תרופות נוגדות דלקת ומחלות כליה

(0)
לדרג

תרופות נוגדות דלקת משמשות גם לשיכוך כאבים. אך עבור קבוצות מסוימות באוכלוסייה הן עלולות להוביל לפגיעה בכליה

מאת: ד"ר נעה ברר-ינאי

לפני מספר חודשים הגיעה לחדר המיון של המרכז הרפואי הלל יפה חיילת צעירה שסבלה מבחילות והקאות, כאבי בטן קשים וחולשה שנבעה מכך שלא הצליחה לאכול או לשתות בצורה מסודרת ותקינה במשך מספר ימים. בתשאול שבוצע על ידי הרופא הסתבר, כי על מנת להקל על כאבי הבטן החיילת נטלה תרופה נוגדת דלקת שקנתה ברשת הפארם המקומית. החיילת, שסבלה גם מיתר לחץ דם ומבצקות, אובחנה כחולה באי ספיקת כליות חריפה, כתוצאה מנטילת התרופות נוגדות הדלקת.

מקרה דומה התרחש אצל בחור צעיר, העוסק בפיתוח גוף, שנטל כדורים נגד כאבים במשך מספר ימים עקב כאבי שרירים שמהם סבל. גם הוא הגיע לבית החולים עם תלונות דומות לאלו של החיילת. בביופסיה שנלקחה מהכליה, אובחנה פגיעה כלייתית משמעותית, שאף דרשה טיפול קצר בסטרואידים (על מנת להאיץ את ההחלמה).

בשני המקרים שתוארו, חזר תפקוד הכליה לנורמה. עם זאת על שני המטופלים נאסר חד משמעית ליטול בעתיד משככי כאבים מקבוצות התרופות נוגדות הדלקת. הסיבה המרכזית - אדם אשר פיתח אי ספיקת כליה חריפה מסיבה כלשהי, נמצא כבר בסיכון מוגבר לפתח מחלת כליה בעתיד. בשני המקרים, התרופות נוגדות הדלקת גרמו לכשל הכליה ולכן נטילה חוזרת שלהן, גם במינון קטן עלולה לגרום שוב לפגיעה בכליה.

שני המקרים הללו מסבירים בצורה הפשטנית ביותר את הבעייתיות הכרוכה בשימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן מכילות סטרואידים כתכשיר נגד כאבים, שימוש שהוא נפוץ ביותר. חלק מהתרופות האלה ניתנות לרכישה ברשתות הפארם ללא מרשם רופא (נקסין, נורופן, אדוויל, וולטרן) וחלקן ניתנות רק על ידי מרשם רופא, אך גם הן נפוצות מאוד (ארקוקסיה, אתופן). למרות שתכשירים אלו יעילים ובדרך כלל בטוחים לשימוש, חשוב מאוד להבין ששימוש בלתי מבוקר או בלתי מתאים בהם, עלול להיות כרוך בתופעות לוואי קשות. אחת מתופעות הלוואי הקשות ביותר היא פגיעה כלייתית מסוגי שונים, פגיעה שעלולה להתבטא באחת מהתסמונות הללו: אי ספיקת כליה חריפה, הפרשה של חלבון בשתן, אגירת מים, יתר לחץ דם ושינויים ברמות המלחים בדם.

מנגנוני הפגיעה

ידוע על מספר מנגנונים שונים המביאים לפגיעות אלה. לדוגמה: שינויים בזרימת הדם בכליה המביאים לאי ספיקת כליה חריפה; פגיעה על רקע תגובה של מערכת החיסון; פגיעה הנובעת משינויים בהורמונים שונים המשפיעים על הכליה ותפקודה.

הפגיעה הכלייתית היא בחלקה תגובה של רגישות יתר של המטופל לתכשירים אלה. פגיעה זו אינה ניתנת לחיזוי מראש. אולם, בחלקה האחר, הפגיעה הכלייתית צפויה דווקא בגלל קיומם של גורמי סיכון. מכאן, שהסיכוי לפגיעה בכליה תלוי גם במינונם של תכשירים אלה וגם במשך זמן נטילתם.
בגלל החומרה האפשרית של הפגיעה הכלייתית, חשוב ביותר להבין כיצד ניתן למנוע פגיעה זאת על ידי הכרת גורמי הסיכון מצד אחד, ושימוש מצומצם ככל האפשר בתכשירים אלה בעיקר באוכלוסיות בסיכון, אבל לא רק.

מיהן האוכלוסיות הנמצאות בסיכון לפגיעה כלייתית בשל נטילת נוגדי דלקת? הפגיעה הכלייתית עקב נטילת נוגדי דלקת מופיעה על פי רוב באוכלוסייה מבוגרת (מעל גיל 65), במיוחד בקרב אלו הסובלים ממחלות כגון אי ספיקת לב, אלו הנוטלים תכשירים להורדת לחץ הדם, וכמובן אצל אנשים עם מחלת כליה קיימת. גם אנשים הסובלים משלשולים והקאות ואינם ניזונים כראוי, מסיבות שונות, עלולים לפתח מחלת כליה לאחר נטילת תרופות אלו.

למשל, אדם החולה בשפעת, שאינו שותה כראוי ושתאבונו נפגע כתוצאה מהמחלה, נטילת תרופות נוגדות דלקת נגד כאבים עלולות לגרום לכשל כלייתי, בנוסף למחלה הקיימת. הווה אומר, גם מצב של התייבשות קלה מאוד, ובמקביל שימוש בתרופות נוגדות דלקת, יכול להביא להתפתחותה של מחלת כליה. מכאן, חשוב להבין, שגם אנשים צעירים אינם חסינים מפני הפגיעה של תרופות אלה.

כיצד נעשה הזיהוי של הפגיעה הכלייתית? מפתיע ככל שישמע, בחלק גדול מהמקרים לא יופיעו בהכרח תסמינים המעידים על הפגיעה. מהבחינה הזו ברור שישנם מקרים רבים של אנשים שנטלו את התרופות הללו ומעולם לא אובחנו. הפגיעה יכולה להיות קלה וחולפת, אך יכולה גם להיות פגיעה קבועה בדרגות חומרה שונות.

^^תסמינים אפשריים של פגיעה כלייתית:^^

הופעה של בצקות: נפיחות בפנים, מסביב לעיניים, התנפחות הבטן ובצקות ברגליים.
הפחתה בכמות השתן, שינויים בצבעו והופעה של קצף על פני השתן (המעידה על נוכחות חלבון בשתן).
עלייה בלחץ דם.
הרגשה כללית רעה - בחילות, הקאות, עייפות וחוסר תיאבון.

מניעה

איך נמנעים מהתפתחותה של מחלת כליה בהקשר של השימוש בנוגדי הדלקת? ראשית, בכל מקרה, לא מומלץ להשתמש בתכשירים שהוזכרו לעיל במינון גבוה או לתקופה ממושכת. שנית, יש להימנע משימוש בהם במצב של גרעון בנוזלים (התייבשות).

שלישית, לאנשים שנמנים עם קבוצות הסיכון, מומלץ לשקול היטב ובכובד ראש את השימוש בתכשירים אלה ולא ליטול אותם ללא הנחייה רפואית מפורשת. במידה שהוחלט על ידי הרופא כי יש מקום לנטילת תכשירים מקבוצה זו, יש לצמצם את המינון ולבצע מעקב רפואי מסודר. רביעית, לאנשים עם מחלת כליה - אין לקחת תכשירים מקבוצה זו בשום מקרה.

עבור החולים במחלות כליה, וגם עבור האחרים, כאשר יש צורך לעשות שימוש בתכשירים נגד כאבים, ניתן להשתמש, בביטחון יחסי, בתרופות המכילות את מרכיב הפראצטאמול (הקיים לדוגמא באקמול, דקסמול וכו'). כמובן שרצוי להימנע מנטילת תכשירי נוגדי כאב עצמאית ולהתייעץ עם רופא המשפחה קודם לכן.

ד"ר נעה ברר-ינאי היא מנהלת המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי הלל יפה.

בואו לדבר על זה בפורום ייעוץ תרופתי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום