1/4 ממקרי הפירסינג - בעיה רפואית

מנתונים שנאספו בידי גופים רפואיים בבריטניה, עולה כי סיבוכים מתפתחים ב-25% מניקובי הגוף, ואחד מכל 100 ניקובים מוביל לאשפוז בבית חולים. בסקר שפורסם ב-British Medical journal, השתתפו למעלה מ-10,000 משתתפים בני 16 ומעלה.

מהסקר עלה כי לכ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת בבריטניה יש פירסינג באיבר שאינו תנוך האוזן, וכי בני 16 הם בעלי הסיכון הגבוה היותר לסבול מסיבוכים; כמעט שליש מהם דיווחו על בעיות ו-15% מהם פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמעט מחצית מהאנשים שעשו פירסינג בלשון סבלו בהמשך מסיבוך כלשהו. למרות שמרבית האנשים בוחרים לעשות פירסינג בסטודיו המתמחה בכך, ציינו החוקרים כי 9% מהניקובים בלשון נעשו בידי אנשים שאינם מומחים בתחום. עוד ציינו החוקרים שבכל איבר שנוקב (כולל הלשון ואיברי המין), נמצאו כמה אנשים שעשו זאת לבד.

מחקר דומה, שהתקיים בשנת 2002 בקרב תלמידי קולג' בארה"ב, הראה גם הוא שיעור גבוה של סיבוכים: 17% מהסטודנטים התלוננו על בעיות שונות ובהן נפיחות, דימום וזיהומים. מהמחקר עלו ממצאים נוספים: ניקוב הפטמה הוא סוג הפירסינג המסוכן ביותר (21% מהנחקרים שביצעו אותו דיווחו על דימום או פציעה), ל-51% מתלמידי הקולג' שהשתתפו בסקר היה פירסינג כלשהו שאינו בתנוך; ל-38% מהגברים היו חורים בחלקי האוזניים, ל-4% היה פירסינג בלשון ול-3% בפטמה. בקרב הסטודנטיות, ל-29% היה פירסינג באזור באוזן שאינו התנוך, ל-16% היה פירסינג בלשון, ל-6% היה פירסינג בפטמה ו-32% עשו פירסינג בטבור.

ד"ר נתן שלמקוביץ, רופא בכיר במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי אסף הרופא, תמה על המהירות בה הורים מאשרים לילדיהם לבצע פירסינג, מבלי שבדקו בעצמם את המקום בו עומדים לחורר חור בגוף של ילדם. זאת, בעוד שכאשר מדובר על פעולה כירורגית רפואית המבוצעת על ידי רופא מוסמך ובתנאים אופטימלים, ולו גם באם מדובר על פעולה זעירה יחסית כפתיחת מורסה (אבצס) למשל, ההורים מקפידים הקפדה יתירה על כל שלב. "ראוי היה שאת אותה תשומת לב ישקיעו ההורים גם בנושא הפירסינג", אמר.

בואו לדבר על זה בפורום אף אוזן גרון.