,כל ילד ואופיו. אם הילדה מוכנה לגמילה (יש כאן הרבה תשובות בנושא,כדאי לקרא. גם ב"שאלות ותשובות" משמאל וגם לעשות חיפוש בפורום),אני לא הייתי מעכבת את זה בכוונה (כמו שלא הייתי ממהרת או מזרזת בכוונה). פשוט לכו בקצב שלה,וקחו בחשבון שיתכן שבימים הראשונים אחרי המעבר,תהיה רגרסיה. בהצלחה, מור

שלום רב, קצת רקע: אנחנו הורים בני 35+,עם ילדה בת 3 וחצי ואני בהריון מתקדם.. הבעיה שאני עומדת להציג אולי תישמע כאילו כמו משהו שהוא "חלק מהגדילה" ..... ובאמת שלקח לי זמן בכלל להיכנס לאינטרנט ולהתייעץ עם מישהו בכלל מכיון שאני (אני מניחה כמו כל ההורים) חושבת ש"זה יעבור.." ושאין לבתי בעיה כזאת גדולה ושלא צריך לעשות מזה עניין ...וכו'...........וכו'... ובכן, באופן כללי ( אם לתאר לכם את בתי המקסימה והחכמה והיפה); בתי כפי שכבר ציינתי בתי הינה בת 3 וחצי, ילדה פקחית, "רואה וקולטת ... " את שהולך סביבה, אין כמעט דבר שיעבור לידה ושהיא לא תשאל " מה קרה? ..." או "על מה דיברתם את ואבא?" ועוד ועוד... אנחנו ככלל כהורים שגדלו (פעם) בסביבה נוקשה וחסרת רגישות (שנינו); מאד רגישים לילדה שלנו ומשתדלים להעניק לה את מלוא תשומת הלב הנדרשת ומשתפים אותה בכל מה שאנחנו יכולים.... לאחרונה, למעשה כבר מס' חודשים, לאט לאט ראינו שמסתמנים כל מיני סימני "עקשנות.." ו"אגו/גאוה" ברמות גבוהות מאוד שלא מתאימות לילד בגילה (ומכיון שהדברים הללו מצויים בגנים המשפחתיים שעם הזמן הלכו ופחתו...- אנו מודאגים מכך יותר מכל הורה רגיל) וכדי למגר את התופעה ולא לתת לה מרחב: השתדלתי לא "להיכנס" להיתקלויות הללו וכמה שפחות... וכשזה היה בלתי נמנע אז התחלנו עם "עונשים ממוקדים" כמו: לקיחת קלטת DVD שהיא אוהבת ליום אחד או לקיחת משחק ... אך מה שקרה הוא שהילדה מרוב "גאוה ועיקשות" פשוט "לא איכפת לה ..." מקמטת מצח, מקמצת שפתיים ומשלבת ידים" ואומרת: "... ל א איכפת לי!!!".... כך שהעונש הפך להיות לא אפקטיבי.. הדבר התחיל להדאיג אותנו כשקרתה לפני מס ימים סיטואציה מפחידה כשהיתה כאן ילדה מהגן של הבת שלי (שיש ביניהן מריבות ואח"כ גם חיבוקים... ויכול להיות שהילדה הזאת לא עושה טוב לבתי... אבל זה נושא אחר שאני רוצה לדעת מתי יודעים בכלל מתי הילד/חבר עושה טוב או לא טוב לבתך????) ובכן נמשיך: הבנות שיחקו יחד בחדר ובתי באה באיזה שלב לסלון לבדה והתישבת על הספה והחלה להתבכיין ! כשאביה ניגש אליה ושאל אותה מה קרה?? היא שרטה ממש חזק את עצה (כאילו מתגרדת אבל חזק) ואמרה שהחברה שלה שרטה אותה ! כאשר היא עצמה שרטה את עצמה ממש מולנו ובכלל הילדה/חברה מהגן היתה בחדר כל אותו זמן........... טוב! אחרי כל המגילה הזאת אני מקוה שהבנתם את הבעיה ואם זאת בכלל בעיה ........ומה אתם מיעצים לנו לעשות?? * אגב, אני מבינה שאנחנו הורים מפנקים אבל גם יודעים להציב גבולות ועדיין זו לא סיבה להתנהג כפי שהיא מתנהגת.. כמו כן, מביך אותי הרבה פעמים ה"סנוביות" והאנטיפתיות שלה כלפי אנשים ... מילא אנשים רגילים אבל זה קורה עם הסבתא והסבא שהיא פשוט יכולה לומר להם מול הפרצוף שהיא לא רוצה אותם או פשוט לעשות פרצוף של הסתייגות..פשוט בושה!!!!!!! תודה רבהההההההההההההההההההההה:))

הי שטוזית, קראתי הכל ויש לי בקשה - נסחי במשפט את הבעיה כפי שאת רואה אותה. המטרה היא לא להקל עליי ושזה יהיה קצר אלא זה עוזר לפונה למקד את ההרגשה,מחשבה,תחושה וכו' בעניין (זה נעשה גם בטיפול). מחכה, מור

יש לנו תאומים בני שנתיים. בזמן האחרון (חודש בערך) אחד מהם לא מוכן לשים נעליים וגם בגדים כמו כן הוא לא מוכן להיות קשור באוטו ומנסה (וגם מצליח) להשתחרר מכסא הבטיחות. כל פעם שאנחנו מנסים לשים לו נעליים או חיתול או חולצה הוא משתולל בצורה מוגזמת (צורח, תולש שערות של האמא....) בסוף שמפעילים כוח לא מועט מצליחים לדים לו והוא נרגע. תמיד הוא היה שובב, אבל בזמן האחרון זה בלתי נסבל. יש לציין שכל זה התחיל לו בשבוע האחרון של הגן. נא עזרו...

צהריים טובים, נתחיל מהפניה לתשובות קודמות. אנא קרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

הי מור זה בנוגע לכך שבני קשור יותר לבעלי.. זוכרת? אז היה שיפור וביומיים האחרונים זה ממש החמיר!!! אני כבר לא יודעת מה אני לא עושה טוב ביום שישי באו המשפחה של בעלי אלינו לארוחת ערב. הילד לא רצה להתקרב אליי! כל פעם שלקחתי אותו לידיים הוא בכה ורצה לאבא שלו. כל הערב אבא! אח"כ הוא הלך קצת לאח של בעלי שהוא מאוד אוהב. אבל אמא... אין! וגם היום הוא לא רוצה אותי!!! מה קורה כאן? בעלי נכנס לשירותים והוא רודף אחריו בבכי. זה לא אמור להיות הפוך?

צהריים טובים, לכל אדם (ובתוך זה,לכל ילד),יש את הימים שבא לו x ולא בא לו y או בא לו להיות עם זה ולא עם אחר,וזה בסדר גמור. אני לא רואה בזה שום אסון. אני מעריכה שככל שתראי שזה יותר מפריע לך או שיותר תנסי למשוך את תשומת ליבו ככה הוא פחות ירצה להיות איתך. צר לי מעבר לכך,אין לי מה להוסיף בנושא. אם העניין עדיין ממשיך להפריע ,אולי כדאי לשקול פניה ליעוץ. בהצלחה, מור

הי מור תודה על תשובתך האמת היא שדי חיכיתי לתשובתך , וכיון שהתמהמת קצת (אין טענות כמובן), כבר לא יכלתי לחכות והתחלתי לבד להרגיל אותו לישון במיטתו לפי אינטואיציה שלי: הכנת אוירה בחדר, תאורה מינימלית, מוסיקה של חלום מתוק, סיפור שהוא אוהב, בהתחלה הרבה דיבורים והסברים . חשבתי שהוא קטן מדי (שנה ושלוש) אבל מסתבר שההסברים והדיבורים עוזרים. לילה ראשון: לקח לי 40 דקות עם בכי (שלו). לילה שני היה פחות בכי , יותר יללות, וזה לקח 20 דקות - חצי שעה כל זאת כשאני יושבת ליד כל הזמן. אתמול לילה שלישי: בקושי הוציא הגה, לקח לי 10 דקות, ואפילו יצאתי מהחדר והוא נרדם לבד. וכעת הוא ישן גם בצהריים וגם בלילה בחדר שלו כל הלילה!!! אני גאה בעצמי.

את רואה,לפעמים זה טוב שאני מתמהמהת... ככה את יכולה להיות גאה בעצמך שהצלחת לגמרי לבד.

שלום , שמחתי לקרוא את תשובתך ואני חושבת שאני אאמץ את תוכנית השינה. בתי בת השנה בערך בוכה וצורחת לפני השינה ובמיוחד במיטתה, אך כשאני מעבירה אותה למיטה שלי היא פשוט רגועה. כשדיברת על דיבורים והסברים למה התכוונת בדיוק? אני גם התחלתי להשמיע לה מוסיקה רגועה. תודה

מור שלום, קראתי מס' שאלות ותשובות שלך ולדעתי את מדהימה! בתי ליאור בת 3 ו-3 חוד', היא ילדה פיקחית, ועקשנית. ליאור הסכימה להוריד תיתול לפני חודש למעשה אני בגישה של לא ללחוץ וכשהילדה תראה סימני גמילה אז נתחיל בגמילה וכך עשינו, ליאור החליטה להוריד תיתול אבל רק לפיפי, בלילה היא עדיין עם תיתול ומבחינתי זה ממש בסדר, הבעיה מתחילה עם הככי. ליאור לא מוכנה לעשות ככי לא בסיר ולא באסלה, אך ורק בתיתול. לפני שבועיים הייתי לצערי קצת אגרסיבית והחלטתי שזהו אין תיתול ולדעתי כאן שגיתי כי יצרתי בדיוק את התוצאה ההפוכה, החלטתי שאם לילדה יש ככי אני אעזור לה ואשב איתה בשירותים עד שייצא. הילדה הייתה בהיסטרייה של בכי, הבטחתי הפתעות, ניסיתי לעודד אבל היא ניכנסה לעמוק. בסוף ירדה מהשירותים מבלי לעשות ולאחר מס' דקות ביקשה ככי ישבתי איתה והיא הצליחה-לאחר מכן קיבלה הפתעה, יום למחרת זה חזר על עצמו רק שהיא הייתה עם אמי ואמי ממש נלחצה אז היא נתנה לה תיתול, מאז בכל פעם שיש לה ככי היא מבקשת תיתול ואם לא מקבלת ניכנסת לעמוק. התייעצתי עם הגננת והיא הציעה שאולי ניקנה לה תיתול שהוא תחתון ונגיד לה שהיא תהיה רק עם תחתונים וכשיש ככי היא יכולה לעשות בתיתול ומייד להוריד וכך אנחנו עושים, הבעייה שעכשיו מאוד נוח לה היא אפילו לה מנסה להתאמץ ולשבת בסיר/שירותים וכל פעם שעושה ככי היא מבטיחה לי "שמחר אני אעשה בשירותים". קראתי את מה שכתבת לאחת האמהות ובה אמרת שכדאי להתעלם לחלוטין, שאלתי היא האם בכלל לא לדבר על זה וכל פעם שהיא צריכה ככי לתת לה תיתול? איזה מסר היא מקבלת שהיא לא צריכה להילחם כי כל פעם היא תקבל תיתול והחשש שלי שהיא תמשיך כך עד גיל מבוגר ז"א הקניית ההרגלים שלה ממש תתעוות לא? יש לציין שלגבי מה שאמרת שזו החלטה שלהם בלבד, ביני לבין ליאור יש מאבקי כוחות ולא אחת היא מנסה להוכיח לי שהיא לא צריכה להקשיב לי, אז אני באמת חושבת שאני צריכה להרפות אבל שוב אני חוששת מהתוצאות, בבקשה ממך אודה לקבלת מס' עצות ממך אני לא רוצה שזה יהפוך להיות טראמותי מבחינתה. המון תודה

היי, מור אני מבינה שאת מאוד עסוקה אבל מדוע טרם קיבלתי תשובה, אני רואה שיש כאלו שכבר קיבלו, האם אני לצפות להתייחסות ממך?

שלום בני בן ה3.5 עושה פיפי בלי חיתול כבר כשנתיים אך כאשר צריך קקי הוא מבקש חיתול. בספטמבר הוא הולך לגן של "גדולים" מה עליי לעשות? האם יש דרך לעודד אותו לעשות בשירותים בזמן הקרוב? או שפשוט לתת לזמן לעשות את שלו? תודה מראש

צהריים טובים, כולם חוששים מהתוצאות ולכן כ"כ קשה להרפות. מצד שני,אם לא מרפים מגיעים למאבקי כוחות ומשם... בגיל 3 זה הופך לגמילה קשה מטיטול,בגיל 7 למאבקים סביב שיעורי בית,בגיל 15 סביב.. וכך הלאה. הורה שלא מסוגל להרפות ולהעביר אחריות כלשהי לילד שלו,מגיע מהר מאוד להדרדרות היחסים בינו לבין הילד. אני מחזירה אותך לשרשור הארוך ב"שאלות ותשובות",זה בדיוק מה שצריך לעשות במצבכן ולהערכתי רק אם תצליחי להתמיד בכך,תראי שיפור. דרך אגב,גם לאמא באותו השרשור היה מאוד קשה להאמין שזה יעבוד,ואחרי מס' ימים היא כתבה שהכל הסתדר והבעיה נעלמה. לגבי המשפט שלך - " איזה מסר היא מקבלת שהיא לא צריכה להילחם .." - בהחלט,רצוי מאוד שילדים יקבלו את המסר שלא הכל בחיים זה מלחמה ואפשר לעשות את הדברים גם ללא מלחמות. זה עוזר לגדל ילד קשוב יותר,מתחשב יותר,נעים יותר. בהצלחה, מור

היי מור, תודה על התשובה, הבעיה עכשיו שמאז שעברנו לשלב של "היא מחליטה מתי ואם בכלל" אז היא החליטה שהיא עם הטיטול כל היום, היא חזרה לטיטול לגמרי כמו מלפני הגמילה, והמסר שהיא מקבלת ממני ומשאר הסביבה הוא - שהיא מחליטה ולא מדברים אף מילה בבית על זה כאילו לא היה כלום. האם להמשיך כך? או שיש טעם להגיד: את גדולה ואת צריכה לנסות לעשות בלי טיטול, או שלגמרי להתעלם. כי עכשיו חזרנו לימים שהיא עם טיטול ואפילו לא מנסים לגמול אותה

עזבי אותה.את יודעת כמה ילדים נגמלים מתחילים לעשות "גדוילים" רק כמה חודשים טובים אחרי שמתייבשים?זה תהליך,תפסיקי להלחץ,יום אחד היא תחליט שהיא גדולה ותתחיל לעשות בשירותים.תזכירי לה רק שעושים בשירותים.היא אומרת לך "מחר",יופי,חקי עד שה"מחר" יגיע.בהצלחה.

שלום אני תלמיד במגמה המדעית-הנדסית. הנושא של עבודתי הוא פיתוח מערכת שתעודד ילדים קטנים לעשות את צרכיהם באסלה. אני מנסה ללמוד עוד על הנושא של קשייהם של הילדים ותהייתי אם תוכלי לספר לי עוד על הבעיה של בתך ובאילו דרכים את מנסה לפתור אותה. בתודה מראש, חיים.

מור שלום, בתי נועה בת 3 וחודשיים נגמלה מטיטולים לפני כ-3 חודשים.היא נגמלה מפיפי, קקי ומטיטול בלילה לבקשתה תוך מספר ימים. באחת הפעמים אחרי כשבועיים שלושה כנראה כאב לה קצת בעת עשיית הקקי ומאז היא התחילה לעשות קקי בתחתונים. בהתחלה אמרו לנו להתעלם וזה יעבור.ניסינו לתת יותר פירות, ירקות ודברי חלב כדי להקל, התעלמנו וניסינו לעודד בפעם הבאה לעשות בשרותים. כחודש וחצי אחרי שזה לא עזר התחלנו לנסות עם פרסים, מידי פעם זה עזר והיא עשתה כמה פעמים קקי בשירותים, אבל לרוב כשאנו רואים אותה בפוזה ומציעים לה ללכת לשירותים / סיר היא יושבת ויושבת ובסוף לא עושה כלום. ניסינו לשבת עם סיפורים ולשבח מאוד הצלחות בפניה גם לסביבה, להסביר שהקקי רוצה לצאת ואם לא ניתן לו הוא יחזור שוב. מרפאת בתנועה אמרה לי שזה אופייני לילד שקשה לו עם פרידות והיא מאוד כזו. ניסינו להסביר שזה בסדר לתת לו לצאת כי זה שארית של האוכל שהגוף לא צריך, שהוא מצטרף לחברים שלו, שנעשה לו שלום... ניסינו להציע לה לשים טיטול לפני שהיא רוצה לעשות קקי אבל היא לא מוכנה בשום אופן (פעם ניסינו בכל זאת והיא ממש נלחמה כנגד). אני מודה שקרה גם שכעסנו מתסכול כשמולנו היא אומרת שאין לה קקי ותוך כדי עושה בתחתונים. ניסיתי בחנויות לחפש ספרים להקריא לה כדי להמחיש את הנושא ולא מצאתי. אני אשמח לקבל עצות, שמות של ספרים או סיפורים שהמצאתם. תודה מראש

בני בן ה-3 חושש ללכת לשירותים (גמילה מטיטול עשינו בחודש דצמ)נתתי לו : אל צירות של הדס אך עדיין זה לא עזר ממש.הוא לא נותן לקקי לצאת.כיום היציאות בין 3-5 ימים ,הוא מטופל ע"י פסיכולוגית שהמליצה על נר גליצרין כל יום בפעם הראשונה זה הלך יפה אך למחרת הוא כבר לא הסכים בכה ,צעק עד שהסכים בסופו של דבר שהסברתי לו כפי שאמרו לי לעשות, עם קבלת הנר הילד ממשיך להתאפק ולא הולך עוצר את הקקי ולא נכנס לשירותים ולעיתים זה קורה רק למחרת .(מס' פעמים אפילו קרה שהוא הלך לשירותים אומנם בעקבות הנר והנר יצא בשלומותו). אני באופן עצמאי הפסקתי עם הנר - כי זה לא לעניין .נותנת לו אל צירות וגם כפית שמן זית לא תמיד. (לא ציינתי כי כאשר הוא עושה כעבור מספר ימים הקקי נורא גדול ומוצק - וכאשר תתי לו נר בפעמים הראשונים הקקי יצא כמעט כל יום רק ואורירי- דבר נוסף הוא ילד חברותי , שמח עובד ויוצר נפלא עם סבלנות פעיל חיכן ....) . כרגע אנחנו במצב כמו בהתחלה בעצם אין שינויים ממש .בעצם הוא ממשיך להתאפק עם כל הנסיונות. אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות . אבקש הצעה נוספת למה שאני מקבלת רעיון שאכן יעזור לנו.

שלום, יש לי תינוקת בת 11 חודשים ומזה כחודשיים בשעות הלילה היא מסרבת ללכת לישון במיטתה, למרות שהורגלה לישון רק שם. היא פשוט צורחת והיסטרית ויכולה לבכות ללא הפסקה , אני פשוט כבר מאבדת עשתונות. מה עלי לעשות? תודה

תחת המילה שינה. אם לא תמצאי מענה לשאלה,אנסה לעזור. בהצלחה, מור

ערב טוב, צר לי ,אך למרות נקיפות המצפון,אני לא מצליחה למצא את הזמן במהלך חודש אוג' לענות על השאלות. לצערי התקופה העמוסה ביותר בשנה מבחינת עבודה היא חודש אוג' וכשזה משתלב ביחד עם שתי ילדות שנמצאות כל הזמן בבית.... מכיוון שאני על סף קריסה,כל מה שאני יכולה להבטיח כרגע הוא שבמהלך השבוע הקרוב אשתדל לענות על מס' שאלות. מצטערת וסליחה, מור.

כל הכבוד איך הגעת לבסוף לכל הפונים - יישר כח

אחת העצות שנתת לי הייתה לפנות לייעוץ. שאלתי היא איזה סוג של ייעוץ? האם אפשר לטפל בעניין ללא ייעוץ? שאלתי הקודמת נמצאת בעמוד 44, הנושא שלה הוא תוקפנות אודה לך מאוד שירן נ.ב. יש לציין שילדי בן ה-12 עולה לחטיבה וברצוני שהוא יתחיל את השנה ברגל ימין

לילה טוב, כשאני ממליצה לפנות ליעוץ זה כשאני מרגישה שהמצב קצת מורכב מדי בשביל עצה פה או שם בפורום,ואין טעם להשלות את הפונה בכך שאם אציע x או y המצב ישתנה. הכוונה ביעוץ היא - עו"ס,פסיכולוג,מטפל משפ' העובדים עם בני נוער. בהצלחה, מור

בעלי עומד לטוס מטעם העבודה לחו"ל ותכננו שאצטרף אליו לסופשבוע מיום ה-א’. יש לי שתי בנות : הגדולה בת 6.8 והקטנה בת 2.9 . אין לי התלבטות לגבי הגדולה כי היא בוגרת ומבינה עניין ואף הביעה הסכמה לכך שאטוס . התכנון הוא להשאיר אותן אצל ההורים של בעלי . המקום לא זר הן רגילות להיות שם . יצא פעמיים שהשארנו אותן לישון לילה אך על הבוקר לקחנו אותן. ההתלבטות לגבי הקטנה שמאד קשורה אלי . השבוע הגדולה נשארה לישון שם כמה ימים וחשבתי שהקטנה גם תרצה כי אני לא אוהבת להפריד בינהן , היא פחדה אפילו לשחק שם כי חשבה שאני הולכת וכל הזמן שאלה:"אמא את הולכת" "אמא אל תשאירי אותי" ורק כשראתה שאני מניחה את התיק ויושבת שם הלכה לשחק. אציין שהסבתא טפלה בה עד גיל שנתיים כך שהמקום ממש לא זר לה והיא אוהבת אותם אבל בחודש האחרון מסרבת להישאר שם לבד ( גם אצל ההורים שלי היה קטע שעמדנו ללכת הביתה ופתאום היא שאלה : " אתם לא משאירים אותי?") היא נדבקת אלי וכשהולכים ממש בורחת. אין מצב שהסבתא תבוא לישון אצלנו זה צריך להיות אצלם. אני לא יודעת מאיפה פתאום החרדה הזו מה שמאד מקשה עלי את ההחלטה. אולי היא צעירה מידי ואני לא רוצה לגרום לה לחרדות ולנזק לעתיד . אולי כדאי לחכות עוד שנה שתבין יותר? ומצד שני אני ובעלי לא יצאנו לבד אפילו לא לנופשון מאז שהגדולה נולדה (קרוב ל-7 שנים) ואנחנו זקוקים לזה. אבל שנינו מסכימים לא במחיר של פגיעה. יוצא שהן לא תראנה את האבא שבוע ואז אני גם נעלמת ולידלה קטנה קשה להבין את זה. השאלה האם אני מגזימה ? האם אחרי שאטוס היא תסתדר ואולי לי יותר קשה ואני מנפחת עניין? יש לי גם תחושה שהורים שמשאירים את הילדים ונוסעים באיזו מידה לא חושבים עליהם וזה מטעמים של אגואיזם. אחרי הכל הבאנו ילדים לעולם כדי לטפל בהם ויש לכך מחיר ולכן אולי עדיף לחכות.

שלום לך תראי אני חושב שנזק עתידי לא יכול להיגרם לילדה בצורה משמעותית אבל ... אני חושב שאם את תסעי עכשיו את צפויה להתקבל חזרה בקבלת פנים מאוד צוננת בלשון המעטה, הילדה יכולה לכעוס עליך ולא לרצות לקבל אותך מימים הראשונים את מתארת מקרה בו הילדה מאוד קשורה אליך עד כדי חרדת נטישה, לדעתי אם תעזבי אותה עכשיו זה עלול להתגבר בשלב המיידי ( לא לעתיד ) ולסיום אני רוצה להכניס את כל החברים היקרים בפורום לפרופורציה, גם אני מחפש תשובות כיצד להתנהג עם ילדי שלי וגם אני מתלונן שקשה לי ואז איזה חברה פשוט העמידה אותי במקומי !!! ברוך השם הילדים שלנו בראים ושלמים לא חולים חלילה במחמה שמצריכה אותנו לרוץ איתם לבתי חולים שלא לדבר עם בתי חולים פסיכוליוגיים. לכל אחד מאיתנו יש את המקרה שלו שמביא אותנו לנקודת הרתיחה אבל בואו נודה על האמת אלה הן רק בעיות התנהגות תודה לאל ולא בעיות אחרות בכל מקרה גם אם תסעי וגם אם לא - ב-ה-צ-ל-ח-ה ביי אורן

צהריים טובים, אני מוסיפה תשובה שנתתי בעבר באותו הנושא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-6807,xFP-6912,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום שמי אורן מורן, יש לי ילד בן שנתיים ו 8 חודשים לאחרונה אני מזהה אצלו קושי בלסיים דברים כגון : הוא לא יכול להביא את עצמו לסיים ציחצוח שיניים, הוא לא יכול להביא את עצמו לסיים נקיון שולחן, הוא לא רוצה לצאת מהאמבטיה ועוד מקרים כאלו או אחרים. השאלה שלי האם זה נורמאלי,? אני יודע שבגיל הזה מתעצבת האישיות של הילד פחות או יותר. האם זה משהו שאני צריך לדאוג בגללו ? האם יש משהו שאני יכול לעשות בכדי להקל עליו ?, זה תמיד נגמר בבכי נוראי תודה מראש אורן מורן

הי מור אני מאוד רוצה לקבל את חוות דעתך בעניין תודה אורן

צהריים טובים, ילד בן שנתיים ושמונה לא אמור "להביא את עצמו" לצחוצוח שניים,נקיון שולחן וכו'. הוא אמור לקבל הכוונה,עידוד,ועזרה בהשלמת דברים מהוריו. הציפיות שלך ( לפחות כפי שהן מועלות בהודעה הזו ),אינן תואמות לגיל הילד. לגבי הבכי - כן,אם אתה לא תחליט בנחישות בשילוב אמפטיות מתי יוצאים מהמקלחת,מתי הצחצוח מתחיל/מסתיים וכו',זה יגרום לבכי. חשוב שתבין שברגע שאתה משאיר את זה בידיו,זה מעמיד אותו במצב שהוא לא מסוגל להתמודד איתו,מצב מאוד מתסכל עבורו. הוא זקוק לך כדי לקבוע מסגרת וגבולות לדברים. בהצלחה, מור

הי מור בוקר טוב ( אצלי בוקר כרגע ) ראשית אני רוצה להודות לך על תגובתך שנית אני רוצה לחדד משהו : כמובן שהילד לא "מביא את עצמו " לציחצוח שיניים לבד ולא לנקיון שולחן לבד ( ברוב המקרים ) ואנו יוצרים עבורו את ההזדמנויות, הבעיה מתחילה משכבר הוא התחיל לנקות את השולחן או שהוא כבר התחיל לצחצח שיניים אז יש את הבעיה שהוא לא מביא את עצמו למצב של סיום העניין. האם במקרה כזה עלי להפעיל סמכות ונחישות בקטע של סיום "המטלה" - צחצוח , נקיון וכו' ? אודה על תשובתך אורן

לבתי בת ה - 3 קשה עם שינויים חדשים ורגישה מאוד. ברצוני לברר איך אפשר לחזק לה את הביטחון במיוחד לקראת שנה הבאה בגן חדש? תודה מראש

צהריים טובים, אין מספיק פרטים כדי שאוכל לענות על השאלה.את מוזמנת להוסיף פרטים ואענה. מור

בתי הבכורה והיחידה מורדת בנו. בהתחלה זה היה רק עם אבא ועכשיו גם איתי. לפעמים גם עם הסבתא. בגן אומרים להיא ילדה למופת. כל דבר היא אומרת "לא!" בועטת, מנסה להרביץ, ולפעמים מצליחה. זה כאילו יש בה אנרגיה שהיא לא יודעת לנווט ... אני מוצאת את עצמי באופן קבוע מנהלת דיאלוגים של "אסור, אמא לא מסכימה, לא נעים לאמא, כואב לאמא, אסור". היא מבינה שזה כואב לי, נותנת נשיקה במקום שהבאיבה לי ואחרי זמן מה חוזרת על הפעולה. המצב די מתסכל וגעיקר מעייף. מה ניתן לעשות? תודה על העזרה! פאולה

לילה טוב, זה בהחלט מתאים לגיל ומרבית הילדים (וההורים) עוברים את השלב הזה. זה הזמן להתחיל להציב גבולות. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התקפי זעם והצבת גבולות. בהצלחה, מור

שלום, בני בן שנה ושמונה חודשים והוא עצבני עוד מינקות. הוא נוהג לנשוך, להרביץ, לצבוט, לזרוק דברים ולהכאיב. כשהוא עייף או רעב המצב מחמיר. בעניין הזה אנחנו מטפלים ועובדים איתו על זה, ולדעתי הוא משתפר עם הזמן. הבעייה הקשה בעיקר בעצבנות שלו שהוא נכנס לפעמים להיסטריה ולשיגעון ממש. בלילות למשל הוא מתעורר בחודשים האחרונים באמצע הלילה ומתחיל לצעוק ולבכות ולא רוצה מוצץ או חיבוק רק ממשיך לצעוק עד שעובר לו לאחר כמה דקות. למשל, אתמול בלילה הוא התעורר והתחיל לצעוק "תה" אז עשיתי לו תה ובינתיים הוא ירד מהמיטה והתחיל לצעוק "גרבר" ו "קטשופ" ולרעוד מעצבים. אז שמתי לו קרקר עם קטשופ והוא לקח ביס,זרק על הריצפה וצרח. עד ששכנעתי אותו לעלות למיטה ולשתות את התה הוא טעם מהתה וזרק את הכוס והמשיך לבכות ולצעוק עד שלבסוף שתה ונרדם. אני חשבתי לייחס זאת לחלומות רעים שיש לו בלילה (לעיתים קרובות קם ובוכה "אבא" "אבא"), אבל אני מתחילה לחשוש שיש לו בעיה פיזית. מה לדעתכם? אילו בדיקות כדאי לשלוח את הילד?

יש לציין שהוא עדיין ישן איתנו במיטה, הוא מזיע המון, הוא אוכל טוב והמשקל שלו גם בנורמה. כשהוא היה יונק הוא היה קם המון באמצע הלילה ובוכה. עד גיל שנה ושלושה חודשים כשהוא נגמל מהיניקה הוא היה קם הרבה בלילה. לאחר מכן כבר הפך יותר רגוע וכמעט ולא היה קם עד לפני חודשיים בערך שהתחיל להתעורר עצבני ולהשתגע.

בתי בת ה-3 מתלוננת שכל הילדים בגן מרביצים ונושכים אותה, בשיחה עם הגננת אין זה נכון בכלל. היא ילדה מאוד רגישה, יש לה אחות בת שנה וחודש, היא מקבלת אותה מאוד יפה, אך כמובן שזה גם גוזל תשומת לב. לאחרונה כבר כחודשיים התחלפו דמויות מאוד משמעותיות בגן, עקב סכסוכים. התחילו לה מעט גמגומים וטיקים בעיניים, רופא העיניים אמר כרגע להתעלם. איך אדע האם זו הגזמה שלה או שאכן יש משהו בדבריה? איך לנהוג כאשר מספרת זאת? תודה

צהריים טובים, יש משהו בדבריה. השאלה איזה משהו - יתכן,שזה אכן המצב בגן,יתכן,שזו קריאה לעוד קצת תשומת לב,יתכן,שבכך היא מתארת תחושה שבזמן האחרון לא כ"כ קל לה בגן ... ז"א,משהו יש בזה. את תצטרכי לבדוק איזה משהו. הדבר הראשון,והפשוט ביותר בבדיקה הוא לערוך תצפית בגן. ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - גן,תמצאי הנחיות (אמנם שם מדובר על בחירת גן,אבל התצפית די דומה). זה יתן לך מושג על איך הדברים מתנהלים בגן,אוירה ,שת"פ בין הצוות,מצב הרוח הכללי אצל הילדים וכו'. בהמשך,אם לא תצליחי להגיע לתשובה לבד,את מוזמנת להביא לכאן את מה שעלה בתצפית ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

כפי שציינתי הבן הבכור שלי בן שנה ושמונה .לפני כחודש הגננות הבחינו שהילד נבהלך מרעשים של מטוס או משאית ומפחד לצאת לחצר הגן.חוץ מזה יש לו מצב רוח טוב ולא עושה בעיות להגיע לגן.בבית הוא לא נבהל מאותם רעשים אבל אם הוא ממש מרוכז במשהו מספיק שאקרא בקול והוא נבהל לפני כשבועיים מ\נולדה לו אחות ואני לא יודעת אם לקשר את הארוע הזה לפחדים. רציתית לדעת גם אם להחזיר אותו לישון איתנו במיטה בגלל המצב כי הוא מתעורר כל לילה ועובר אלינו בכל מקרה.

צהריים טובים, יש כאן בפורום המון תשובות לגבי פחדים. אנא עשי חיפוש תחת המילה - פחדים וחיפוש נוסף תחת המילה - חרדה. לגבי השינה - את תצטרכי להחליט האם המצב נוח לך או לא,מומלץ או לא מבחינתך. מה שכן,זכרי שברגע שזה הופך להרגל,במידה שתרצי לשנות את זה בהמשך זה עלול להיות די קשה (כמו כל גמילה אחרת). אם ישארו שאלות לגבי הפחדים,אחרי קריאת התשובות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור שלום: בני בן ה-8 מתאפק ללכת לשירותים מזה תקופה ארוכה, הוא מחזיק את הצואה בבטן ומתפתל מכאבים עד שאנחנו צריכים להכניס אותו בכוח לשירותים ולהשאר איתו עד שהוא עושה. יש לי עוד בת בת 11 שאין איתה בעיה אבל הוא מבקש ממנה גם כן להישאר איתו בשירותים עד שהוא עושה. פניתי לקופ"ח לרופא והיא נתנה לי תרופה לרכך לו את הצואה אך גם עם זה הוא מתאפק, אנחנו היינו מאוד סבלניים איתו אבל זה נהפך להיות סיוט, מה עושים? בנוסף לכל זה, הוא מפחד ללכת לחדרים בבית לבד, יש לנו בית שתי קומות ולפני 7 חודשים פרצו לנו את הבית כשלא היינו בבית, עשינו סורגים כל הבית והסברנו לילדים שאין להם מה לפחד ונתנו להם תחושת בטחון, הבת הגדולה פחדה בהתחלה אך זה עבר ולגבי בני - הוא מפחד וכל הזמן כשמבקשים ממנו ללכת להביא משהו או שיעלה לחדר שלו, הוא אומר "אני מפחד". להתקלח לבד הוא לא רוצה, לצחצח שיניים גם כן, איך פותרים את הבעיה. ובעקבות זאת, הוא התחיל להשמין בצורה מוגזמת, כל היום הוא סביב האוכל. לפני כחודש וחצי ילדתי בת שלישית, חשבתי שאולי זה קנאה בעקבות הלידה, אך דברים אלו היו לפני כן. אודה לך מאוד על יעוץ מיידי.

צהריים טובים, ע"פ התאור שלך אני לא רואה מנוס מפניה לטיפול. רצוי כמה שיותר מוקדם. בהצלחה, מור

אני אם נשואה לשני ילדים. בתי בת 4, ובני בן שנה. בתי הראתה עניין רב להתנתק מהחיתול בגיל שנה וחצי ולכן החלה את תהליך הגמילה מחיתולים כבר בגיל זה. היתה לה את היכולת המילולית להביע את עצמה את צרכיה ורצונותיה בצורה ברורה ורהוטה. למרות העובדה שהיה לה רצון עז להתנתק מהחיתולים, מאז תחילת תהליך הגמילה היא נוטה להתאפק עד הרגע האחרון. הא מחזיקה את הצואה\שתן זמן ממושך עד לרגע בו היא מלכלכת את התחתונים. הדבר קורה בכל סיטואציה נתונה: בעת משחק עם חברות, בעת משחק איתנו ההורים, בעת משחק עם עצמה ואפילו בזמן האוכל. זה קורה לעיתים רחוקות יותר בשעות בהן היא שוהה בגן. בתחילה גיליתי סבלונות רבה הייתי אומרת לה שזה לא נורא ושבפעם הבאה היא תספיק. לאחר תקופה מסויימת איימתי שאחזיר לה את החיתול,כיום אחרי יותר משנתיים אני אבודת עיצות.אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי בנושא. תודה דנה

מור שלום: בני בן ה-8 מתאפק ללכת לשירותים מזה תקופה ארוכה, הוא מחזיק את הצואה בבטן ומתפתל מכאבים עד שאנחנו צריכים להכניס אותו בכוח לשירותים ולהשאר איתו עד שהוא עושה. יש לי עוד בת בת 11 שאין איתה בעיה אבל הוא מבקש ממנה גם כן להישאר איתו בשירותים עד שהוא עושה. פניתי לקופ"ח לרופא והיא נתנה לי תרופה לרכך לו את הצואה אך גם עם זה הוא מתאפק, אנחנו היינו מאוד סבלניים איתו אבל זה נהפך להיות סיוט, מה עושים? בנוסף לכל זה, הוא מפחד ללכת לחדרים בבית לבד, יש לנו בית שתי קומות ולפני 7 חודשים פרצו לנו את הבית כשלא היינו בבית, עשינו סורגים כל הבית והסברנו לילדים שאין להם מה לפחד ונתנו להם תחושת בטחון, הבת הגדולה פחדה בהתחלה אך זה עבר ולגבי בני - הוא מפחד וכל הזמן כשמבקשים ממנו ללכת להביא משהו או שיעלה לחדר שלו, הוא אומר "אני מפחד". להתקלח לבד הוא לא רוצה, לצחצח שיניים גם כן, איך פותרים את הבעיה. ובעקבות זאת, הוא התחיל להשמין בצורה מוגזמת, כל היום הוא סביב האוכל. לפני כחודש וחצי ילדתי בת שלישית, חשבתי שאולי זה קנאה בעקבות הלידה, אך דברים אלו היו לפני כן. אודה לך מאוד על יעוץ מיידי.

צהריים טובים, מהתאור שלך אני מניחה שמשהו בתהליך הגמילה אי שם בעבר "התפספס" קצת... מה עושים היום ? את מתארת תגובות שלך שנעות בין הרגעה (לא נורא,בפעם הבאה..) לבין איום. כרגע תהיי חייבת להפסיק להתייחס לזה. מה ז"א ? כל עוד את מרגיעה,מאיימת,משוחחת,מבטיחה... זה מאבק שליטה. ברגע שאת משאירה לה את הזירה אך ורק לה,אין עם מי להכנס למאבק. מכיוון שב"שאלות ותשובות" משמאל יש שרשור מאוד ארוך לגבי מה זה להפסיק להתייחס,אנא קראי. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

לאשתי ולי יש בת מדהימה - בת 3 שנים. מיום היוולדה זכתה בתנו להמון תשומת לב, פרגון, חיזוק, מילים טובות בכלל, ובפרט (מה שרלוונטי לעניין זה), אמירות שלנו אליה עד כמה היא מיוחדת, יפה, מקסימה, מדהימה, קסם וכו', וכו', וכו' - והכל גם על רקע מודעותינו, עד כמה חשוב טיפוח הדימוי העצמי של הילד, בפרט בשנותיו הראשונות, ובראש ובראשונה באמצעות הוריו. היום, כשרמת התקשורת בינינו לבין ביתנו גבוהה יותר, כחלק ממשחק ביני לבין בתי, לא לעיתים קרובות מידיי (פעם בשבוע שבועיים), אני גם אוהב "להקניט" אותה במילה "מכוערת", שנאמרת בטון מאד אוהב וחמוד (בטח שלא תוקפני וגס), כחלק ממשחק שבו בדרך כלל יש גם התרסה שלה "אני לא", ואז, מהר מאד, יש גם הרבה צחוק, גלגולים על המיטה, חיבוק ואהבה ובטח חיזוק שלי אליה שהיא "הילדה הכי יפה בעולם". אישתי סוברת ששימוש במילה מכוערת, גם במינון ובדרך הזאת, עלול לפגוע בדימוי העצמי של בתנו לטווח הארוך ולא מוכנה שאעשה זאת, מה שכמובן יוצר חילוקי דעות בינינו, מכיוון שאני סבור שהיא לוקחת את הכלל, שביסודו מאד ברור לי, למחוזות קיצוניים ובלתי רלוונטיים לטעמי. רציתי לנסות ולשמוע מפי מומחים, האם יש מחקרים שיכולים להעיד שגם במינון נמוך וכחלק מהקנטה מתריסה, שמלווה בצחוק, שימוש במילים כאלו עלול לפגוע בדימוי העצמי של ילד ? אודה לתשובתכם.

צהריים טובים, מחקרים ? אין לי מושג. תוכל לחפש באינטרנט או בספריה. דעתי ? במידה שהדבר נאמר אחת ל.. וברור שהילדה מבינה את "הבדיחה" שבעניין,קשה לי להאמין שהדימוי העצמי שלה יפגע מכך (באפן כללי,צריך לעשות קצת יותר מאשר מילה בודדת כדי להרוס דימוי עצמי). אבל... אם זה כ"כ מפריע לאישתך,אולי כדאי לחשוב על מילה אחרת ? לא כי זה כן/לא הורס דימוי עצמי אלא "סתם" מתוך התחשבות בבן הזוג... ? מור

שלום, יש לי ילדה בת 7 שבועות היא לא מוכנה לישון במיטה (או בכל מקום אחר) אלא רק עלינו איך מרגילים אותה לישון גם לבד? אנו זקוקים לעזרה... תודה

שעוסק בטיפול פיזי בתינוקות. בהצלחה, מור

שלום אני מחפשת בפורום שאלות בנושא ומשום מה אני מקבלת רק הודעה אחת שלא כל כך עוזרת כי אין עליה תגובה... ניסיתי ב"חיפוש בפורום זה" וגם בכללי - כתבות בנושא אשמח לעזרה-הפניה תודה ויום טוב

הי, אל תחפשי - גמילה מטיטולים אלא רק תחת טיטולים. ואח"כ תחת המילה - גמילה. תקבלי הרבה תשובות. בנוסף,בצד שמאל בש"שאלות ותשובות" יש עוד שרשור בנושא. בהצלחה, מור

בתי הבכורה בת השנתיים(ויחידה) שבתחילת השבוע התחלתי בתהליך של גמילה מחיתולים שהולך עד עכשיו לא רעה עם מעט פיספוסים.אך מזה כשלושה ימים כאשר אנחנו הולכים לישון ומכבים את האור ובחדר יש חושך היא פתאום אומרת שהיא צריכה להקיא קמה ומקיאה.ואז כמובן אנחנו מדליקים את האור ומנקים והיא נראת מבסוטה והולכים לישון עם אור של הטלויזיה.נראה שהיא מקיא בשביל לא ללכת לישון או כדי לישון עם אור. שאלתי היא מה לעשות ? כיצד לנהוג? כי אני די מתוסכלת.(כאשר יש אור בחדר לוקח לה יותר זמן להירדם ולכן אני מקפידה יותר על חושך)חשוב לציין כי במהלך היום היא לא מקיאה ולא מתלוננת על כאבי בטן, היא עושה זאת בצורה מכוונת לפני השינה.

צהריים טובים, לא מעט ילדים משתמשים בהקאה רצונית כדרך להשגת שליטה. כאן את מציינת שזה התחיל בסמיכות לגמילה מטיטול,שגם היא עניין של שליטה. לכן,לפני הכל חשוב שתסבירי כיצד החלטת דווקא עכשיו לגמול אותה ? האם זו היתה החלטה שלך או שהילדה יזמה את התהליך. ספרי על תהליך הגמילה ואז אוכל להמשיך ולעזור. מחכה, מור

בני הבכור, בן החמש [באוקטובר] [יש לי בת נוספת בת שנתיים] נגמל ממוצץ לפני כחצי שנה, כמו כן, מאז הוא אינו שותה דייסה בלילה. מאז הגמילה הוא ח סר שקט וקשה לו מאוד מאוד להירדם. כמה שאני מעייפת אותו לא עוזר. בכלל לא רוצה לישון במיטתו אלא במיטה שלנו, הוא נירדם ואני מעבירה אותו. וגם אז קשה לו להרדם. הוא נודד בין הספה, למיטה שלנו, למיטה של סבתא שלו [שחיה איתנו]. עד שהוא נעצר ונרדם בסביבות חצות, אם לא יותר]. ניסנו הכל, הפתעות, סיפורים, טלויזיה... לא עזר כלום. אני חוששת שיש בעיה מעבר, כי ממש קשה לו להרדם למרות שהוא מאוד עייף. אנא עזרי לי הנושא הזה מעייף את כולנו, מתסכל וכו'. תודה.

צהריים טובים, כדאי לבנות מסגרת קבועה של הליכה לישון. בהתחלה זה יהיה מאוד קשה אבל זה חשוב להמשך. ה"טיולים" בין המיטות לא מקלים עליו את התהליך. כדאי לבנות מן "טקס שינה" ומאוד להקפיד עליו. בנוסף,אפשר לנסות למצא תחליף מוצץ . לדוג' שמיכה מסויימת שמשתמשים בה רק במיטה,פינה של כרית וכו'. מעבר לאותו טקס,אין טעם לדבר/להבטיח/לקנות... כלום. אני מעריכה שבעזרת עקביות,נחישות ואמפטיה תוך כמה ימים (קשים),המצב ישתפר. בהצלחה, מור

שלום בני בן שנה ושמונה. לאחרונה הוא נותן לכל ילד שלידו כאפה. אני מעירה לא ולא מרשה לו אבל לא ניראה שזה מזיז לו. לא ברור לי למה הוא עושה זאת, גם לילדים שלא עשו לו כלום. האם זו צורת תיקשורת ? מה עושים ? ( להגיד נו נו נו לא עוזר ) , למה הוא עושה זאת ? כאשר עושה זאת לנו ההורים אנחנו מתרחקים ממנו ואומרים שלא נעים לנו. הוא בוכה אך המקרה חוזר על עצמו. אני חוששת שיהיו לו בעיות חברתיות בגלל זה. הילדים בגן השעשועים לא נהנים מחברתו. כאשר הוא מרביף אני מרזיקה לו את היד שלא ירביץ שוב ואומרת "לא מרביצים" ואז הוא מלטף טו נותן נשיקה לילד השני ןשניה אחרי כן שוב מרביץ. אני לא רואה שהמצב משתפר. אתמול הושבתי אותו בעגלה בגלל שהרביץ ואמרתי שישב בעגלה עד שיבין שלא מרביצים וכך ישב שם 5 דקות. האם זה בסדר לעשות זאת ? אני חוששת לא לדכא אותו מדי. מה עושים ?

לילה טוב, לשים לילד גבולות,זה ממש לא לדכא אותו. להיפך,ילד שלא שמים לו גבולות המתקשה מאוחר יותר בהסתגלות למסגרות,בחברה וכו'. אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת שנתיים ותשעה חוד', ילדה מאוד חכמה ופיקחית לגילה. העניין הוא שיש לה התקפות זעם, כאשר איננה מקבלת את מה שהיא רוצה, או כאשר לא מניחים לה לעשות משהו לבד - והיא רוצה לעשות הכל לבד! היא רוצה להחליט מה ללבוש, רוצה לפתוח לבד את דלת האוטו, להתלבש לבד וכו' עניין שלעיתים מקשה עלינו ההורים, ואף לעיתים גורם לחיכוך ביננו. איך מתמודדים עם מצבים כאלה המלווים בהרמת ידיים מצד הילדה, בכי וצעקות?

מור שלום אני ממש מבקשת עזרה ולא יודעת לאן לפנות אני אמא לשלושה ילדים מקסימים תינוק בן 9 חודשים ילד בן 6 וחצי וילדה בת כמעט 8. הבעיה היא אצלי ולא אצלם יש לי בעיה של חוסר עיקביות זה לידי ביטוי בהרבה דברים שבראש אני מתכננת ובשטח לא מישמת לדוגמא להקדיש כל יום לפחות חצי שעה לכל ילד בנפרד לתת אנטביוטיקה שבוע רצוף (אני מקצרת 5 ימים) להקפיד כל ערב לפני שינה סיפור, יש דברים שכמובן זה חובה ארוחת ערב ומקלחת הכוונה שהחוסר עיקביות בא לידי ביטוי בכל הדברים האחרים לדוגמא לילדה יש בעית הרטבה אני עיקבית בלהופיע לתורים שנקבעו עם הרופא אבל לא עיקבית בהוראות שאני מקבלת לדוגמא משעה 5 אין נוזלים שיא הקיץ ואני מאפשרת לה לשתות מים גם אחרי 5 לדוגמא הפיזיוטרפית נתן לי לעשות תרגילים מסוימים לילד לפעמים אני עושה לפעמים לא קשה לי לתאר אבל הבעיה היא שאני לא עיקבית בדברים שנותנים לי הוראות מפליא כי בעבודה אני הרבה שנים מעריכים אותי מאד אני עובדת טובה ויותר מזה אפילו קבילתי תעודת עובד מצטיין הכוונה שאני לא עיקבית בדברים שקשורים לילדים וזה מפריע לי ובמיוחד להם כי הכי חשוב בגידול ילדים זה עיקביות יש עיקביות בדברים שחייבים אבל הוראות שאני מקבלת מאחרים לגביהם אני לא בדיוק מצליחה לבצע אותם ממש כמו שדרשו אני מרגישה שכולם מחלקים לי הוראות ואני איזה שק איגרוף שצריך לישם מה עושים איך מתמודדים עם בעיה זו?

שלום לך אני מבינה אותך מאוד תנסי לתת חלק מהמשימות לבן זוגך תתטילי עליו משימות וגם לילדים אם יש דברים שגם הם יכולים לעשות כיוון שאת לא סופרמן בהצלחה

צהריים טובים, אפשר להתייחס למה שכתבת בכמה מישורים : 1. ספציפית לפעילויות שקשה לך להתמיד בהן - לנסות לרתום את בן זוגך לעניין. בעיני חלק מזוגיות,היא היכולת של כל צד "להשלים" קצת את הצד השני במה שקשה לו. 2. "אני מרגישה שכולם מחלקים לי הוראות ואני איזה שק איגרוף " - עוד לפני שהגעתי למשפט הזה בהודעתך,עלתה אצלי השאלה - נגד מה את מתקוממת בעזרת ההתנהגות הלא עקבית ? ז"א,מה מפריע לך ואת נמנעת מלהתמודד איתו ? . יש לי תחושה שההתנגות הלא עקבית היא איזו שהיא התנגדות למשהו שמפריע לך (זה יכול להיות משהו שקשור לזוגיות שלך,משהו באיך שאת רואה את התפקיד של אמא,פער בין "רצוי למצוי" וכו'). אני מציעה לפנות ליעוץ כדי להבין מה בדיוק מציק ואיך אפשר להתמודד עם זה . להערכתי זה ישפר גם את העיקביות (שכמו שאת מתארת,את מסוגלת להיות עקבית. העניין הוא רק למצא מה כאן מפריע לך להיות כזו.). הרבה בהצלחה, מור

מור שלום! שמי עודד בן 30 ולי שלושה בנים: תאומים בני 3 ועוד ילד בן 2. מטבע הדברים בגידול ילדים בגילאים כל-כך קרובים, נוצרות סיטואציות לחוצות ובעייתיות מדי פעם. מילת המפתח (מצידם) בגיל שבו נמצאים ילדיי היא "אני", וכאשר ה- "אני" הזה מוכפל בשלוש כל הזמן אז נוצרות אותן סיטואציות מלחיצות, המצריכות סבלונות אינסופית מצד ההורים. הבעייה היא שלעיתים קרובות מדי אני מוצא עצמי מאבד את הסבלנות ומתנהג בקוצר רוח כלפיי ילדיי. כאשר אני מנתח את המצב המתוח בדיעבד, אני מתקשה להבין מדוע נהגתי בצורה לא מכובדת כלפי הבנים שלי. אני פונה אלייך בעיקר על-מנת לקבל כלים או דרכים שבאמצעותם אגדיל את מנת הסבלנות שלי כלפיי ילדיי. ברצוני לציין כי בכוונה לא תארתי איך אשתי נוהגת באותן סיטואציות, כי מבחינתי זה לא רלוונטי. אני מאוד רוצה לשנות את התנהגותי. אנא עזרי לי!!

לילה טוב, קשה לי להאמין שיש משהו שאני אגיד דרך ופורום שיצליח להעצים מידת סבלנות של אדם. מההודעה שלך עולה אצלי התחושה שאתה נתון לאי אילו לחצים ויתכן שזה מה שיוצא מול הילדים. בכל מקרה כדאי במקרה כזה לפנות לטיפול. בהצלחה, מור

לבני בן ה-6 ישנם סיוטי לילה הוא מתעורר לאחר שעות שינה פוקח עיניים אבל נמצא במצב של שינה לפעמים אינו מזהה אותנו הוא רועד ממלמל שמישהו רוצה לפגוע בו ונראה מבועת, סיוטים אלו מספרם גדל בחודש האחרון (8 סיוטים במהלך החודש) כאשר בעבר אילו היו אירועים נדירים. בבית עוד ילד בן 3 ותינוקת בת 4 חודשים,בעלי בבית אב תומך ואוהב למרות שילדיי קשורים אליי יותר. בני רגיש מאוד, חברותי ומאוד קשור אליי, בבקרים אינו זוכר את שאירע בלילה כאשר אני מנסה לדובב אותו לדבר הוא אומר שהוא נזכר אבל מסרב לספר לי על מה הוא חולם, במשך היום הוא מתנהג בצורה רגילה לחלוטין( אינו מראה סימני עייפות). אין אנו גרים בצפון ובני אינו חשוף לחדשות באופן רצוף למרות שאנחנו חיים במרכז על קו התפר. אודה מאוד לתשובה, תודה לימור

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לאתר המעבדה להפרעות שינה אצל ילדים. תמצאי שם הנחיות לאן ולמי לפנות לברור. http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm בהצלחה, מור

שלום רב יש לי שתי בנות בגי 5.5 ו 2.5 יש לנו בעיה עם הגדולה, היא ילדה מאוד מאוד בישנית וחסרת בטחון עצמי, עד כדי כך שהיא מתביישת בכל מקום שהיא מגיעה אליו אפילו במקומות שהיא מגיעה אליהם יום יום כמו הגן! וכמו לבית של סבתא שלה או חברה שלה החמש דקות הראשונות הן הסתגרות בתוך עצמה. היא מודעת טוב מאוד לבישנות שלה ולכן היא לא מתלוננת על דברים שהיא מפסידה בגגלה. אני לצערי הרב יודע בדיוקמה עובר על הילדה כי אני בגילה הייתי בדיוק אותו הדבר ביישן וחסר בטחון עצמי דבר שמלווה אותי עד היום. יש לציין שהבת הקטנה שלי היא בדיוק ההפך ילדה מלא בבטחון עצמי מתחברת לכל אחד ומאוד פתוחה, כיום לאחר שאנו רואים את הבטחון של הקטנה חוסר הבטחון של הילדה הגדולה באוד בולט. אני מעוניין להתחיל בטיפול אך אני לא יודע האם זה צריך להיות טיפול פסיכולוגי או אחר ואיפה ובאיזה מסגרת. תודה

לילה טוב, זו פעם 3 שאני כותבת את התשובה מהתחלה כי יש לי בעיה במחשב וזה כל פעם נמחק. מקווה שזה סופסוף יצליח... לפני שפונים לטיפול יש לי כמה מילים להגיד. מותר,נכון ?:). לא כ"כ הצלחתי להבין מהשאלה מה מצביע על חוסר בטחון ? ביישנות כן,חוסר בטחון,פחות הבנתי. אני מצרפת כמה תשובות שכדאי לנושא.אולי זה יצליח להאיר אור נוסף על העניין. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-46,xFT-16125,xFP-16329,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-3349,xFP-3378,m-Doctors,a-Forums.html ובשרשור הארוך הבא,כדאי לשים לב איך אנחנו כהורים נוטים לעיתים "לאבחן" את ילדינו ע"פ החששות שלנו ולאו דווקא כי זה המצב . http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-46,xFT-4127,xFP-4123,m-Doctors,a-Forums.html ואחרי כל זה,כמובן שאתם יכולים לפנות לטיפול (אצל עו"ס,פסיכולוג שמטפלים בילדים),אבל אני לא הייתי ממהרת. לדעתי נכון להתחיל בבדיקה : 1. האם גם הסביבה (אמא,סבים,גננת...) רואים את הילדה כמוך ? 2. עם עצמך (אולי כדאי לקרא משמאל את - על שלוש גישות,אמא..) - אילו ציפיות יש לך מהילדה,אילו ציפיות מעצמך כאב וכו'. בהצלחה, מור

שלום רב, לאישתי ולי יש שני ילדים ילדה בת 7 וילד בן 3.5 . הילד בחודש האחרון מתנהג בצורה מאד מוזרה,הוא מתעצבן מהר מאד לרוב ללא סיבה הגיונית ועל בני משפחה הקרובה סבים וסבתות. הילד צועק "זה מעצבן אותי" הוא מקמץ את אגרופיו ומתחיל לצעוק. כאשר הוא נרגע ואני מנסה לדובב אותו לגבי פשר ההתנהגות אני מקבל תשובה בסגנון הוא "עצבן אותי". אני מציין שהילד לא נמצא בגן אלא עם אימו ואנו ההורים אנשים רגועים. הילד מקבל מאיתנו ים של אהבה,חיבוקים נשיקות,זמן איכות וכו'. אודה לכם אם תוכלן לייעץ לי כיצד אלינו להתמודד מול התנהגות כזאת? האם אנו צריכים לפנות לפסיכולוג ילדים או לפסכיאטר? האם בכלל זה סוג של משבר של גיל 4 ? צריך עזרה.

שלום לי יש ילד בן שנתיים ו 8 חודשים ואני לא רואה כיצד אנחנו היינו מסתדרים מבלי שהיא היה הולך לגן ועוד יותר אני לא רואה כיצד הוא היה מתמודד בלי ללכת לגן לדעתי כמות האהבה שאתם מרעיפים על הילד לא יכול לבוא במקום מסגרת וחברה של ילדים בני גילו, אני רואה חשיבות גם בהתמודדות על מקומו של הילד בחברה לדעתי אתה מתאר מצב של תסכול מצטבר שגורם לילד להיות עצבני מאוד אני חושב שילד צריך ללכת לגן לא רק בכדי לפנות את ההורים אלא בראש ובראשונה בגלל ההתפתחות של הילד מבחינה חברתית לשיקולך אורן

לילה טוב, אני לא מכירה משבר שספציפי לגיל 4. אני כן מכירה לא מעט ילדים שמגיבים למה שקורה בסביבתם. כרגע בגלל המצב בארץ,ילדים חשופים ללא מעט מידע שהוא מפחיד (ילדים הגרים במרכז) במקרה הטוב,ובמקרה הפחות טוב,חשופים לאיום יומיומי על חייהם. שני המצבים עלולים להשפיע על מידת העצבנות של הילד והתנהגותו. בנוסף,נסה לבדוק האם חל איזשהו שינוי נוסף אצלכם באותה התקופה - הריון,שיחה על מעבר דירה,מחלה של מישהו וכו'. כל אלה יכולים להשפיע. אה,וכמובן - החופש הגדול.השיגרה משתנה,האחות בבית ...ולעיתים זה גורר לא מעט מתחים וכעסים. כרגע אני לא רואה צורך לפנות לאיש מקצוע (ובטח לא לפסיכיאטר). מה שכן,כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק - תסכול ולראות מה משם אפשר ליישם. בהצלחה, מור

למשפחה שלנו יש שני ילדים : הילד הוא בן 4 שנים וארבעה חודשים וילדה בת 8 חודשים . הבעיה שלנו היא עם הילד הוא מתעצבן במהירות ורוצה לקחת מה שהוא רוצה דרך הבכי שלו והצריחות ואם האמא מתעקשת הוא מתחיל להרביץ לה באלימות ושולח עליה דברים ולא משנה מה ואם זה מכאיב לה מה עלינו לעשות ואיך ואיך עלינו להתנהג מול התנהגות זו?????

בתי בת השנתיים היא ילדה מפותחת, מבינה עיניין עירנית ומאוד אהובה. באופן מוזר ביותר כאשר שואלים אותה איך קוראים לה היא עונה בשם אחותה הגדולה ממנה בשנה. כאשר אנחנו אומרים לה ששמה הוא אחר היא מתעקשת ואומרת את שם אחותה, או כשאני שואלת אותה "מי יפה" היא שוב עונה את שם אחותה. נראה לי שזה בגלל ההזדהות שלה עם אחותה למרות שבתחומים מסוימים היא יותר דומיננטית ממנה. מה אני צריכה לעשות?

לילה טוב, כל עוד אילו התופעות ה"מוזרות" היחידות שקיימות,אין עם זה בעיה. איך להגיב ? בחיוך ובמשפט כמו - איזו מצחיקה,את ילדה יפה !. לחדד את זה שהיא יפה/חכמה/מקסימה... בהצלחה, מור

הי. אני מרדימה את בני במיטה שלנו כל לילה ואח"כ מעבירה אותו למיטה שלו. לעיתים הוא מתעורר מהעברה ואז שוב חוזרים למיטה שלנו וחוזר חלילה. לפעמים אם הוא מתעורר בלילה אני מעבירה אותו למיטה שלנו שוב. בעיקרון אין לי בעיה עם זה - הוא נרדם מהר וזה די נעים לי להרדים אותו אצלי . אנחנו "משוחחים" מתחבקים מתכרבלים וכו. העניין הוא שבקרוב (ב"ה) יוולד עוד תינוק ואז נראה לי שיהיה לי קשה יותר. ולשאלתי: כיצד להרגיל אותו להירדם במיטתו? כשאני מנסה הוא בוכה נורא המון זמן. האם יש מאמר שאוכל לקרוא איפהשהוא? האם יש כללי יסוד? אני לא יודעת מהיכן להתחיל...

שלום לך קודם כל דברי איתו על זה שיש לא חדר משלו וכל אחד ישן במיטה שלו ושמאוד צפוף ביחד במיטה ושהוא מאוד גדול ובוגר ואפילו היתי קונה לא מנורת לילה יפה תשדלי אפילו לתת לו לבחור ואז תעשי מזה פשוט טכס מקלחת ארוחת ערב סיפור במיטה שלו ולישון כמובן שיהיה קשה בהתחלה לכן קחי כסא ושבי לידו לטפי אותו עד שירדם ולמחרת שבי פחות זמן ככה תרגילי אותו לאט לאט יקח קצת זמן אבל שווה גם לי היה אותו דבר עם הילדה לבסוף הכנסתי לה טלוזיה לחדר ואחרי הסיפו היא רואה קלטת ונרדמת אם את יכולה בלי טלוזיה עדיף בי בהצלחה

לילה טוב, יש כאן מס' תשובות בפורום בנושא. אני מצרפת אחת מהן,אפשר לעשות חיפוש בפורום תחת המילה שינה ולמצא עוד. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-718,xFP-756,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום לך בני בן שלוש וחודשיים ולא מראה סימנים המעידים על מוכנות לגמילה. כן הוא מתעקש להישאר עם קקי וקשה מאוד להביא אותו למצב שהוא יסכים להחלפה... באופיו מאוד מאוד מאוד.....עקשן, תכונה המאפיינת אותו עוד מימי הינקות....כן נראה שיש לו קושי בויסות חושי...גורב גרביים עם סנדלים, מתקשה במעברים - מבגדי חורף לקיץ והפוך... מה עושים? איך מתמודדים? אשמח לקבל סיוע... תודה

ערב טוב, לגבי הגמילה מטיטולים - צר לי,מכיוון שעניתי כאן עשרות תשובות בנושא על כל שלביו,גווניו וצורותיו,תאלצי לעשות חיפוש בפורום וב"שאלות ותשובות" משמאל תחת המילים - גמילה,טיטולים.אם ישארו שאלות,אני כאן. לגבי ויסות חושי - לפנות לפורום בהנהלת מרפאה בעיסוק. בהצלחה, מור

שלום רב אתחיל בזה שיש לי שלוש בנות בנות 8-16 -18 הבעיה כאן היא עם האמצעית בת ה-16 שיש לה עימותים עם אחותה הגדולה כל היום מרגע שהיא פוקחת את העיניים ועד שהיא הולכת לישון, היא אף פעם לא מרוצה טוענת שיש קיפוח בבית ואנחנו ההורים תמיד תומכים בגדולה ועליה תמיד כועסים ושאנחנו פוחדים מהתגובות של הגדולה אז אנחנו מתנהגים אליה בעדינות, וכל זה ממש לא נכון זו ילדה אהובה שמקבלת הכל כמו כולם בבית ואפילו יותר בכדי לרצות אותה אך היא בשלה באותם רגעים שמה שהיא מבקשת נעשה אז הכל טוב ויפה אך לאחר זמן מה ישנה בקשה נוספת ואם היא לא מתבצעת או לא מרשים לה אז מתחיל כל הבלאגן והקיטורים וההרגשה שכולם נגדה ושהיא אפס ודיייייי לי זה נמאס אפילו לכתוב את זה כמה שאני מסבירה לה זה לא עוזר כמה אהבה שנרעיף עליה תמיד היא תמצא משהו שהוא לא בסדר היא ממש מתישה אותי היא כל הזמן רוטנת וכל הזמן מבקשת דברים זה לא נגמר היא לא חושבת קצת ..... גם עם חברות היא לא ממש מסתדרת היא תמיד בעימותים מה לעשות??? עיזרי לי בבקשה

ערב טוב, אני חושבת שלא כ"כ משנה אם אוביקטיבית היא כן או לא מופלה לרעה. מה שמשנה היא תחושתה הסובייקטיבית. כמו שאת כותבת - אתם שבעי הסברים,העצבים כבר דיי רופפים,ישנה הדרדרות ביחסים והטבה לא נראית באופק. כל זה נראה לי מספיק כדי לפנות ליעוץ. בהצלחה, מור

יעוץ? אצל מי פסיכולוג? היא לא תסכים ללכת היא תאמר אתם משוגעים לא אני כי כבר ניסיתי לדבר עם יועצת ביה"ס וזה לא עזר אני ממש נואשת...

שאלתי לגבי אכיפת גבולות לבני בן השנתיים ועשרה חודשים והפנת אותי ל"שאלות ותשובות". קראתי את התשובות אך עדין רציתי לשאול כיצד אוכפים את הגבולות שנאמרים ונעשים בדרך שציינת. כלומר אם הילד יורק או צועק ואת אומרת לו באסרטיביות כמה פעמים שיפסיק והוא לא מפסיק מה לעשות? או שמבקשים ממנו להביא דבר מסוים והוא לא מתייחס. או עושה דברים בדוקא. (אם הוא זורק חפצים ניתן להתכופף עמו ולהרים את הדבר וכו', אך במקרים מעין אלו שציינתי מה לעשות?) תודה רבה.

ערב טוב, כשילד זורק משהו ולא מרים נגשים ואומרים בטון שקט וברור : אני מבקשת שתרים את ה...,הוא לא מרים. חוזרים בדיוק על אותו המשפט,באותו הטון שוב,הוא לא מרים,חוזרים שוב וכך שוב ושוב. לא מרימים את הטון,לא משנים את המשפט,לא מאיימים,לא מבטיחים פרס. רק חוזרים על זה שוב ושוב. אם הוא הולך ,ניגשים לוקחים אותו חזרה למקום שבו מונח החפץ,ואומרים את המשפט. מדי פעם אפשר להוסיף,אני יודעת שאתה ילד מקסים ותרים בבקשה.... אני יודעת שזה נשמע די טיפשי אבל זה עובד אם עושים את זה נכון ולא נשברים באמצע. זה מצליח גם בגילאים האלה וגם בגילאים הרבה יותר גדולים.כעבור תקופה מסויימת,נעשה שינוי ואין עוד צורך להשתמש בזה. אם הוא יורק,נותנים לו לנקות את הרוק בדיוק כמו בדוג' של זריקת החפץ. אחרי שהוא מרים את החפץ או מנקה את הרוק מאוד משבחים אותו. וכן הלאה. לא משנה מה רוצים שהוא יעשה,לא מאבדים את העשתונות ושומרים על שקט,שלווה וטון בטוח. לגבי הלהביא משהו - כרגע הייתי ממעטת לבקש ממנו עד שאצליח לעשות איזשהו שינוי בשאר הדברים. מה שכן,מאוד חשוב למצא את הדרך לתת לו המון המון (בהפרזה ) תשומת לב וחיזוקים כשהוא מתנהג יפה ולמנוע ממנו חיזוקים וופחות לשים לב אליו כשהוא מתנהג לא יפה. בדרך הזו הוא אמור ללמד שלא כדאי להתנהג לא יפה. ואחרי כל זה,אני מאוד מאוד ממליצה לברר על אחד מקב' ההורים בבית ספר להורים שנמצא בקרבת מקום מגוריכם. בהצלחה, מור

הי מור. כתגובה לתשובתך. בהתחלה באמת כולם היו מרגיעים ואומרים: הוא אוהב אותך, הוא רוצה לשחק איתך וכו.. עכשיו כבר לא מתיחסים. אבל העניין הוא שהילדה היסטרית וערב שלם צורחת מבכי אדומה כולה. אמא שלה מחבקת אותה אבל בסוף היא אומרת "הביתה", הביתה", והם נאלצים ללכת הביתה. אז ען שום פיתרון?

הי, שני דברים : 1. הם עברו מהתייחסות לחוסר התייחסות מוחלט. אני לא התכוונתי לחוסר התייחסות אלא להתייחסות ששמה גבול - אני מבינה שאת פוחדת,את יכולה לתת לי יד,אני שומרת עלייך. או משהו בסגנון. 2. לקום וללכת הביתה,לא רק שזו התייחסות אלא זה "סופר" התייחסות והילדה הבינה שיש בידה איזשהו כוח. בגיל שנתיים היא זו שמחליטה איך ומתי ילכו הביתה. כדאי לשנות את המצב כי זה כבר גובל בקצת יותר מאשר פחד כן או לא ונוגע בתחום של סמכות הורית (היום רואים את זה בדברים קטנים,אבל ככל שתגדל זה עלול להקשות יותר). מקווה שעכשיו זה ברור יותר. בהצלחה, מור

שלום יש לי ילדה בת 8 שחלה אצלה התפתחות מינית מוקדמת זאת אומרת שיעור חזה פנינו לרופאת אנקולוגית ונשלחנו לבדיקות. רציתי לדעת אייך מסבירים לילדה בגיל כזה על הווסת ועל ההתפתחות המינית שלה מבלי לפגוע בילדה השמח מאוד לתשובה.

ערב טוב, כדאי להתחיל מאיזשהי הסברה כללית.בהמשך,חשוב ללכת בקצב שהיא קובעת. ז"א,אם ההסבר הכללי מספק אותה והיא לא שואלת מעבר לכך,אין צורך לגרום להיצף מידע,זה לא תורם כלום.במידה שהיא שואלת לענות קונקרטית למה ששאלה. עם זאת,כדאי להיות עירנית לגבי המצב הרגשי של הילדה בקשר לזה (בעירנית אני לא מתכוונת לשאול אותה איך היא מרגישה והאם x מפריע לה וכו',אלא לשים לב מהצד ולהיות ערה לשינויים רגשיים). לגבי ההסברה,בכל חנות ספרים יוכלו לכוון אותך לספרים בנושא (כדאי לבחור במשהו שאת מרגישה איתו נוח ושוב,לא משהו מציף). בנוסף,כדאי להציץ באתר http://yachad.snunit.k12.il/ בהצלחה, מור

שלום בתי בת שנה ו 9 חודשים . מרביצה לי כאשר היא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא מתילה לדחוף אותי ולומר לי לכי לכי . צובטת אותי, מושכת לי בשער . לפעמים גם משתטחת על הרצפה ומתחילה לבעוט . ואני מסבירה לה כול דבר ברוגע ובשקט אך שזה לא עוזר אני מרימה את קולי אך כלום לא עוזר היא בשלה . בנוסף אנחנו גרים אצל אמא שלי ושאני בבית ואימי מנסה להתקרב אליה היא אומרת לה לכי לכי ודוחפת אותה . ושהיא מרימה אותה היא מרביצה לה . היא גם ילדה מאוד עקשנית כשהיא רוצה משהוא היא חוזרת אל אותו משפט/מילה מליון פעם עד שהיא מקבלת אותו . תודה מראש מורן

ערב טוב, בתור התחלה,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים. במידה שישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

אני אמא לילדה בת 4. ביתי היא ילדה מאוד פיקחית ומפולפלת. הבעיה היא שלפעמים בלי קשר לכלום היא עושה פרצופים ומתנהגת במן דווקא מרגיז כלפי הסביבה. הדבר מטריד במיוחד כשבאה אליה חברה או חבר, בהתחלה הם משחקים יחד יפה ואז פתאום היא מתהפכת ונהית אנטי, לא רוצה לשחק ועושה פרצופים לילדה שבאה לשחק איתה. אני חוששת שמא זה יגרום לה לנידוי חברתי ולא ירצו לשחק איתה יותר. מה עושים עם זה ואיך להתמודד איתה במקרים שכאלה. ? מצד שני היא נורא מתלהבת מזה שחברים באים אליה או שהיא הולכת אליהם - הבעיה היא רק שהיא הופכת את עורה ומתחילה פתאום להתנהג לא יפה. אציין שהתנהגות זו קורה גם איתי - היא פתאום עושה פרצוף ונהית אנטי , בלי קשר לכלום. בגן הבנתי שהיא משחקת יפה ודיי אהודה על חבריה. אודה על עזרתך בדרכי התמודדות עימה. תודה

ערב טוב, כדאי לנסות לא להתייחס לעניין (גם כשזה קורה איתך וגם כשקורה עם החברות) . ממש לעשות כאילו לא ראית ולהמשיך כאילו כלום. לא להעיר,לא להפגע,לא לאיים,לא להסביר,כלום. נסי להתמיד בכך שבועיים שלושה וראי אם יש שינוי. בהצלחה, מור

שלום רב, ביתי בת 8 ילדה יפה, תלמידה מצטיינת (קיבלה תעודת הצטיינות) מנגנת במסגרת קונסרוטוריון ומאוד מוכשרת. יש לה אחות בת 4 - היחסים בין האחיות ניפלאים למעט מריבות סבירות. בכיתה א התחילו הבעיות החברתיות, היא אינה מוזמנת לחברות הביתה, תמיד בצד, כשמתחלקים לזוגות לה אין בת זוג, בהפסקות היא לבד כשאני שואלת למה לא יצאת מהכיתה היא עונה שהיא מעדיפה לסיים את הכריך. יש לה 2 חברים בנים היא מזמינה אלינו הביתה חברים לפחות פעם בשבוע בדר"כ בנים או בנות מהכיתה השניה. לצד הבעיות החברתיות יש לה בעיות התנהגותיות כגון פחד היסטרי מכלבים כשהיא צריכה לעשות דברים היא מכינה רשימות מה עושים ומתי היא ניגעלת מכל דבר שהוא מגומי בעיקר המריח של בלונים אנחנו מאוד קרובות והיא מדברת על הבעיה ואפילו בוכה, היא מאוד דעתנית ולא מתפשרת הצעתי לה להזמין בנות הביתה שאני יעשה להן קעקועים עם נצנצים שקניתי לטובת העניין וכן אמרתי לה לבחור בת אחת מהכיתה שנזמין באופן קבוע ואולי דרך כך ליצור חברה טובה האם פעלתי נכון? האם יש סיכוי להיפתר מהבעיות ההתנהגותיות (היא קוראת להם מחסומים) ?

ערב טוב, מכיוון שיש כאן קצת יותר קשיים מאשר רק חברתיים אני ממליצה בחום לפנות ליעוץ. במידה שפונים,כדאי לשקול ביחד עם איש המקצוע האם היעוץ יכלול גם שיחות עם הילדה או רק אתכם ההורים. בהצלחה, מור

תנסי גם את להתחבר לאמא של אחת הבנות בכיתה אולי דרכך יתפתח קשר ויש עוד אפשרות אם יש לה קשר עם ילדים מכיתה אחרת תנסי להעביר אותה כיתה, (זה מה שאני עשיתי) והכי חשוב הרבה חיזוקים לילדה בי

אני רונית אמא לשני ילדים בת בת 3 וחצי ובן בן שנה. הבת שלי ילדה חכמה במיוחד ועקשנית מאוד. אני מאוד משתדלת לא להרים את הקול ולנהל את הבית על מי מנוחות, אולם לפעמים היא פשוט מצליחה להוציא אותי משלוותי. למשל בבוקר שאנחנו מתארגנים לצאת מהבית לעבודה. היא יכולה לקום טוב ולהיות רגועה וטובה ומשתפת פעולה ופתאום בלי כל סיבה לשנות את ההתנהגות ולהיות באנטי - לא רוצה לצחצח שיניים, לא רוצה להסתרק... זה יכול להיות כל דבר. אני מרגישה שכבר עכשיו ( היא עוד לא בת 4) אני מאבדת את השליטה והמשמעת בבית וחוששת שגם בני ילמד להתנהג כך ואז בכלל יהיה לי קשה איתם. אציין כי גם עם בעלי היא מתנהגת בעקשנות - אולם הוא יותר קשוח ממני ומעניש אותה וכך יוצא שהיא יותר נזהרת מהתנהגות איתו ובי היא קצת מזלזלת. מה לעשות ? איך מחזירים את הסמכות והמשמעת ורצוי בלי צעקות ועונשים ? ? תודה רבה רונית

הי רונית, ני מתנצלת מראש אם לא כ"כ תאהבי את התשובה.... שימי לב כמה מילים המבטאות כוחניות נמצאות בהודעה של 10 שורות - עקשנית,מאבדת את השליטה,קשוח,ענישה,נזהרת,מזלזלת... יש לי הרושם שאת קצת מבלבלת בין סמכות (הורית) לבין כוחניות. זה בסדר,לא מעט הורים עושים זאת. ברגע שהחשיבה וההתייחסות היא כוחנית (אני חלילה לא מתכוונת להפעלת כוח אלא לעניין של מי שולט במי וכו'),הילד לומד את הדפוס ומחזיר כוחניות וזה בעצם מה שאת רואה אצל בתך. כוחניות היא דפוס נלמד. עוד לא ראיתי ילד שנוהג בכוחניות שמגיע מבית לגמרי לא כוחני. אני מוסיפה עוד תשובות בנושא והפניה למאמר על סמכות הורית,אני מקווה שזה יעזור. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. דרך אגב,הורה סמכותי הוא לא הורה שזקוק לענישה או לכוחניות. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-10238,xFP-10477,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-13360,xFP-13580,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-15041,xFP-15214,m-Doctors,a-Forums.html מאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בהצלחה, מור

בני בן 4 ותישעה חודשים יש לו אחות בת שנתיים ושלושה חודשים. אני ממש לא יודעת מה לעשות כשאני כועסת על התנהגותו ומענישה אותו הוא בוכה וזורק דברים שנמצאים בסביבתו למשל אתמול היתה לידו שקית עם דגנים הוא שפך את הכל על הריצפה, בחדרו היה סל כביסה הוא שפך הכל על הריצפה הוריד את המצעים מהמיטה שלו וזרק על הריצפה, זרק רובוט (לצערי הרב נשבר) נכון שזה שלו ובסופו של דבר לא יהיה לו אבל בכל זאת חבל לי הרובוט עלה לי לא מעט כסף. אני ממש לא יודעת מה לעשות איך להתמודד עם הענין? כמובן שכשהוא נרגע אני מחייבת אותו לאסוף הכל. יש לציין שלא תמיד היה כזה, זה התחיל יום אחד כשבאתי לקחת אותו מחבר ואותו חבר כעס ובכה והתנהג בצורה מאוד לא יפה, הוא זרק סמרטוט שהיה על השולחן,שפך כוס עם שתיה על הריצפה (הייתי בהלם) ומאותו יום גם הילד שלי התחיל להתנהג כך.

ערב טוב, מכיוון שלדברייך זה לא היה כך תמיד,מאוד חשוב לקבוע גבולות וחוקים מאוד מאוד ברורים בנושא ולהקפיד לאכוף אותם עוד יותר מאשר גבולות "רגילים". המסר שלא מתנהגים כך אמור לעבור באפן מאוד נחרץ וחד משמעי. להערכתי,אתם בשלב שאם תעלימי עין פעם פעמיים,זה יהפוך לדפוס. לדעתי כדאי חלשנות את זה כל עוד זה "טרי". במקביל כדאי להקפיד על שיקוף רגשות - בנושא הזה כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - תסכול,גיל שנתיים (למרות שהוא גדול יותר). בהצלחה, מור

ביתי בת 3 ילדה נמצאת בגן מזה שנה - היא ילדה מקסימה ופעילה עם הרבה חברים וביטחון עצמי רב. לאחרונה נודע לי כי היתה בגן סיטואציה בה בזמן המשחק בחצר היא שיחקה עם כמה ילדים ברופא וחולה והיא בתור החולה נשכבה על הבטן והילדים הורידו לה את המכנסיים וניסו למדוד לה חום באמצעות מקל (ללא חדירה) וגם מילאו אותה בחול. אציין כי נראה שהדבר נעשה בהסכמתה והיה חלק ממשחק תמים. לאחר המקרה הגננת ריכזה את הילדים והסבירה להם שאסור לעשות זאת ושהגוף של כל אחד הוא פרטי שלו ואף אחד לא רשאי לגעת או להפשיט אחר. גם בבית אנחנו תמיד (גם לפני המקרה) הסברנו לה את העניין. לאחר המקרה הילדה המשיכה וממשיכה להתנהג רגיל וזה לא גרם לה לכל טראומה. למרות זאת אני מוטרדת מכך שאולי משהו בדרך שבה חינכתי אותה גרם לה לחשוב שמותר לנהוג כך. אני מאוד מוטרדת מכך ואני גם לא רוצה להכניס בה פחדים בנוגע למניותה , דבר שעלול אולי לפגוע בה בעתיד. נא עצתכם כיצד לנהוג. מה להגיד ואיך להבהיר לה את חומרת העניין. וכן כיצד לא להפוך את זה לטראומטי עבורה. תודה

ערב טוב, את משייכת את העניין ל "מיניות". אני מעריכה שהילדים ראו בזה יותר משחק מאשר "מיניות". יש כאן בעצם שני מישורים - המישור שבו הילדים תופסים זאת - משחק,והמישור שאנחנו כמבוגרים רואים זאת . כדאי להקפיד שבכל הסבר/הבהרה לילדה בנושא,הדגש יהיה על אילו משחקים כן או לא משחקים ולא על ההקשר של זה למיניות. ז"א,לא משחקים בפיפי בדיוק כמו שלא משחקים בלפרוק למישהו את הכתף. הכתף היא לא מינית אבל זה עלול להיות מסוכן. זה הדגש. חשוב מאוד להסביר את הפרטי מול הכללי,נורמות חברתיות (אנחנו לא הולכים עם הטוסיק והפיפי בחוץ אבל כן עם הרגליים) וכו'. ההסבר אמור להיות מאוד קצר וקונקרטי וכך גם הטון המתלווה להסבר. הקונקרטיות,אורכו של ההסבר ומידת הבהלה שתשדרי הם אלה שיכולים להשפיע על ההתיחסותה לנושא. בהצלחה, מור

שלום מור אני אמא לילדה בת שנתים וארבעה חודשים לאחרונה ביתי הפכה לילדי מאוד עלימה היא בעיקר אוהבת לידחוף כשהיא לא מקבלת את מבוקשה היא מיד מתחילה לבכות להשתתך על הריצפה ופשוט הפכה להיות ילדה מאוד לוחמנית וקשה חשוב לצין שהיא ילדת סנדוויץ לאחות בת ארבע ותינוקת בת ארבע חודשים אני לא יודעת מה לעשות אשמח אם תוכלי ליעץ לי בנידון

ערב טוב, אנא התחילי מקריאת התשובות - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים הנמצאות ב"שאלות ותשובות" משמאל. אם ישארו שאלות אחרי הקריאה,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום איזה הצעות אפשר להציע לילדה בת 9 להתחבר לילדים? לילדה יש קושי ביצירת קשרים ועכשיו היא התחילה קייטנה והיא עצובה שלא רוצים לשחק איתה. תודה רבה

ערב טוב, כמובן שאני לא יכולה לענות כשיש לי כ"כ מעט פרטים. מה שכן את מוזמנת לקרא שאלה דומה של סימה בעמ' 43 ואת ההמשך בעמ' 44. יתכן שזה יעזור. אם בכל זאת,תרצי שאתייחס באפן ספציפי למצבכם,תצטרכי לפרט (כמו שפרטו בשאלות אליהן הפנתי). בהצלחה, מור

הי מור מה שלומך. יש לנו בעיה מוזרה במשפחה. בני בן שנה ושלושה ח'. בת דודו גדולה ממנו בשנה. לפני כ8-9 חודשים היינו בארוחת שישי אצל הסבתא (שלהם) ובני נתן לה מכה (לא חזקה) בפנים. מאז היא בטראומה .אנחנו חושבים כך כי היא כל הזמן אומרת: "מכה,מכה" היא נורא חוששת ממנו ותמיד נצמדת לאמא שלה. לעיתים היא כן מתקרבת ומחבקת אותו ומנשקת. עכשיו המצב החמיר: מאחר והוא הגיע לשלב "הצעקות" שלו בכל שישי אצל הסבתא. אם הוא צועק פעם אחת היא נבהלת ומתחילה לבכות בהיסטריה ונצמדת לאמא שלה. כל הערב! ולא נרגעת. כולה אדומה ובוכה ופוחדת. עד שהם נאלצים ללכת הביתה. מה עושים????

הי ג'וד, התגעגעתי...:). חשוב לזכור שבהלה של ילדים,פחדים,חרדות וכו' מאוד מושפעים מתגובת ההורים (מכיוון שאת קוראת קבועה בפורום,אני בטוחה שראית פה תגובות שלי לגבי פחדים,חרדות ותמיד אני מתייחסת לתגובת ההורים). ככל שהסביבה יותר תנסה להגן עליה,או להרגיע אותה,להבטיח לה,לשאול,... בקיצור להתייחס לנושא,כך הפחדים ימשכו עוד ועוד ויתכן שגם יגברו. דרך אגב,אם היא במסגרת כלשהי או סתם יורדת מדי פעם לפארק,קשה לי להאמין שמעולם היא לא קיבלה מכה מילד או שאף ילד בסביבתה לא צעק. מה עושים ? מה שאני תמיד ממליצה כשמדובר בפחד - כל הסביבה והוריה בפרט צריכים לשדר שהם מקבלים את הפחד /חשש/בהלה ומותר לה לפחוד שהם כאן והם ישמרו עליה. מעבר לכך,אין טעם לצאת מפרופורציה.זה לא משרת שום מטרה. בהצלחה, מור

עוקץ,פורומים,פורומים,עוקץ www.okets.co.il קהילות עוקץ פורומים בשלל נושאים משחקים תוכנות שירים סרטים מידע חדשותי חם פורום דת ומדינה ועוד www.okets.co.il

שלום אני מחפשת בדחיפות הדרכה הורית באזור מודיעין כאשר בני הוא בן עם הפרעות קשב , אשמח אם תוכלו לתת לי המלצה

ערב טוב, צר לי אני לא מכירה. מה שכן אולי כדאי לפנות לשפ"ח במודיעין ולשאול או דרך יועצת ביה"ס. בהצלחה, מור

שלום רב יש לי ילד בן 2.8 ילד מקסים שובב נבון ומלא אנרגיות.הוא הולך לגן מגיל 9 חודשים ובגן כולם אומרים שזהו ילד זהב-אין איתן שום בעיות. הבעיות מתחילות כאשר הוא רואה אותי -את אמו: הוא מתחיל לנדנד ולייל ולבקש לעלות לידיים וללכת לחדר שלו ולשחק איתו וכד' עכשיו מתארחים אצלנו גיסתי עם בתה בת 5 והיא לוקחת את שניהם מהגן והולכת לטייל.היא מספרת שעד שטני הגעתי הבייתה הוא היה בשקת לא עשה רעש ראה טלויזיה.ברגע שבגעתי הבייתה-180 מעלות.אותו הדבר עם סבא וסבתא ו עם אביו. אבל אני לא מפנקת אותו יותר מדי-אני כן משחקת איתו אבל לא מרשה לו לילל כי זה מעצבן אותי ואני מעירה לו. ואני כן שמה גבולות ואני כן עומדת על המילה שלי והוא יודע שאם אני אומרת "לא" לא יעזור לו הבכי. ועדיין המצב מתהפך ברגע שהוא רואה אותי. מה אני לא עושה נכון ואיך אתם מסבירים את התופעה? מה אני יכולה לעשות כדי לתקן את המצב? תודה למשיבים

שלום אילנה, נשמע שיש לך ילד באמת מקסים . העובדה שהוא קופץ עלייך מיד כשאת מגיעה היא כייף. הילד מבקש את תשומת ליבך. הוא התגעגע אלייך. הוא רוצה שתשחקי איתו ושתהיי איתו בגלל כל הזמן הזה שנעדרת. הוא מילל כי הוא יודע שכך מקבלים תשומת לב וגם בגלל שאת אמא שלו, את אמורה לטפל בו והוא יודע את זה. אני מכירה הורים רבים שאומרים שכאשר התינוק שלהם נמצא עם מישהו אחר הוא מלאך, ואיך שהאמא מגיעה הוא מתחיל לבכות - הוא כאילו נזכר שהוא צריך משהו, והוא יודע שאמא היא הכתובת לבקשות האלה. אם הוא מבקש ממך, סימן שאת נותנת לו את מבוקשו והוא שב לבקש. אך אם הוא ממש נהיה דבק ולא מרפה ממך, את צריכה להתחיל לנתק אותו מהתלות הזו של הבקשה ובמקום זה להיות איתו במשחק או בשיחה - בצורה של תשומת לב אחרת מאשר המסכנות שהוא דורש. זה אומר גם לא להרים אותו על הידיים ובמקום זה לומר לו שהוא ילד בוגר ומקסים ולהציע לו לשחק איתך. אם את ממש לא יכולה לשחק איתו וחייבת לעשות משהו - תבקשי ממנו שיעזור לך. ואפילו אם זו לא ממש עזרה בשבילו זה המון. העיקר שירגיש שאת איתו ושהוא איתך. לאחר שיקבל את התשומת לב, הוא ילך ויחפש לבד מה לעשות. בהצלחה.

ערב טוב, אין ספק שמדובר על משהו באינטראקציה בינכם שמחזק את דפוס ההתנהגות הזה. לצערי,מכאן אני לא יכולה לדעת מה את כן או לא עושה או מה צריך לשנות. אני מציעה שתערכי מעין תצפיות שיתנו לך הרבה מידע - נסי לראות איך הסביבה (בכל פעם אדם אחד) מתקשרת איתו (גבולות,טון דיבור,מגע פיזי וכו'). אחרי שתצפי על כמה אנשים וכמה סיטואציות,נסי לבחון עם עצמך מה שונה בין איך ש x מתנהג אל הילד לבין איך שאת עם הילד. בנוסף,את כותבת שאת מציבה לו גבולות. אנשים קוראים לדברים מאוד שונים בשם הכולל - "גבולות". נסי לתאר כיצד את מציבה את הגבול. הביאי לכאן דוג' מפורטת של ארוע כזה ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

שלום רב, בתנו בת ה - 8 חודשיים נמצאת במהלך השבוע כל הזמן איתי (עם האם) ורואה את אביה בעיקר בסופי שבוע ואז היא תמיד רוצה להיות בזרועותיו ואף לעיתים קרובות כשהיא בידי היא מעוניינת רק בו. ראוי לציין שהאב הוא דמות חמה ויצר קשר מדהים עם בתנו. ואני שמחה על כך אך במידה מסוימת מרגישה פגועה וחשה שאולי שאני לא פועלת נכון למרות שאני מקדישה לה המון .כשאני הולכת היא לא בוכה גם כשאני שמה אותה עם סבתא אחת לשבוע. מה דבר זה מבטא? האם יש משהו בהתקשרות שלה אליי? ומה מומלץ לעשות? תודה מראש האם האוהבת.

ערב טוב, מה שאת מתארת מעיד על התקשרות טובה ויחסים הבנויים על אמון. ילד שבטוח ומאמין להורה,לא אמור לבכות כשמשאירים אותו אצל הסבים. כל מה שתארת מעיד שהצלחת ליצור יחסים טובים,בריאים ו"נכונים" עם הילדה. את צריכה לשמוח. אני מוסיפה תשובה נוספת בנושא (אחת מכמה שיש בפורום) - http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-43,xFT-15030,xFP-15182,m-Doctors,a-Forums.html מור

שלום אני אמא לזאטוטה בת שנתיים ושלושה חודשים, מאז שנולדה הבחנתי שהיא מאד נבונה ותמיד הייתה מעבר לאבני הדרך המצופות מילד. לאחרונה הבחנתי כי היא שרה שירים שלמים לבד, ובונה מגדלים מלגו בגובה מטר (מתחילה לבנות וברג שנהיה לה גבוה מדי היא עולה על המיטה ליד וממשיכה משם והיא עוצרת רק שנגמרו לה החלקים), והיום עשתה משהו שדיי שיתק אותי למקומי - נתתי לה ביצת קינדר ובתוכה היה הצעצוע: ארמון עם דגל בראש, בנוי מ-4 חלקים קטנים שצריך להכניס מהצדדים דרך 2 חורים קטנים לסיים בכיפת הארמון ולנעוץ את הדגל בראש... הקטנה בנתה את זה תוך מספר דקות ותוך כדי שהיא מסתכלת בפרוספקט שהיה שם... אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר, אבל עמדתי מאחוריה וראיתי את זה והתקשיתי להאמין... האם זה ייתכן שילדה בגילה מצליחה לעשות דברים כאלה???

ערב טוב, אם היא עשתה זאת כנראה שזה יתכן. כמו שכתבת - היא עושה את הכל מוקדם וכנראה גם את זה. אם ישנן שאלות מעבר,אשמח לענות. מור