"ש?גרע" - הפרעות קשב וריכוז

מי לא שמע על הפרעות קשב וריכוז? לאחרונה אפילו נטען שלכל המדינה יש הפרעת קשב וריכוז. האם אנחנו באמת מבינים במה מדובר? האם אנחנו באמת יודעים מה עובר על ילד או מבוגר עם הפרעת קשב וריכוז?

החוויה הכי עמוקה של אדם עם הפרעת קשב וריכוז היא חוויית השעמום. כן, השעמום! אדם עם הפרעת קשב וריכוז מבלה את רוב זמנו בבריחה מהשעמום או ברדיפה אחרי עניין. לעיתים הוא אפילו לא מספיק לחוש את השעמום כי הוא "דואג" למצוא מיד משהו מעניין יותר. מה, לא אצל כולם זה כך? זו שאלה שמטופלים רבים שואלים. כל אחד היה מעדיף לעסוק בדברים מעניינים, אך עיסוק בדברים משעממים לא ישבש את ביצועיו. אנשים עם הפרעת קשב וריכוז מתקשים מאוד להתרכז מול משימות הנתפסות על ידם כמשעממות. זה גורם להם לנסות לדחות את המשימות, לקצר תהליכים, לעשות דברים אחרים במקומם, ולתפקד בדקה ה-90. אם זו החוויה הפנימית, הרי שהיא יוצרת הרבה בעיות בחיי היום יום. ככל שמתבגרים, יש יותר משימות משעממות ושגרתיות שצריך להשלים, ולכן ההפרעה עלולה להתגבר. הנטייה הזו, להימנע ממשימות משעממות, מוציאה לאנשים עם הפרעת הקשב והריכוז שם רע, שם של עצלנים, שם של לא אחראיים וכמובן, של כאלה שלא מגשימים את הפוטנציאל. אם כך, ה"עניין" הוא כל העניין, או שעדיף לומר, השעמום הוא "האויב".

מכאן אפשר להבין הרבה מרכיבים המאפיינים את ההתנהלות של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. אין מה לדבר על שיעורי בית שהרי הם חזרה על מה שכבר עשינו (משעמם!), אין מה לדבר על העתקה מהלוח (הכי משעמם!!). אבל, מה קורה עם הדברים הנוספים בחיים: החברים עלולים לשעמם, הזוגיות עלולה לשעמם, מקום העבודה עלול לשעמם, חוזים שעליהם צריכים לחתום עלולים לשעמם, לשחק עם הילדים עלול לשעמם, לישון זה משעמם, אפילו ללכת לשירותים עלול לשעמם. אנחנו מוצאים כל מיני התנהגויות, לכאורה לא מובנות, של הימנעויות שונות, דחיינות אין קץ, מאבקים אין סופיים על כל מיני דברים החוזרים על עצמם כל יום מחדש. לכן אדם עם הפרעת קשב וריכוז כותב את המילה "שגרה" - "שגרע".

מצד אחד כולם זקוקים נואשות לשגרה, לעקביות, לסדר וארגון חיצוניים. מצד שני - "שגרע". דוחים דברים, מכבים שרפות, מאחרים לפגישות חשובות, מתעצלים לעשות דברים חשובים, והבלגן משתלט על החיים. זוהי מהות הפרעת הקשב והריכוז. אצל מרבית האנשים זה לא נגמר בזה: ישנן חרדות, ישנם קשיים עם קבלת סמכות, ישנן לקויות למידה, ישנן בעיות מוטוריות, ישנן בעיות תחושתיות (רגישויות למגע, לריח לרעש), ישנם קשיים חברתיים ובעיקר ישנה תחושת בדידות. בדידות ושעמום. הבעיה הכי גדולה היא ש"מבחוץ" הכול נראה בסדר גמור, היכולות עצמן גבוהות ואף אחד לא מבין למה הדברים ממשיכים להשתבש. כתוצאה מכך בעלי ההפרעה מואשמים בעצלנות או מופנים לאבחונים וטיפולים שונים לא רלבנטיים. בינתיים, הזמן עובר והקשיים מתגברים.

מכאן, הדרך קצרה לייאוש, לפגיעה בדימוי העצמי, לדיכאון ולהתגברות החרדות. כשזה קורה האנשים הללו פונים או מופנים לטיפולים רגשיים למיניהם אשר במקרה הטוב יכולים להקל על הסימפטומים אך לא לשפוך אור על הבעיות האמיתיות. לכן, מי שקורא את הדברים ומזדהה אפילו עם חלק מהם, מוטב שיפנה לאבחון ולטיפול במרפאה המתמחה בהפרעות קשב וריכוז.

ד"ר בועז רפפורט הוא רופא להתפתחות הילד, מנהל מרפאות "קשר" לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ומבוגרים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום קשב וזיכרון בקרב מבוגרים ומתבגרים
פורום קשב, ריכוז ויכולות למידה