HIV : ליידע את הפרטנר או לא?

כאשר המטופל מתגלה כחיובי בבדיקת HIV, הרופא נדרש לנווט בין חוקי המדינה לבין האתיקה הרפואית. לעתים מדובר בדרך חתחתים. המטופל שלי, צעיר בן 26 יליד הרפובליקה הדומיניקנית, החל להיות מטופל אצלי חודשים ספורים בלבד לפני שנתגלה כנשא HIV. הוא לא נראה מופתע מהגילוי, אך שמר בחשאיות מוחלטת על נטייתו המינית ועל הדרך בה ככל הנראה נדבק.

התחלתי להזהיר את "מיגל" מפני מין לא מוגן, אך הוא התעקש שמעולם לא היו לו ואין לו תכניות למאהב/ת. בזמן שספירת ה-CD4 שלו צנחה והעומס הנגיפי שלו הרקיע שחקים, הפניתי אותו למומחה למחלות זיהומיות אשר הורה על תחילת הטיפול התרופתי. לאחר חודשים ספורים בלבד של טיפול, הספירה התייצבה, והוא נשאר בקו הבריאות, למרות שלעתים קרובות הוא היה שרוי בדיכאון. ארבע שנים מאוחר יותר, הוא שלח אלי "חבר קרוב" שלו. החבר, גם הוא מהרפובליקה הדומיניקנית, הובא ארצה שלוש שנים לפני כן על ידי מיגל, אשר עזר לו להסדיר את מעמדו האזרחי. כעת החבר מחזיר טובה למיגל בכך שהוא נושא לאישה את אחותו של מיגל, על מנת שגם זו תוכל להפוך לאזרחית ארה"ב.

החבר, "קרלוס", והאחות הגיעו לראות אותי באותו הזמן. כאשר נפגשתי איתה היא מיד חשפה את העובדה כי הנישואין הם על הנייר בלבד ושבעלה הוא הומו. מיד אחריה, נפגשתי עם קרלוס והוא הודה על היותו הומו וביקש ממני לבדוק אותו גם ל-HIV כחלק מבדיקת הדם השגרתית שלו. הבדיקה חזרה חיובית וקראתי לו למשרדי על מנת לדון בתוצאות. במהלך המפגש שלנו, קרלוס הודה כי מיגל הוא המאהב שלו וחשש כי הוא סיכן ללא כוונה גם את מיגל. באותה הנקודה, הבנתי כי מיגל מעולם לא סיפר למאהבו על כך שהוא נושא את הנגיף.

במהלך הפגישה קרלוס החל לחבר בין הנקודות. על אף שבהתחלה הוא חשש שמיגל יכעס, אז הוא נזכר כי רק לפני תשעה חודשים הוא ערך בדיקה ל-HIV והיא חזרה שלילית. "האם נדבקתי ממיגל?" הוא שאל. "האם יש לו את זה?", ואני השבתי - "אתה יכול לשאול אותו; אני לא יכול להגיב". למרות שקרלוס כנראה חשב שאני מספק לו את האמת הבסיסית, בכך שאני לא מכחיש אותה, אני לא רק נמצא "בבעלות" החיסיון הרפואי של מטופליי, אני גם מוגבל על ידי החוק מלחשוף מידע של מטופל אחד למטופל אחר.

קרלוס היה רגוע בצורה מפתיעה, אמר כי הוא עדיין אוהב את מיגל למרות שזה פיתה אותו להפוך למאהבו חסר הקונדום כבר לפני שנים. אחות המרפאה שלי, ששוחחה עם קרלוס וידעה את הנסיבות, תיארה את התנהגותו של מיגל באשר לסטאטוס ה-HIV שלו כניסיון לרצח. תגובה זו גרמה לי לבחון מחדש את הן החוקים שנוגעים לחשיפת סטאטוס ה-HIV של אדם מסוים והן את פעולותיי בעניין.

היועץ המשפטי של בית החולים עדכן אותי כי לא חלה עלי שום מחויבות משפטית ליידע מישהו שנמצא בסיכון, למרות שנדרשתי לדווח על נשאי HIV ועל הפרטנרים הידועים שלהם למשרד הבריאות. מצד שני, בהתאם לקוד האתי של הסתדרות הרופאים האמריקאית, "אם רופא יודע שאדם שנושא את הנגיף מסכן צד שלישי, על הרופא במסגרת גבולות החוק לנסות לשכנע את המטופל לחשוף את דבר נשאותו בפני הצד השלישי; אם השכנוע נכשל, יש לעדכן את הרשויות, ואם הרשויות לא נוקטות את האמצעים הנדרשים, יש לפעול עצמאית ולעדכן את הצד השלישי שנמצא בסיכון.

בסופו של דבר, במקרה של קרלוס, הנקודה הייתה שנויה במחלוקת - היה זה מאוחר מדי להזהיר אותו. הוא כבר נדבק בנגיף. מדינת ניו יורק, בה אני עוסק ברפואה, מאפשרת העמדה לדין בגין הפצת HIV, אך רופא אינו יכול להתלות את הקוד האתי שמחייב לשמור על חשאיות ולהסגיר את המטופל, אלא אם כן יש לו ידע וודאי שמעשה זה עתיד להתרחש.

אם הייתי מאמין כי מיגל מתכוון לעשות את זה שוב לאדם אחר, הייתי שוקל האם אני מחויב על פי החוק לדווח על כך, אך לא ידעתי על כך בעבר ואינני יודע עדיין. הרגשתי נורא בשביל אותו הבחור שתומרן לשמש כבעלה של אחות המאהב שלו, בזמן שקיבל ממנו HIV; כמו כן, הרגשתי לא נוח בתפקידי כשליח. בינתיים, עדיין הייתי צריך לשמור על זהירות לגבי מה שאני מספר על ה-HIV של מיגל, בזמן שסלחו לו והמשיכו לאהוב אותו. למזלה של אחותו, שנשארה אצלי כמטופלת גם הרבה אחר כך, היא הייתה רעיה על הנייר בלבד ולכן נחסכה ממנה החוויה. תהיתי אז ואני תוהה גם כיום: מה הייתי עושה אם הייתי משער את המצב לפני העברת הנגיף (ממיגל לקרלוס)?

במהלך כל שנות עבודתי היו לי מטופלים רבים שנתגלו כנשאי HIV, והזהרתי אותם בכמה הזדמנויות על סכנת העברת הנגיף, אך זו הפעם הראשונה בחיי שחשדתי כי המטופל התנער כליל מאחריותו לגבי השמירה על בטיחות הפרטנר שלו. אם הייתי יודע מראש, האם הייתי מוצא את הבסיס החוקי והבסיס האתי על מנת להזהיר את קרלוס? או שהייתי נותן לזה לקרות? יותר מזה, אם נסתכל הלאה, כיצד אני יכול למצוא דרך אפקטיבית להזהיר קורבנות פוטנציאליים אם לא תמיד אני יודע מי הם? לעתים רפואה היא מקצוע מורכב מדי כדי לעסוק בו באופן הגון או כדי להפיק ממנו שביעות רצון מוסרית.

ד"ר מארק סיגל הוא רופא פנימי ופרופ' עמית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו-יורק. הוא גם המחבר של "אזעקת שווא: האמת על המגיפה של הפחד".

המאמר תורגם בלוס אנג'לס טיימס באדיבות הוועד למלחמה באיידס.

בדצמבר 2005 הוציא מנהל הרפואה במשרד הבריאות חוזר מיוחד שנקרא "נוהל למניעת הפצת איידס לבן/בת זוג מיניים". נוהל זה קובע כי "על הרופא המטפל לעשות כל מאמץ לשכנע את המטופל ליידע את בן/בת הזוג הקבוע/ה אודות היותו נשא HIV. הרופא המטפל, או מנהל מרכז האיידס, לפי העניין, יהיה אחראי למיצוי ניסיונות השכנוע על-ידי צוות הרב-תחומי (רופא/ה, אח/ות, עובד/ת סוציאליות, פסיכולוג/ית, מתאמ/ת וכו'). הרופא המטפל ילווה את השיחות בתיעוד מתאים ברשומה הרפואית. במוסד רפואי שאין בו מרכז איידס ייעזר הרופא המטפל באנשי מקצוע כמפורט לעיל, ככל שניתן".

במידה ורופא מצא, שלא במסגרת מרכז איידס, כי אדם שהוא נשא HIV/חולה איידס אשר בוחר שלא ליידע את בן/בת זוגו הקבוע/ה, או מקיים יחסי מין לא מוגנים עם בני זוג מזדמנים ללא הגנה, רשאי הרופא לפנות לוועדת האתיקה בכדי לקבל אישורה לנקיטת פעולות למניעת הרחבת מעגלי ההדבקה לרבות על ידי גילוי מידע רפואי לזולת. במקרים אלה יש לפנות לוועדת אתיקה מיוחדת, אשר התמנתה לשם כך על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, המתכנסת לפי הצורך. הפנייה תעשה באמצעות המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות.

לדברי ד"ר גדעון הירש, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, "הנוהל של משרד הבריאות אשר עוסק במניעה של הפצת HIV/איידס לבני זוג מיניים, הוא נוהל חשוב שנועד לתת מענה ראשוני לסוגיה אתית מורכבת. עם זאת, מאחר ומדובר בעניין אתי רגיש אשר מתבסס על דיווח עצמי של המטופלים, שאלות רבות נותרות ללא מענה. שאלות הנוגעות למידת מהימנות הדיווח העצמי של המטופל ולעניין הסף המחייב הגדרתה של מערכת יחסים מינית כמערכת 'קבועה' המחייבת דיווח". עוד הוא מוסיף, כי "הנוהל אינו נותן ואינו מתיימר לתת מענה ליידוע פרטנרים מזדמנים שקשה מאוד לאתרם, מה שמחייב כמובן עידוד מאסיבי של בדיקות תדירות בקרב קבוצות הסיכון".

לפרטים נוספים - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום מחלות זיהומיות
פורום רפואה ומשפט
פורום מחלות המועברות במגע מיני