חוסר מודעות לטיפול תרופתי

ממחקר חדש אשר פורסם בירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) ובו מידע חדש לגבי ההימצאות של רמות גבוהות של כולסטרול מסוג LDL באמריקאים מבוגרים, עולה כי כשני שליש מאנשים המצויים בסיכון גבוה למחלת לב כלילית, העונים לקריטריונים לקבלת טיפול בתרופות המורידות את השומנים בדם, אינם נוטלים טיפול זה. כמו כן, מראים החוקרים כי בעוד שהשימוש המדווח בידי החולים בתרופות אלו עלה, שיעורי ביצוע בדיקות הסקר לרמת LDL נותרו קבועים.

במחקר מציגים חוקרים מטעם ה-Centers for Disease Control and Prevention (CDC) מידע מסקר בנוגע לשכיחות ביצוע בדיקות סקר, שימוש בתרופות להורדת רמות הכולסטרול ורמות כולסטרול מסוג LDL בדם. במידע נאסף מ-7,044 חולים בארבעה מחזורים של מחקר ה-National Health and Nutrition Examination Survey (NHANES) בין השנים 1999 ו-2006. מדובר בסקר מרובד ורב-שלבי של אוכלוסיה אמריקאית אזרחית מחוץ לאשפוז.

לצד ההערכות של שימוש בסטטינים בקרב חולים בעלי סיכון קרדיווסקולארי גבוה, מדווחים החוקרים כי ההימצאות של רמות גבוהות של כולסטרול מסוג LDL בקרב אמריקאים בני 20 שנים ומעלה ירדה מ-31.5% ב-1999-2000 ל-21.2% ב-2005-2006. במהלך אותה תקופה, השימוש על פי דיווח עצמי בתרופות להורדת השומנים בדם עלה מ-8.0% ל-13.4%, אולם שיעור ביצוע בדיקות הסקר נותר תקוע סביב 70%.

החולים עברו ריבוד על פי סיכון גבוה, בינוני או נמוך וזאת בהתבסס על גורמי סיכון מרובים למחלה כלילית, באופן שאיפשר קביעת הסף להכרעה אם רמות ה-LDL של נבדק זה או אחר הן גבוהות אם לאו על פי קטגוריית הסיכון אליה משתייך. ההימצאות של רמות גבוהות של LDL הייתה 58.9%, 30.2% ו-11.0% עבור החולים בסיכון גבוה, בינוני ונמוך, בהתאמה.

החוקרים מעריכים כי כרבע מהחולים עם רמות גבוהות של LDL עברו בדיקת סקר, אולם מעולם לא נמסר להם מפי רופאיהם כי רמות הכולסטרול בדמם הינן גבוהות מהרצוי. לדבריהם, מודעותם והיצמדותם של הרופאים להנחיות ה-National Cholesterol Education Program Adult Treatment Panel III, המתמקדות בטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול מסוג LDL, משחקות תפקיד מכריע בהבנת החולים את מצבם והטיפול ברמות ה-LDL בדמם. רופאים רבים אינם מכירים את ההנחיות לטיפול בתכשירים להורדת השומנים בדם כיאות, הם טוענים.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, תוהים מומחים בתחום, לאור שפע המידע הקיים התומך בתועלת שבטיפול בתרופות להורדת השומנים בדם, מדוע מעטים כל כך מהחולים עם רמות גבוהות של LDL בדמם זוכים לטיפול. הם מסכימים עם החוקרים כי יתכן ומורכבותן של ההנחיות הקיימות מקשה על אימוצן בידי הרופאים. לדבריהם, קיימים כמה סטים של הנחיות בהם יכולים הרופאים לעשות שימוש, אולם כל סט הנחיות כזה הפך למורכב יותר ויותר, עם שלבים מרובים הנדרשים לשם קביעת אילו מן החולים מצריכים פעולות להערכת הצלחת הטיפול.

במכתב נוסף למערכת שפורסם אף הוא בגיליון זה של JAMA, מציעים מומחים כי במקום לצפות מהרופאים ומטופליהם לרדת לעומקן של הנחיות מורכבות אלו, ניתן אולי להציע סטטינים גנריים, למשל כחלק מטיפול בתרופה משולבת, שתינתן לכל המבוגרים מגיל מסוים, וזאת ללא תלות ברמת ה-LDL ,(C-reactive protein) CRP או סיכון קרדיווסקולארי מוחלט. לטענתם, גישה תלוית-גיל זו מורידה את הצורך בבדיקות וסקולאריות יקרות ובה בעת מרחיבה את השימוש בטיפולים תרופתיים מניעתיים בקרב אנשים המצויים בסיכון נמוך יותר. גישה זו עשויה להיות שימושית יותר, הם מוסיפים, מאחר ועלותם של הסטטינים המקוריים ירדה כעת כשנגמר הפטנט עליהם, בעוד שיעילותן ובטיחותן, ובמיוחד במינונים נמוכים עד בינוניים, הודגמה שוב ושוב במחקרים קליניים.

מאידך, כותבי מאמר המערכת טוענים כי גישת הטיפול על פי גיל בלבד הינה מעוררת מחשבה אולם איננה משכנעת. בעוד שהסיכון הפרטני של החולה, ולא רמת ה-LDL בדמו, צריכה להיות הסיבה העיקרית לטיפול לשיפור רמות השומנים בדם, השימוש בגיל בלבד כגורם הקובע היחיד לסיכון זה עשוי לדבריהם לפשט את התהליך יתר על המידה, ובמיוחד בהתחשב בכך שחישוב הסיכון איננו מורכב כלל. השימוש בציוני סיכון שאינם מבוססי בדיקות מעבדה כבדיקת סקר ראשונית עשוי להאיץ תהליך זה ולצמצם עלויות, הם מציעים.

בואו לדבר על זה בפורום קרדיולוגיה - הפורום הרשמי של האיגוד הקרדיולוגי.