רשלנות רפואית בבית מרקחת

כאשר אנו לא מרגישים טוב או סובלים מבעיה רפואית מתמשכת והולכים לרופא כדי שייתן לנו מרשם לתרופה שתקל על כאבינו, אנו לא מעלים בדעתנו, שדווקא התחנה הבאה, בית המרקחת, עלולה להיות מסוכנת עבורנו.

לכאורה, הפעולה של נתינת המרשם לרוקח, המתנה קלה ותשלום עבור התרופה נראית פשוטה ולא מזיקה. אך מה קורה כאשר הרוקח מתבלבל ונותן לנו תרופה שגויה ובעקבות כך נגרמים לנו נזקים קלים כחמורים? האם הוא ישלם על ההתרשלות שלו? האם ניתן יהיה לטעון כנגדנו שהיה עלינו לבדוק ב"שבע עיניים", כי התרופה שנופקה לנו זהה לזו שנרשמה על-ידי הרופא?

אין ספק כי רוקח חב חובת זהירות כלפי אדם כשהוא מוכר לו תרופה. הרוקח הוא בעל הידע, המיומן והמקצועי מבין השניים, ועליו לדאוג כי הוא מוכר לאדם שבפניו את התרופה הנכונה. גם אם הרוקח מכר ללקוח בטעות תרופה שתוקפה פג, הרי שאם הלקוח השתמש בה ונגרם לו נזק, הרוקח יהיה אחראי כלפיו ויצטרך לפצות אותו.

כמו-כן, ע"פ החוק יש חובה לצרף לתרופה עלון לצרכן. העלון נועד לאפשר לחולה לקחת את התרופה במינימום סיכון, תוך קבלת המידע הדרוש לגבי התרופה. אי צרוף העלון מהווה התרשלות. בארה"ב אף מוטלת על הרוקח חובת ייעוץ לתרופה. הרוקח צריך לפתוח את האריזה לפני החולה, ולהפנות את תשומת לב החולה לאמור בעלון ולפרט באוזניו את תופעות הלוואי של התרופה, התוויות הנגד ודרך השימוש בה.

ע"פ פסיקת בתי המשפט, רוקח חב חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור שאינו בקי ואינו אמור להיות בקי בתרופות ובמרשמים.

במקרה שאירע לאחרונה, קבע ביהמ"ש כי רוקחת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ועל כן חויבה בפיצויים של 28,100 שקלים. במקרה הנ"ל נרשם לילדה סירופ לטיפול בשיעול. למרבה הצער הרוקחת שגתה ונתנה לילדה תרופה בעלת שם דומה, המיועדת בכלל לשימוש חיצוני באינהלציה. כתוצאה מכך הילדה פונתה לביה"ח בשל הקאות, חום ורעידות.

במקרה אחר ניתנה בבית המרקחת תרופה שגויה לחולה פרקינסון בן 80. לאחר כמה ימים מצבו החל להידרדר והסימפטומים של מחלתו החריפו. אשתו של החולה שמה לב שהתרופה שניתנה לו אינה התרופה שבמרשם, וכי הרוקח טעה במתן התרופה. לחולה נקבעו פיצויים של 33 אלף שקל בגין הסבל והכאב שנגרמו לו.

יש לדעת, כי החוק מתייחס בנפרד לבתי מרקחת פרטיים וציבוריים (אשר נמצאים בבתי החולים). לרוקח האחראי בבית מרקחת פרטי אחריות לכל מה שקורה בבית המרקחת שלו, גם אם הוא לא שם, והחוק מחמיר איתו. במקרה של תביעה, הרוקח הרשלן הוא זה שייתבע, וגם הרוקח האחראי. במקרה של אספקת תרופה לא נכונה בבית-מרקחת ציבורי, יש שרשרת של אחראים: הרוקח שסיפק את התרופה, הרופא שאישר את מתן התרופה והאחות שנתנה את התרופה בפועל. על-כן, הדרך הנכונה היא לתבוע את בית החולים.

לסיכום - ערנות מעולם לא הזיקה לאף אחד. כאשר אתם יוצאים מהרופא ומקבלים מרשם לתרופה, קראו היטב מהי התרופה שהוא כתב, ואל תהססו לשאול את הרוקח אשר מנפק לכם לאחר מכן את התרופה אם אכן התרופה שהוא נותן לכם זהה לזו שרשם הרופא, במקרה שמתעורר בכם הספק מסיבה זו או אחרת. עם זאת, חובת הזהירות המוגברת חלה על הרוקח, ולא על הקונה התמים, אשר אינו מתמצא היטב בתרופות ובמרשמים, ורואה ברוקח את הסמכות העליונה בעניין זה. במקרה שחלילה הרוקח מתרשל בתפקידו ומנפק תרופה שגויה, האפשרות של פנייה לביהמ"ש ובקשת פיצויים על הנזק שנגרם, שרירה וקיימת.

לכתבות נוספות בתחום רשלנות רפואית - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום רשלנות רפואית.