טראומה וחרדה: החיים בצל קסאמים

אירוע טראומטי הוא אירוע שנתפס כמאיים על חייו של אדם או על שלמותו הפיזית: מלחמה, אסון, תקיפה, תאונת דרכים, אובדן של אדם משמעותי.

אירוע כזה גורם לכאב, אשר בעקבותיו יש שינויים במערכת הנוירו-ביולוגית. מערכת זו כוללת את מערכת העצבים, העיכול, ההפרשה, זרימת הדם בגוף. למעשה, מדובר במערכות החיוניות ביותר לחיים היומיומיים.

אם נצליח להימנע מתחושת המלכוד המלווה את האירוע הטראומטי, למעשה נוכל גם לשרוד את הטראומה. הדרכים בהן אנו לרוב משתמשים כדי להציל את עצמנו הן: בריחה, לחימה או קפיאה.

הסימפטומים הטראומטיים נגרמים לא על-ידי האירוע המעורר, אלא כתוצאה מהמשקע הקפוא של אנרגיה שלא התפוגגה ונפרקה; משקע זה לכוד בתוך מערכת העצבים ורק אם נשחרר אותו נצליח להתמודד עם הטראומה.

התקף חרדה ופאניקה מתבטא בעליה בקצב פעימות לב, בקשיי נשימה, בזיעה קרה, ברעד, שלשולים, בכי בלתי נשלט ועוד. אולם, הקושי הגדול ביותר הוא תחושת המלכוד: חוסר אונים אשר מלווה חרדות או רגישות יתר. היכולת שלנו לחשוב ולהשתמש בידע ובניסיון מצטמצמים, המוח ההישרדותי שלנו דורש את שלו, אך אנחנו לא אוהבים להשתמש בו כי הוא הנחות מכולם. אנחנו רגילים לחיות עם המוח העליון ולא עם התחתון.

לפתע, אנו נאלצים להתנהג כחיות, כאשר המטרה היחידה שלנו היא להגן על עצמנו בכל דרך ובעיקר לנצל את מה שהטבע נתן לנו. לדוגמה, במצב של מתח מתמשך, האדרנלין המיוצר ביותרת הכליה מגביר את קצב השאיבה של הלב ואת זרימת הדם לאיברים חיוניים. הוא גם מחיש את פירוק הפחמימות והשומנים לשם אספקת יתר אנרגיה לגוף. לאדרנלין יש השפעה חזקה על השרירים ובעיקר על שרירי המעיים. וכך קורה שהוא מפריע לתפקוד המעיים ויכול לגרום לבחילה או שלשול.

זוהי דוגמה אחת לתפקוד הגוף במצבי לחץ. אנחנו אוהבים את המתח הזה כשיש אתגרים מהנים, כגון ספורט תחרותי או מאמץ למטרה טובה, אבל לא מוכנים לכך כשקשה או כאשר מאיימים על חיינו.

כאמור, המוח העליון שלנו, הקורטקס המתוחכם, ההגיוני והחושב, הוא זה שמנהל אותנו למצבים של איכות חיים עם כל מה שמשתמע מכך. במצב של מלחמה או מתיחות בטחונית אנו מחויבים לחיות מלמטה; דהיינו, לשרוד - להתקיים קודם כל באמצעות נשימה, מזון, ויסות של הגוף.

המטרה שלנו היא להפוך את הגוף לבעל ברית ולווסת בין חלקי המוח השונים. הפסיכותרפיה הגופנית, הכוללת טיפול בחרדות ובטראומה, מעניקה כלים להבנת האישיות, הבנת דפוסי ההתארגנות וכלים לבחינת הגוף תוך דגש על חסמים ומקורם בגוף.

בתחום הטראומה יש לציין במיוחד את המושג 'הגוף הזוכר', במיוחד אם אנחנו מבינים את ההתרחשויות שמתקבעות בגוף. לכן, מטרת הטיפול היא דווקא לשחרר את הגוף מהזיכרון הטראומטי ולהחזיר לו את יכולותיו.

נמצא כי באמצעות טיפול בחלקי המוח השונים, האדם שמצוי בחוסר אונים, יוכל להחזיר לעצמו את היכולת לתפקד דרך כל המערכות - דיבור, חשיבה, פנטזיה, ביטוי רגשות שונים, ביטוי הגוף במישורי תנועה שונים וכל זה בתוך סכימות טיפוליות המובנות בתחום.

בעבודה עם מטופלים הנמצאים בחרדה גדולה בעקבות המציאות ביישובי עוטף עזה, חשוב להפעיל את סדרת הפעולות הבאות שניתנת ברובה לתרגול עצמי.

^^א. מודעות לצרכי הגוף המכווץ^^

מתיחות, נשימות עמוקות, מגע ועיסוי, קפיצות, הרפיה.

^^ב. יצירת מקום בטוח ופיתוח משאבים^^

זהו מקום אישי שיש לכל אחד ויש אפשרות להיזכר בו, להגדיר אותו באופן ברור ולדמיין אותו. זהו סוג של עוגן שגם אם כרגע נראה רחוק הוא קיים במודעות שלנו.

למשל, המשפחה או הבית מהווים מקום בטוח. עבור רבים הבית נהרס, אולם אפשר לחזור אליו בדמיון ולראות איפה הוא בגוף ובעצמי שלנו ולהפוך אותו שוב למקור כוח: למשל, טיפוח הגינה, השיחות עם הילדים ובן הזוג, המשחקים... משהו אמיתי שעדיין הוא משאב שלנו.

אל מול זה מומלץ למצוא בזיכרון תמונה מהעבר שמזכירה לנו מצב קשה שהתגברנו עליו. לרוב, אנשים זוכרים את הזמן כמשאב מרפא. מכאן שחשוב לדמיין את הזמן הזה שיצר שינוי ממקום קשה לקל יותר, וכך ליצור משאבים ומקומות בטוחים בזמן לא בטוח (למשל, המטופלת רואה תמונה של צבעים כהים שמתבהרים לאט לאט...).

זהו תהליך שעובד על חלקי המוח השונים ומחזיר לגוף זרימה מחודשת ומוכרת.

^^ג. פיתוח מודעות כפולה^^

אמנם יש מודעות לפחד, לסכנה ולאי השקט, אך יחד עם זאת, אפשר וצריך לכוון למודעות בסיסית. לדוגמא: אני רואה, אני יכול לשמוע מוסיקה, אני עם אמא או אבא, יש לי חדר, אני יכול לצחוק ,לאכול וכו' - לתת מקום לחושים ולהווה כפי שהוא.

^^ד. יצירת משאבים ודיאלוגים^^

כיוון שאנו נמצאים בעיצומם של אירועים טראומטיים בחיינו, יש חשיבות רבה, הן ליצירת משאבים והן לדיאלוגים בנושא; משאבים בגוף:

1. נשימה.
2. נגיעה בכפות רגליים - זוהי דרך להתחבר לקרקע - לאיזושהי יציבות.
3. עבודה עם כריות - להכות, לזרוק, לדחוף - לאפשר לידיים להחזיר לעצמן את הכוחות שלהן.

חשוב מאוד לא לחכות ולא להזניח את הטיפול בעצמנו, ולזכור, שניתו למנוע מצבים טראומתיים ממושכים ולחזור לחיים בריאים ונורמליים אחרי שהאיום על חיינו יחלוף.

גם אם נדמה לנו שאנחנו מאוד חזקים, כדאי מאד לפרוק את המתח שמצטבר בגוף כדי שלא יהפוך למשקע שיגביל אותנו בהמשך.

ד"ר רונית אסקרוב היא מומחית בפסיכותרפיה גופנית במכללת אלבאום.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה
פורום חרדות ופוביות