יום הזיכרון: חיים בצל השכול

(0)
לדרג

כל אדם מתמודד עם השכול והאובדן באופן שונה. ד"ר נעמן: "תהליך האבל כולל מספר שלבים, אך הוא צריך להסתיים בשלב מסויים"

מאת: מערכת zap doctors

מדי שנה מתווספות משפחות נוספות למשפחת השכול - הורים שאיבדו את בנם, אחים, בנות זוג וגם המשפחה המורחבת והחברים הקרובים שכואבים את האובדן ומנסים לתמוך במשפחה הקרובה. כיצד ניתן להתמודד עם אובדן כה גדול שואלים רבים? והאם הזמן מרכך את הכאב? בקהלת ז2 כתוב: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו". ד"ר מאיר נעמן, מנהל פורום התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה בדוקטורס, אשר שירת כפסיכולוג קליני ראשי של צה"ל ומנהל את המכון הפסיכולוגי 'נעמן-התמודדות' אומר כי "ההסבר לפסוק הוא שהמוות נותן משמעות לחיים. בתוך כל האכזריות, היגון והאבל, חשוב לקשר משמעות כלשהי - פנימית, אישית או משפחתית, וכך יהיה קל יותר להתמודד עם המצב".

ד"ר נעמן מספר כי יש שלבים באבל ובשכול: "ישנו מודל DABDA המורכב מחמישה שלבים: הכחשה והלם, כעס, ניסיונות שיקום, דיכאון וקבלה (Denial, Anger, Bargaining, Depression, Acceptance). לכל דבר יש סוף וכך גם לאבל, אולם זהו תהליך אישי עם שונות אדירה בין אדם לאדם. חשוב להדגיש כי זהו תהליך ולא נקודה. צריך לכבד אותו ולעבד את האבל. ככל שמעבדים את האבל יותר, כך לבסוף 'מאבדים' אותו ויכולים לסיים אותו".

תהליך האבל

נשאלת השאלה כיצד להתייחס לתחושות העצב לאורך זמן. "לא להתנכר ולא להתמכר", אומר ד"ר נעמן. "מצד אחד לא להתנכר לרגשות השכול והדיכאון, אך מצד שני לא להתמכר למצב ולשים גבולות. גם ביהדות יש סיום ומתכונת "מומלצת", לתהליך האבל - שבעה, חודש ושנה". לדבריו, ניתן לאמץ את ארבעת האסים ("ה") כסיוע אפשרי להתמודדות עם המצב: "הכרה - להכיר בעובדה שהמשפחה נמצאת בתהליך של אבל והתגובות, כולל הקיצוניות יותר הן טבעיות ו"נורמאליות" למצב. הבעה - ככל שמביעים יותר רגש, כך עוצמת הכאב הרגשי יורדת ופוחתת; הבניה חשיבתית - להבין את משמעות חיינו ולהקנות משמעות לאבלנו; ולבסוף, הרחקה - להתרחק ביודעין מהאבל ולהמשיך את החיים".

ד"ר נעמן מתייחס להורים שכולים ואומר כי קושי מרכזי ונוסף באבלם הוא "שכל חיינו אנו מתכוננים ומודעים לכך שיום יבוא ונאלץ להיפרד מהורינו כשיגיעו לגיל מבוגר, אולם אנו לא ערוכים לכך שנצטרך לקבור את ילדנו. הם אמורים למות אחרינו". לדבריו, "חשוב להנציח ולזכור, אך לא להפוך את הנפטר ל'נוכח', ממשי מידי. לדוגמא, לא לומר כל פעם 'מה הנפטר היה אומר' או 'איך הוא מרגיש במצבים מסוימים', בצורה עכשוית וממשית - זה רק עלול להכביד על המשפחה והסתגלותה. יש לכבד ולזכור את הנפטר אך עדיף להתייחס לכך באופן סימבולי יותר".

בואו לדבר על זה בפורום התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום