משמינים בעקבות חברים

הדעה הרווחת בקרב רופאים היא שהעלייה בשיעורי ההשמנה בעולם המתועש נגרמה כתוצאה מאורח חיים נטול פעילות פיזית ומאכילת יתר, במיוחד של אוכל מהיר. ואולם, מחקר בריטי חדש שפורסם בספטמבר 2008, כנייר עבודה של המשרד למחקר כלכלי, מציע נקודת מבט שונה על תופעה ההשמנה. במקום לנמק את שיעורי ההשמנה העולים באופן פיזיולוגי, הא מציע הסבר סוציולוגי. מהמחקר עולה, כי תת-המודע, המתמודד מול הלחץ החברתי, הוא האחראי לקו המותניים ההולך ומתרחב של הפרטים בחברה. לפי ממצאי המחקר, הפרטים מושפעים באופן משמעותי מסביבתם, ומשמינים מפני שמספר השמנים סביבם הולך וגדל.

המחקר רב ההיקף נערך על ידי פרופ' דיויד בלנצ'פלאואר מהועדה למדיניות כספית של ה-Bank of England, ופרופ' אנדרו אוסוולד מאוניברסיטת וורוויק, אנגליה, ובמהלכו נבדקו כ-30 אלף אנשים מ-29 ארצות אירופיות, על פני תקופה של חמישים שנה. מהמחקר עולה, כי השמנה יכולה לעבור בחברה כמו "וירוס" חברתי. "קל יותר להיות שמן בחברה שמנה", מסבירים החוקרים. את התופעה הזאת הם מכנים "השמנה חקיינית" (imitative obesity).

מספר האנשים השמנים באנגליה נמצא בעלייה חדה מאז שנות השישים. בעוד שב-1980, 6% מהגברים ו-8% מהנשים באנגליה היו שמנים, עשרים שנה לאחר מכן, 22% מהגברים ו-23% מהנשים היו שמנים. לפחות 11 מיליון נשים ו-9 מיליון גברים באנגליה נמצאים כיום במצב של עודף משקל, ואילו 12 מיליון נמצאים במצב של השמנת יתר קלינית (obese). אם המגמה הזו תמשיך, עד שנת 2020 יהיו שליש מהמבוגרים ומחצית מהילדים באנגליה שמנים.

"הצריכה הקלורית עלתה, אבל זה לא מסביר למה אנשים אוכלים יותר", אומר פרופ' אוסוולד, ומוסיף: "יש מי שטוענים שהשמנת יתר נגרמה בשל העובדה שהאוכל זול יותר, אבל אם השמנה היא תגובה ליכולות הקנייה הגדולות יותר, למה אנחנו רואים דרך קבע שאנשים עשירים רזים יותר מהעניים?"

החוקרים הסתמכו על מחקרים מ-1958, שבדקו את רמת שביעות הרצון של אנשים ביחס למדד מסת הגוף שלהם. הם גילו קשר בין רווחה אישית (well-being) לבין מדד מסת הגוף: אנשים שהחשיבו את עצמם שמנים נטו להיות פחות מאושרים.

כמו כן, החוקרים גילו שהדימוי העצמי של אנשים שמנים מושפע מאוד מהמשקל של הסובבים אותם. ככל שיותר אנשים שמנים מתחרים מולם על מקומות עבודה, סטטוס או בני זוג, הם מחשיבים את עצמם שמנים פחות. כלומר, התשובה לשאלה מיהו אדם שמן, נגזרת מהנורמה החברתית.

"כשהשכן שלי משמין קצת, אני משמין קצת", טען אחד ממשתתפי המחקר, "כי עכשיו אני כבר לא צריך להיות כל כך רזה כדי להתחרות בו". החוקרים גורסים, כי "כאשר אנשים מודאגים לגבי המשקל היחסי שלהם, עלולה להתפתח השמנה חקיינית, שבה אנשים ינסו בצורה לא מודעת, לעמוד בקצב ההשמנה של הסביבה". יוצא אפוא שלתופעת ההשמנה יש השפעה חברתית נורמטיבית: הפרטים בחברה משמינים גם מפני שזוהי הנורמה המקובלת בחברה.

ד"ר אסנת רזיאל היא כירורגית מומחית בניתוחי הרזייה, המנהלת הרפואית של מלב"י, המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר, מקבוצת אסיא מדיקל.

בואו לדבר על זה בפורום הרזיה ללא דיאטה.