נשים ותהליך ההזדקנות

ההזדקנות בעולם המערבי נקשרת בתודעתננו לאובדן ולא להישג. הרפואה הקלינית המערבית הושפעה מאוד מהתפיסות הרווחות לגבי נשים והזדקנות. נשים צעירות בגיל הפריון הן התקן למה שנחשב נורמלי ובריא, ואילו לנשים מזדקנות מתייחסים כאל מי שסובלות ממחסור בהורמונים, מצב שיש לטפל בו בעזרת תחליפי הורמונים. לטיפול ההורמונלי החלופי שנועד להחליף את ההורמונים ה'חסרים', יצא מוניטין של תרופת פלא עבור נשים מזדקנות. טיפול זה אמור להתמודד עם אי הנוחות המתלווה לגיל המעבר ובה בעת לעצור את איבוד העצם הקשור לגיל זה ומוגדר כדלדול העצם.

גיל המעבר נתפס לא רק כגיל של אובדן פריון, אלא גם כגיל שבו אובדים הנעורים, הנשיות, המשיכה המינית והמעמד החברתי. בחברה שלנו לא נהוג לייחס ערך רב לניסיון החיים בחוכמתו של אדם, ולכן נשים מבוגרות עלולות לחוש שמעמדן החברתי נפגע. לעתים קרובות מקנן בהן פחד עמוק מנכות ומאובדן העצמאות.

מידע בירחונים ובספרים העוסקים בדלדול העצם נוטה להדגיש את השינויים הביולוגיים המתחוללים אצל האישה המבוגרת ולהנציח את הרעיון כי גופה מצוי בתהליך של הידרדרות. אותם שינויים ביולוגיים הקשורים לגיל המבוגר נתפסים כתהליכי בלייה או כתהליכים חריגים. מונחים כמו "כשל בתפקודי השחלות" ו"מחסור באסטרוגן" מתייגים את האישה המבוגרת כסובלת ממחלה. רעיון זה, כי האישה המבוגרת נגועה במחלה כלשהי, חלחל כה עמוק לתודעתנו, עד שנשים רבות מצפות שמוחן וגופן יתחילו להידרדר לאחר גיל המעבר.

בדו"ח של המשרד להערכת הטכנולוגיה בשירותי הבריאות של קולומביה הבריטית, הסוקר את ההוכחות לסלקטיביות של בדיקות צפיפות העצם בקנדה, עולה הנקודה הבאה:

"ההשפעות של מתן תרופות באופן גורף לקבוצה מסוימת בחברה עלולות להיות רבות וסמויות. לדוגמה, כשתופעה טבעית מתויגת כמחלה, חלה עלייה במפלס החרדה. הציבור הכללי מוצף במידע על המחלה ש'נחשפה'. במחקרים מתחום מדעי החברה שעסקו ברפואה הוכח שוב ושוב כיצד מרוויחים כוחות השוק כסף מאקלים של סיכון והרגעה שבתורו דוחף לשימוש בטכנולוגיות בריאות שונות, גם אם אינן מביאות לשיפור הבריאות. תופעה זו באה לידי ביטוי בטכנולוגיות שונות, בין היתר אולטרה-סאונד, מוניטורים אלקטרוניים לבדיקות העובר, בדיקות סקר לניבוי מחלות גנטיות, וממוגרפיה".

וכך, מבחינה פסיכולוגית ניתן לחשוב שאם ההזדקנות היא מחלה, אזי יש סיכוי שניתן לרפא אותה. מצפים מהרופא שישלח את מטופליו לבדיקות שגרתיות כדי לעקוב אחר סימנים להידרדרות ושירשום להם טיפול שימנע את המחלה.

במאמר נוסף של המשרד להערכת הטכנולוגיה בשירותי הבריאות של קולומביה הבריטית, מעמידים המחברים את צפיפות העצם בהקשרה החברתי:

"לאחר שנוצר אצל הנשים הפחד מפני מחלה, גורמים להן לחשוב שהן אחראיות באופן אישי להתמודדות עם הסיכון לחלות ועם המחלה העתידית ומעודדים אותן לנקוט באמצעים המתאימים כדי למנוע זאת. מאחר שגיל המעבר מוגדר במונחים של חסר הורמונלי, ודלדול העצם מוגדר יותר ויותר כתופעה הקשורה לחסר הורמונאלי זה, כל אישה שרוצה למנוע את 'מחלות' הזיקנה, צריכה לעבור בדיקת צפיפות עצם, ואם היא מגלה שצפיפות העצם שלה נמוכה, עליה להתחיל בטיפול הורמונלי חלופי.

... אנשים הלוקחים על עצמם את הנטל של מניעת מחלות ושואפים להגיע כמה שניתן לאידיאל של ה'נורמה', נלחמים אולי לחינם. השגשוג שחל בקטגוריות ובתוויות של המחלות בעולם הרפואה והפסיכיאטריה, יוצר הגדרות מוגבלות עוד יותר של המושג 'נורמלי. דבר זה מוביל לעלייה במספר האנשים שמתויגים כמי שאינם נמצאים בנורמה, חולים או סוטים. התחום הנורמלי' הולך ומתכווץ בעוד שהתחום ה'בלתי נורמלי', או מצב שהוא פחות מבריאות מושלמת, הולך וגדל".

מחקרים שנערכו בתרבויות אחרות מלמדים שתפיסת גיל המעבר במונחים של הידרדרות היא תופעה מערבית ייחודית. בתרבויות רבות, מסמל גיל המעבר מעבר לתקופה של חופש חדש. גיל המעבר מתקשר לעלייה במעמד החברתי של האישה הזוכה עתה ליחס של כבוד והערכה. הציפייה החברתית לחיים ארוכים ובריאים יכולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. אנשים המפנימים את הציפייה הזאת, אכן זוכים לחיים ארוכים יותר. כך למשל, בחברה היפנית המסורתית, מצפים מנשים להמשיך להיות בריאות. הן הופכות למבוגרות הזוכות לכבוד וממלאות תפקיד מוערך בקהילותיהן. אנתרופולוגים מציינים גם כי בחלק מהתרבויות גיל המעבר חולף ללא סימנים חברתיים או ביולוגיים ניכרים. הדבר נכון במיוחד בתרבויות בהן ריבוי היריונות והנקות הם הנורמה. בתרבויות אלה, בקושי ניתן להבחין בתסמינים המופיעים לאחר הפסקת הווסת.

בארצות רבות לא רואים בדלדול העצם מחלה שיש לחשוש ממנה. באפריקה, בדרום אמריקה ובחלק הארי של אסיה, שיעור השברים נמוך מאוד. טוענים כי במדינות כמו קמבודיה כלל לא שמעו על כך.

ירידה איטית בצפיפות העצם מתרחשת באופן טבעי אצל כל הגברים והנשים במהלך ההזדקנות, בשיעור שונה ובעוצמות שונות. יש עצמות שצפיפותן אף עולה עם העלייה בגיל ואילו עצמות אחרות מאבדות מעט מאוד מצפיפותן. לא תמיד קיים קשר בין איבוד צפיפות עצם כתוצאה מעלייה בגיל לבין התפתחות של שברים עם חבלה קלה.

הרעיון הנטוע היטב במוחנו, לפיו דלדול העצם מגיע למימדי מגיפה, מקשה עלינו לקרוא תגר על הסטטוס-קוו שנוצר. נשים מניחות שהרופאים שלהן יודעים הכול על ההימצאות של דלדול העצם, על האבחנה של מחלה זו ועל הטיפול בה.

למעשה, איש אינו מגיב לכך שסריקות הדקסה רווחות כל כך ואיש אינו שואל מהי ההשפעה שיש למתן אבחנה של צפיפות עצם נמוכה על נשים בריאות. המטופלת התמימה והרופא בעל הכוונות הטובות אינם מודעים בדרך כלל לכך שסריקת הדקסה אינה מדויקת ואינה מנבאת ביעילות את הסיכון לסבול משברים. הם פשוט אינם מודעים לסיכונים הכרוכים בטיפולים המקובלים בדלדול העצם ולהיעדר הוכחות התומכות ביעילותם של טיפולים אלה במניעת שברים.

קל מאוד לשכנע נשים להתחיל בטיפול כזה, משום שהגישה כי גיל המעבר הוא מחלה המצריכה טיפול תרופתי סללה את הדרך לנטילת תרופות למניעת האיבוד של מינרלי עצם. עקב התפיסה הרווחת בציבור כי תרופות וטכנולוגיות מודרניות הן הפיתרון לסילוק סיכונים בריאותיים, נשים אינן מפקפקות ביעילותו של הטיפול התרופתי. אולם הגיע הזמן שנחשוב על הדברים מחדש. מאמר שפורסם ב-Journal of Medical Association מאשר שטעויות של רופאים הן גורם המוות השלישי בארה"ב, אחרי סרטן ומחלות לב. מדי שנה מתים כ-250 אלף בני אדם עקב טעויות במתן תרופות, טעויות של צוותי בתי החולים, ניתוחים בלתי נחוצים ותופעות לוואי שליליות של תרופות. מחברת המאמר, ברברה סטרפילד, מציינת את המספרים בהקשרם הנכון: תרופות מרשם לבדן גובות 106 אלף חיים מדי שנה בארה"ב - מספר השווה למספר הנפגעים בהתרסקויות של שלושה מטוסי ג'מבו מדי יומיים.

נשים במדינות המערבת השלימו עם היותן נתונות בסיכון ללקות בדלדול העצם, רק בשל מינן ומצב הפוריות שלהן. אולם בספרות הרפואית ניתן למצוא הוכחות רבות לכך שכל היבט במחלה זו שנוי במחלוקת. התפיסה כי כל הנשים מעל גיל 50 הן בסיכון ללקות בדלדול העצם היא לא יותר מאשר מיתוס.

מתוך: "אוסטאופורוזיס - מיתוסים ומציאות", ג'יליאן סנסון, הוצאת פוקוס, 229 עמ'. מחיר קטלוגי: 88 ש"ח.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס
פורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי
פורום גיל המעבר בשיתוף האגודה לקידום בריאות נשים