אשמה, הורות, ואלימות

ממצאי המחקר, שהוצגו בכנס של האגודה האמריקנית לבריאות הציבור בבוסטון, מחזקים את הגישה על פיה אין להתייחס ל-"דיכאון לאחר לידה" כאל מקרה גרוע של מצב רוח ירוד.

"מחקרים רבים הראו שאימא שסובלת מדיכאון עלולה להשפיע לרעה על התפתחות הילד שלה, כולל יכולת קריאה ויכולות מוטוריות", אומרת ד"ר ג'ן לייפרמן, החוקרת הראשית מהמרכז לחקר האוכלוסייה "קרוליינה" באוניברסיטת צפון קרוליינה, "רצינו לבדוק האם אימהות בדיכאון גם משפיעות על בריאות ילדיהן".

בראיון לחדשות רויטרס, אמר ד"ר לייפרמן כי מטרת המחקר היא "להביא את הרופאים להיות מודעים יותר לבעיית הדיכאון, וסינון למטרת זיהוי דיכאון יהפוך לטיפול שגרתי במרפאות הרופאים".

המחקר בדק 7,303 נשים בארה"ב אשר אובחנו כסובלות מדיכאון 18 חודשים לאחר לידת ילד, ואשר אובחנו פעם נוספת כדיכאוניות 18 חודשים לאחר האבחנה הראשונה.

מתוך הנשים שאובחנו בפעם השנייה כסובלות מדיכאון, רבע מהן עישנו, לא השתמשו בכיסאות בטיחות ברכב או נתנו ויטמינים לילדיהן, לעומת 15 אחוזים בלבד בקרב נשים לא-דיכאוניות.

עוד מצא המחקר כי מקרב הנשים השחורות שהשתתפו במחקר, 38 אחוזים מהן סבלו מדיכאון, לעומת 21 אחוזים מהלבנות.

"מצאנו כי נשים שסבלו מדיכאון קליני במהלך שנות התפתחותו של הילד, גרמו להשפעה שלילית על בריאותו של ילדן", מסבירה ד"ר לייפרמן, "אולם אנו לא יכולים לומר, על סמך הנתונים שנאספו, איזה גורמים נוספים יכולים להשפיע - כמו תרבות, סביבה או אפליה".

ד"ר לייפרמן מסכמת כי על הרופאים לשאול נשים על דיכאון ולקחת ברצינות את התסמינים הרפואיים המופעים במקרה של דיכאון.