עייפות של רופאים גורמת לסיבוכים

רופאים מנתחים כוננים המבצעים פעולות ניתוחיות בשעות היום תוך שש שעות מסיום תורנות לילה מראים שיעור גבוה כמעט פי 3 של סיבוכים הקשורים במבצע הפעולה, בהשוואה לאלו אשר ישנים למעלה משש שעות בין הפעולות. כך עולה ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA).

עד כה, מסבירים החוקרים, היה ידוע מעט בנוגע להשפעות של תורנויות עבודה ממושכות ומשך שינה מוגבל על הביצוע של רופאים מנתחים. לדבריהם, רופאים כוננים המבצעים פעולות ניתוחיות דחופות בשעות הלילה פעמים רבות מבצעים פעולות אלקטיביות למחרת היום. מחקרם זה מצביע על כך שרופאים כוננים, כמו גם רופאים מתמחים ואחיות, עלולים להימצא בסיכון מוגבר לטעויות כשהם סובלים מחסך שינה או כשעובדים בתורנויות ממושכות.

במחקר זה ביקשו החוקרים לבחון את תוצאותיהן של 919 פעולות ניתוחיות אשר הוגדרו כמבוצעות 'לאחר שעת השינה', שבוצעו בידי 86 רופאים מנתחים כוננים במשך תקופה של שמונה שנים. ההגדרה של פעולה שלאחר שעת השינה הייתה כזו אשר בוצעה בחדר ניתוח, כשבלילה שקדם לה נדרש הרופא המנתח לבצע ניתוח אחד לפחות בין חצות ושש בבוקר. תוצאות אלו הושוו ל-3,552 פעולות דומות או זהות באופיין אשר בוצעו בידי אותם 86 מנתחים כשאלו לא ביצעו ניתוח בלילה שלפני. הפעולות שנכללו בקבוצת הביקורת בוצעו כולן תוך 12 חודשים מאלו שהוגדרו כלאחר שעת השינה. החוקרים מציינים כי מבין 86 הרופאים המנתחים, 32 היו כירורגים כלליים ומשך ניסיונם הממוצע עמד על 14 שנים.

החוקרים מצאו כי השיעור הכולל של סיבוכים, משמע תופעות בלתי רצויות, אשר ניתן לייחס קרוב לוודאי לרופא המנתח - לא נבדל משמעותית בין שתי הקבוצות. שיעור זה עמד על 7.5% בניתוחים אשר בוצעו לאחר חסך שינה ו-7.8% בקבוצת הביקורת. באופן דומה, גם משך התורנות הארוכה לא היה בעל השפעה מובהקת על שיעור הסיבוכים.

עם זאת, כשביקשו החוקרים לבחון את הנתונים על פי משך ההזדמנות שניתנה לרופאים לישון, משמע פרק הזמן בין תום המקרה הלילי בו טיפלו ועד לתחילת המקרה הראשון אליו נדרשו למחרת היום, הם מצאו הבדל משמעותי בשיעור הסיבוכים. לדבריהם, כשהרופאים המנתחים בקבוצת חסך השינה זכו לשש שעות ומטה בהן יכולים היו לישון, חלה עלייה פי 2.7 בשיעור הסיבוכים, בהשוואה למקרים בהם פרק זמן זה היה ממושך יותר. שיעורים אלו היו 8.5% ו-3.1%, בהתאמה.

החוקרים מבהירים כי משך השינה לו זכו הרופאים בפועל היה אף קצר מכך, שהרי פרק הזמן שבין הפעולות כלל גם את הזמן שנדרש לרופאים להחליף מדיהם ובגדיהם ולהגיע לביתם וחזרה. החוקרים מוסיפים כי מרבית הסיבוכים שנרשמו היו ברי מניעה. בשתי הקבוצות, הסיבוכים השכיחים ביותר היו פגיעה באיבר, דימום וזיהומים.

בהתבסס על ממצאיהם אלו טוענים החוקרים כי שבוע עבודה ללא מגבלה על מספר שעות העבודה של רופאים כוננים איננו מיטבי עבור הטיפול בחולים. בניגוד לרופאים המתמחים, הרי שלרופאים כוננים בארצות הברית אין מגבלה על מספר שעות העבודה המותרות. החוקרים אינם סבורים כי שעות עבודתם של רופאים כוננים תקבלנה פיקוח פדרלי, כי אם ממליצים על אסטרטגיות לפיהן עשויים רופאים מנתחים לצמצם את שיעור הסיבוכים הנגרם כתוצאה מעייפות.
העלאת המודעות בקרב רופאים כוננים

לדברי החוקרים, רופאים מנתחים יכולים לנסות ולהימנע מקביעת ניתוחים אלקטיביים ליום שלמחרת תורנות דחופה, או לכל הפחות כאשר ישנו סיכון משמעותי הכרוך בפעולה האלקטיבית. במידת האפשר, עליהם להיעזר בסיוע עמיתיהם כשהם סובלים מעייפות, טוענים החוקרים.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים את העובדה כי לא היה ברשותם מידע ביחס להרגלי השינה של המנתחים בלילה בטרם הפעולות הניתוחיות שנכללו בקבוצת הביקורת. יתכן, למשל, כי חלק מהרופאים עבדו בתורנות לילה בבתי חולים אחרים. בנוסף, יתכן ולא ניתן להסיק מן הממצאים לגבי מרכזים רפואיים שאינם אקדמיים.

על אף היות המחקר חד-מרכזי, מסבירים עורכי הירחון, הוא מפנה את תשומת הלב לבעיה שכיחה. לדבריהם, יש להגביר את המודעות לסוגיה זו בקרב רופאים כוננים, מאחר וככלל ההתמקדות בנושא העייפות התורמת לטעויות רפואיות הייתה עד כה על הרופאים המתמחים.

בואו לדבר על זה בפורום רשלנות רפואית.