כבדות שמיעה בגיל הזהב

תהליכי ההזדקנות במערכת השמיעה מתרחשים יחד עם ההזדקנות באיברים אחרים בגוף. הפגיעה באוזן בעקבות הזדקנות מתרחשת בראש ובראשונה באוזן הפנימית, בעצב השמע המקשר בין האוזן הפנימית לגרעיני השמע במוח ובמסלול השמע המרכזי.

עם עליית הגיל, כל בן אדם מפסיד מכושר השמיעה שלו. אולם, אצל אנשים מאותה קבוצת גיל יכול להיות הבדל ניכר במידת הפסד השמיעה מחמת זקנה. מכיוון שהפגיעה בשמיעה מתהווה הן באבר החוש (איבר השמע) והן בעצב השמע ובמוח, מכנים סוג זה של כבדות שמיעה "חושית-עצבית". כבדות שמיעה חושית-עצבית נגרמת על ידי שורה ארוכה של מחלות, והיא אינה אופיינית דווקא לכבדות שמיעה מזקנה. בברור כבדות שמיעה חושית- עצבית באוכלוסייה המבוגרת צריך להביא בחשבון גם מחלות אחרות, אשר יכולות להשרות כבדות שמיעה חושית-עצבית.

השכיחות ביניהן: טרשת עורקים, כבדות שמיעה בשל נטילת תרופות רעלניות לאוזן, מחלת מנייר (Meniere), מחלת הסוכרת, וכבדות שמיעה מושרה על ידי רעש, כגון: רעש תעשייתי, עבודה במחצבה, פיצוצים למיניהם וירי על כל סוגיו. כבדות שמיעה חושית-עצבית מתחוללת תחילה בתחום הצלילים הגבוהים, אך עם החמרת הנזק באבר השמע, מתקדמת כבדות השמיעה גם לכיוון צלילי הביניים.

כבדות השמיעה באדם המבוגר מתחילה להתהוות בגילאי החמישים. עם הזמן היא מחמירה בהדרגה, אך רק בגיל מאוחר יותר, בסביבות גיל 65, היא מתחילה להפריע לאנשים. המאפיין את כבדות השמיעה אצל האדם המבוגר הוא הירידה בכושר אבחנת הדיבור. האדם המבוגר שומע את הקול כאשר מדברים אליו, אך הוא מתקשה להבין את הנאמר.

בשל הפחתת השמיעה בתחום הצלילים הגבוהים, הוא מתקשה להבדיל בין עיצורים (קונסוננטים) כגון "ג" ו- "ק", "ד" ו- "ת", "ו" ו- "פ", והוא מתקשה לשמוע אותיות שורקות כגון "ז", "ס", "צ", "ש", כי בביטויין משולבים צלילים גבוהים. באופן מיוחד קשה הבנת הדיבור לאדם המבוגר כאשר שוררים רעשי רקע כגון רעש ברחוב, ברכב, רעש ממזגן וכו'. במיוחד קשה לו לעקוב אחרי שיחה בשעה שמספר אנשים מדברים יחדיו. מאידך, לא יתעורר כל קושי בהבנת דיבור כאשר מדברים פנים אל פנים והשיחה מתנהלת בסביבה שקטה.

תופעה נוספת המאפיינת את כבדות השמיעה היא הרעש באוזן - טנטון. מדובר ברעש אשר נוצר באוזן הפנימית, ורק החולה לבדו שומע אותו. הטנטון יכול להיות תמידי או זמני, בא והולך, ומפריע במיוחד בהמצאות בסביבה שקטה, כגון בערב, או כאשר מנסים להירדם. לעומת זאת, הרעש "הטבעי" השורר בכל מקום מסווה על הטנטון, הוא נשמע חלש יותר או נעלם ומטריד פחות במשך היום.

נכון לכתיבת דברים אלה (1999), הניסיון הקליני מראה, כי אין טיפול תרופתי או ניתוחי המסוגל למנוע את היווצרות כבדות השמיעה מזקנה או את החמרתה במרוצת השנים. רק במקרים הבודדים של ירידה קשה במיוחד בשמיעה הגובלת בחירשות, ניתן לשתול אלקטרודה לתוך האוזן הפנימית - השתל הקוכליארי.

מכשיר השמיעה הוא לעת עתה האמצעי הטוב ביותר לשיקום כבדות שמיעה מזקנה. מומלץ להיעזר בשני מכשירי שמיעה, אחד לכל אוזן, ולא להסתפק בתיקון השמיעה באוזן אחת בלבד. מכשיר שמיעה אינו אוזן חדשה, ונחוצים סבלנות רבה, אורך רוח ורצון טוב הן מהקשיש והן מסביבתו עד אשר ילמד להפיק את מלא התועלת ממכשירי השמיעה. קלינאית תקשורת, או הסוכן שספק את המכשירים יכולים להיות לעזר רב בהנחיה להפעלת המכשירים ולשימוש נכון בהם.
ניתן גם להקל על האוכלוסייה המבוגרת ברמת המגורים שלה. אפשר להגביר את צלצול פעמון הבית, ישנה אפשרות גם להפעלת נורות חשמליות המפוזרות בבית שנדלקות בעת שפעמון הבית מצלצל.

ניתן להגביר את צלצול הטלפון. ישנם טלפונים מיוחדים עבור אלה שמתקשים להבין את המלל בטלוויזיה או ברדיו, במיוחד כאשר מדובר בשפה שאינה שפת אמם, אפשר להיעזר באוזניות או באוזניות אלחוטיות.

עם העלייה בתוחלת החיים גוברת גם בעיית כבדות השמיעה באוכלוסייה המבוגרת, אולם מנגד הפיתוח הטכני של מכשירי שמיעה משתכלל והולך. רצוי לא לדחות את הפניה לטיפול ואת רכישת מכשירי השמיעה למועד מאוחר מדי, היות שהניסיון מלמד, כי ככל שהמטופל מבוגר יותר, כך ההסתגלות למכשירי שמיעה תהיה קשה יותר.