סמים קלים - השפעה כבדה

(0)
לדרג

אם מעשנים לא נוהגים: מחקרים מוכיחים כי קיים קשר מובהק בין תאונות קטלניות והימצאות סם הקנביס בדמם של הנהגים

מאת: ד"ר אמי שופמן

הקנביס הוא הסם הנפוץ ביותר בעולם וכן גם בישראל, ומקורו הוא בצמח cannabis sativa. תוצריו השונים, כמו מריחואנה, צ'ראס, גנגה ושמן חשיש, מכילים ריכוזים שונים של החומר הפעיל THC.

בספרות הרפואית פורסמו מאמרים חשובים המבוססים, בין היתר, על מחקרים פרוספקטיבים המוכיחים נזקים בתחום בריאות הנפש עקב שימוש בסם הקנביס. הפגיעות כוללות פסיכוזות, דכאונות מז'וריים, חרדות והפרעות קוגניטיביות, קרי: הפרעות בזיכרון, ריכוז וקשב.

הריכוז הגבוה ביותר של THC נמצא בשמן חשיש (60 אחוז), ואחריו בסדר יורד בצ'ראס ובגנג'ה (כ-20 אחוז), בחשיש והריכוז הנמוך ביותר נמצא במריחואנה. בשנים האחרונות דווח על שיטות גידול הידרופיליות שהעלו את ריכוז THC במריחואנה לרמות גבוהות מאוד.

קנביס משפיע על הנהגים

הקנביס על כל נגזרותיו משפיע פסיכואקטיבית על המוח בעיקר דרך ה-THC. כידוע, תאונות דרכים מהוות את הגורם השכיח ביותר למוות בלתי טבעי בעולם בכלל ובישראל בפרט. הגורמים לתאונות דרכים הם מגוונים: מתנאי תשתית, קווי אופי והתנהגות של בני אדם, בעיות מכאניות ברכב, תנאי מזג אוויר ועוד. יש גורמים לתאונות דרכים קטלניות שניתן למנוע או לצמצם באופן ניכר. בין אלה נכללים חומרים פסיכואקטיביים כגון אלכוהול, סמים ותרופות.

סוגיית השפעת הקנביס על נהיגה מיקדה את תשומת הלב המדעית בשני העשורים האחרונים. לפי מחקרים רבים שנעשו, הקנביס, במיוחד ה-THC, גורם לפגיעה קוגניטיבית, דהיינו פגיעה בזיכרון, בקשב ובריכוז. בנוסף, הוא פוגם בהערכת זמן ומרחק, משך זמן התגובה מתארך בהשפעתו וכן מתרחשת פגיעה בקואורדינציה ובתיאום תפישתי מוטורי (כמו גירוי חזותי או גירוי שמיעתי הגורם לתגובה מוטורית מאוחרת בגפיים). אין ויכוח בספרות הרפואית על כך שקנביס פוגם בפונקציות הבסיסיות הנ"ל של נהיגה. הסוגיה היא רק כמה זמן לאחר תום ה"טריפ" (ההשפעה החריפה) נמשכת הפגיעה.

זמן שהייה ממושך בגוף

אחת התכונות המייחדות את הקנביס משאר הסמים היא זמן שהייתו הממושכת בגוף. THC מתמוסס בשומן ולכן לאחר נטילתו הוא מתרכז במוח, בכבד, באשכים ובשחלות. יש מצבים (תלויי כמות, מינון, תדירות ואורך זמן הצריכה) שקנביס נמצא בשתן כחודש לאחר יום שימוש האחרון. לעומת זאת, שרידי סמים אחרים קיימים בשתן בדרך כלל בין יום ליומיים לאחר המנה האחרונה. פרט מעניין בנושא קשור לאלכוהול, שלעומת סמים אחרים, זמן הישארותו בגוף קצר ביותר (לא יותר ממספר שעות). גם לאלכוהול יש משקל רב בתאונות דרכים, אך אם משווים בין אלכוהול לקנביס מבחינת טווח הזמן של השפעה על כשירות הנהיגה לאחר שימוש אחרון, קנביס לכאורה מסוכן יותר בהיבט זה.

מחקרים מגרמניה הראו שבטווח של יותר מעשר שעות לאחר עישון קל של מריחואנה, יש עדיין פגיעה בפונקציות בסיסיות של נהיגה, כגון דיוק וזמן תגובה. הדוגמה הבאה מדגימה את משמעות הממצאים הנ"ל: אם אדם מבלה במסעדה ושותה שלוש כוסות יין, סביר להניח שמספר שעות לאחר התחושה המהנה של השתייה יחזרו פונקציות הדרושות לנהיגה לנורמה. לעומת זאת, אם אדם מעשן מריחואנה ומאמין שלאחר גמר האופוריה ("עילזון" או "טריפ") יוכל לנהוג, הוא טועה טעות חמורה כי התפקודים החיוניים לנהיגה, קרי קואורדינציה, דיוק, זמן תגובה, הערכת זמן ומרחק, קשב וריכוז, עלולים להיות לקויים, כולם או חלקם, בטווח של יותר מעשר שעות לאחר הטריפ.

גורם לנהיגה מסוכנת

כיצד מתיישבות עובדות אלו עם המציאות בשטח? על פי מחקרים על השפעת הקנביס על תאונות דרכים שנערכו בארצות שונות (ביניהן: אנגליה, ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ובמספר רב של ארצות באירופה), הקנביס הוא הסם הנפוץ ביותר (מלבד אלכוהול) שמתגלה אצל נהגים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות. רבים מנהגים אלה לא נטלו אלכוהול, או אם נטלו, רמת האלכוהול שהיתה בדמם היתה מתחת לסף הלגלי.

בשנות ה-80 נערך מחקר בוושינגטון שהראה כי בדמם של 40 אחוז מהנהגים שנהרגו בתאונות דרכים הופיעה מריחואנה. בדו"ח מחלקת התחבורה של אנגליה מ-1998 נמצא כי בניתוח שלאחר המוות של נהגים שנהרגו בתאונות דרכים לא נמצא אלכוהול ב-80 אחוז מאלה שנדגמו חיובית לקנביס. בנורווגיה פורסם ב-1991 כי בדמם של 56 אחוז מהנהגים שעברו עבירות תנועה והיו נקיים מאלכוהול, נמצא THC. WHO, ארגון הבריאות העולמי, קבע ב-1997: "יש מספיק עדויות והוכחות ממחקרים ניסויים ומבדיקות רמת קנביס בקרב קורבנות תאונות דרכים כדי להסיק שקנביס מהווה סיכון רציני לתאונות דרכים. הסיכון מתעצם אם מתווסף לקנביס גם אלכוהול".

מחקר בניו זילנד, שהתפרסם ב-2003, בדק את מהות הסיכונים בנהיגה בקרב צעירים. לקנביס היה המשקל הגבוה מתוך הגורמים לנהיגה מסוכנת בקרב מתבגרים. מחקר אחר מניו זילנד, מאותה שנה, נערך באופן פרוספקטיבי על 933 צעירים מגיל 15 עד גיל 26. נבדקו שימוש סמים ואלכוהול והתנהגות הנהיגה, היבטים דמוגרפיים ונפשיים. מהמחקר התברר שלתלות בקנביס בגיל 21 יש קשר לנהיגה עם סיכון גבוה.

ממחקרים שבוצעו בשנים האחרונות בארצות הברית, באירופה, בניו זילנד ובאוסטרליה, עולה שיש עלייה חדה בעשור האחרון בהיקף הנוהגים תחת השפעת קנביס ללא אלכוהול. מסתבר מהמחקרים הנ"ל שאחוז ה-THC בדם ובשתן של הנהגים שהיו מעורבים בתאונות קשות עולה, אך עדיין אלכוהול הוא השכיח ביותר. בבדיקות דם ושתן של נהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים נמצא שקנביס היה שכיח הרבה יותר מסמים אחרים.

ממצאים לא פחות מדאיגים היו שצרכני קנביס סברו שזהו סם שאינו מזיק לנהיגה. השכיחות של ההצהרה שהסם אינו מזיק היתה נפוצה יותר במכורים לקנביס מאשר במשתמשים הספורדיים.

יותר תאונות דרכים

וינשטיין ועמיתו מהמרכז הרפואי סוראסקי, תל אביב, פרסמו ב-2008 תוצאות מחקר שמאפשר הבנה עמוקה יותר של ההשפעה של קנביס על הנהיגה: 12 משתמשים קבועים של מריחואנה עברו בדיקת PET SCANS. בדיקה אחת תחת השפעת 17 מ"ג THC ואחת ללא הסם. הבדיקות היו תחת תפעול סימולטור של נהיגה. תחת השפעת הסם היו יותר תאונות (התנגשויות בקירות) מאשר בלעדיו. לעומת המצבים ללא THC, תחת השפעתו של חומר זה היתה עלייה של מטבוליזם באזורים במוח הקשורים בקואורדינציה מוטורית וקשב, כמו חלק מדיאלי פרונטלי של הקורטקס וצינגוליט קדמי, אך ירידה במטבוליזם באזורים הקשורים לאינטגרציה של ראייה ותנועה באונות האוקציפיטליות. החוקרים הסיקו שבמשתמשים קבועים של קנביס, האפקט המיידי של מריחואנה משפיע על המיומנויות הקוגניטיביות-מוטוריות של המוח, שמווסתות את קואורדינציית התנועות בנהיגה.

רונן ועמיתו מאוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, פרסמו ב-2007 מחקר השופך אור על השפעת קנביס בנהיגה בקרב משתמשים מזדמנים. 14 סטודנטים בריאים שהשתמשו במריחואנה באופן מזדמן קיבלו THC בעישון ברמות שונות תחת סימולציה של נהיגה, בהשוואה למצבי ביקורת של פלצבו או אלכוהול. בהשפעת THC זמן התגובה היה ארוך יותר, היתה פגיעה ביכולת לשמור על הנתיב, התרחשו יותר התנגשויות במינון גבוה ובלטו במיוחד התחושות הפיזיות הסובייקטיביות המעיקות. החוקרים הסיקו שבקרב משתמשים מזדמנים של קנביס, השפעתו על הנהיגה עלולה להיות מסוכנת והיא תלויית מינון. הסם משפיע בשלוש רמות של הנהיגה: ביצוע, תחושות סובייקטיביות ופיזיולוגית.

לסיכום, לקנביס יש פוטנציאל סיכון בנהיגה בגלל השפעה שלילית ארוכת טווח על התפקודים החיוניים לנהיגה, בעיקר: זמן תגובה, ריכוז וקשב, קואורדינציה ודיוק. במחקרים מהשנים האחרונות הוכח בארצות שונות הקשר בין תאונות קטלניות והימצאות THC בדמם של הנהגים. היקף השימוש הגבוהה של קנביס בקרב צעירים בעולם ובארץ, בנוסף לרמת הסיכון הכללית בנהיגה בקרב שכבת גיל זו, מחייבים היערכות רב מערכתית כדי להתמודד עם הבעיה הכאובה.

ד"ר אמי שופמן הוא מומחה בפסיכיאטריה ובטיפול בהתמכרויות, מנהל המכון הירושלמי בטיפול בבעיות סמים ותחלואה כפולה, מרכז בריאות הנפש, בית החולים כפר שאול.

המאמר פורסם לראשונה במגזין הרפואי מדיסין פסיכיאטריה.

בואו לדבר על זה בפורום התמכרות.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום