מישהו שומע אותי?

החורף הגיע ואיתו שלל מחלות החורף, שחלק ניכר מהן שייך לתחום אף-אוזן-גרון. ברפואה, כידוע, קיימים אינסוף מושגים, היכולים ליצור בלבול רב באלה ששפת הרפואה אינה נהירה להם. מערכת השמיעה היא מערכת מורכבת, המתחילה בתעלת האוזן החיצונית, ומסתיימת במרכז השמיעה במוח, שם נקלט, מפוענח ומובן הקול. במאמר הנוכחי תתואר המערכת כולה, תוך התמקדות באחת הבעיות השכיחות בה - נוזלים באוזן התיכונה.

על מנת להקל על ההבנה, צורף תרשים ובו מרכיבי האוזן השונים. המאמר ינסה להסביר בשפה פשוטה כיצד אנחנו שומעים, כיצד מצטברים נוזלים באוזן, ומה (אם בכלל) צריך לעשות על מנת לשפר את המצב.

האוזן מתחלקת לשלושה מדורים: תעלת האוזן החיצונית (outer ear), חלל האוזן התיכונה (middle ear), ומבני האוזן הפנימית (inner ear).

תעלת האוזן החיצונית (1) היא תעלה הפתוחה כלפי חוץ וסגורה בצידה הפנימי ע"י קרום הנקרא "עור התוף" או "תופית" (2). פנימית לתופית מצוי חלל האוזן התיכונה (אדום בתרשים), כלומר שכל עוד התופית שלמה אין מעבר בין התעלה החיצונית לאוזן התיכונה.

בחלל האוזן התיכונה מצויות שלוש עצמות קטנטנות ("עצמות השמע") המחוברות זו לזו בשרשרת. החיצונית, הנקראת "פטיש" (3), מחוברת בצידה האחד לעור התוף (2), ובצידה השני לעצם השנייה, הנקראת "סדן" (4). הסדן מחובר בצידו האחד, כאמור, לפטיש, ובצידו השני אל העצם השלישית, הנקראת "ארכובה" (5). צידה השני של הארכובה נמצא בתוך פתח באוזן הפנימית הקרוי "חלון סגלגל" (8). סביב שלוש עצמות השמע באוזן בריאה מצוי אוויר, אשר מגיע לאוזן התיכונה דרך תעלה המחברת אותה אל הלוע ונקראת "תעלת אוסטכיוס" (7).

האוזן הפנימית בנויה בתוך עצם הגולגולת. היא מורכבת משני אזורים: אזור אחד נקרא "מבוך" (13, 12). אזור זה אחראי על שיווי המשקל ואינו מעניינינו כעת. האזור האחר נקרא "שבלול" (10), והוא אזור השמיעה באוזן. אל צידו האחד מחוברת עצם השמע השלישית, הארכובה (5), ומצידו האחר יוצא עצב השמיעה (11), אשר מגיע בסופו של דבר אל מרכז השמיעה במוח.

גל הקול עובר דרך תעלת האוזן החיצונית, פוגע בתופית ומרעיד אותה. היות שהפטיש מחובר לתופית, הרעידות מועברות אליו, וממנו לסדן, והלאה לארכובה. בלי להיכנס להסברים מעמיקים בפיזיקה, נאמר רק שמערכת האוזן התיכונה היא מערכת הגברה של הקול, כלומר שעוצמת הקול המגיעה מהתעלה החיצונית מוגברת באוזן התיכונה, ולכן העוצמה המגיעה לאוזן הפנימית גבוהה יותר מאשר זו שעברה באוזן החיצונית.

עד שלב זה גל הקול הועבר במערכת בצורה של רעידות מכאניות. רעידות הארכובה בתוך החלון הסגלגל מעבירות את גל הקול אל תוך האוזן הפנימית, שם קיימת מערכת מתוחכמת מעין כמוה, אשר "מתרגמת" את הרעד לגלים חשמליים. הגלים החשמליים עוברים אז דרך עצב השמיעה עד למרכז השמיעה במוח, שם נקלט ומובן הקול.

במקרים בהם התעלה המחברת בין האוזן התיכונה והלוע (תעלת אוסטכיוס) לא מתפקדת כראוי, מתהווה פגיעה באוורור חלל האוזן התיכונה. כתוצאה מכך נוצר תת לחץ בחלל האוזן התיכונה אשר בין היתר גורם לספיגת נוזלים מהרקמות שמסביב והצטברותם באוזן. אין מדובר בנוזלים המגיעים מן האוזן החיצונית, ולכן אין קשר בין חדירת מים לאוזניים לבין המצאות נוזלים באוזן התיכונה. התופית מפרידה בין תעלת האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה, ולכן לא ניתן לשאוב את הנוזלים דרך האוזן החיצונית ללא ניקוב התופית.

הנוזלים לכשעצמם אינם מחייבים כל טיפול פרט למעקב. לעיתים ניתן לראות את הילד משחק באוזניו, וזאת כי הנוזלים עשויים לגרום לתחושת לחץ או אטימות באוזן. במיעוט המקרים, הצטברות נוזלים עלולה לגרום לבעיה, ורק אז יש צורך לטפל בהם. מטרת המעקב היא לוודא שלא מתפתחת בעיה, ובמידה ומתפתחת כזו - לטפל בה מייד. מטרות הטיפול הן שתיים: לאוורר את האוזן התיכונה ולמנוע הצטברות מחודשת של נוזלים בה.

1. הנוזלים עלולים להפריע את תנועת התופית ו/או את תנועת עצמות השמע, ובכך לגרום להפרעה במנגנון הגברת השמיעה של האוזן התיכונה. במצב זה תיגרם לילד ירידה בשמיעה. ירידה זו חולפת לאחר אוורור האוזן.

2. הנוזלים עלולים להזדהם ולגרום לדלקת אוזן תיכונה. במקרה של דלקת חד פעמית אין צורך בהתערבות פרט לריפוי הדלקת. מצב של דלקות חוזרות יחייב טיפול בנוזלים ואוורור האוזן.

3. המצאות הנוזלים ותת הלחץ באוזן התיכונה עלול במקרים מסוימים לגרום לנזק לתופית ולעצמות השמע. נזק זה בשלביו הראשונים הפיך. אם הילד נמצא במעקב מסודר, במקרים הנדירים של התהוות נזק מעין זה, הוא יאותר בזמן ויטופל כיאות. כאן המקום להדגיש את חשיבות המעקב אחר הנוזלים גם כאשר הילד לא סובל מזיהומים חוזרים ושומע כיאות.

1. כאמור, ברוב המקרים אין צורך בטיפול אלא במעקב בלבד. אחת לשלושה-ארבעה חודשים יש לבקר אצל מומחה א.א.ג אשר ישאל את ההורים אם היו לילד זיהומי אוזניים מאז ביקורם הקודם, והאם קיימת הפרעה בשמיעה (רושם של ההורים, הגננת, המטפלת או המורה). הרופא יבדוק את אוזני הילד על מנת לראות האם הנוזלים כבר נעלמו או שעדיין קיימים, ועל מנת לוודא שמצב עור התוף ועצמות השמע תקין. מדי פעם ניתן לבצע גם בדיקת שמיעה.

2. בהעדר בעיה, ניתן לתרגל את הילד (בגיל המתאים) בניפוח בלון, לעיסת מסטיק ופעולות אחרות העוזרות בפתיחה של תעלת אוסטכיוס, ואוורור האוזן התיכונה.

3. בחלק מהמקרים הדורשים טיפול ניתן להשתמש בתרופות שמטרתן להקל על בצקת (נפיחות) של הרירית המצפה את האף והלוע, וע"י כך לסייע בפתיחה של תעלת אוסטכיוס ואוורור האוזן התיכונה.

4. ניתן לטפל באנטיביוטיקה במינון נמוך לתקופה ממושכת (אנטיביוטיקה מניעתית), על מנת למנוע דלקות אוזן חוזרות.

5. כאשר האוורור דרך תעלת אוסטכיוס לא מסתייע, ניתן ליצור אוורור חלופי על ידי ניקוב התופית והחדרת צינורית אוורור ("כפתור") שיישאר בה למשך מספר חודשים. במצב זה האוורור יתבצע דרך הכפתור במקום דרך תעלת אוסטכיוס. המטרה היא שהאוורור יאפשר ריפוי של רירית האוזן התיכונה, מתוך הנחה שעם הזמן תעלת אוסטכיוס תתחיל לתפקד כיאות ולא יהיה עוד צורך בכפתור. לאחר מספר חודשים הכפתור בד"כ נופל החוצה מעצמו (ללא צורך בפעולה רפואית), התופית נסגרת והאוזן חוזרת לתפקד במתכונתה הרגילה.

בואו לדבר על זה בפורום אף אוזן גרון ילדים.