יחסים מעורערים עם בני בן ה-13

שלום, בני הגדול (מתוך שניים) נוהג תקופה ארוכה להשתמש בקללות ובתנועות מגונות כלפי וכלפי בעלי בכל פעם שמציבים לו גבול או שעושים דבר שאינו משביע את רצונו. לעיתים אף מאיים שיפגע בנו וצועק שלא יתן לנו לישון, אם לא נסדר את הסדין על מיטתו לדוגמא. תקופה ארוכה הלכנו לייעוץ פסיכולוגי שאולי הקל עלינו את ההתמודדות עם התנהגותו אך לא פתר את הבעיה כיוון שהילד לא הפסיק לקלל, לצעוק ולאיים עלינו. בימים האחרונים אני מרגישה שאין לי כח כבר לספוג התנהגותו זו והתחלתי פשוט להתעלם ממנו. ביקשתי מבעלי שיסייע לו בבוקר בהתארגנות לבית הספר.כשבני פונה אלי אני עונה לו בשפה רפה של כן ולא ונמנעת מלעשות כל דבר שהוא מבקש. איני בטוחה שזו הדרך הנכונה אך לצערי כבר איני יכולה לשאת את התנהגותו. אציין שלילד ADHD ומטופל תרופתית ולומד במסגרת של חינוך מיוחד לעיצוב התנהגות ובעל אינטליגנציה תקינה. האם יש למישהו רעיון כיצד לשפר את היחסים ביננו?

תודה אהוד על התייחסותך. לצערי למרות הדרכת ההורים שאנו מקבלי למעלה משנה, עדיין לא פשוט לחיות תחת אותה קורת גג עם ילד שמקלל, לעיתים יורק עלי ומאיים שיפג בי/באביו/אחיו בתדירות יומיומית. התנהגות זו אינה רציפה לאורך כל שעות היום אך היא אינטנסיבית דיה כדי להתיש ולהפחית שמחה וחיוניות אצלנו ההורים. בגלל התגובות שלי (כעס, תוכחה, התעלמות) הוא שואל אותי מדי פעם אם אני אוהבת יותר את אחיו הקטן. אני אומרת לו שאני אוהבת את שניהם באותה מידה אך יחסו אלי גורם לי להראות פחות חיבה אליו, ואם ישנה את יחסו גם יחווה שינוי בהתייחסותי. לגבי קריאת הספר, הוא נמכר בחנוית הספרים? אשמח לעיין בו ואם מתאים לי ארכוש