ניתוח לפרוסקופי לטיפול בצרבת

(0)
לדרג

שינויים בהרגלי החיים וטיפול תרופתי לא תמיד עוזרים במניעת צרבת. פתרון ניתוחי חדשני מסייע במניעת התופעה

מאת: ד"ר עמיר סולד

במונח "צרבת" משתמשים בציבור הרחב לתאר מגוון של תלונות. למעשה, מדובר בביטוי של רפלוקס קיבתי-ושטי. מצב זה מתרחש כאשר חומצה הנמצאת בקיבה עולה אל הוושט, וגורמת לתחושה של "שריפה" או כאב במרכז החזה או בבסיס הצוואר, העשוי להיות מוקרן לכל הצוואר או לגב. תלונות נדירות יותר יכולות להיות עליה של מזון בחזרה אל הפה, קושי בבליעה, שיעול כרוני או צפצופים בנשימה. צרבת שכיחה בקרב למעלה מ-30% מקרב האוכלוסיה. גברים סובלים פחות מנשים מהתופעה.

מהפכת הניתוחים האנדוסקופיים הגיעה גם לתחום הטיפול בצרבת, העושה שימוש בטכנולוגיות וידאו, תוך גרימת טראומה מינימלית למנותח, ומאפשרת החלמה וחזרה מהירה לחיי שגרה. בנוסף, מכיוון שהכאבים קלים בהרבה, החולה נייד מאד תוך פרק זמן קצר ובכך נמנעים סיבוכים ריאתיים ותסחיפים (טרומבוזות), השכיחים יותר באוכלוסייה מבוגרת. כמו-כן נמנעים זיהומים בפצע הניתוח, מכיוון שפצעי הניתוח מאד קטנים.

מה גורם לרפלוקס?

כאשר בולעים מזון הוא עובר מן הפה אל הקיבה דרך צינור שרירי הנקרא וושט. בקצהו התחתון של הוושט, העובר במעבר בין החזה לבטן דרך פתח קטן בסרעפת, ישנו שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד-כיווני ומאפשר למזון לעבור מהוושט אל הקיבה.

במצב תקין השסתום נסגר מייד לאחר שהמזון עובר לקיבה, כדי למנוע עליה של חומצה מהקיבה לוושט. כאשר יש רפלוקס, ישנו תפקוד לקוי של השסתום, המאפשר מעבר חומצה מהקיבה לוושט. חומצה זו גורמת לגירוי או אף לכוויה ודלקת בוושט וכך נגרמת צרבת. כאשר מצב זה מתמשך עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לוושט.

הטיפול המתאים

לרבים מן הסובלים מן המחלה ישנה החלשות הדרגתית של השסתום מסיבה לא ברורה. לאחרים, מזון שומני או חריף, תרופות שונות, עישון, השמנת יתר, שתית אלכוהול או אפילו שינויים ביציבה, עשויים לגרום להרפיית השסתום ולגרום לרפלוקס. כאשר ישנו בקע ("שבר") בסרעפת, ישנו סיכוי רב יותר לרפלוקס.

^^הטיפול האפשרי בבעיה הוא בהתאם לחומרת המחלה:^^

שינויים בהרגלי החיים: בהרבה מקרים, שינויים בדיאטה, הפסקת עישון או שתית משקאות אלכוהוליים ונטילת תרופות פשוטות להפחתת חומציות הקיבה עשויים לשפר באופן ניכר את התלונות. גם ירידה במשקל והימנעות מאכילה מספר שעות לפני השינה עשויים לעזור.

טיפול תרופתי: כאשר אין תגובה לשינוי הרגלי החיים, ישנו לעתים צורך בטיפול תרופתי. התרופות מכוונות לנטרל את חומציות הקיבה ולהביא להחלמת הדלקת בוושט. טיפול זה ניתן על ידי רופא, בדרך כלל גסטרואנטרולוג. יש לציין כי הקטנת החומציות אינה מפסיקה את הרפלוקס, אלא גורמת לו להיות פחות חומצי ובכך מקלה על התלונות.

ניתוח: מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או שזקוקים לטיפול קבוע ואינם מעונינים בו, מופנים בהרבה מקרים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע או כאלו הסובלים מעלית מזון אל הפה לאחר ארוחות, מתאימים לטיפול ניתוחי. הניתוח יעיל מאוד לטיפול ברפלוקס, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע בשיטה לפרוסקופית, החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר. כדי להחליט אם אכן הניתוח יעזור, יש לבצע בירור מקיף הכולל מספר בדיקות, בחלקן חודרניות, כמו ניטור חומציות הוושט ל-24 שעות, מנומטריה (מדידת לחצים) של הוושט, ולעתים מיפוי, צילומי רנטגן ועוד.

ניתוח בטוח

הניתוח הלפרוסקופי למניעת רפלוקס (ניתוח על שם Nissen) יוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה, על ידי תפירת חלקה העליון של הקיבה ויצירת "צווארון" קיבה סביב הוושט. אם יש גם בקע סרעפתי הוא מתוקן בעזרת תפרים. המנתח מבצע מספר חתכים קטנים בדופן הבטן ומחדיר לפרוסקופ (מעין טלסקופ) המחובר למקור אור ומצלמת וידאו זעירה לבטן. דרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי ניתוח והוא מבוצע כאשר הצוות מתבונן במסך וידאו גדול. הניתוח כולו מתבצע בתוך חלל הבטן, ובמהלכו הבטן מנופחת בגז. מחקרים הראו שברוב המכריע של המנותחים התלונות נעלמות לחלוטין או משתפרות מאוד. היתרונות של הניתוח הלפרוסקופי כוללים: כאב מופחת לאחר הניתוח; שהות קצרה בבית החולים; חזרה מהירה לעבודה ופעילות גופנית וצלקות קטנות או בלתי נראות.

הניתוח נחשב כניתוח בטוח מאד, אך בכל ניתוח ייתכנו סיבוכים נדירים. סיבוכים אלו כוללים: בעיות הרדמה, דימום, נזק לאברים שכנים, כמו וושט, קיבה או טחול שעשוי גם להצריך ניתוח חוזר לתיקונו. לאחר הניתוח עשוי להיות זיהום בחתך או בריאות וסיבוכים נדירים נוספים.

במקרים נדירים נמצא כי לא ניתן לבצע את הניתוח בשיטה לפרוסקופית בשל קושי בזיהוי או קושי טכני בביצוע הניתוח. במקרה כזה עשוי הצוות המנתח לעבור לניתוח "פתוח". מצב כזה אינו סיבוך ניתוחי, אלא נובע מהצורך לבצע את הניתוח באיכות גבוהה ובבטיחות המרבית לשלומו של המנותח, והוא תוצאה של שיקול דעת רציני של הצוות המנתח. מצבים העשויים להגביר את הסיכוי למעבר לניתוח "פתוח" הם השמנה, ניתוחי בטן קודמים והצטלקויות באזור הניתוח, בעיות דמם ועוד. ההחלטה לבצע את הניתוח בגישה פתוחה יכולה להיות מראש או להילקח במהלך הניתוח עצמו.

לאחר הניתוח

תופעות לוואי מתמשכות לניתוח הן נדירות. חלק מהחולים עשוי לסבול מקושי בבליעה מיד לאחר הניתוח. קושי זה נובע מיצירתו של שסתום חדש במעבר וושט קיבה הדורש תקופת הסתגלות של עד שלושה חודשים. במקרים לא שכיחים ישנו צורך בפעולה אנדוסקופית כדי להרחיב מעט את הפתח. צורך בניתוח חוזר הוא נדיר ביותר. האפשרות לגהק או להקיא לאחר הניתוח מוקטנת ולחלק מהמנותחים ישנן תלונות, בדרך כלל חולפות, של נפיחות של הבטן. תלונות של ריבוי גזים או שלשול בשבועות לאחר הניתוח אינן נדירות, והן חולפות ללא טיפול תוך זמן קצר. במקרים נדירים אין שיפור בתלונות הרפלוקס לאחר הניתוח. במקרים אלו מופנים המטופלים לבדיקות כדי לבדוק את סיבת התלונות. מרבית החולים משתחררים תוך 24-48 שעות מהניתוח.

מאוד שכיח לסבול מספר ימים מכאבים בכתפיים. כאבים אילו מוקרנים מהסרעפת המגורה מהגז בו משתמשים לניפוח הבטן ומתיקון הסרעפת. כאבים אילו נשלטים על ידי משככי כאבים רגילים. ניתן ואף מומלץ להסתובב ולחזור באופן הדרגתי לפעילות רגילה, בתחילה בבית ואחר כך מחוצה לו. הכאב בדרך כלל נשלט היטב על ידי תרופות להם מצוידים במרשם בשחרור. רצוי לטפל היטב בכאבים ולא להתאפק. ניתן, אלא אם ניתנה הוראה אחרת, להפסיק את כל הטיפול הקודם לרפלוקס.

במרבית המקרים יש לשמור על כלכלה נוזלית כשבוע לאחר הניתוח, ולאחר מכן להתקדם באופן הדרגתי לכלכלה רגילה. מוצרי מזון קשים, כמו לחם ובשר, רצוי להחזיר לדיאטה אחרונים, ולהקפיד ללעוס היטב ולאכול כמויות קטנות בכל פעם. בהרבה מקרים מרגישים שבעים זמן קצר לאחר שמתחילים לאכול. כל התופעות הללו עשויות להמשך שבועיים עד מספר שבועות לאחר הניתוח, וכמעט תמיד יחלפו מעצמן.

ד"ר עמיר סולד הוא מומחה לכירורגיה לפרסקופית מ"אסיא מדיקל" - המרכז הרפואי לכירורגיה ורפואה התערבותית ומהמרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.

בואו לדבר על זה בפורום צרבת.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום