התעללות בתינוק

ערב טוב, לא קל לי לרשום את ההודעה, אך אני אובדת עצות. אני אמא טריה לתינוק בן 11 חודשים, מתוק, חייכן שאוהב לצחוק! מחודש ספטמבר (בהיותו בן 8 חודשים) הכנסתי אותו למשפחתון ליומיים בשבוע בימי ראשון וחמישי בלבד מהסיבה כי בימים שני עד רביעי אימי טיפלה בו ואילו בימים אלו אימי עובדת על כן הוא נכנס למשפחתון ליד הבית יחד עם עוד 2-3 תינוקות בטווח גילו. זו מטפלת שקיבלתי המלצות עליה, ומההתחלה משהו באינטואיציה שלי הרגיש לי לא טוב לגביה אך חשבתי שאולי שאין לי אינדיקציה למטפלות על כן אולי אני טועה. בהתחלה הוא הלך אליה בלי לבכות, בהמשך אחרי שלושה שבועות הוא החל לבכות כשמגיעים אליה הביתה, אפילו כשרואים גדר לבנה, המטפלת אמרה שהוא נרגע אחרי ובאמת הייתי מתקשרת והייתי שומעת שקט. כשהייתי אוספת אותו הוא לא היה בוכה אלא היה זוחל לקראתי ומאיץ בי ללכת. במקביל ראיתי שגם מהמשפחה של בעלי הוא בוכה בהיסטריה, אנחנו לא מרבים לפגוש אותם הרבה לכן חשבתי אולי זו חרדת נטישה האופיינית לגיל 9 חודשים. אבל הבכי אצל חמתי נרגע, והבכי בפרידה אצל המטפלת החריף, הוא היה בוכה בהיסטריה ומושיט לי ידיים ואני הייתי הולכת בכובד לב לעבודה. ניסינו להפתיע אותה אך כשהגענו ראינו שהכל תקין. יום אחד החלטתי להציץ מהחלון לאות מה היא עושה איתו כשהוא בוכה, וראיתי שהיא מושיבה אותו על סל קל וזרקה על פניו את החיתול טטרה בעודו בוכה מבלי להרגיע אותו ולהושיט לו את החיתול, לא אהבתי לראות זאת והערתי לה, היא התגוננה ותירצה מיליון תירוצים למה עשתה זאת. אני חייבת לציין כי במקביל הרגשתי מעין רגרסיה בדיבור המועט שהספיק לרכוש, הוא למד בגיל חצי שנה לומר "אבא" ובזה זה נגמר, לא מוסיף הברות שונות מ- בה ו- אבא, ולפתע גם זה נעלם, אפילו כשעשה קולות של כלב וחתול, עכשיו גם זה נעלם. היו פעמים שהיא טענה שהוא בוכה בלי הפסקה (התנהגות שלא מתאימה לו) ואולי יש לו חום, הייתי לוקחת אותו והוא היה שרוי במעין עצבות ללא חיוך ולפעמים דווקא היה קורן מאושר שהיה רואה אותי ומחייך ללא הפסקה. לפני מספר ימים, פנתה אלי שכנה ששאלה אותי מי מטפלת בבני וסיפרה לי שיש לה חברה שגרה מעל מטפלת ורואה שהיא מתנהגת לא יפה לילדים. האישה הזאת מבוגרת מאוד לכן היא חוששת מכך שהמטפלת תגלה שהיא מדברת עליה, היא סיפרה שהיא משחקת קלפים כל הלילה ולכן בבוקר אין לה כח וסבלנות לטפל בתינוקות ולכן צועקת עליהם ושכנתי לא ידעה לספר לי את ההמשך. האמת שלא רציתי לשמוע, כשיש ספק- אז אין ספק, מיד החלטנו אני ובעלי להפסיק לקחת אותו אליה, במילא לא אהבנו אותה, ומיד חיפשתי מישהי שתטפל בו ליומיים הקצרים האלו. מזל שהיא טיפלה בו רק יומיים! מאז אני מרגישה רע עם עצמי, מתחילה להבין דברים ולהעלות זכרונות מדברים שלא שמתי לב אליהם כמו- בכי בלילה שחשבתי שזה ביעותי לילה, רגרסיה בדיבור, בכי בבוקר כשנכנסים אליה למשפחתון חשבתי שזה בגלל חרדת נטישה ועוד... אין לי אמונה באף מטפלת, אני אחוזת חרדה ופחד מכל אחת שתטפל בו. הוא מנגד חושש לגשת לזרים, הייתי בגינה עם חברה והתינוקת שלה והוא לא הפסיק לבכות ורצה שארים אותו לידיים ואלך, והכי הרס אותי היום כשהייתי בטיפת חלב והאחות הסבה את תשומת ליבי לכך שאולי הרגרסיה בדיבור היא לא בגלל הנוזלים שבאוזניים אלא בגלל מה שהוא עבר אצל המטפלת. שאלתי היא, כיצד מתמודדים עם המצב הזה? זה תינוק ראשון שלי, עוד שבועיים בן שנה, כל הזמן חששתי ממקרים כאלו והנה לבסוף זו נבואה שהגשימה את עצמה. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו לבטוח במבוגרים נוספים חוץ ממשפחתו הקרובה, כיצד אוכל לשפר את הרגרסיה שנוצרה בזמן כה חשוב של התפתחות השפה ורכישת אבני דרך. בקיצור כיצד נוכל אני ובלי להתמודד עם המצב לאחר שגילינו זאת. אני מודה לכם מקרב לב על העזרה. לילה טוב, שלי.