הורמון גדילה: הטבעת מתהדקת

הורמון גדילה הוא הורמון שמיוצר ומופרש מתאים מיוחדים שנמצאים בחלק הקדמי של בלוטת יותרת המוח, שממוקמת בבסיס המוח. הורמון הגדילה ידוע כמשפיע על אספקטים מטבוליים שונים בתא, ובנוסף הוא חיוני ביותר לתהליך הגדילה של עצמות השלד. התפקיד העיקרי של הורמון הגדילה הוא לגרות את הכבד ורקמות נוספות להפריש הורמון בשם 1-IGF.

1-IGF מאיץ את קצב ייצורם של תאי הסחוס ושותף בתהליכי גדילת העצם ובתהליכי גדילה של שרירים ושל רקמות נוספות. הורמון הגדילה נחשב לחומר אסור בשימוש על-ידי ספורטאים הן במהלך תחרויות והן מחוץ לתחרות.

תופעות הלוואי השכיחות כתוצאה משימוש לרעה בהורמון גדילה הן: נטייה לפתח סוכרת באנשים מסוימים, הרעה במצבן של מחלות לב וכלי דם, כאבים בשרירים, בגידים ובמפרקים, עלייה בלחץ הדם, אי ספיקת לב, גדילה לא נורמלית של איברים והאצה של תהליכים ניוונים בעצמות.

את התופעות הנ"ל ניתן לראות בחולי אקרומגליה שאינם מטופלים (אנשים שמייצרים כמויות מוגברות של הורמון גדילה). חולים אלה יסבלו בנוסף גם מירידה משמעותית בתוחלת החיים. מאחר שהורמון הגדילה מגרה את הפרשתו של 1-IGF, שימוש מוגבר בהורמון גדילה עלול לגרום להפרעות מטבוליות כמו אי-סבילות לגלוקוז ולתופעות נוספות שקשורות למינון עודף של 1-IGF.

הפעם הראשונה שבה הוצגה השיטה לאיתור משתמשים בהורמון גדילה הייתה במשחקים האולימפיים באתונה 2004. השיטה מבוססת על לקיחה של דגימות דם מן הספורטאי.

הבדיקה שנהוגה כיום נחשבת לאמינה. בדיקה חדשה שמפותחת כרגע תשלים את הבדיקה הנוכחית ותאפשר למעשה חלון זמן ארוך יותר לאיתור ספורטאים שהשתמשו בהורמון. השיטה החדשה תגדיל את מרווח הזמן בו ניתן לתפוס את הספורטאי מהמועד בו הוא הפסיק את השימוש בהורמון.

התפיסה והפיתוח של שתי שיטות האיתור נבחנו באופן שיטתי על-ידי מומחים בינלאומיים בלתי-תלויים שעוסקים בנושא הורמון הגדילה, באנדוקרינולוגיה, בכימיה אנליטית, בטכנולוגיות של אנאליזה כימית ועוד. פיתוחן של השיטות הוא פרי עמל של קרוב לעשר שנות מחקר ושל השקעת מיליונים רבים של דולרים. בתחילה מומן המחקר על-ידי הוועד האולימפי הבינלאומי ועל-ידי האיחוד האירופאי. בהמשך, עם הקמתה של WADA (הסוכנות העולמית למלחמה בסימום), לקחה הסוכנות על עצמה את המשך הפיתוח והמחקר. אחת מהפעולות המרכזיות של WADA היא תחום המחקר ופיתוח שיטות לאיתור המשתמשים בחומרים אסורים.

השיטה לאיתור משתמשים בהורמון גדילה מבוססת על לקיחה של דגימת דם. דגימות הדם עוברות תהליך מורכב ביותר שבסופו ניתן לזהות שימוש בהורמון. מאחר ששיטת הבדיקה מאוד מורכבת רק מעבדות מסוימות שמוסמכות על-ידי WADA מסוגלות לעשות זאת. הנוגדנים שבהם משתמשים לצורך הבדיקה מיוצרים בסביבה מחקרית ובצורה שכזו ניתן לייצר כמות די מוגבלת של נוגדנים. בשלב הבא יעבור ייצור הנוגדנים לפס תעשייתי ואז ניתן יהיה להרחיב את היקף המבדקים.

לאחרונה הושלם ייצור אב טיפוס של ערכה מסחרית מיוחדת לבדיקה. כעת צריכה WADA לעבור לשלב של מציאת חברה מסחרית שתוכל לייצר את הערכות ואף להפיץ אותן. WADA מצפה שערכות מסוג זה יהיו זמינות בקרוב.

השיטה לאיתור הורמון גדילה הוצגה לראשונה במשחקים האולימפיים של 2004 ולאחר מכן בעוד כמה אירועים מרכזיים. מאחר שהשימוש בהורמון נעשה בעיקר בתקופות ההכנה של הספורטאים ולא בזמן התחרויות עצמן, הסבירות לאתר משתמש בהורמון במהלך תחרות היא קטנה ביותר. הדרך האפקטיבית ביותר לאיתור משתמשים בהורמון היא באמצעות ביצוע של מבדקים שלא בתחרות. מבדקים מסוג זה נערכים באופן מפתיע וללא הודעה מוקדמת לספורטאי. סביר מאוד להניח שכאשר יהיו בידי הרשויות ערכות מסחריות לבדיקה של הורמון גדילה גם הסטטיסטיקה הזו תשתנה.

לדברי מרבית המדענים, השימוש במטריצה של דם היא המהימנה ביותר בכל הנוגע לאיתור השימוש בהורמון גדילה. ניתן לזהות הורמון גדילה בדגימת שתן, אולם הכמות שלו שם מהווה 1% בלבד ממה שניתן לראות בדם.

מומחים בינלאומיים סבורים שהמאמץ שיידרש לפתח שיטה מהימנה לאיתור השימוש בהורמון גדילה באמצעות דגימת שתן הוא כה גדול, הן מבחינה תקציבית והן מבחינת הזמן, שסביר להניח שזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין.

מולי אפשטיין - פיזיולוג מאמץ, ראש המדור לשירותים מדעיים במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט.

הכתבה פורסמה במקור באתר וינגייט.

בואו לדבר על זה בפורום אנדוקרינולוגיה והפרעות בגדילה.