'הנעת' הזרוע לאחר כריתת גפה

אנשים לאחר כריתת גפה עשויים ללמוד 'להניע' את הזרוע החסרה באופן שאיננו אפשרי אנטומית, ובחלק מהמקרים באופן אשר מקשה על ביצוע תנועות תקינות של אותה גפה. כך עולה ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של הירחון Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS). לטענת החוקרים, ממצאיהם מעידים על כך שהמוח האנושי מסוגל לשנות את תפישת הגוף בכוחות עצמו, ללא מידע מהחושים. כמו כן, עולה בעקבותיהם שאלת האפשרות של שימוש באסטרטגיות דומות במטרה לטפל בהפרעות תנועה ותסמונות כאב מסוימות.

החוקרים מסבירים כי התפישה שלנו את גופנו, המכונה לעיתים 'דימוי הגוף', הינה דבר שנלקח פעמים רבות כמובן מאליו. עם זאת, תפישה זו עשויה להשתנות בעקבות מגוון מצבים נוירולוגיים או פסיכיאטריים, ואף ניתנת להשפעה באנשים בריאים.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את השאלה האם ניתן יהיה לשנות תפישת גוף זו באמצעות המחשבה בלבד, והאם תפישה זו תהיה מוגבלת לפיזיקה התקינה של גוף האדם באם האיבר הנבדק איננו קיים במציאות. לשם כך, נכללו במחקר שבעה נבדקים אשר עברו כריתת גפה וחשו את הגפה הדמיונית כממשית. החוקרים ניסו ללמד את הנבדקים להניע את פרק כף היד החסרה בצורה שלא תתכן מבחינה אנטומית. בפרט, החוקרים לימדו את הנבדקים לסובב את כף היד ב-360 מעלות, כאילו כף היד והאמה היו מחוברות במפרק מסוג ציר ולא במפרק הקיים.

בתחילה, כל הנבדקים דיווחו כי חשו כאילו הם מתבוננים באדם אחר המבצע את התנועה. עם זאת, ארבעת הנבדקים אשר הצליחו ללמוד את ביצוע התנועה דיווחו לבסוף כי הזרוע המסתובבת חשה כאילו הייתה חלק מגופם הם. בעקבות זאת, כל אחד מהנבדקים ציין כי תופש אחרת את הגפה החסרה שלו, ושניים אף דיווחו כי קשה להם יותר להניע את הגפה החסרה מצד לצד בשל השינויים שחלו בצורתה.

החוקרים עשו שימוש במבחן זמן תגובה בו נתבקשו הנבדקים לקבוע האם תמונה הינה של יד ימין או יד שמאל. מחקרים קודמים הראו כי פרק הזמן הנדרש לתגובה עומד בקורלציה לזה שהיה נדרש לאדם להזיז את ידו באופן שתהיה תואמת לזו שבתמונה. במילים אחרות, על מנת להצליח במבחן זה, הנבדק נדרש לסובב את ידו שלו בצורה מנטלית על מנת להתאימה לזו שבתמונה, מבהירים החוקרים.

בטרם החל תהליך האימון, הראו כל הנבדקים במחקר זמן תגובה מהיר יותר באם התמונה של היד מצויה הייתה במנח דומה לידם שלהם. עם זאת, לאחר האימון ארבעת הנבדקים שהצליחו בלימוד הראו זמן תגובה מהיר משמעותית בעקבות תמונה בה מנח היד היה הפוך לזה של היד החסרה שלהם. משמעות הדבר- נבדקים אלו הצליחו להפוך את ידם בעיני רוחם בזכות ה'מפרק החדש' אותו רכשו בלמידה.

כמו כן, החוקרים עשו שימוש במבחן נוסף, ובו הראו לנבדקים במהירות תמונות של כפות ידיים בתחילת ובסוף תנועה שאיננה אפשרית מבחינה אנטומית. באופן נורמלי, הנבדק יתפוש זאת כתנועה קטנה ובלתי אפשרית באם המהירות שבה ייחשפו התמונות לסירוגין תהיה מהירה יותר מזו בה יכול היה להניע את ידו שלו. לעומת זאת, באם המהירות בה מתחלפות התמונות לסירוגין תהיה איטית יותר, הנבדק יתפוש זאת כתנועה שתתכן מבחינה אנטומית, שכן ידמה (בעיני רוחו) את מסלול התנועה הארוך יותר שתאלץ כף היד לבצע על מנת לעבור מהמנח האחד לשני.

במבחן זה, מתארים החוקרים, החולים אשר עברו בהצלחה את תהליך הלימוד של תנועות שאינן אפשריות אנטומית תפשו תמיד את היד שבתמונה כאילו ביצעה את התנועה, וזאת ללא תלות במהירות בה הוחלפו התמונות לסירוגין.

החוקרים טוענים כי ממצאיהם אלו מציעים כי המוח האנושי אכן מסוגל לשנות את עצמו. לדבריהם, עולה מתוצאותיהם המסקנה המשוערת, אם כי לא בלתי אפשרית, שניתן יהיה לסייע לחולים להתמודד עם הפרעות תנועה בשל שבץ מוחי, כאבי גב או כאבים במקום אחר בגוף, באמצעות תהליך לימוד של שינוי התפישה המנטלית של אותו חלק בגוף.

בואו לדבר על זה בפורום שבץ מוח.